נכנסתי היום לרכבי בשעת אח"צ מוקדמת על מנת לנסוע לשחות במרכז הספורט בו אני מנוי. (צריך להזיז עוד משהו מלבד המקלדת,העכבר ושלטי המדיה למיניהם, לא?)

השעה הייתה ארבע וקצת, הפעלתי את מכשיר האודיו שברכב אשר ברירת המחדל שלו כשאינו במוד של סי די היא 88 fm,

שמעתי את סיום החדשות ומיד לאחר מכן בקעו פתאום מהרדיו קריאות קהל רמות ומישהו בעברית אנגלוסקסית אמר "שלום תל אביב "  , "שנה טובה " .

זקפתי את אזני  , מיד לאחר זאת הושמע אחד מהשירים של wings  מהמופע של  מקרטני אמש.

חשתי ריגוש גדול, כאילו ומישהו עשה לי rewind   ו  replay(לא רק מוסיקלי ) של החוויה מאתמול . זה היה במסגרת התכנית על הביטלס המשודרת בדרך כלל בימי שישי  בשעות אלו (לא כל כך יוצא לי לשמוע אותה למעט קטעים פה ושם  )

התכנית היום הוסטה כנראה מהמסלול הרגיל והוקדשה ליום שלאחר המופע של פול מקרטני.

התחלתי לנסוע לכיוון מרכז הספורט, מרוכז כולי במשודר מהרדיו , כאשר הגעתי וחניתי לא הייתי מסוגל לצאת, נשארתי קרוב לשלשת רבעי השעה ברכב, עד שהתכנית הסתיימה.

השדר,  זנדברג , עשה עלי רושם של בחור מעניין, הוא שילב בתכנית שירים מהמופע מאתמול, שירים  של הביטלס וקצת סיפורים והרהורים משלו.

מסתבר שזאת ההופעה השלישית שלו של פול מקרטני ,את שתי האחרות ראה בשנים מוקדמות יותר, האחת בפאריז בהשתתפות מאה אלף איש והשנייה באנהיים הדיסנית, שכנתה של לוס אנג'לס .

הוא סיפר שבהופעה הזאת הוא החליט להשקיע ורכש ב 3000 שח שני כרטיסים בטריבונה, לו ולאשתו (למי שלא היה במופע אספר שהטריבונה מרוחקת מאד מהבמה,  אך מובטח  מקום ישיבה מסומן ) .

לדבריו , היו שתי מגרעות בהחלטה זו, האחת היא כמובן המרחק ( להערכתי כמחצית ואלי יותר מצופי "הדשא" עמדו קרובים יותר מהם לבמה ) והנגזר מכך לדבריו שהם ראו כלשונו-נקודות קטנטנות , נטולות פנים,על הבמה (גם חלק גדול מ"אנשי הדשא" ראו את הבמה די מרחוק אך בכל זאת היה הבדל ).

הדבר השני שהזכיר, שהוא חש שלא זכה לחוות את החוויה של להיות בין כולם, הישיבה על הדשא לפני ,העמידה בין האחרים בהופעה עצמה , קצת קרוב יותר לבמה, מוקף בהמון אנשים ,תחושה מסיומת של שיתוף בחוויה החד פעמית הזאת, כדבריו ,סטייל וודסטוק (מעניין שגם בתי שהייתה אתי ציינה שמשהו כאן מזכיר לה את מה שהיא מכירה על וודסטוק ).

הוא טען (וגם אני חושב כך) שהיה ערך מוסף ,מיוחד יותר ,בלהיות "בשדה "עם כולם.

כשאני חושב על כך,במבט לאחור, למרות הצפיפות וחוסר הנוחות המסוימים שבכך היה בזה אכן משהו חוויתי חזק שנשאר בך.

 (אולי בעתיד המפיקים ימכרו את כרטיסי הטריבונה במחיר זול יותר מאלו של הדשא...). 

 הרהור מעניין נוסף שהוא דיבר עליו הוא שבעצם הוא לא זכה,  ויודע שגם לא יזכה, לראות את הביטלס במופע,וידוע לו שבאותם מופעי אצטדיונים שלהם, מהתקופה ההיא, מרבית קהל עשרות האלפים ראה אותם בדיוק כך, כנקודה קטנטנה ורחוקה,ויכול להיות שבהחלטה השגויה הזאת ,כדבריו, היה גם איזה פיצוי וסגירת מעגל בו הוא מקבל משהו מהתחושה ההיא שלא זכה לה.

