0

6 תגובות   יום חמישי, 25/9/08, 18:51

 

 

קישור: 

 

 http://www.newprofile.org/showdata.asp?pid=1245

 

 

שלוש סרבניות נשפטו על סירובן להתגייס

[מאת: פרופיל חדש, 25/09/2008]

 

- אנא הפיצו בתפוצה רחבה -

שלום,

הסרבניות עומר גולדמן, תמר כץ ומיה תמרין, בהפגנה שליוותה אותן לכלא שלוש הסרבניות, עומר גולדמן, תמר כץ ומיה תמרין (בתמונה משמאל, שצולמה בהפגנה שליוותה אותן לבקו"ם, ופורסמה באתר ואללה!), שלושתן מחותמות מכתב השמיניסטים 2008, התייצבו אתמול (23/9) בתל השומר וסירבו להתגייס. מבין השלוש, עומר גולדמן נידונה כבר אתמול ל-21 ימי מחבוש, בעוד תמר כץ ומיה תמרין נשפטו ל-7 ימי מחבוש על תנאי, ולמחרת (24/9) נשפטו שוב, הפעם לחמישה ימי ריתוק לבסיס. שתיהן צפויות להישפט שוב על סירובן ביום ראשון הקרוב. נראה כי רשויות הצבא עושות מאמץ להימנע מלשלוח את שלושתן לכלא ביחד.

שלושת חותמי מכתב השמיניסטים האחרים שנכלאו כבר - אודי ניר, אביחי וקנין וסהר ורדי שוחררו מן הכלא בתום תקופת הכליאה הראשונה, וממתינים עתה להחלטת הצבא בעניינם. נעדכן על התפתחויות חשובות כאשר יקרו.

העדכון הזה יתמקד בעומר גולדמן, שנמצאת כרגע בכלא ממש. עדכונים מלאים יותר על תמר כץ ומיה תמרין יישלחו כאשר הן יישפטו שוב בשבוע הבא.

הסרבנית עומר גולדמן, בת 19 מרמת השרון (השלימה לאחרונה שנת שירות ביבנה), נידונה, כאמור, ל-21 ימי מחבוש ב-23/9. זוהי תקופת הכליאה הראשונה שלה, וסביר שיבואו נוספות אחריה. בהצהרה שהכינה לקראת כניסתה לכלא היא אומרת:
    אני מסרבת להתגייס לצבא הישראלי. לא אקח חלק בצבא שמבצע מדיניות אלימה שלא לצורך ופוגע בזכויות האדם הבסיסיות ביותר יום יום.

    גם אני, כמו רוב בני גילי, לא העזתי להטיל ספק בטוהר הצבא הישראלי. אולם כשנסעתי לשטחים הכבושים הבנתי שלפניי מציאות אחרת לגמרי, מציאות אלימה, מדכאת, מציאות קיצונית שחייבת להיפסק.

    אני מאמינה בשירות החברה שבה אני חיה ודווקא מן הסיבה הזו אני מסרבת לקחת חלק בפשעי המלחמה הנעשים ע"י מדינתי. אלימות לא תביא לשום פתרון ואני לא אנקוט בה ויהי מה.
עומר גולדמן עומר גולדמן צפויה להשתחרר ב-10/10/2008, אם כי, בגלל החגים, ייתכן ששחרורה יוקדם בכמה ימים. כתובתה בכלא (שימו לב לשם המשפחה השונה, כפי שמופיע בתעודות הרשמיות) היא:
    עומר גרנות (מ.א. 5398532)
    כלא 400
    ד"צ 02447, צה"ל
    פקס: 03-9579389
כיוון ששלטונות הכלא מעבירים דואר אל סרבנים באופן לא סדיר, אנו ממליצים לשלוח עותקים מהמכתבים גם באימייל לכתובת: shministim@gmail.com, והמכתבים יועברו לעומר במהלך ביקורים. מומלץ בהחלט לשלוח הודעות תמיכה בדואר אלקטרוני גם לתמר ומיה, שאמנם אינן יושבות בכלא ממש, אך מוחזקות בניגוד לרצונן בבסיס צבאי. המלצות נוספות לפעולה מפורטות להלן.


מה אפשר לעשות?
ראשית, אנא הפיצו הודעה זו ואת המידע הכלול בה בתפוצה רחבה ככל האפשר, לא רק באמצעות דואר אלקטרוני, אלא גם דרך אתרי אינטרנט, בתקשורת הקונבנציונלית, מפה לאוזן וכיו"ב. להלן עוד כמה סוגים של פעולות מומלצות.

1. אנא שלחו מכתבי תמיכה ופקסים לעומר לכתובת שצוינה לעיל


2. מכתבים לרשויות

מומלץ מאוד לשלוח מכתבי מחאה בעניינה של עומר, רצוי בפקס, אל הגורמים הבאים:
    מר אהוד ברק, שר הביטחון
    משרד הביטחון
    הקריה
    תל-אביב 61909.
    פקס: 6962757 (03), 6916940 (03) או 6917915 (03)
    דוא"ל sar@mod.gov.il או pniot@mod.gov.il

רצוי לשלוח העתקים למפקד הכלא, לכתובת:
מפקד כלא 400,
ד"צ 02447
צה"ל
פקס: 03-9579389

עוד כתובת שימושית למשלוח פניות היא הפרקליט הצבאי הראשי:
    אביחי מנדלבליט
    הפרקליט הצבאי הראשי
    מִפְקדת הפרקליטות הצבאית הראשית
    ד"צ 9605
    צה"ל
    פקס: 5694370 (03)

חשוב במיוחד לשלוח מכתבי מחאה למפקד מיט"ב (לשעבר בקו"ם), כיוון שבידיו תימצא בסופו של דבר ההחלטה כמה פעמים נוספות תצטרך עומר לשבת בכלא לפני שתשוחרר סופית. אותו קצין אחראי גם להפעלתה של "וועדת המצפון":
    גדי אגמון
    מפקד מיט"ב
    תל-השומר
    ד"צ 02718
    צה"ל
    פקס: 7376052 (03)

להלן מכתב לדוגמה, שניתן להשתמש בו, או בטקסט שונה, במשלוח המכתבים. מומלץ בהחלט להכניס בנוסח שינויים לפי ראות עיניכם:
    א.ג.נ.,

    נודע לי כי עומר גולדמן (מ"א 5398532), סרבנית מצפון, מוחזקת בכלא 400 בגין סירובה המצפוני לשרת בצבא.

    כליאתם של סרבני מצפון דוגמת עומר גולדמן מהווה הפרה ברורה של החוק הבינלאומי ושל זכויות אדם בסיסיות.

    על-כן אני פונה אליך בדרישה לשחרר את עומר גולדמן לאלתר מן הכלא, ולהימנע מכליאתה שוב בעתיד. כמו כן, אני פונה אליך בדרישה שתפעל למניעת הישנותם של מקרים דומים. על המערכת שבראשה אתה עומד לנהוג להבא כבוד אנושי בסיסי בסרבניות וסרבני מצפון, ובכל יצור אנוש.

    בברכה,

 

3. מכתבים לכלי תקשורת

כתיבה של מכתבים ומאמרי דעה בעיתונות והבעת דעה בעניין בתכניות מאזינים ברדיו יכולים לסייע למאמצינו להביא את עניינם של הכלואים לידיעת הציבור בארץ ולהפעיל לחץ, בעקיפין, אך ביעילות רבה, על רשויות הצבא להפסיק את כליאתם.

 

 

דרג את התוכן: