כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בלוג? אני?!

    פוסטים אחרונים

    לא הפעם!

    4 תגובות   יום שישי , 26/9/08, 08:26

    אני כל כך אוהבת את ראש השנה, יש תחושה של הקלה. של התחלה.

    מעין הזדמנות נוספת לבצע את כל מה שהבטחת לעצמך בשנה שעברה ולא הספקת.

    יש כבר ריח אחר באויר של גשם שיגיע, והצבעים בחוץ משתנים. 

    קניית המתנות לאנשים שאוהבים, וקבלת שנות טובות מחברים.

    כל הסצנה המתקתקה הזו בסגנון בית חב"ד נסדקת לי (ממש כמו בפרסומת ההיא לחסכון במים) ברגע שמגיעים לשולחן.

    או אז אני מגלה שוב שהמתיקות הזו גם רועדת ומוגשת ארוזה בעור של עצמה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/08 11:45:

      צטט: a.vi 2008-09-29 16:26:22

      לא הייתי מעז לחלוק כך את הסלט שלי

      אבל אם לקחת משבועות את עוגת הגבינה,

      נסי לקחת מפסח את ארבע הכוסות

      <עלפי אמת המידה שלי 4 כוסות = 1 בקבוק>
      ותראי איך ארוחת החג מקבלת לפתע צביון חדש

                                 *

       

      חורים שחורים יפערו בחלל, העולם לא יחזור לקדמותו.

       

      תודה רבה על ה-*

       

        29/9/08 16:26:

      לא הייתי מעז לחלוק כך את הסלט שלי

      אבל אם לקחת משבועות את עוגת הגבינה,

      נסי לקחת מפסח את ארבע הכוסות

      <עלפי אמת המידה שלי 4 כוסות = 1 בקבוק>
      ותראי איך ארוחת החג מקבלת לפתע צביון חדש

                                 *

        26/9/08 18:38:

      צטט: שרון אבני 2008-09-26 18:32:05

      אולי זה רק שלי, אבל השיא, שהוא ארוחת החג, ערב החג,

      ההתכנסות, מפוצצת את הבועה המתנפחת טרם הפיק - שהיטבת לתאר. 

      ואולי הציפייה היא שמחרבנת...

      מקסים (וגם קצת עצוב).

       

       

       

      נו שויין. לפחות יש את עוגת הגבינה בסוף, שטעמה משתבח עם כוס הקפה.

       

      יש דברים שכנראה לעולם לא ישתנו...

       

       

       

        26/9/08 18:32:

      אולי זה רק שלי, אבל השיא, שהוא ארוחת החג, ערב החג,

      ההתכנסות, מפוצצת את הבועה המתנפחת טרם הפיק - שהיטבת לתאר. 

      ואולי הציפייה היא שמחרבנת...

      מקסים (וגם קצת עצוב).

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שרון **
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין