
הלכתי לראיון עבודה. פגשתי את מי שאמור להיות המעסיק שלי. הוא עשה הכל כדי להיות אנטיפט, בעל מזג רע וכועס. בלי שום סיבה. מן כעס כזה שמגיע אל הבן אדם מתוך עצמו ומרעיל את הסביבה שלו. לרגע חשבתי אולי להעיר לו, "הי, למה אתה משתדל כל כך להיות כזה?", אבל נראה היה לי נכון לשמור מרחק, בהיותי שומרת נפש עצמי. מכל מקום - משהו טוב יצא מן הראיון הזה (כי את המשרה כנראה לא קיבלתי). יצא מזה תובנה חשובה והבטחה לעתיד. הבטחתי לעצמי שלא משנה מה יהיה, כשאני אהיה בצד ההוא ואראיין אנשים לעבודה, אני אעשה להם טוב על הלב. אני לא אעיק עליהם עם העצב והכעס העצמיים שלי, ואם הם ירגיזו אותי אני פשוט לא אקבל אותם, אבל לא אהיה גועלית אליהם. לא בשבילם, בשבילי. הבטחה. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הוא לא ראיין אותי לבד, אלא עם עוד חברי הנהלה. כשהוצגו הנתונים האובייקטיבים שלי (שהם מרשימים מבחינה תעסוקתית ואקדמית כאחד), בנוסף לנתונים המשפחתיים שלי אז המנהלות שבחבורה מאוד התרשמו שיש לי ילדים ובמקביל עשיתי כל כך הרבה דברים, והוא כל הזמן העיר הערות כמו "טוב, לגבר אין את הפריבילגיה הזו שיתרשמו מזה שיש לו ילדים והוא מתקדם" או למשל כשאמרו משהו חיובי על ההתנהלות שלי הוא אמר "אני כבר עייף", בקיצור - גועלי.
לכן ברור לי שהבעיה היא לא אצלי אלא אצלו, או שהוא ממש לא אהב אותי או שהוא קם על צד שמאל.
מכל מקום זה כנראה המקום של dont call us......
מעניין שאת מתמקדת בנושא הכעס. מה הכוונה באמירה שלך הוא עשה הכל- שאל אותך שאלות, נבר בהיסטוריה שלך.
אני מסוקרנת לדעת מה גרם לך לאי נוחות איתו.
נ.ב זה כמו להגיד, כשאהיה אימא בחיים לא אתנהג כך לילדים שלי, בבוחן המציאות אנחנו מאמצים התנהגויות מההורים ובלי להרגיש מיישמים אותם. אותו הדבר כשאת בצד השני של הכיסא, את יודעת בדיוק איך להתנהג למְרוֻּאְיָן, איפה לדחוק אותו לפינה.