יום אחד נכנסו למסעדה 2 שולחנות בו זמנית. כמה גברים בשולחן אחד, ומספר נשים בשולחן שני. בעלת הבית כבר בהיסטריה, מבחינתה זה כבר לחץ, ולמה אין עוד מלצרית... 2 מלצריות על 2 שולחנות זה קצת מצחיק :) היא כבר עם המנת פתיחה ביד, מגישה במקומי, קוראת לי לשולחן של הגברים "תיקחי מהם הזמנה הם ממהרים".
לאחר מכן אני עוברת לשולחן של הנשים- אומרת שלום יפה, מחייכת- "אני דורשת שאנחנו נקבל את המנות לפניהם" אומרת לי אחת הלקוחות בשולחן ומפנה אצבע מאשימה לעבר השולחן השני "אנחנו היינו כאן קודם!" אני קצת מופתעת, פעם אחרונה שבדקתי אני מלצרית ולא גננת. והן בכלל לא נראות כאלה! אני רואה ששאר הנשים קצת נבוכות. "אנחנו מאד ממהרות" היא מוסיפה כתירוץ. המנהל במקרה לידי- מבטיח להן שיהיה בסדר.
היא מזמינה קנקן מים "עם נענע ולימון", אני מהנהנת וכותבת לי את זה. "שבאמת יהיה עם נענע ולימון כי אם לא חבל, את תרוצי פעמיים".
את באמת חושבת שאחרי שאת מדברת ככה למלצרית את תקבלי ממנה שירות טוב יותר? חייכני יותר? מהיר יותר???

רצה הגורל והן קיבלו את המנות שלהן לאחר שולחן הגברים למרות שהדפסתי את ההזמנה שלהן לפני ולמרות שמספר המנות שהן הזמינו היה קטן יותר. גורל זה גורל :)
בסוף הארוחה שאלתי אם הן מעוניינות בקינוח, בחורה אחת הראתה התעניינות וסיפרתי להן על הקינוחים. "הקינוחים עם סוכר?" היא שואלת וכבר יודעת את התשובה. עניתי שכן, "אז איך את רוצה שאני אוכל??"  היא שואלת ברטוריות "יש לי סכרת!".

 נכון גברתי, שכחתי. מונח לי פה התיק הרפואי שלך וביקשו ממני לעבור עליו לפני שאת מתיישבת בשולחן באזור שלי, אבל הפרט הזה פרח מזיכרוני. אתה רוצה תה עם סוכרזית?

שאר הבנות בשולחן חייכו אליי במבוכה ושלחו מבט מצטער, למרות שעינייהן הביעו התעניינות באחד הקינוחים הן נאלצו לסרב בנימוס לקינוח עתיר הסוכר.
כמובן שהן עזבו את המסעדה כשעה לאחר שולחן הגברים- למרות שהיא נורא ממהרת.
מעניין אם מישהי מהנשים תחזור לאכול עם הגברת במסעדה, או במסעדות בכלל!!