לכל אחד יש משהו מיוחד, לפעמים יש שניים או שלושה,לבנו יודע אותם, תחושה של נשמה תאומה, תחושה של עומק שאותו לא יכולה התודעה המודעת להכיר,זה עומק ששמור לבן משפחה קרוב ביותר,מופיעה ידיעה אינטואטיבית של מה נכון לומר ואיך הוא יגיב,עולה תחושה של בטחון ואמון גדול . דודתי היקרה, אני חשה אליך תחושה עמוקה ,של קרבה ואהבה ללא תנאים. אני רוצה לבקש סליחה שלא הייתי ממש במסע שלך, הייתי בליבי בנשמתי, אבל לא הייתי פיזית, את עמוד התווך עבורי ועבור כל המשפחה, יצאת למסע כבד ,כשהנטל המשותף עם שני ילדייך , אותה מחלה ארורה - יכולת לה בגבורה ,בהתמדה באדיקות ובאהבה. את זו שהמחשת שלחיות זו עצמה ,כמו כח קיום שהוא לעצמו ואין כל תפקוד נוסף שהוא כל יכול דיו. יש בך חכמה ובדרך חייך השתמשת בחכמתך באומנות ממה להעלים עין. להתמיד ולבטוח בתקוות שיש לנו, זהו אומץ. ענינך הבלעדי הוא בפעילות עצמה, ולעולם לא במה שתפיקי ממנה. המבחן הראשון של אדם גדול באמת , היא מידת הענווה שבו - זו את יקרה, מלאת צניעות, ענווה ואהבה, להבריא זה ענין התלוי בזמן , אבל לפעמים הוא תלוי גם בהזדמנות - ואת בחרת בשניהם , אין דבר חזק כמו העדינות , ואין דבר עדין כמו חוזק אמיתי, הינך עדינה ואצילית ויש בך את החוזק האמיתי. ושוב ,אלף סליחות שלא הייתי ממש...מתפללת לשנה יותר קלה, לבריאות איתנה ואיכותית, ואסיים מדברי רוזוולט- "החיים נועדו לחיותם וגם את הסקרנות יש לשמור חיה,לעולם,ותהא הסיבה אשר תהא ,אל יפנה אדם את גבו לחיים". את סמל עבורי אהובה, שנה של אור ואהבה.
|