כותרות TheMarker >
    ';

    תולעת מכרסמת.

    בימים האחרונים אני חווה אש בוערת בעצמותי, תחושה עילאית של שליחות סוחפת הרבה מעבר לכל מה שחוויתי מאז פתחנו את העיתון לפני כ 5 שנים.הידיעה שהפעם אנו עומדים לשנות את חייהם של אלפי אנשים מקצה לקצה, באמצעות סדרת מאמרים שתלמד אותם כיצד אחרי 5 שנים עבודה בישראל הם יכולים להגיע לקרן של 48,000$.

    מאמר מאלף על התורה שחזתה מראש את שורשי הסכסוך הישראלי – ערבי. והקשר לברית המילה.

    3 תגובות   יום חמישי, 25/9/08, 08:28

     

    בעברית, לא קיים מונח הדומה ל"פרא אדם". שהוא היחידי ששם התואר מופיע תחילה ואחריו שם התואר. לדוגמא: אדם טוב, ולא טוב אדם  כי אצל הישמעאלי, ה"פרא" הוא המהות הראשונית,  שם העצם, וה"אדם" הוא רק תואר.

     

    מאמר מאלף על התורה שחזתה מראש את שורשי הסכסוך הישראלי – ערבי. והקשר לברית המילה.

     

    מתומצת מתוך מאמר באתר ערכים:

        

    "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל, ויד כל בו" (בראשית ט"ז, י"ב). בשפה העברית,  לא קיים מונח הדומה ל"פרא אדם". בעברית תמיד שם העצם מופיע תחילה ושם התואר מופיע רק אחריו. לדוגמא: אדם טוב, אדם יפה, אדם חכם, וכו'. מדוע אפוא הקדימה התורה הפעם את התואר לשם העצם? היה עליה לומר: 'אדם פרא'? נמצאנו למדים, כי אצל הישמעאלי, ה"פרא" הוא המהות הראשונית, כאילו שם העצם, וה"אדם" הוא רק תואר.

     

    אחד מגאוני ישראל כותב לפני כמאה שנה: גם אם יהיה הישמעאלי עורך דין או רופא, במהותו הוא יישאר פרא ("חפץ חיים" על התורה).

    בהמשך הפסוק "והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל, ויד כל בו". בתרגום אונקלוס (חובר על ידי אונקלוס הגר לפני 1,900 שנה בקירוב. אונקלוס היה אחיינו של טיטוס הרומאי, מחריב בית המקדש השני. אונקלוס עצמו התגייר, והפך להיות אחד מגדולי התנאים, ) הפסוק מתורגם באופן זה: "והוא יהיה צריך לידה דבני אנשא, וידה דבני אנשא צריכין ליה". כלומר, הוא, הישמעאלי, יזדקק תמיד לעזרה מן העולם. למרות מספרם הרב של בני ישמעאל ולמרות שליטתם על שטחים נרחבים, אין להם עד היום תעשייה ראויה לשמה משלהם, כמו כלי רכב, כלי נשק ומטוסים. אפילו מדענים הם 'מייבאים' מגרמניה או מרוסיה. אך יש לכך גם המשך: "ידה דבני אנשא צריכין ליה" - העולם זקוק לו. לדוגמא: חלק גדול ומכריע מהנפט, חומר הדלק העיקרי בעולם, מקורו בארצות ערב – מישמעאל.

     

    אם כן, לפנינו הסבר על חוסר יכולתו של ישמעאל להיות עצמאי מחד גיסא, ועל תלותו של העולם בנפט הערבי – הישמעאלי מאידך גיסא.

     

    עד כה עדיין לא עסקנו בזכות הרוחנית אשר בגללה יש אחיזה בארץ הקודש לשני הצדדים בסכסוך באזור – לצד הישראלי ולצד הישמעאלי. הסנטור ג'ימס אהינוף מונה שבע סיבות המאוששות את הדברים של נציגי מדינת ישראל בדבר זכות היהודים לארצם. אחת הסיבות שהזכיר היתה התנ"ך. פסוקי התנ"ך הם ה'טאבו' שיש לעם היהודי על ארצו. הבה נתבונן בפסוקי המקרא המתארים את נתינת הארץ לאברהם. אם נצליח להבין את מקור הבעיה, נבין גם מתי היא תיפתר, מתי יבוא הקץ לסכסוך המתמשך.