("מנגינת" דבריו לא נשמעה באזני כשימוש בנ"ל ככלי להשקטת משהו פנימי הנובע מההחלטה, אלא כרעיון נחמד ומקורי)

 דבר נוסף שהוא דיבר עליו הוא משך ההופעה, נושא שכאב לרבים מהכותבים והמגיבים כאן, ואני ביניהם , כאב לי שהקהל שלנו , שחיכה כל כך הרבה שנים על מנת לזכות בהופעה הזאת, שבא בהמוניו , באהבה ,אותה הביע שם כמשהו כל כך אמיתי וטהור, לא קיבל את מה שבדרך כלל קיבלו אחרים, הייתי מצפה ממנו שייתן לפחות מה שנותן בחו"ל , אם לא יותר, קצת חבל..

זהו בעצם הדבר היחיד שלא כיילתי לגביו נכון את ציפיותיי ,זאת משום ששמעתי ,כמו אחרים כאן, שההופעות שלו הן בסדר גודל של 3 שעות, כאן לצערי הוא נתן רק כשעתיים ועשר דקות.

גם זנדברג ציין שהוא מכיר את הופעותיו בדרך כלל כנמשכות כנ"ל ( לדבריו הוא מכיר גם הופעות של שלש וחצי שעות).

הוא ניסה להרהר בשידור מהן הסיבות לכך שבארץ הוא קצת קיצר, לדבריו הוא (זנדברג )חש איזה סוג של צינון בקולו, אולי, הייתה שם איזו צרידות כשדיבר, אך חמודה לדעתי.

אני דווקא חשתי שהחום והלחות הגבוהים שהיו לרוע מזלנו דווקא בערב הזה,  הקשו עליו .

בפתיחה הוא עלה מחויט עם חולצה ארוכה וז'קט עליה, בשלב מסוים הוא "נשבר" והוריד את הז'קט,  אך גם לאחר זאת הוא המשיך להזיע, ראו את זה על חולצתו ועל פניו.

בשלב מסוים אמרתי לבתי שאם ג'ון לנון היה מופיע כאן הוא היה מגיע עם טי- שרט וסוגר עניין.

לאחר זאת חייכתי לעצמי בעקבות מחשבה שעברה בי שאולי הוא שמע אותי שם למעלה והיה מרוצה מהערתי זו, תוך שהוא מתבונן בחברו הסובל מחום על הבמה , אמנם בפרגון אך בחיוך מסוים. 

בשלב מסוים בתכנית הוא קרא שיר יפה מפרי עטו של יהודה עמיחי ,לא קלטתי את שמו ולא ממש את ההקשר אך זכור לי משפט יפה ממנו "ניוטון גילה כנראה את תגליותיו בין שני כאבים " ,

מי שמכיר/ה מוזמנים לספר,אולי כשאקרא את כולו אבין למה הזכיר אותו דווקא בתכנית הזאת. 

כאמור הוא שילב בתכנית משירי מקרטני והביטלס, היה איזה רגע בעת השמעה של אחד משירי הביטלס , בו ג'ון ופול שרו יחד, שהמחיש לי שוב את הדבר החד פעמי הזה שהיה בשילוב ביניהם,אני לא מדבר כרגע על השילוב היצירתי , שנאמר עליו כבר כמעט הכול, אלא על השילוב הקולי שלהם , גם עליו כמובן כבר נאמר הרבה, הגוון של שניהם יחד מעביר לי משהו שקשה לי להגדירו במילים . אין לי ספק שלתחושה הזו מתלווים גם גורמים נוספים, לא רק מוסיקליים.

 הוא הוסיף עוד כמה דברים קטנים, למשל שהוא חש שהמופע הזה של מקרטני בארץ איפשר סוף סוף לישראל להיות חלק מהעולם הגדול.

כ"כ הוא השמיע קטע שמקרטני שר בשלב בדיקות הסאונד שלדבריו אלו שבאו ממש מוקדם זכו לשמוע אותן ,זהו קטע שהוא לא שר בדרך כלל בהופעותיו והיה מעניין לשמוע אותו שר זאת באווירה לא רשמית כזאת.

 בגדול אלו עיקרי הדברים שהיו שם, אליהם התלוותה כאמור גם מוסיקה טובה. 

ואני שואל לסיכום את אלו המאמינים בחוסר מקריות (שלצערי איני נמנה עליהם ) מה הביא אותי לצאת לרכב ולפתוח את הרדיו בדיוק בדקה הזאת ולזכות לקבל טעימה נוספת ותזכורת מהחוויה של אתמול? (התכנון המקורי שלי היה לנסוע לשם בשעה אחרת לגמרי ובדרך כלל אני שומע רדיו רק ברכב) 

בכוונתי להעלות תמונות נבחרות מהמופע כאן, 

http://cafe.themarker.com/view.php?t=644238

http://cafe.themarker.com/view.php?t=644247

מוזמנים לצפות.