החיים יפים
"לכל איש ולכל אשה...", כך אני מאמינה קיים ,קו
האופק האישי היחודי לו . באימון יש לכך שמות כמו חזון או חלום ... עלי , באופן אישי חביבה המלה ייעוד . אבל גם המושג אופק והצפייה אל עבר קו האופק האישי שלנו , נשמעת לי כמו משהו ששווה ואף ראוי לחיות למענו . אחד הדברים החביבים עלי באימון היא היכולת, ללוות אנשים בדרכם אל קו האופק האישי שלהם . ואגב, גם המסע לשם הוא חלק מהעניין ... אז לכבוד האופק של כל אחת ואחד מאיתנו , אני משגרת אל חללו של עולם את הבלוג שלי ...
פוסטים פופולאריים
-
הלוואי הלוואי והייתי יכולה להבין
5/2/11 | 1593 צפיות
-
בטרם
28/10/07 | 1298 צפיות
-
קמטי התות
28/2/08 | 1419 צפיות
-
לאן.../יעל פריאל
18/3/09 | 677 צפיות
-
תמיד לעת ערב / יעל פריאל
24/10/10 | 1393 צפיות
-
הזמנה לאימון אישי בקבוצה קטנה
6/2/09 | 2439 צפיות
פוסטים אחרונים
- בוקר טוב, והרי עיקר החדשות יש לי סדנה נפלאה מחר, והיא בהחלט אופטימית 18/3/15
- פורים ונהנים :) :) 6/3/15
- מסר בשיר, יפה לכל עת 23/2/15
- ביקור געגוע - ד"ש עם שיר 18/2/15
- מפגש מיוחד שלך ובשבילך באהבה 23/11/14
- סדנה חגיגית, מפתיעה ומרתקת !! 13/10/14
בין געגוע לאי ה - אפשר / יעל פריאל
געגוע/ יעל פריאל
ופתאום הרוחות הללו של חורף הסתיו המנשבות מנסרות דרך חללי ליבי הקרוע לרווחה
פוערות בשתיקתן החד - משמעית, במרווח הזה, שבין הכמיהה לריק
בין הגעגוע לבין כל מה שאי - אפשר מירב הגיעה אלי דרך המלצה ממתאמנת שלי עוד מראשית דרכי כמאמנת. זמן רב עבר מרגע שקבלה לידייה את הטלפון שלי ועד שיצרה אתי קשר (סיפור ידוע ומוכר, הראוי לפוסט בפני עצמו :)). בשיחת הטלפון דיברה מירב ממושכות על רצונה באימון שיקדם ויזניק אותה מהבחינה המקצועית. מירב בראשית שנות השלושים לחייה, גרושה טרייה, דיברה בלהט על שאיפתה לעסוק במקצוע ניהולי, על היכולות שלה והשאיפות ...
במפגש ההכרות, תוך כדי שאילת השאלות, המבקשות לברר לעומק את מטרות האימון והפער בין המצוי לרצוי, עברה עם או מבלי משים לדבר על הבחור "שלה", זה שליבה נתון לו. זה שכל סביבתה הקרובה, האיכפתית שבה וטענה באוזנייה שהוא, לא בשבילה. שרק כאב לב יהייה לה ממנו, פעם אחר פעם וחוזר חלילה, אבל "הם לא מבינים " התקוממה נסערת כנגדם " רק אני יודעת באמת מה שביני לבינו. את כל הדינאמיקה, כל הניואנסים וכמה שהוא באמת אוהב אותי..." כן, רק מירב ידעה. הכי טוב לעצמה, הכי מכאיב ליגונה. במפגשים הבאים כשהתעמתה מול עצמה, בדמעות בעינייה החלה לחלחל בה ההכרה, שלעיתים - מה שהלב תובע לעצמו בעוז אינו בהכרח גם מה שבריא לו או לבריאותו הנפשית ( וגם לזו הפיסית, מה לעשות ?! ) של בעליו.