     

    נאמר בתורה: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם וגו'. ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדורותם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם, ובין זרעך אחריך, הימול לכם כל זכר" (בראשית י"ז, ח'–י"א). משמעות הכתובים היא שקיים קשר סמוי בין ישיבתם של היהודים בארצם לבין קיום מצות ברית מילה. מצוה זו היא המקנה זכות לחיות בארץ הקודש.

     

    קיים עם נוסף שאימץ את מצות ברית המילה. גם הישמעאלים ממשיכים לקיים את מצוות המילה בעקבות אביהם ישמעאל. על פי מה שנאמר לעיל, מתברר, שבזכות המצוה גם לבני ישמעאל יש אחיזה בארץ ישראל.

     

    ואכן, כך מובא בתורת הקבלה (ספר הזוהר, פרשת וארא, שמות ל"ב): "ווי על הזמן ההוא שנולד ישמעאל ונימול. מה עשה הקב"ה (כלפי טענת שרו השמימי של ישמעאל – טענה שנלמד עליה בהמשך), הרחיק את בני ישמעאל מדביקות בעליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל המילה שבהם".

     

    לפני כ-1,800 שנה חזה רבי שמעון בר יוחאי את שהתרחש במאות השנים האחרונות: "ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה, בשעה שהיא ריקה מכל, זמן הרבה וכו', והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתכלה הזכות ההיא של בני ישמעאל" (זוהר, שמות ל"ב).

     

    מוצאם וזכותם של שני העמים היו ברורים מראש בתורה שבכתב ושבעל – פה.

     נקבע שהערבים ישלטו בארץ ישראל זמן רב (זוהר).

    הארץ תהיה ריקה בימי שלטונם (שממונה של ארץ ישראל בכל האלף האחרון, עד שובם של היהודים אליה – ידוע).

     

    עם ישראל יחזור לארצו, אך הערבים יפריעו לו להגשים את משאת נפשו וינסו לעכבו.

     

    סימני דרך ברורים לאופיו של הישמעאלי.

     

    אם נבדוק סטאטיסטית את אחוזי הדבקים במצווה זו בקרב החברה היהודית, נגלה, שאף שיתר המצוות אינן נשמרות באותה רמת קיום, קרוב למאה אחוז מהיהודים, שומרים מצוה זו לא רק בישראל אלא בעולם כולו.

     

    ממצא זה הינו מפתיע לנוכח העובדה  שיש גורמים חילוניים בישראל המגלים תוקפנות מיוחדת בכל הנוגע לענייני דת ובכל זאת גם הם מלים את בניהם. האם גם את זאת צפו הנביאים? האם הם צפו את המצב של אי שמירת המצוות האחרות לעומת דבקות במצות המילה?

     

    נפתח בספרו של הנביא זכריה. מן הראוי להסב את תשומת הלב לכך, שהפרק כולו משרטט את מודל 'דורו של משיח' על שלביו ועל אפשרויותיו. והנה, הפתעה! באמצעו של הפרק אנו קוראים לפתע את הפסוק הבא: "גם את בדם בריתך שלחת אסיריך מבור אין מים בו" (פרק ט', י"א).

     

    מפתחות ההבנה נתונות בידיהם של הפרשנים הקדומים:

     

    הרמב"ן, שחי לפני כשמונה מאות שנה, הכולל בפירושיו אספקטים מן הנגלה ומן הנסתר, כותב בספרו (כתבי הרמב"ן, סוף שיר השירים): "שרמז בזאת על עקבות משיח, שתרבה החוצפה והעזות, ותשתכח תורה מישראל, ולא תישאר בידם כי אם מצוות ברית המילה, וזה מה שרמז הנביא: גם את בדם בריתך וגו".

     

    הנביא זכריה שניבא לפני כ - 2,400 שנים, רואה עין בעין כיצד יתנהג העם היהודי, השב לארצו לאחר כמעט 2000 שנות גלות. הוא מתבונן בצורתו של היהודי, ונוכח לדעת שיהודי זה אינו דומה כלל וכלל ליהודי שעזב את הארץ...! הוא אינו מעונין בהמשך הקשר עם התורה, ובנו נראה 'מערבי' לכל דבר. דבקו בו כל ה'חולאים' המאפיינים את תרבות המערב, חוצפה – עזות, כלשונו המדוייקת של הרמב"ן. והנה, ראה זה פלא! למרות הכל מצווה אחת תישמר ב'קנאות', היא מצוות ברית מילה.

