עולם הפרסום לא מתנהל כמו שום עולם עבודה אחר ...

אתה בא בבוקר לעבודה ואתה כמעט אף פעם לא יודע מתי תלך הביתה...

למה עולם הפירסום לא יכול לעבוד כמו משרד הפנים למשלכל יום בין השעות 8:00-12:00 קבלת קהל ומענה לטלפונים של לקוחות

ופעמיים בשבוע בין השעות 14:00-17:30 הורדת מודעות לעיתון ?

קשה לכם פעמים בשבוע רק עד 17:30 ?בסדר גמור אפשר להיות כמו בנק פעמים בשבוע נשאר עוד ... ונסיים ב-19:00 בסדר?

למה למשל אי אפשר להיות כמו אירגון המורים, לשבות באופן קבוע ב-1.9 ואח"כ בעוד מספר ימים נבחרים, לעשות חופש גדול של חודשיים בקיץ, ופעם בחצי שנה אסיפת הורים (פגישה עם הלקוח)? 

למה בסוף מה שקורה בפועל זה שאנחנו עובדים כמו בחדר מיון ...?

פתוחים/ זמינים  24 שעות, עושים משמרות כפולות

רצים בהיסטריה במסדרונות בניסיון להציל חיים (של מודעה מפרפרת...),

לא אוכלים, לא שותים, כי אין זמן צריך לקבל את הפציינט הבא ... (ברוב המקרים אנו מטפלים בכמה "חולים " במקביל ...)

ובסוף כשכבר "החולה" מבריא ועולה לאויר /מתפרסם בעיתון ואנחנו יכולים לנשום לרווחה ולקבל דקה אחת של עונג על העבודה שנעשתה...

מתחיל כל התהליך מחדש.....

חשוב לציין...הכותבת אוהבת את עולם הפרסום, אוהבת את העשייה ואת האנרגיות ונהנית (רוב הזמן ) מעבודתה כתקציבאית. אבל עדיין בסתר ליבה מקווה שאולי יום אחד גם היא תלך הביתה מוקדם.....