מטרת האימון, לפחות זו המוצהרת בשיחת הטלפון הראשונה נותרה כסיסמא ריקה על הקיר. מירב לא הייתה מסוגלת להקצות אנרגייה לדבר וברור שלא לגייס את המשאבים הנחוצים לקידומה האישי וכל ימייה עברו עלייה במחשבות על הבחור שעל ליבו נלחמה וכל כך רצתה. אבל לעיתים גם מה שכל העולם ויהייה אמפטי ככל שיהייה, מנסה לאמר לך, אינו נשמע. ולעיתים דווקא אדם "זר ", המגיע מהחוץ לכאורה ומקשיב לך באופן חסר פנייות, יכול לשוב ולהשמיע באוזנייך את אותם הדברים, שאת עצמך, אתה עצמך אמרתם זה עתה. לשקף לך, עד כמה את מוליכה עצמך בכחש, בדרך ללא מוצא, שהפגיעה בה מסומנת מראש וצפויה. מעין כרוניקה של מוות ידוע מראש. כמו הרגל של השולחן, שברור לנו שאם לא נסטה בזמן ממסלולנו "נתנגש" בה, אך קשה עליינו הסטייה הקטנה הזו, קשה לעיתים יותר מן המכה הצפויה.
וכן, מירב הכירה בסופו של דבר את שליבה כבר ידע היטב ועם כל כאב הקריעה מחייה של אדם שהיו לה רגשות עזים כלפיו, הבינה שאין לה ברירה. שעלייה להנתק מהאילוזייה, הגוזלת ממנה את מירב האנרגיות שלה ומסבה לה עוגמת נפש על בסיס יומיומי. אבל מירב אינה היחידה. בכולנו כמעט מתגוררת לה מירב כזאת (במינונים משתנים ) ובכלל זה בכותבת שורות אלה. כאנשים בשר ודם אנו ניצבים לא אחת בפני קריעה שכזאת, כשמצד אחד הלב והרגש קוראים לנו לא לוותר ולהיצמד בכל מחיר לחיקו החמים של מושא חלומותינו לבין ההבנה והמודעות למחירים וההשלכות הנודעות להיצמדות שכזו למוכר, הישן והקל. קל - אמרתי ?! כן, כי פשוט הרבה יותר להקשיב ללב גם אם המחיר כואב גם אם ההשלכות מצמצמות את האפשרות לעתיד טוב, וגורמות לנו לבגוד בעצמי שלנו. זה היודע. זה האחראי, המחוייב לבחירותינו לרווחתנו הנפשית - לחיינו.
והדילמה הזו הוותיקה והמוכרת בין הלב או הרגש לבין ההיגיון כוחה יפה לא רק לעניינים שבינו לבינה. כמה פעמים אנו בוחרים להישאר במקום עבודה, כשברור לנו שהוא אינו מיטיב עמנו. אינו מאפשר לנו מימוש עצמי או סיפוק, אינו מסב לנו עניין והנאה- כן, כן על עבודה אני מדברת. כי גם כשאנו מגיעים לדבר על עבודה , אנשים נותרים צמודים למקום, המבטיח להם הכנסה קבועה (ולא אחת גם גבוהה) תנאים או אפילו יחסים טובים, וכל זאת במחיר של וויתור על האפשרות לעסוק במקצוע, שיאפשר לנו לעסוק במקצוע שיאפשר לבטא את האיכויות היחודיות לנו, להתבלט במה שאנו הכי טובים בו. להנות. ובכך גם להסב הנאה למי שיכול לצאת נשכר משירותיו של אדם, המסור לעבודתו ואוהב אותה.
ההיצמדות הזו לאזור הנוח במערכות יחסים, או בעיסוק המקצועי היא האזור שבו אני מתמקדת הן באימון האישי והן בזה העיסקי. המודעות שמפציעה מאפשרת להבחין בין שאר התשומות בין מה שאנו רוצים (או רוצים על פניו )אבל לא תמיד מיטיב עמנו באמת, לבין האפשרות להחלץ מהאזור הנוח והמוכר אך הטובעני, התוקע והמתסכל כל כך ולפרוץ לנו דרך חדשה.