     

    לאלו המצויים בהוויה הישראלית, התופעה נראית פלא גדול: מהו הכח הנעלם, שבזכותו שומרים החילונים דבר, שהם טוענים בלהט שאינם מאמינים בו?!

     

    דברי הפרק מצעידים אותנו בצעד ענק קדימה. הנביא אומר: את שאר המצוות – לא יקיימו! ברית המילה – כן!!! ובזכותה ייגאל עם ישראל, ועמו ייגאל העולם כולו! הקשר המתמשך מאברהם אבי האומה עד אחרוני בניו, הינו קשר איתן! קשר זה יקדם את הגאולה השלמה, כפי שנבאר את הדברים בהמשך הפרק.

      מי יכול היה לצפות את העתיד ברמה כזאת של דיוק? 2,400 שנים לאחר שנאמרה הנבואה, עולה עם ישראל לארצו, ולמרבה הפלא, המצווה הנשמרת על ידי כל רובדי העם היא ברית מילה! רק מי שיש לו קשר עם השולט בטבע ובהיסטוריה יכול לקבוע זאת מראש! 

    בברית בין הבתרים הובטח לאברהם שזרעו יירש חבל ארץ רחב ממדים:"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים. ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי" (בראשית ט"ו, י"ח-כ"א).שני פרקים לאחר מכן צומצמה ההבטחה לגבולותיה הצרים של ארץ ישראל המערבית בלבד:"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי לכם לאלוקים" (שם י"ז, ח').מה גרם לשינוי? מדוע הוצרו לפתע גבולות ההבטחה תוך תקופה כה קצרה?בין שתי ההבטחות אירע מאורע ששינה את פני ההיסטוריה: אברהם הוליד את ישמעאל.נמצא שהבטחת האלוקים קויימה במלואה, אם כי בצורה מפוצלת. את השטח שבתוך גבולות ההבטחה ירש רק זרעו של אברהם, שעמו נמנה גם ישמעאל שזכה במנה הגדולה במרחב הקרוי "המרחב השמי". לעומת זאת, על ארץ ישראל המערבית ליפול כולה אך ורק בידיו של יצחק. על כן, בעת הצווי על ברית המילה, משמיע האלוקים את ההבטחה בתוספת נוסח: "ונתתי לך לזרעך אחריך (ביטוי החוזר פעמים אחדות בפרשה זו) את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען" (בראשית י"ז).בעתיד אמור זרעו של יצחק לזכות גם בגבולות ההבטחה, אלו שנפלו בינתיים בחלקו של ישמעאל.ישמעאל לא הסתפק במה שהובטח לו. חלוקה זו לא נראתה לו. הוא לטש את עיניו דווקא לחלקת אלוקים קטנה זו, שארץ ישראל שמה, ארץ שאותה חמד ובה חפץ. הוא החליט להוציאה מידיו של יצחק בכל האמצעים, כמיטב שאיפתם של בני בניו בימינו.ישמעאל התחיל בפעולות מחאה עוד בהיות יצחק נער קטון. הוא חש היטב בעלייתו של יצחק העלול לדחקו מעמדתו הבכירה בבית אברהם ועל כן:"ותרא שרה את בן הגר... אשר ילדה לאברהם, מצחק" (בראשית כ"א, ט').ישמעאל האמין בכל לבו שהוא היורש ולו מגיעה הארץ על ברכותיה הרוחניות. לכן הוא ניסה להרוג את יצחק המתחרה המסוכן: "אמר לו ישמעאל ליצחק: נלך ונראה חלקנו בשדה. והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק" (מדרש רבה בראשית נ"ג, י"א).כבר בתחילת העימות בין ישמעאל ליצחק הוכרו העורמה והרצח כאמצעים לגיטימיים להכרעה במאבק. באותו יום הפכה ארץ ישראל לאדמת מריבה, עד היום.חכמינו צפו את כל העתיד להתרחש. הם ידעו שכל האמור בספר בראשית הוא גרעין ההיסטוריה ובו טמון אילן התולדה כולו. אין תולדות עמנו אלא השתקפות של מאורעות "בראשית".על כן הם ידעו, צפו ובישרו, שכאשר לאחר הגלות הארוכה יתחיל התהליך של שיבת ציון, יתקוממו נגדו הערבים. הם יעשו הכול כדי למנוע את שובם של יהודים לארץ ישראל."ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא לעורר יחד עם כל עמי העולם לבוא לירושלים... ויתאספו כל העמים ויעשו עצת שלום ביניהם ויפנו לישראל להשמיד, מפני שהקימו מלכות, ותהיה עת צרה ליעקב אמנם לשבר לא יבואו, אלא שממנה יוושע" (זוהר וארא).איש מחוזי הציונות לא העלה מעולם על דעתו בראשית הדרך, שהתרכזותם של היהודים בארץ ישראל תגביר את המאבק הבינלאומי נגדם. הם האמינו, שההיפך יקרה, ההיפך הגמור מהמתרחש במציאות.

    ההסבר הפוליטי-היסטורי גרידא אינו נושא בחובו את הפשר ואת הפתרון לבעייתנו הכאובה. לעומתם, חכמינו זכרונם לברכה, שצפו באלמנטים הרוחניים הרוחשים בעוצמה במעמקי התהליכים ההיסטוריים, ידעו מראש, שאת שובם של בני ישראל לארץ החלומות תלווה: א. התנגשות אלימה מכאיבה. ב. בני ישמעאל יהיו המובילים בין המתנגדים לנו. ג. הם יצליחו לגייס לעזרתם חלקים גדולים של האנושות.

    נחזור עתה למצבנו הנוכחי ב'כפר הגלובלי' הקטן שלנו, נתבונן ב'מציאות המורכבת' במזרח התיכון.

     

    במזרח התיכון יש מדינות רבות גדולות, שהתברכו במשאבי אנוש ובמשאבי קרקע. כולן מאוכלסות ערבים, חוץ ממדינה אחת קטנה. למעלה מ-99% מהשטח מצוי בשליטתם המלאה. פחות מאחוז אחד שייך ליהודים - שטחה של מדינת ישראל. רק תנסו לדמיין מגרש כדורגל ובו קופסאת גפרורים. וגם על קופסאת הגפרורים הזו הם נלחמים בנו!!!

     

    מעטים יודעים זאת, אולם לדוגמא, סעודיה (המעלה הצעות 'שלום' מרחיקות לכת) גדולה לא פחות מאשר פי מאה ממדינת ישראל.

     

    לו חפצו הסעודים באמת בשלום, הם יכלו לוותר על השקעתם המסיבית בהעברת 'סוכני השלום' של 'אל קעידא' מאפגניסטן ללבנון, יכלו להפסיק את המימון למשפחות המתאבדים הפלסטיניות. הם יכלו למצוא חלופות מועילות יותר למען 'אחיהם הסובלים'. יש להניח כי לא יסבלו כלל, אם יקלטו בשטחיהם העצומים דלי האוכלוסייה, כמה מאות אלפים מן הפלסטינים. 'קליטת העליה' תעזור להם מאוד בביצור מעמדם הבינלאומי. היא תעלה מאוד את קרנם, בעולם ותקנה להם מעמד של שליטה בציבור הערבי. ואז כל 'חיילי השלום', אשר רחמנא ליצלן התאמנו במשך שנים ב'אש חיה' על תינוקות וילדים, נשים ואזרחים שלווים במגוון מקומות - באוטובוסים ובבתים פרטיים, במסעדות ובאולמות שמחה – כל אלו יעברו הסבה ויהפכו לחיילים בצבא הסעודי...

     

    טרם דיברנו על אירן, ששטחה גדול פי 85 משטחה של מדינת ישראל, וכדי לעודד את ה'שלום' היא משגרת משלוחי נשק עצומים לארגון חיזבאללה בלבנון.

     

    טרם דיברנו גם על לוב, החולשת על שטח הגדול פי 90 ממדינת ישראל, או על מצרים, ששטחה גדול פי 50 מישראל.

    נקודה הראויה להדגשה היא, שחוץ מהתנ"ך ומחז"ל, שום גורם לא צפה מראש את הסכסוך הערבי-ישראלי - לא מדינאים ואף לא פוליטיקאים. למרבה התדהמה, אפילו לפני כמאה שנה, למרות המרחק הקצר מבחינת הזמן, טרם הבחינו שיש כאן בעיה. כדי שנוכל להבין את גודל המחדל, נציין שהרצל, חוזה מדינת היהודים, שכתב ספרים רבים בנושא, ובתוכם את הספר המפורסם 'מדינת היהודים', גם הוא כלל לא הזכיר כלל את הבעיה הפלסטינית! לא מקס נורדאו, לא לילנבלום, לא פינסקר ולא כל הוגי מדינת ישראל שבדרך, איש מהם לא צפה שיתפתח כאן עימות כה קשה!

