לפני 15 שנה קראתי את "כרוניקה של מוות ידוע מראש". קראתי אותו באנגלית- על מנת לשפר את השליטה הלא מי יודע מה מוצלחת שלי בשפה הזאת- ולכן נגרם לי בעיקר סבל מרוכז. הרבה מהספר לא קלטתי, אבל דבר אחד כן נחרט אצלי עמוק בזיכרון. הפתיחה התמוהה של הספר- על סנטיאגו נסאר החולם על תאנים -ומתעורר מכוסה בחרא של ציפורים. אני זוכר את זה גם בגלל שאת ארבעת המשפטים הראשונים של הספר עוד היה לי כוח לתרגם והצלחתי להבין משהוא, וגם בגלל שכל כמה חודשים משהוא מעורר בי את הזיכרון.הרי הסיטואציה הזאת שאתה מרגיש נורא טוב, ומגלה אחר כך שאתה מכוסה כולך בחרא, היא כל כך יומיומית. אני נזכר בה לאחר ששוכנעתי לעשות עסקה נהדרת שכמעט ולא עולה לי כלום כמו טלפון נייד חדש/לקחת רכב בליסינג/ כרטיס אשראי ש"חוסך לי כסף". ואז, כשאני מתחיל לחתום על חוזה בן 10 עמודים הכתוב באותיות קטנות, ממש ממש בשלב החתימות (ראשי תיבות בתחתית כל דף) אני נזכר בסנטיאגו נסאר. ובכן, אתמול בערב ישבנו אצל זוג חברים. היה מצב רוח טוב ונחמד, ולא יודע מאיפה זה עלה הנושא הזה – "זוגיות". בטיפשותי, יש דברים שלא נגמלתי מהם גם אחרי עשר שנים עם הגברת, אמרתי את מה שאני חושב. אמרתי שכל אדם משתנה כל כך הרבה עם הזמן שאין שום קשר בין הזוג הצעיר והמתלטף על הספסל לבין הזוג עם המשכנתא והילדים עשר שנים אחר כך. הסופתי שכל קשר זוגי ארוך טווח בהכרח יוביל לדעיכה קמילה ונבילה.הוספתי שאהבה היא "כרוניקה של מוות ידוע מראש". כל זוג חולם על תאנים מתחת לחופה ומתעורר כמה שנים אחר כך מכוסה בחרא של ציפורים. אהםםםם. לא היו, בוא נאמר, הרבה מחיאות כפיים לתיאוריה שלי. הבחור ממולי נע באי נוחות בכיסא שלו (לדעתי יש לו מהצד). הבחורה התלהטה ואמרה ש"אני פסימי רואה שחורות" .חלקים זועמים במיוחד מהקהל שאלו מפורשות אם לא הייתי מתחתן איתם שוב.בטח שכן!!!מיהרתי לחלץ לאחור ולהודות בטעות. דרכים מעניינות יש לה לתבונה לחדור אל מוחותינו. כאן, תחת מעטה דק של אלמוניות, תרשו לי לעלות שוב את התיאוריה שלי.אין למערכות הזוגיות שלכם שום סיכוי. תסתכלו מה קורה מסביב:50% שתתגרשו.אם לא 80% שיהיה לאחד או אחת זיונים מהצד. השני יוכל בזמן הזה לגדל כרס ותחת. כלומר- אם לא תיפרדו אז תאמללו אחד את השני בערך עד המוות. (אז זה יהיה זמן נהדר להיזכר בערגה על כמה אהבתם. ואיך הכל היה נפלא פעם). וזאת אינה "קללה של הדור שלנו". תופעה הנובעת "תרבות מושחתת". סבא של חבר שלי,למשל, לקה באלצהיימר. מכיוון שאינו מבחין בין אשתו בחמישים שנה האחרונות ובין כל האחרות שהיו, נחשפו בשנה האחרונה כל הרומנים פלירטים והזיונים. לזכותו יאמר שהבןאדם הספיק הרבה. יכול להיות שנדמה לכם שאצלכם זה אחרת. מרגש מסעיר ומה לא. תשכחו מזה.אחרי כמה שנים גם הסקס מ-ש-ע-מ-ם. לפעמים הוא רע, לפעמים הוא טוב. אבל הוא לא דומה במעט למחשבות שעוברות לי בראש כשאני מביט באחרות. לא בגדתי (למרות שהצעות הגיעו), אבל תרשו לי לומר שאני מבין ומזדהה עם הבוגדים. אותו מיעוט המונה 70-80% מהאוכלוסייה ושנאלץ לחיות חיים כפולים כדי לשמר את החיות. ואל תבינו לא נכון. צריך למצוא בן זוג ולהתמסד. אבל אלה לא צפויים להיות חיי זיקוקים מאושרים. המטרה צריכה להיות סבל מועט ושקט. "אושר" לא מתצאו.כך שאם אתם בשלב בחירת הזוג- תפסיקו ל"חפש פרפרים בבטן" ותשאלו אם בין הזוג הפוטנציאלי מתעורר בקלות. תאמינו לי, שלהתעורר חמש פעמים בלילה לילד זהו חומר ההדברה הטוב ביותר ל "פרפרים". ושירוויח טוב. ואקדמאי.(אם אמא שלי הייתה מתה, עכשיו היא הייתה מתהפכת בקבר) |