מ'(מתערב למרות שלא שייך לסחר שהתבצע דקות קודם): שנה טובה אומרים רק עם נשיקה כאן (מצביע על לחיו) א' (שיודעת שלא מנשקים זרים): שהשנה אלוהים ינשק אותך. אמן. מ'(מתרגש): אמן. תודה לך. שתדעי, את יותר יפה ממלכת יופי, את. תודה. שתהיה גם לך שנה טובה. א': שבת שלום (מסתובבת ללכת) מ': שבת שלום אומרים בלחיצת יד א' (מסתובבת לעברו, מה כבר יכול לקרות מלחיצת יד. שולחת יד ימין ולוחצת לחיצה איתנה את כף ידו המלוכלכת) מ': את, שתדעי, רק לבאסטה שלי תבואי. בשמחה תבואי. א' (רואה שהוא נשען על באסטה שאין בה כלום): איזה באסטה? מ': זאתי כאן, באסטה של ירק א': איפה הירק? מ': כבר נגמר. כולם קנו. רק לפה תבואי. הירק הכי טוב תקבלי. את חברמנית את. לא תופסת תחת.
שניהם מחייכים. היא הולכת. (היום בשוק, אמיתי לחלוטין)
כבר כמה שבועות שחזרתי למנהגי מפעם ללכת אל השוק ביום שישי
כן, הוא צפוף וחם ורועש (ולא שומעים את הסלולרי מצלצל שזה מעולה)
אבל אני לא באה לעשות קניות
אני באה לחיות
לתת לאנרגיה הברורה של הקיום הבלתי מעורער לעטוף אותי, לאפוף אותי
לתת לכל החושים דרור; לשתות במבט צמא את כל צבעי תשריי, להריח ריח סתיו מרוכז בארגז גויאבות, למשש ארטישוק ירושלמי, לטעום לימונדה צוננת, להקשיב לבליל קריאות שהמילים קילו וחצי קילו שולטות בהן.
גם היום. רשמתי לי לרכוש תבניות וצנצנות. יצאתי עם תבניות, צנצנות ופרחים. וחיים לשבוע שלם. הרבה חיים.
שבת שלום.
(א' זו אני, מ' זה מוכר הירק)
|