     

    כאשר הכריז בלפור ב-1917, שהעם היהודי יכול להקים לו 'בית לאומי', אפילו המלך פייסל הראשון (ששלט אז על סוריה ועירק), שיגר מברק ברכה לנשיא הפדרציה הציונית בזמנו, חיים ויצמן, באומרו: אנו מקדמים בברכה את העם היהודי השב למולדתו...!"

     

    הסיבה להתעלמות ולחוסר המודעות באשר לעתיד להתרחש, היתה העובדה שהערבים והיהודים כאחד היו משוכנעים ששיבת ציון תיטיב עם כולם. העבר הראה שמשנת 1882, כאשר החלו היהודים לשוב לארצם, החלו גם הערבים להגיע לארץ - מסוריה, מעירק ומארצות נוספות. התקווה כי הארץ, שהיתה חרבה ושוממה במשך כמעט 2,000 שנה, תשוב ותפרח ותקדם בברכה את בניה, הביאה לכאן מאות אלפי ערבים. הם אלה שהפכו במרוצת השנים ל'פלסטינים'... מלבד הנכתב במקורות האלוקיים, איש לא חלם שהדבר ייצור בעיה, והערבים יחלו במסעי רצח וטרור.

     

    למרות כל זאת ניתן לקבוע שהחל משנות 29/1920 (תחילת שנות הפרעות) ועד היום, כוונות הרצח לא השתנו, הן רק הלכו והשתכללו מעת לעת. אין כל ספק, שאילו באמת היו הערבים מעוניינים בשלום, היתה המפה האזורית היתה שונה בתכלית כבר מזמן... לדאבון לב, למרות הדיבורים כלפי חוץ, הם אינם מעוניינים בשלום כלל וכלל.

     

    מן הראוי להקדיש תשומת לב מיוחדת לעובדה, שבתכנית החלוקה הבסיסית שקיבלה ישראל באופן רשמי מהאו"ם, בהסכמת הצדדים, היתה מדינת ישראל אמורה להיות קטנה. שטחה היה אמור להיות כ-40% משטחה כיום. והנה במקום לנצל את השטחים שקיבלו, פתחו הערבים במלחמה אכזרית שנמשכה קרוב לשנה. (לפי דברי מונטנגומרי, המצביא האנגלי הנודע לתהילה בימים ההם, מקסימום בתוך שבוע, הלגיון הערבי 'גומר פה את העבודה'!) בסופה של המלחמה גדל שטחה של מדינת היהודים באחוזים ניכרים. תופעה זו חזרה על עצמה לא אחת.

     

    אף במלחמת ששת הימים דמיונם הפורה של גדודי הרצח, שהתגוררו במצרים, בסוריה ובירדן, הביאם לפתוח בקרב נוסף. למרות הנסיון הקודם שהראה, שדווקא מלחמה מגדילה את שטח מדינת ישראל (כולל כל מה שאירע במבצע סיני), הם הגיעו למסקנה, שהפעם ישיגו את משאת נפשם. למעשה, נסי המלחמה שחרגו מעל ומעבר לכל כללי מלחמה בסיסיים, הגדילו שוב את שטחה של מדינת היהודים באופן מרשים במיוחד.

     

    היסטוריה קצרה זו חזרה על עצמה. בספטמבר 2000 יכלו המרצחים להשיג בדרכי שלום ובמשא ומתן מדיני כל אשר חפצו, כולל מדינה על כל שטחי יהודה, שומרון ועזה, ואף מחצית ירושלים היתה ניתנת להם. למרות כל זאת, ריח הדם שעלה באפם, פגם ביכולת החשיבה הרציונלית שלהם, והם פתחו שוב במלחמת טרור אכזרית. הוברר שוב ושוב שתאוות הרצח של האויב עולה עשרות מונים על רצונו בקרקע וברווחה כלכלית. את כל זאת צפו הנביאים! את כל זאת צפתה התורה, בהגדירה את ישמעאל כ'פרא אדם' שידו בכל ויד כל בו.

      

    טעותם נבעה מהנחה נוספת שהוכחה כבלתי נכונה. הם סברו כי היהודי הגולה והנודד הוא סיבת האנטישמיות אך עתה הוברר שגם כאשר יש לו מדינה, הוא אינו אהוד במיוחד, בלשון המעטה. לאחר מכן ניסו לטעון טענה הפוכה, אמרו שסיבת השנאה היא העובדה שדמותו של הישראלי מצטיירת כדמות כובש בעיני העם הפלסטיני המדוכא. והנה, התברר כי אף בזמן שהוא 'יוצא מעורו' כדי לחתום על הסכם שלום, גם כאשר, למרבה האירוניה, הוא מתנהג בצורה בלתי הגיונית ומחמש את המסוכנים שבאויביו בנשק, גם כאשר הוא מוכן למסור חבלי ארץ נרחבים מהמאגר המצומצם מאוד שברשותו, אותה קופסאת גפרורים המוקפת אוייבים בשטח של מגרש כדרוגל. גם אז הוא עדיין נותר כשהיה: שנוא ומושמץ. אם כן, מה יעשה היהודי כדי לנער מעליו את אדרת השנאה?

     למען האמת, אם נתבונן הבעיה הפלסטינית מכל זווית אפשרית, לא נצליח למצוא לה פתרון. ה'חתן', ישראל, עשה הכל, או כמעט הכל, במטרה לרצות את ה'כלה' ולהפיס את דעתה, אולם היא פשוט אינה חפצה להכנס לחופה...   

    עלינו להבין זאת אחת ולתמיד. המערכה הקשה שאנו ניצבים בפניה, אינה התמודדות עם 'כמה מחבלים קיצוניים'. מערכת ענקית ומורכבת עומדת מולנו. לכל המערך השלטוני של 'מדינת השלום' הפלסטינאית, שהוקם על ידי הישראלים בשביל הפלסטינים, לכל המוסדות הציבוריים שהוקמו – מטרה אחת: רצח והסתה לרצח. הדבר לא ייאמן! אולם הנושא מקיף את כל ענפי המדיה והתקשורת הפלסטינית. קמה מדינה, אשר מגן הילדים ועד לאוניברסיטה מחנכת את ילדיה להרוג, ואף למות על מנת להרוג! ב - 700 ספרי הלימוד שהנפיקה ה'רשות' מאז ייסודה, המונח 'שלום' אינו מוזכר כלל, אף לא כ'מדע בדיוני'. סאת השנאה עולה על גדותיה! דור שלם אינו 'דורש שלום', אלא מתחנך לרצח ולשנאה תהומית!

     

    מבחינה הגיונית, היהודים עומדים בפני דרך ללא מוצא. כל צד שהם יפנו אליו חסום מראש. אם יכריזו הישראלים מלחמה על אויביהם, הם יזכו לקיתונות בוז מכל עמי העולם. ואם להיפך, ימשיכו ב'תהליך השלום' (עם או בלי ה'רפורמות' או בלעדיהן, ושאר כזבים), הסוף הוא די ברור. אם כן, מה עושים? הלא הבעיה איננה תאורטית בלבד?! הלא מדובר בשאלת חיים גורלית?

     נערוך חשבון קצר: מאז קום מדינת ישראל ועד היום (שנת 2004) נהרגו למעלה מ - 2000 יהודים בפיגועי טרור, למעלה מ - 1000 מתוכם נהרגו מאז אושרו הסכמי אוסלו. מספר זה אינו כולל אלפי פצועים. המספר מורה לנו שקציר הדמים של תהליך ה'שלום', במספרים מוחלטים גדול יותר ממספר כל הנפגעים שנפגעו לפני שהחל 'התהליך הנכסף'. מחיר הדמים של 50 שנות מלחמה היה 700 הרוגים בקירוב שנהרגו בפיגועי טרור. לעומת זאת, 9 שנים של 'שלום' הביאו ל - 1200 הרוגים בקירוב. ברור, שאלטרנטיבת ה'שלום' מהווה סיכון ממשי למדינה, סיכון שאין להתעלם ממנו.   

