"נועה אני אוהב אותך". אמר "תומר" לרעות. קולו היה עבה ונמוך. קול בס סקסי ומטריף ששיגע אותה. הוא היה אחד הבחורים הכי יפים שראתה מעודה. גבוה, שרירי ושזוף, מחוטב, עם שני פלחי ישבן עגלגלים. היא העבירה את ידה ונגעה בשיפולי בטנו. צמרמורות עברו בה וגלי חום תקפו אותה. היא הביטה בתוך עיניו הכחולות ומצאה עצמה טובעת בהן. אפו היה קטן וסולד. שפתיו בשרניות וורודות, מזמינות את שפתיה לריקוד..... כשהתקרב אליה, יכלה לחוש בנשימתו החמה. רוח חמה שיצאה מבין שפתיו נשפה בעורפה ובתנוך אוזנה. היא בערה. כל כך התאוותה לו. התאוותה לגופו. כל כך רצתה אותו. שפתיו המטיילות קרוב לפניה, וידיו שהחלו מלטפות כל זקיק וחלק מגופה העלו את טמפרטורת גופה. הוא כמעט ונישק אותה.... כמעט. רעות התעוררה מחלומה. גרונה היה יבש והיא הייתה צמאה מאד. בחלומה חשבה על "תומר" אך בדמיונה היה תיאורו תואם לזה של אייל.... היא חשבה שהיא משתגעת. "מה קורה לי לעזאזל?????" חשבה לעצמה. "אני חייבת לדבר עם "תומר" בדחיפות!" קבעה לעצמה. היא קמה ממיטתה והתיישבה מול המחשב. היא החליטה שתכתוב ל"תומר" אימייל ותפציר בו להתחבר כמה שיותר מהר. יש לה דברים חשובים לשוחח איתו עליהם. באותו ערב כבר הבהב שמו של "תומר" על מסכה. "היי" כתב לה. "אתה לא מבין כמה חיכיתי שתכנס לצ`אט כבר!" כתבה לו בתגובה. "כן, אני יודע. היו לי קצת בעיות עם המחשב לאחרונה... לא משהו רציני. אבל לא יכולתי להיכנס. גם את הטלפון זה השבית לי. אז מה, אני מבין שהתגעגעת אליי?" שאל אותה. ""תומר. אנחנו חייבים להיפגש." כתבה לו. הוא לא הבין מאיפה זה בא. הדהים אותו שהפעם היא שמתעקשת להיפגש איתו. "נועה, תנשמי עמוק וספרי לי מה עובר עלייך. ממתי את יוזמת פגישה ביננו?" לא הבין. היא החליטה לעשות כעצתו, ונשמה נשימה עמוקה. "טוב, אני אסביר את עצמי וככה אולי תבין למה זה הכרחי שניפגש." כתבה לו. "אני מקשיב". כתב לה בתגובה. הבטן שלה התהפכה. היא הרגישה איך האנדרנלין בגופה מתחיל להשתולל. משהו בה סירב להירגע. היא הייתה נסערת, מרוגשת, משהו בה קפא. בפעם האחרונה שחשה כך, חשה כך בגלל אייל. במקום עמוק במחשבותיה וליבה, זה ייסר אותה. "אתה מבין..." כתבה לו. "אני... טוב, אני פשוט חייבת לכתוב את זה ודי." כתבה לו וכאילו דיברה לעצמה. "תומר" מצידו, הגיב בסימני שאלה מרובים. "הכל בסדר?" כתב ונוספה שורה במסכה. "הכל לא בסדר." כתבה בתגובה. "היה לי חלום... חלום שאינני יודעת מהיכן להתחיל לתאר לך אותו....." רשמה במהירות. כאילו חששה שתתחרט ולא תגיד את אשר על ליבה. "חלום? על מה חלמת שאת כל כך נסערת?" שאל אותה. "זה כל כך שקוף שאני נסערת?" כתבה לו בתגובה. "כן. אני גם איפשהו מרגיש שאת נסערת." כתב לה. "חלמתי עליך, "תומר". אזרה אומץ ולחצה על מקש האינטר. "עליי??? מה חלמת?" שאל והיה מופתע. רעות לא ידעה מה לכתוב. "אפשר להתוודות בפניך?" שאל. "תמיד." כתבה והוקל לה. הוא נתן לה מרחב לנשום. נראה ש"תומר" כבר ידע בדיוק מתי לאפשר לה מרחב ולא ללחוץ יותר מדיי. ההיכרות ביניהם התעמקה כל כך, שכבר זיהה את הצרכים שלה מבלי שתכתוב לו דבר. "ובכן, אם זה מקל עליך מעט, דעי שגם לי היה חלום עליך." כתב לה. "באמת?!" כתבה לו והביעה פליאה. "כן". כתב לה. היא ידעה שזה מביך אותו. "רגע, ומה עם תוער?" שאלה. "ומה עם אייל? אני יכול לשאול אותך את אותה השאלה..." כתב בתגובה. היא לא השיבה. וגם הוא לא כתב שום דבר. לאחר שתיקה מביכה וארוכה, "תומר" כתב: "לספר לך מה חלמתי?" "אתה בטוח שזה לא יביך אותך?" היא הרגישה מטומטמת על ששאלה. אך היה מאוחר מדיי. היא כבר לחצה על האינטר. "חלמתי שאנחנו בחוף. שאת שוכבת לצידי, ואז אני מסתובב אליך, מלטף את שיערך, שם אצבע על שפתייך... מת לנשק אותן... אני מדמיין את העיניים שלך... את המבטים שלך... רוצה כל כך לחוש בך..." כתב לה. רעות לא יכלה שלא לחשוב שוב על תוער. היא לא התאפקה ושאלה שוב: "ומה לגבי תוער?" להפתעתה, הוא ענה לה בשניה: "זהו שאת ותוער הייתן אחת בחלום הזה שלי. קצת קשה לי להסביר." כתב לה. "אז זהו, שאצלי אתה ואייל גם הייתם במיקס מטורף כזה...כך שאתה ממש לא צריך להסביר, אני מבינה אותך מצוין". ענתה לו. דניאל העיר את אייל משנתו. "הלו?" ענה אייל בחצי עין. "אחי, רד למטה, אני רוצה שתכיר את מי שהולכת להיות אישתי." אמר דניאל מחויך. אייל פיהק בקול. "מה? על מה אתה מדבר...? יו דניאל אתה ממש בלתי נסבל! מה אתה מפתיע אותי ככה?!" אייל השתנק. "אויש נו יא כבד, רד כבר למטה, מה, קשה לך להיות ספונטני????" אמר דניאל וניתק. אייל קם מהמיטה בחוסר רצון משווע. הוא זרק על עצמו ג`ינס וחולצה וירד לקבל את פני אחיו. כשירד, הוא לא האמין למראה עיניו. "אביטל?! מה את עושה פה?!" אמר אייל ועיניו כמעט שיצאו מחוריהן... המשך יבוא..... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |