גם אני כקודמתי התלבטתי..... אם ואיך להגיב..

לך יש את הפריבילגיה של מעטה אלמוניות שלי אין, ולכן אגיב במשורה ברשותך..

התיאוריה שלך מעניינת, עם חלקים ממנה אני אפילו מסכימה, אבל מאי, כולם טיפשים ומזוכיסטים?

ממשיכים ליפול לבור הזה? כולם משום מה ממשיכים לחפש את הזוגיות המושלמת..., בודדים יודו שהם רוצים לחיות את חייהם בבדידות.

אולי אפשר לראות זאת קצת אחרת כדי לשרוד במערכת הזוגית שכל כך מבוקשת.

אני מאמינה בשני עקרונות חשובים שנכונים לתחומים אחרים גם כן:

הראשון - חיה ותן לחיות (כך לא מאמללים אחד את השני, אלא נותנים מקום וכבוד לבן/בת הזוג)

השני - יש את החיים שלי ואת החיים שלך ואת החיים שלנו ביחד.

כמובן ששני הפרטנרים צריכים להאמין בזה... זה חייב להיות דו כיווני.

ולמרות זאת, אין ספק שהכל יכול לקרות, ומחר ניפגש על מדרגות הרבנות...

אין תעודת ביטוח בשום דבר.

לעניין האושר- אם תחפש אושר באחרים או מהמערכת הזוגית סביר להניח שלא תמצא.

האושר שלך נמצא ממש מתחת לפנס, תלוי רק בך ולא באף אחד אחר (לא בן/בת הזוג ולא המערכת הזוגית ולא הילדים שלך וכו'...), נשמע פלצני וניו אייג'י , אולי, אך זה בהחלט מקל..

עד כאן..

התלבטתי עם עצמי האם להגיב ואיך.

אעבור נושא נושא:

1. אנשים משתנים? נכון. קשה לנו להתרגל לשינויים אבל מי שמתרגל ומסתגל, שורד. וזה אמור לא רק לגבי נשואים,

אלא מעבר מקום, שינויים בעבודה או במקום העבודה וכד'. כלומר אפשרי אם כי קשה.

 2. זוגיות רבת שנים ונבילה קמילה ודעיכה וחרא של צפורים. נכון שהחשק והסערה וההתלהבות דועכים, זה נכון

    לגבי כל דבר בחייים עבודה חדשה, מכונית חדשה, כל מה שאתה עושה, קונה, מקבל, יוזם - הכל כפוף לשינוי,

    דעיכה (של הענין, של ההתרגשות) ככה זה. כולנו כאלה, אחרי שהכל פג צריך להתמודד עם היומיום עם השגרה,

    עם השעמום. אבל, אם הגיע הרגע שאתה מרגיש שאתה טובל בחרא של צפורים - זה הרגע לקום וללכת

    ולהפסיק לרחם על עצמך.

3. לאמלל עד מוות? לא להשאר במצב הזה. ישנם לא מעט זוגות ותיקים (כמוני) שלא מאמללים אחד את השני עד

    מוות אלא ההיפך, תומכים, משתפים, עושים דברים ביחד כמו זוג שותפים ותיקים שמכירים אחד את השני לא רע.

    אין ניצוצות ותודה לאל על כך. מי יכול לחיות כל הזמן עם ניצוצות וריגושים? אבל יש את ה"ביחד" העוגן, הידיעה

    שיש מישהו בבית שאכפת לו ממך ולך אכפת ממנו. אמא שלי ז"ל (שאגב גם סבלה מאלצהיימר ומעולם לא שמעתי

    שחולי אלצהיימר זוכרים שמות וזיונים ושאר מאורעות, הרי הבעיה היא שהם לא זוכרים כלום, הכל נמחק אבל אני

    מבינה שרצית קצת לתבל את מה שכתבת) אמרה שחיי הנשואים משולים לשני ניירות זכוכית שמשתפשפים כל

    הזמן אחד בשני עד שהנייר נהיה חלק.

4. סקס, בגידות וניצוצות. אכן, הרובהנשוי בוגד, נשים וגברים כאחד. מחפשים ניצוצות, שינוי ואולי משהו אחר שאינו קיים.

    עברנו את פרעה נעבור גם את זה. אם הנשואים שורדים את תקופת הבגידות (הנזק לנשואים, לדעתי, עצום אבל לפעמים

     מקבלים החלטות שזה לא מה שיפוצץ את הנשואים). נכון, אין פרפרים בבטן וסחף של טירוף חושים, אבל יש דברים

     אחרים וכמו שאמרתי, אם אין? עדיף לחתוך.

 ישנו פתגם נהדר שאני מאד משתדלת לחיות לפיו (לא תמיד מצליחה) "יותר טוב סוף מבהיל מאשר בהלה ללא סוף" וסליחה על אורך התגובה.