דרך המאפשרת לנו הבנה עמוקה שהיכולת להכיר, לוותר ולהשתחרר ממה שאי- אפשר רק פורצת בפנינו את הדרך לגלות אין - ספור איים של אפשר.
- © כל הזכויות שמורות ליעל פריאל -
ולסיום אי - אפשר ללא טיפ, לקראת השנה החדשה ולכל העומדים והעומדות, בפני דילמה מכריעה, בה כל בחירה באופצייה כזו או אחרת, תהא מלווה בהכרח במחיר/ים לא פשוטים. הגוף שלנו בד"כ אינו משקר ויש האומרים שהוא חכם יותר מהשכל ו/או ידע שרכשנו. הוסיפו לכך את העובדה, שהמוח שלנו אינו מבחין מבחינת התחושות בין דימיון למציאות והרי לכם תרגיל רווח בדימיון מודרך.
בחרו לכם זמן בו אתם יכולים להיות לגמרי לבד, נתקו ניידים ואת כל שאר המסיחים. שימו לכם ברקע מוסיקה מרגיעה, שבו או שכבו (כל אחת/ד לפי הנוחות ) במקום נעים ושקט. עצמו את עיניכם, קחו מספר נשימות עמוקות והרפו בהדרגה כל איבר ואיבר מגופכם (רצוי להתחיל מכפות הרגליים וכך לעבור בהדרגה דרך כל האיברים, עד שתחושו רפויים רפויים וקלים קלים, כמו נוצה ברוח )
דמיינו את עצמכם בסיטואצייה של האופצייה הראשונה. לדו"ג אתכם נשארים עם אותו בן זוג או במקום העבודה הנוכחי (בו אתם חשים מפוספסים ). ראו בדימיונכם כיצד אתם ניראים, לבוש, שיער, מיקום, האנשים המצויים סביבבכם. מה הם אומרים, מהם היחסים, האווירה. השתדלו לרדת לפרטים ככל הניתן וממש לחיות את הסיטואצייה בדימיונכם.
עכשיו שימו לב לתחושות, העולות מגופכם. כיצד אתם מרגישים ? האם טוב ונעים לכם, או אולי אתם חשים באי- נוחות או אפילו כאב או דקירות או לחץ או כל תחושה אחרת, באזור מסויים בגופכם.
כעת דמיינו את האפשרות האחרת. גם כאן נסו לרדת לפרטים ולהעלות בדימיון תמונה של מציאות אפשרית לדו"ג, ביחס למקום עבודה חדש. מהו תפקידכם שם ? מה אתם עושים באותו רגע ? כיצד אתם נראים, מרגישים... עם מי אתם מדברים או אולי אתם לבד. כיצד נראה המקום. מהי האווירה השוררת בו וכיצד היא משפיעה עלייכם ? - איך הגוף שלכם מרגיש עכשיו .... ?!
נו יקיריי ואם הגעתם עד הנה, כל שנותר לכם לעשות הוא - מצא/י את ההבדלים :) !
הגוף שלנו הוא ידיד מהימן למדו להקשיב לו ולסמוך על התחושות והאותות, שהוא מעביר לכם ! שתהייה לכולנו שנה נפלאה ומוצלחת. שנה של קבלת החלטות הנותנות משקל לקריאת הלב וההגיון במשולב.
ממני יעל פריאל, מאמנת אישית ועיסקית לחיים מנחת קבוצות אימון למודעות וצמיחה אישית. ט.ל. 052-4309800 |
תגובות (43)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לקחת והותרתי *
:-)
לא הבנתי. נדמה שאת סותרת את עצמך. לפעמים מה שנדמה כהחלטות של לב, הן דווקא החלטות שמונעות כאב ואילו החלטות של ראש הן אלה שגורמות להחלטות שעושות כאב ללב.
מה זה הלב הזה? ומה זה הראש? והאם מה שאת מגדירה כלב אכן כזה הוא?
והאם כל החלטה של אזור נוחות , היא רעה?
והאם הלב והראש לא יכולים לחיות יחד?