    מה ניתן לעשות? כאן אנו נכנסים לאחד האגפים הקסומים של תורת ישראל, אגף ה'רמז'. זהו אחד מחלקי הפרד"ס – פשט, רמז, דרש, סוד. אנו נכנסים לאגף הרמז בטור הסיסטמטי. כלומר, אנו פותחים את המפה הפלאית המצויה בתורה, ומוצאים בה מלים, שאמנם אין ביניהן קשר נסיבתי, אך בהחלט קיים ביניהן קשר מהותי.

     

    לעתים יש מילה שהופעתה בתנ"ך נדירה, והיא מופיעה פעם אחת במקרא, פעם אחרת בנביא, ופעם נוספת בתהילים. בתורת הרמז יש לתופעה זו משמעות עמוקה. קיים כאן רמז שהוטמן בתוך הענין. יש שמרחק של מאות שנים מפריד בין האירועים שהמילה שזורה בהם, והשוני בין האירועים רב לאין שיעור על המשותף ביניהם. למרות הכל, קיים גורם משותף, גורם מאחד.

     

    כאשר אנו באים לעסוק בסוגיה זו של פתרון הסכסוך היהודי ערבי, אנו פותחים את התנ"ך, וחוזרים לפסוק שמצאנו בו לעיל את תיאור הפרופיל של סבא ישמעאל, אביהם הקדום של הערבים בני דורנו. כך אמר המלאך להגר, אם ישמעאל, בפסוק זה: "הנך הרה, ויולדת בן, וקראת שמו ישמעאל". אנו מתמקדים במילה "וקראת" שנכתבה כאן בלשון נקבה. (אותיות אלו בניקוד שונה, ייקראו בלשון זכר.) אנו מעלעלים בין בתרי התנ"ך, ומחפשים היכן מוזכרת מלה מיוחדת זו פעם נוספת בכתיב זהה ובניקוד זהה.

     

    והנה, אנו מוצאים מילה זו שוב בספר דברים, בסוף פרשת וילך: "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים...". פעם נוספת מופיעה המלה בספר ישעיהו פרק ז': "וקראת שמו עמנואל" ובפעם הרביעית והאחרונה (ישעיהו ס"ו) נמצא שוב את הסיסטם: "וקראת ישועה חומותיך". מהו סוד התעלומה הזאת? מהו הרז המוצפן בהופעה החוזרת ונשנית של המלה "וקראת"? נתבונן אפוא בגילוי האלוקי המפתיע, הצפון במבנה הססטמתי (ראשון – בבראשית פרק ט"ז, פסוק י"א. שני – בדברים פרק ל"א, פסוק כ"ט. שלישי – ישעיהו פרק ז', פסוק י"ד ורביעי – שוב בישעיהו פרק ס"ו, פסוק י"ח).

     

    רבנו יעקב בן אשר, 'בעל הטורים' (חי לפני כ-700 שנה) כתב בין יתר ספריו, חיבור על כל המקרא. זהו חיבור עוצר נשימה בגאוניותו, והוא עוסק בו בעיקר בתורת הרמז. שם הוא מסביר שהמילה "וקראת" מגלה רמז שהוצפן בפסוקים. המלה חושפת ארבע פיסות מידע על אודות צרה שתתרגש על עם ישראל. א. 'מקל' ב. התקופה ג. המטרה ד. התוצאה. נסביר את הדברים:

     

    פיסת המידע הנוספת חושפת את התקופה. במשך שנים רבות מאוד, לאורכן של תקופות היסטוריות ממושכות, סבלו יהודי אירופה הרבה יותר מן היהודים שהתגוררו בארצות ערב. אמנם גם הערבים לא הצטיינו בצדקות יתרה... אולם גזירותיהם היו יחסית קלות יותר מגזרות הנוצרים. מתי אפוא מקלו של ישמעאל יהיה הבולט, החזק והמאיים ביותר מבין כל 'המקלות'? כאן מופיעה התקופה – "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים". בקץ הימים, בתקופה האחרונה בהיסטוריה, יתגבר ישמעאל. המקל הישמעאלי יהיה הדומיננטי ביותר מכל ה'מקלות' המכוונים נגד עם ישראל.

     

    [מעניין לציין, שמלאכתו של ישמעאל מוגדרת בפסוק: "ויהי רובה קשת" (בראשית כ"א, כ'). חז"ל מגדירים את כוונת הפסוק: "רובה קשת", כאדם היושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. כוחו – לירות חיצים מרחוק בעוברי דרך תמימים. אין לו יכולת להתמודד מול צבא מסודר, אין הוא מסוגל להציב מערכה צבאית מול מערכה צבאית נגדית. מהותו היא כמהות השודד והגנב "אם גנבים באו לך, אם שודדי לילה" (עובדיה א', ה'). מטרתו להכות ולברוח, להרוג ולהמלט, לזרוע הרס, זוועה,  הביטוי "רובה קשת" מקבל משמעות מעשית ומצמררת כיום בתקופתנו, יותר מאשר אי פעם, זהו עיקר החשש שלנו מפני ישמעאל! הדיוק מפעים!

     

    אנו ממשיכים להרכיב את הפאזל, ושואלים מהי מטרת המכה? למה באחרית הימים יכה ה' בישראל ב'מקל' הישמעאלי? פיסת המידע הבאה השלישית, טמונה בישעיה פרק ז': "וקראת שמו עמנואל". בעל הטורים מסביר שכאשר סוף סוף יכירו יושבי הארץ את חולשתם ואת חוסר יכולתם לעמוד מול הטרור האכזרי מחד גיסא ומול העולם כולו מאידך גיסא, בשעה זו ישובו בלב שלם לאלוקיהם ויתפללו לה': "וקראת שמו עמנואל" - עמנו – אל, הם יבקשו: אלוקים, תהיה עמנו! בעקבות הייסורים הקשים יחזרו בתשובה ויבקשו את עזרת ה', ואז נזכה לתוצאה. וכאן נחשף החלק הרביעי והאחרון של הפזאל: "וקראת ישועה חומותיך" (ישעיה פרק ס') - בזכות התשובה והתפילה תבוא הישועה המובטחת, תבוא הגאולה הנכספת, הן לישראל והן לעולם כולו.

     

    ניתן לשאוב עידוד מסיום זה. לפי המקורות היהודיים אין מדובר בסכסוך שאין לו קץ ובכאב שח"ו אינו פוסק לעולם. מדובר בתהליך מכוון, שסופו ידוע. לתקופה נאדרת הוד זו יזכו, מלבד היהודים, גם כל באי עולם, שהרי באותה שעה תבוא הגאולה לעולם כולו.

      סיכום:שורשי הסכסוך הישראלי – ערבי הינם רוחניים. גם הזכות על הארץ נובעת ממקור רוחני.מצות המילה, הנשמרת אצל היהודים לאורך כל הדורות וגם בעידן זה, הינה פלא אמיתי. קיום מצוה זו מובטח בתנ"ך למרות אי קיומן של מצוות אחרות.מלחמת הערבים על ירושלים נחתמה מראש על ידי הנביא זכריה לפני כ-2400 שנים.עיקר כוחו של העם הישמעאלי – בטרור ולא במלחמה ישירה.הסיטואציה הנוכחית כקטליזטור להתקרבות למורשת היהודית, בבחינת "וקראת שמו עמנואל", ועד לגאולה השלמה ולישועה הסופית. 
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/10 22:45:

      כנראה שבאמת משתעמם אתה ואין לך צרות אחרות.

      העובדות הרבה יותר פשוטות:

      היהודים נטשו את הארץ, וגלות רומא רק היתה עלה תאנה. יש קהילות יהודיות בבוכרה, במרוקו בתימן ואיטליה הרבה יותר עתיקות מטיטוס.

      העיקרון של היהדות היה עד לציונות - להיות פזורים בין הגויים, והיו ליהודים הרבה הזדמנויות ל"חזור" לארץ-- גרוש ספרד-- באו יהודים לאימפריה העוטומנית, אבל לא לארץ ישראל.

      הארץ היתה ריקה לחלוטין מאות שנים, ואקום. וואקום מושך את השכנים, והשכנים היו ערבים. וכשבאו הציונים בסוף המאה ה-19 והתחילו לדחוף החוצה את הערבים, מה רצית שההם יעשו? יקומו וינטשו את בתיהם זה מאות שנים ויגידו "סליחה"?

      כל היתר זה התחכמויות של אנשים שאין להם דאגות פרנסה בריאות או אחרות.

        17/11/09 20:38:

      אני חושב שהדברים האלה ראוים לפרסום גם בקהילה.

       

        25/9/08 20:51:

      מאלף

      מעניין

       

      ארכיון

      פרופיל

      יוסי איתן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין