"גולי", היא קוראת לה, לחברה החדשה, שבכלל קוראים לה גיתית. גולי, בשורוק. וגולי הזו, המים שלה סמיכים יותר מדם, מסתבר.

אז היא הבריזה ממסיבת יום ההולדת ה-95 של סבתא שלה. מה אתם רוצים, היא אומרת, קבעתי מראש. בטח שאני יודעת מה תאריך יום ההולדת של סבתא, אבל שנה שעברה לא חגגתם, היא לא זוכרת, לא חשבתי שתחגגו. מה? זה 95? באמת? בטח שאני יודעת שהיא נולדה ב-1912. לא טובה בחשבון. עזבו אותי, אני נוסעת לפגוש את גולי אבא וגולי אימא, שחיים בעמק הגולינים.  תמסרו לסבתא מזל טוב.

מסרנו. היא הסתכלה עלינו בעיניים הרטובות האלה שלה. פעם הסתובבה ברחובות חיפה ולמכונית חונה השתחרר בלם היד והיא נדרסה. סבתא שלי נדרסה על ידי מכונית חונה. מאז העין שלה דומעת תמיד. נקרע הצ'ופצ'יק של הצינור. ואני חושב לפעמים שהסיבה שלה לבכות הרבה יותר טובה משלי. 

הסתכלה עלינו, הסבתא, ושאלה למה מזל טוב. לו הייתה מעכלת את כל המשפט, הייתה מקדימה ושואלת מי זאת היא. אותי היא לא זוכרת. מדי פעם מפחדת ממני, מדי פעם חושבת שאני מחזר. יצאתי מדלת השירותים והיא הביטה בי ואמרה "טוב שבאת!"

אבל סבתא, רק הלכתי לשירותים. "אה". והלב נקרע. האישה הזו, מלאת החיים והחיוניות, סיפורים שלא סופרו ואלה שכן, שייקספיר ובדיחות גסות, ניטשה וחבר נשוי, לא יודעת בת כמה היא, איזה שנה זו, או מי מחייך אליה מסביב לשולחן. אבל טוב לה, וגם זה משהו.

והאחות לא הייתה שם לחלוק את שברון הלב. זו לא המעמסה שלה. היא לא ביקרה את האחות האחרת בבית החולים. זו לא המעמסה שלה. והיא לא תהיה שם כשאחגוג יום הולדת נוסף. גם זו, כנראה, לא המעמסה שלה, זה הצלב שלי לשאת. 

לא, היא קבעה לנסוע לעמק הגולינים, וכה עשתה. ואחר כך כעסו עליה והיא החליטה שהיא לא מדברת ועכשיו היא לא מוכנה לא להיות היא לשעתיים כדי להגיד לאחיה מזל טוב.

לסבתא יש אחות אחת. שתיים אחרות מצאו את מותן. לפני כמה שנים, כשהתחילה לשכוח, רבה עם אחותה על כסף. האחת צעקה על השנייה והשנייה לא זכרה, או אולי דווקא הראשונה. רבו ריב גדול, והשלימו. האחות מגיעה לבקר פעם בחודש, נוסעת בגילה המופלג את כל הדרך מאיזור נתניה להרי ירושלים וחזרה. מתעלה על עצמה.

לאבא אין אחים. לאימא יש אחות אחת. פסח אחד ההורים שלי חתכו לתאילנד ואני ואחת האחיות הלכנו לעשות אצלה את הסדר. בעשר דקות היא הספיקה להמליץ לאחותי על טיפול פסיכיאטרי ולי על חדר כושר. מאז לא ראיתי אותה. לא התחשק לי כל כך, ובכולנו יש מקום שדי כועס. 

אחים זה הכי מסובך.  

 והן כל מה שיישאר לי כשהכול יתפוגג.