על דבר אחד מסכים איתך: על זה שמשכילה את לראות שגם בך יש מן ההיא. כמו כולנו. ואין בזה רע. או לפחות אין בזה רק רע
תודה דורונצי'ק, שתהייה לך שנה נהדרת
והמשך יצירה יפה ומצטלצלת ( כך שגם לך איש, כל הכבוד ! ).
חתימה טובה טובה לשנה נהדרת נפלאה :) !
לך, האחד המכונה גם the one ,
מאחלת המשך שנה עטורה ביצירתך היפה יפה.
והתפילה לשובו של גלעד הרי היא משותפת לכולנו (מסוג הדברים המצויים בקונצנזוס )
והלוואי שאלו הממונים על השבתו יתיחסו כאילו מדובר בבנם הפרטי, בשר מבשרם.
וירדו לאלתר מהתעסקות בחשבונאות והשלכות כאלו או אחרות, כי לנפש ולחיי אדם -
אין, אין מחיר !
שנה טובה לכולנו ושנזכה לראות השנה בשובו - אמן !
נשמה, מאלת לך רק טוב ( אתה יודע ! ) !!!
מאחלת לך כל מה שאתה רק מאחל לעצמך
שיתגשם במהרה, ואם אפשר הרבה מכך כבר בזו השנה :).
איזה כיף לי עם הפרגון הזה שלך.
כיף היה לי לכתוב על הדברים ולא פחות כיף לשמוע עלייהם מחמאות !
שנה נהדרת ורבת יצירה ואהבה
ממני, יעל.
נהדרת שכמוך, תודה על המשקף לוקחת אתי צמוד בארנק :).
שתהייה לך שנה מקסימה עשירה ביצירה ובכלל
שנה טובה טובה.
ואוו פוזית יקרה, איזו תגובה !
תעזבי את הכוכב, מה שחשוב הוא שקראת כך והתעמקת.
כיף לי שהתחברת ואהבת.
מאחלת לך שנה מוצלחת ועשירה בכל מה שאת רק מייחלת לו - לו יהי !
שמעון תודה, שמחה לביקורך.
וזו השקעה באה מאהבה, מאד מחוברת ונהינת מהעיסוק שלי
ולכן גם כיף לי לכתוב על הדברים.
שנה נפלאה לך וחתימה טובה.
ממני, יעל.
נ ה ד ר, איזה חיוך כאן לנוכח תגובתך !
נו אז חיוך וברכה לשנה הכי הכי טובה
מאושרת ומעושרת בכל מה שרק נפשך שואלת.
ממני אני.
כתיבה מקסימה ואותנטית, לעיתים קרובות עלינו לחצות נהרות ולטפס על הרים רחוקים בניסיון לחפש תשובה לשאלה, כאשר למעשה התשובה טמונה רק בתוכנו...צריך פשוט להקשיב לה.
ביי טובי
כיכבתי כי אהבתי
לא יכולה לשוב ולככב, אך עדיין יכולה לשוב ולומר,
שכתבת מקסים
וחכם
ויפה
ובהחלט מעורר מחשבה באשר ל"מירב" הזו שנמצאת בכל אחד מאיתנו...
אוהבת, כמובן,
אני!
תודה על הטיפ
אכן אנו צריכים לשאוף לעשות את מה שליבנו אומר ומה שאנו רוצים
שנה טובה ומאושרת
מקסים
שבית את ליבי
אומץ נקווה שאקבל
גמר חתימה טובה
כל בכבוד לך:)
תודה
וחתימה טובה
מקסימונת שלי יעל
כתבת נפלא. אהבתי את השיר שכתבת . הרגשתי בו געגוע ואהבה
גמר חתימה טובה וצום קל
תודה יקירה
שנה נפלאה
ממקום של נסיון ודעה שנקבעה ממציאות אף כואבה
מגיעה היא ההמלצה שמדפקדת על דלתה
האם היגיעה הישועה ?
הכצד נדע?
ואולי בכל זאת התשובה רק בתובנה
עשו הכל לשחררה
דוד - ברגע של הארה
" יד ביד להשיב את גילעד"
."♥"
"♥"
"♥"
"גמר חתימה טובה"
וצום קליל.
לך ולבני משפחתך,
לעוף השמיים, וחיית הארץ,
בים, באוויר, וביבשה.
*
וכל אשר תירצה ,
לך נתתהו ,
כן יהי רצון ,
בשנה הבאה,
בירושליים השלמה
"משה" שאול נמרי: שמן על בד.
מקסימה שאת
אהבה אהבה אהבה כל הזמן מאחלת לך
אוהבת אותך
מתובלת
אוהב אותך יקירתי
מקסים,יפה,וחכם - גמר חתימה טובה
יפה כתבת: בכל אחת מאיתנו מסתתרת מירב קטנה:)
קראתי לאט לאט כל מילה-----
ניראה לי שאפילו היתמזגתי עם הכתוב......
ואני רוצה לאמר שאנחנו יודעים את האמת שבתוכנו
ולעיתים קשה לנו להודות באמת הזו---
עם כל הכבוד ללב ויש לי! הוא לא תמיד צודק
אין לי כוכב אך אשוב---
אהבתי אהבתי פוזית
וואו איזה השקעה
רק שאין לי כוכב
לתת לך באהבה
תודה רבה
וגמר חתימה טובה
נהדרת
נהדר
מחר אתן התראת 'שבועיים' בעבודה...
גם בי נגעת יקרה
יחד עם האושר גם קיבלנו במתנה את הגעוגע,
כמה טוב שהוא קיים גם
השיר שלך מקסים ושתי השורות האחרונות נוגעות בהרבה געגועים של דברים שהיו ואינם כבר
אנשים יקרים שהיו והלכו,
והותירו אחריהם רק את הגעגוע
זכות גדולה
תחשבי על זה
אוהבת אותך
נשיקות
חברה שלי, מזמן באמת לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך !
איזה מזל שיש לי אותך
עם כל הרוחות הללו שעוברות עליינו
טוב שיש דברים יציבים וקבועים
- החברות שלנו לדוגמא, שעומדת לה
תמיד, בכל מזג אוויר, כל עונה.
לא נותר לי, אלא להסכים :).
ותודה לתגובתך ושנה הכי טובה
שרק ניתן לבקש.
איזה יופי עצוב......
*
עם המון המון אהבה,
ממני
אביה הנהדרת,
הגעגוע הזה שוכן בליבי כבר מזה זמן
וכמו בשירו של פוליקר "פחות אבל כואב"
הזמן עושה את שלו וגם הכאב מתעדן
מתכהה בקצוות ונותר כפס דק,
המלווה את דרכי
עד שגם הוא יכלה.
זהו טבעם של הגעגועים זו טבעה של אהבה,
כשאינה מתחממת היא דועכת ולאט לאט
כובה.
אז נכון שהרוח נשאה עמה כמיהה
לחורף ביתי וחם, אך גם הריק הזה
מרגיש לי מאד נקי.
איזה כיף, שראית את המלה - מבשרות - בשיר
גם אם לא נכתבה בו במפורש, אלא עולה כמילים
נוספות במצלול, אבל לכך הרי נדרשת השמיעה
המוסיקלית של משוררת :) !
אוהבת אותך מאד ותמיד
ומאחלת לשתינו שנה נהדרת
ועשירה ביצירה ובכל מה שליבנו מייחל לו.
זאת דרכם של כמיהות וגעגועים למה שהיה ולא יהיה עוד.
יעלי היפה -
כמה חיכיתי לקרוא שיר שלך
התגעגעתי כל כך למילותייך
והנה, הרוחות האלו היום,
המבשרות את הסתיו
וגם...מנסרות דרך חללי לבך הקרוע
(כאבו לי המילים)
ואותה הרגשת ריקנות -
אותה הרגשה....
וגם הרווח בין הגעגוע לבין כל מה שאפשר ו.....אי
נגע לי מאד שירך יקרה
ומכאן חיבוק אחד חזק של אהבה
שתהיה לך שבת יפה מלאת אור ואהבה
ושנה נהדרת ויפה
(עוד אשוב כי אזלו כוכביי)