הבה נחבר שני משתנים שהתפרסמו לאחרונה. הראשון הגיע ממשרד החינוך, ולפיו המגזר אשר בו מספר ילדי הגן הגבוה ביותר כיום, הוא המגזר החרדי. המשתנה השני הוא הצלחתו האחרונה של השר פרידמן לצמצם כמעט לחלוטין את כוחו של בית המשפט העליון. לכאורה שני משתנים בלתי קשורים. ערבבו אותם ביחד, המתינו חמש עשרה שנה, והרי לכם מדינת הלכה כשרה למהדרין. יש להודות, התרבות הרווחת במדינת ישראל רחוקה מלהיות דמוקרטית וליברלית. פרופיל הדמוקרטיה הישראלית מוחלש בשל שתי סיבות עיקריות: יחסי יהודים ערבים, ויחסי דת ומדינה. הסיבה השנייה היא זו אשר בעיקר מונעת כל אפשרות לכונן חוקה. השופט לשעבר ברק נהג באקטיביזם שיפוטי ונתלה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי למנוע כל גילוי של עריצות הרוב או עריצות המיעוט. הוא הבין את מה שרובנו לא מבינים: שלטון הרוב הוא רק מרכיב אחד ופחות חשוב בדמוקרטיה הליברלית, חשובים הרבה יותר חירות הפרט וחופש מצפונו. בעוד חמש עשרה שנה המפלגות החרדיות והדתיות עשויות להיות רוב בכנסת ישראל. החוקים שיזרמו מכנסת שכזאת יהיו חוקים בלתי דמוקרטיים בעליל. הודות לפרידמן, ידיו של בית המשפט העליון תהיינה כבולות. לא יהיה כל סיכוי להשגת שוויון בשירות לאומי; לא תהיה שום רפורמה בדיני האישות הבלתי דמוקרטיים בישראל; החינוך בקרב הרוב החרדי ימשיך להתכנס בד' אמות של תורה; ובקיצור אנשי תורתם אמונתם ימשיכו לא לשרת את המדינה, לא ללמוד, לא להשתתף בשוק העבודה ולא לשלם מיסים. אז מה בעצם ההבדל מהמצב היום? ראשית, יהיה מדובר ברוב ולא במיעוט, ושנית, בג"ץ לא יוכל לעצור את ההידרדרות. פרידמן מודע לכך, אך הוא מסונוור יתר על המידה מן התיאוריה שלו שיש לחזק את המערכת המחוקקת ולהחליש את זו השופטת. לא בכדי הגדרתי את שני הנתונים לעיל כמשתנים. בידינו לשנותם אם נפעל במהירה. אין זו מליצה או ניסיון לזרוע פחד, מדובר בהחלשה של הדמוקרטיה, וחיזוק מאפיינים של מדינת הלכה. המשמעות היא קריסה של הכלכלה, התרבות, החינוך והביטחון, והסכנה ברורה. |