הלכתי לראיון עבודה. פגשתי את מי שאמור להיות המעסיק שלי. הוא עשה הכל כדי להיות אנטיפט, בעל מזג רע וכועס. בלי שום סיבה. מן כעס כזה שמגיע אל הבן אדם מתוך עצמו ומרעיל את הסביבה שלו. לרגע חשבתי אולי להעיר לו, "הי, למה אתה משתדל כל כך להיות כזה?", אבל נראה היה לי נכון לשמור מרחק, בהיותי שומרת נפש עצמי. מכל מקום - משהו טוב יצא מן הראיון הזה (כי את המשרה כנראה לא קיבלתי). יצא מזה תובנה חשובה והבטחה לעתיד. הבטחתי לעצמי שלא משנה מה יהיה, כשאני אהיה בצד ההוא ואראיין אנשים לעבודה, אני אעשה להם טוב על הלב. אני לא אעיק עליהם עם העצב והכעס העצמיים שלי, ואם הם ירגיזו אותי אני פשוט לא אקבל אותם, אבל לא אהיה גועלית אליהם. לא בשבילם, בשבילי. הבטחה. |