הבחנתי בו רק כאשר החל לזמזם את התוים אותם אני רשמתי. היה זה נייר מקומט שמצאתי זרוק בתיק, שהכיל את הדיווח השבועי של הבנק .ציירתי על הדף את המחמשת, נקשתי את המקצב, ורשמתי את התוים שהתנגנו במוחי ולא הירפו, בעט כחול חזק. היה לי חשוב לסיים את הרישום טרם יעצור האוטובוס בתחנה לפני האחרונה, לפני שאשכח לרדת, ואכעס על עצמי. פחדתי גם שאשכח את המנגינה, כי מי ערב לכך שאזכר בה שוב. תמיד אני נזכרת במנגינות, ולא זוכרת מנין הן לקוחות. כזה היה האופי שלי. בדרך כלל הייתי מתקשרת הביתה ושורקת את הנעימה לאבא שלי בטלפון. מיד היה מספר לי מה שם הקטע, ומנין הוא לקוח. אבל אבי נפטר לפני שנה, ויהיה עלי לחפש בכל התקליטים, או לחפש תחליף לאבא איש שיודע קצת מוסיקה. לכן תמיד אני מחזיקה בתיק פתקאות ישנות ורושמת עליהן את התוים ושומרת אותם. ולכן, יש בביתי כיום, מגירה עם מאות פיתקאות קטנות או מקומטות או אחרות מלאות בקטעי מוזיקה, אותן רשמתי במשך השנים.
XXX הוא ישב מאחורי. אני משוכנעת שהציץ מעבר לכתפי, קרא את התוים, החל לזמזם חרישית, ואז החל לשרוק. משהבחין שאינני מגיבה, החל לתופף על משענת המושב שלי את הקצב של שלושת הרבעים של הנעימה. קרוב מאוד לכתפי, ודי חזק ליד אזני. האוטובוס עצר בחדרה. שכני לספסל ירד. המציץ מאחור שאל, די בעדינות, אם אפשר להצטרף אלי. הנהנתי מאחר ולא הסתובבתי כל הזמן אפילו פעם אחת, די סיקרן אותי לדעת מי הטיפוס. הוא דיבר אנגלית. לא אנגלית של אנגלי, ולא של אמריקאי. אבל רציתי שישב לידי. הייתי צמאה לדעת מנין הוא מכיר את הקטע שכרגע סיימתי לכתוב – למרות שכתבתי רק רמז כתזכורת. אני כתבתי רק קטע, והוא שרק גם את ההמשך.
האוטובוס המשיך בנסיעה.הוא ביקש לראות את התוים שכתבתי, והציע כתיקון, למחוק דיאז אחד שנראה לו מיותר. הנהנתי. הוא כנראה יודע. שרק בשקט את התוים. משסיים, הציג את עצמו. יואכים, נגן צ'לו. בתזמורת הקונצרטחבאו, מהולנד. מתארח בארץ .הוזמן להופיע עם התזמורת הפילהרמונית שלנו. כן, יש גם משפחה. שם.
אוהב לנסוע באוטובוס. אוהב את הארץ. כבר היה כאן מספר פעמים. נוסע וחוזר.אוהב את תל-אביב, את ירושלים, את הנגב. הכנרת. אוהב.אוהב ומתלהב.
שאל שאלות. כל הזמן שאל. כל הזמן עניתי. לבסוף הזמין אותי לחזרה גנרלית של התזמורת, לקונצרט בו הוא יופיע כסולן. שכחתי לרדת בנתניה. האוטובוס המשיך בנסיעתו.יואכים המליץ לי להמשיך איתו עד תל-אביב, יש לו סידורים קצרים, וכעבור זמן קצר יחזור איתי לנתניה, ויתארח אצל קרובי משפחה באבן יהודה. נסעתי לתל-אביב. לאחר מספר חדשים הייתי בהולנד. אצלו. ביקרתי בכל הקונצרטים של התזמורת בשבועיים.מוזיאונים. בתי קפה. שווקים. הרינג. כפרים עתיקים משוחזרים. כפכפים. גבינות.נסעתי איתו למקומות שתיירים אינם מגיעים אליהם. ראיתי ארץ מקסימה ואנשים מדהימים.חברי התזמורת אימצו אותי ודאגו לבדר אותי. הייתי חוצונית עבורם.
שלוש שנים נסעתי כל כמה חדשים להולנד ויואכים היה מגיע לביקורים בארץ.
יואכים החליט להתגייר. ואנחנו נישאנו, לצלילי הקטע אותו כתבתי באוטובוס. הואלס של שוסטקוביץ מתוך הסוויטה מספר 2. יואכים התקדם בתפקידיו בתזמורת,היו לו הרבה יותר קטעי סולו, ואף ניצח בכמה קונצרטים. היה מבלה את עיתותיו כחצי שנה בארץ וחצי שנה באמסטרדם.
לפעמים היינו, שלושת ילדי ואנכי מתלווים אליו, ולעיתים היינו מחכים שיבוא לחופשות אלינו לארץ. חלפו עשרים וחמש שנים מאושרות. הילדים גדלו, שני הבנים נשואים והקטנה חיילת.
XXX בשבוע שעבר הודיע לי יואכים כי עליו לצאת לאמסטרדם משום שהוזמן לנצח על התזמורת ביצירות מאת שוסטקוביץ. שמחתי בשבילו. ליוויתי אותו לשדה התעופה ונפרדנו באהבה. לקראת תאריך הקונצרט החלטתי להפתיע אותו באמסטרדם.
כאשר הגעתי לדירה ברחוב אלסמרווג 112 קומה ראשונה, הופתעתי לשמוע מבחוץ את מנגינת הואלס שלנו שנשמעה מאוד חזק ביחס למוזיקה שמושמעת בבית פרטי. פתחתי את הדלת.
XXX יואכים היה ערום כביום היוולדו, אוחז במתניה של הכנרת הצעירה של התזמורת, ריני, גם היא ערומה. שניהם נשענו אחד על כתפי השני, ורקדו כמו בחלום. נראה היה שהם לא הופתעו כלל. הם בכלל לא הגיבו.
הבטתי על הרצפה שהיתה מלאה בפיסות נייר קטנות מלאות ברישומי תווים. הכרתי אותן. טרקתי את הדלת מאחורי. חזרתי למחרת הביתה. סימנתי איקס גדול בצבע אדום על כל התקליטים שהכילו את היצירות של שוסטקוביץ'.
כשמלאו לי שישים, הפתיעו אותי ילדי ונכדי. הם חגגו לי יום הולדת בנוסח אלה הם חייך. שלחו אותי להצגה עם חברה ובשובי חיכו ליד דלת הכניסה כל חברי. מכרי בני משפחתי וגם יואכים.
מתוך הבית נשמעה המוסיקה שלנו. הוא הזמין אותי לריקוד ברחוב והודיע ששוב לא יעזוב לעולם. |