אם מחפשים להשוות בין בני אדם לכלבים, הרי שההשוואה אמורה להתחיל במאזן החושים אשר שונה מאוד בין שני מינים אלה. איני מומחה לחושים, לא של כלבים ולא של אנשים. ראוי היה שפוסט על נושא כזה ייכתב על ידי ביולוג... מישהו מוסמך ממני. הפוסט הזה אפוא, לא יכיל נתונים מדויקים וממוספרים. הכוונה רק לתת מושג על הדרך השונה בה ניתן לחוש באותה מציאות. היה פעם מי שהדגים זאת בשני אנשים שלא יצאו כלל מבתיהם- שתי בקתות על חוף ים הממוקמות זו על יד זו. בכל בקתה חלון אחד. בבקתה האחת החלון פונה למערב וממנו נשקף הים, הגלים, האוניות החולפות, השקיעה. בבקתה האחרת החלון פונה למזרח וממנו נשקף הנוף להרים, לישובים מרוחקים, לזריחה. מושגיו של האיש שמתבונן כל חייו למערב על העולם, יהיו שונים ממושגיו של המתבונן למזרח, זאת על אף שהם מתקיימים זה בסמוך לזה. האדם והכלב דומים לשניים אלה. אף שהם חווים את אותה מציאות, כל אחד חווה חלקים אחרים ממנה. החושים הם החלון שלנו אל המציאות. יתכן שמשהו נוסף קורה ממש בסמוך לבקתה שלנו... אין לנו חלון לכיוון, ואין לנו שום מושג מהו. כלל זה נכון על חלון הבקתה שלנו בני האדם, כשם שהוא נכון על חלון בקתת הכלבים. אין בקתה שסביב לה חלונות אלא בדמיון. . ראייה ראיית האדם- חדה, מדויקת, הן למרחק והן לפרטים קטנים מקרוב. ראיית צבע מושלמת. ראייה ממוקדת בשיטת איסוף נקודות. משולבת בניתוח מחשבתי. ראיית כלב- לא חדה כלל, ראיית צבע מוגבלת, ראייה לא ממוקדת, ראיית מסך מרחבית. בנוי לקליטת תנועה. זווית ראייה טובה משל אדם. ראייה בחושך טובה משל אדם. שמיעה ככלל, שמיעתו של הכלב טובה משל אדם. היא עדיפה גם ברגישות לצלילים רחוקים, וגם לטווח תדרי קול רחב יותר.יש להוסיף שיכולתו של הכלב לקלוט צלילים קשורה ליכולתו לסנן צלילים ולזהות דווקא את אלה אליהם הוא מותנה מעברו. את השאר, מן הסתם, הוא אינו שומע. משום כך הוא קשוב יותר ומרוכז יותר בצלילים שהם עניינו. ההרחה זהו החלק החשוב בדברים. לא מדובר בבעל חיים אשר מסוגל לרחרח טוב יותר ממך אלא בחייה שבונה את עולם המציאות מריחות. עבורה, הריח הוא וידוי מציאות. יתרונו של חוש הריח על פני הראיה שהוא מספק מידע על עבר. אומנם לא ניתן להפריד היטב בין הווה, עבר ועבר רחוק יותר, עם זאת, הכלב בנוי כך כדי להתמודד בתנאי הבר על קיומו. יכולתו המצוינת של הכלב ברחרוח מתקשרת למבנה גופו ולעובדה שהוא בנוי לרוץ מבלי להתעייף אחרי טרפו, גם ללא קשר עין. כבני אדם קשה לנו להבין כיצד מתקבל מידע ריח ואיך הוא משפיע על ההתנהגות. ראשית, האם הריחות מגיעים לאף כתערובת בדומה לתערובת צבעים, או האם המרכיבים מסוננים, מופרדים ומזוהים במקום כלשהו? שנית, כיצד מתקבל המידע על כיוונו של הריח? הרי מהריח לבדו לא מתקבל שום רמז על כיוון! על השאלה הראשונה איני יכול לענות. על השנייה, בהחלט כן. הריני להציג לפניכם איברים בפניו של כל כלב בעולם, איברים שלא זוכים לתשומת לב יתרה. אלה הם נקודות החישה ובהן שיער החישה- השפם, הגבות, הנקודה מתחת לסנטר, שתי נקודות הממוקמות בין העין לאוזן מצד שמאל, ובדיוק אותן נקודות בצד ימין. החתולים מעוטרים קצת אחרת אך לאותה תכלית ממש. בחיי הבר חוש ריח לבדו לא שווה הרבה ללא מידע על כיוון ממנו הוא מגיע- נישא על ידי אוויר כמובן. נקודות החישה הן מרכזי עצבים מהם צומח שיער קשה במיוחד. תכליתה של רשת החישה המעטרת את פני הכלבים והחתולים שלנו היא לרטוט ולספר לבעל החיים על תנודות אוויר עדינות ועל כיוונן. רק אתמול הסביר לי אדם שזה כדי שהחיה תוכל לעבור בביטחון במעברים צרים. "זה כדי למדוד" אמר בשיא הרצינות. מידע נוסף על חוש הריח הכלבי נוגע לעובדה שקריטריון היכולת לרחרח שימש כסלקציה לאורך הדורות בסוגי כלבים רבים- כלבי ציד בדרך כלל. בימינו ישנם כלבים שהם מומחים לרחרוח יותר מאחרים. מומחיות זו ניכרת באפם הגדול יחסית וביכולתם להניע את קצהו בעדינות מיוחדת להם- האונדים למיניהם, באסט האונד (האש פאפי) ובלאד האונד (כלב דם) יותר מכולם. לדעתי, הסלקציה אשר ננקטה לאורך השנים לטובת חוש הריח היא שגרמה לניוון שרירי האוזן ובסופו של תהליך, לצניחת אוזניי כלבי הציד. אוזניהם של המצטינים ברחרוח שמוטות כמטליות וחסרות יכולת תנועה, מה שפוגע ביכולתם לתקשר ולהביע רגשות. חוש המישוש ככלל, יכולתו של הכלב לחוש מגע בעורו היא נמוכה לאין שיעור מיכולתו זו של האדם. בנוסף לאדם יש את יכולתו המיוחדת לחוש באצבעות ידיו בעדינות שאין לה תקדים בעולם החי. גם לכלב יש אברי מישוש. הכוונה לכפות רגליו אשר נועדו למבדקי טיב הקרקע. בנוסף, הכלב מצויד בשיער מיוחד בין אצבעות רגליו אשר ייעודו לתחושות עדינות יותר. עם זאת, רחוק מאוד מיכולת האצבעות האנושיות. חוש הטעם בעוד האדם הוא גדול הטועמים ללא מתחרים בעולם החי, הכלב, ככל הנראה, חסר חוש. ספק עד כמה הוא מסוגל לחוש בהבדל בין סוכר למלח. . במבט כללי נדמה שכאשר משווים את סך חושיו של האדם לסך חושיו של הכלב, מגיעים לתוצאה דומה. נדמה כאילו החלון בשתי הבקתות הוא חלון באותו גודל. להערכתי, גם אם נבחן את סך חושיו של העכבר וגם את סך חושיו של הסוס, גם של חתול וגם של פיל, נגיע לתוצאות דומות בכולם. אל תזלזל בעצמך. אתה בחבורה נכבדה מאוד. |