הנה ....הנה ....זה בא....עונת החגים. כולם מתקבצים יחד סביב השולחן , הורים, אחים אחיות גיסים גיסות אחיינים חמות וכו.... כולם מזמינים אותך להצטרף אליהם...כדי שלא תשאר/י לבד. בשנים הראשונות זה נחמד... ממש "מחמם את הלב" איך כולם דואגים לכם..אך עם הזמן אתה חש שמזמינים אותך כי לא נעים להם....ופתאום אתה מרגיש שהפכת לנטל. ומתי זה קורה? כאשר האחים והאחיות מתבגרים והופכים לסבים וסבתות ויש להם כבר את המשפחה המורחבת שלהם...ומספר הכסאות סביב השולחן מצטמצם...ואתה תופס אולי מקום של מישהו אחר.
במקביל גם אתה כבר עייף ...ונמאס לך לשבת על שולחנם של אחרים...(גם אם בני משפחה קרובים)...ולפעמים אתה מעדיף להיות לבד בבית.. או ללכת לבית מלון...ולחגוג שם את החג....העיקר לא להרגיש שאולי עושים לך טובה.
והנה, בעוד מס' ימים ראש השנה...כולם שואלים אותי "איפה את בחג?" אני עונה "עדיין לא החלטתי". "אז אולי תבואי אלינו?" אני שותקת. אני רוצה לסרב ולהשאר בבית, אך כאם לילדה בת 16, אני עדיין רוצה לתת לה את תחושת החג במסגרת המשפחה....אילו יכולתי להשאר בבית הייתי עושה זאת.
|