מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
ילדותי השניה
לא שיערתי שזו תהיה התוצאה. ובטח שלא כיוונתי אליה. אך עם חלוף הזמן, המחלה ותלותי בעזרה פיסית מן הסביבה, אני מבחינה בכך שנוח לאנשים סביבי לתייג אותי כילדה - וכך לנהוג בי. העצמאות שלי, זו שכל חיי גרמה לסביבתי לזקוף גבה, נמצאת בקונפליקט חריף עם מצבי הגופני, ועם נטיות טבעיות של האנשים בסביבתי. הדבר מזכיר לי את התיאוריות של הפסיכולוגיה ההתפתחותית אותן למדתי בשעתו. דומה שקורותיי לקוחים היישר מתיאוריית השלבים ההתפתחותית של אריקסון: הקונפליקט המרכזי כעת הנו אוטונומיה מול תלות, קונפליקט שהייתי אמורה לפתור אי שם בשנים הראשונות של הילדות. מה עושה אדם בוגר שאדם בוגר אחר הנמצא מולו נזקק לעזרתו? מסתבר שהפתרון הקל לעניין הוא לנהוג בו באופן המזכיר במשהו את האופן בו היה נוהג בילד שהוא מגדל. האם העניין מעליב? משתדלת לא להניח לאגו שלי להתפרע כאן. בעיקרו של דבר, העניין מצער מאוד. למרבה המזל, הצלחתי לאסוף סביבי קאסט של אנשים הרגישים מספיק לעניין, ונזהרים בו. ובתוך הצער, מצליחה להבחין בקטעים משעשעים של העסק. תעירו אותי כשהסרט יתחלף.
|
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לאבלי, יופי שהגעת,
ותודה על הכוכב.
והמחמאה.
אילה,
מחכה לפגישה בקוצר רוח...
גם אני הגעתי מלייף. שמחה שהגעתי - את מדהימה!!
מאחלת רק טוב - שנה נפלאה - אהבה וכוח!
חתימה טובה
תמי
היי מותק,
כשניפגש (כבר סוף סוף) מבטיחה להצחיק אותך בשפע סיפורינו הפרטיים על סיטואציות דומות.
בכולן בסופו של דבר צחקנו לנו
ומרובן אף עשינו בדיחות ממש לא רעות.
חיבוק
נכנסתי לכאן אתמול ולא יכולתי להגיב... היה לי עצוב
אני מוצאת את עצמי מעריצה
אנשים מתמודדים !!!!
הייתי שם... ואני אחרי
ותניחי לאגו..... כיף להיות ילדה
הבסיס הוא השלמה העצמית היכולת להיות את עצמך, שקופה - בלי מסכות
גם בחברת אדם אחר - להיות משוחררת מהמאמץ הסזיפי לרצות.... לא להעיק או להיות נטל
ובנימה אופטימית...... הכל יהיה בסדר אם את תהיה שלמה !!!
חיבוק
תודה על הכוכב והמחמאה,
וברוכה הבאה עם כל כינוי וכרטיס.
בתור מכר ותיק ואהוב, תודה על הכוכב.
ו-
.
קארתי עלייך אצל לייף, האמת שבאתי מכרטיס שני שלי שנוצר בעיקבות קושי מסויים להיכנס לראשי שלי בזמנו ב -
"כש-רונית"
את מעניינת אותי
שנה טובה מאד
רונית
ברור לי שהחוויה שלי אנושית מאוד.
ותודה על הכוכב, ועל דברי העידוד.
תודה, אסנת, על ההבנה והכוכב.
שבוע טוב ושנה נהדרת!
מליון כוכבים להתמודדות.
מזדהה ומבינה.
ההתמודדות הזו מיחדת אותך,מעשירה,מחזקת,מגדילה אותך.
מאחלת לך שנה קסומה,שנת בריאות ואהבה.
אוי, אהוד.
את כל כך אינטליגנטית, אירונית, שנונה, חכמה, שיש לך בוודאי אלף דרכים שאת מכירה, להעמיד על מקומו את האידיוט שיטעה לחשוב שמצבך הפיזי מעיד במשהו על מצבך הנפשי, שכלי וכו'.
ומה שטוב בעניין הוא, שאת גם מספיק חכמה ורגישה כדי לא להיכנס באותו אדיוט אומלל עם כל האלף.
מספיק חמש מאות.
או אחת, ואז הוא ייסוג בהתנצלות מגומגמת אל הקונכיה שלו.
אבל אני בטוח שעל כל אידיוט כזה יבוא אחר, כך שהמיומנויות האלה, של העמדת אידיוטים על מקומם, תמיד תמצאנה שימוש.
נו, סה לה וי.
אהד, בעניין האסרטיביות - אתה בודאי צודק.
אורי, תודה על העידוד.
הי מיושבת (ג)
גייסי קצת אסרטיביות. מי שפונה או מתייחס אלייך כאל ילדה, העמידי אותוו במקום!
תמיכה ואסרטיביותף, כאן, בקילו.
חום וחיבה ואהבה, הכל כאן.
שם בחוץ, קצת ביצ'יות. אנשים אינם טועים פעמיים. הוכחה אחת ויותר לא יטעו.
חג שמח ושנה טובה
אז את מקיפה עצמך באנשים הנכונים!
וזו כבר התחלה טובה. אפילו הרבה מעבר
אחזור לככב
אורי
סמדר, ראשית, תודה על הכוכב.
באשר לדברייך, נראה לי שהטיפשות הראשונה שיהיה עליי לשים בצד היא שלי.
ומסתבר שהפוסט הזה, והתגובות עליו הם תרגיל במודעות.
אילה,
הפתעת אותי.
לא ציפיתי להבנה והזדהות.
ואכן, נראה שדבר מה קורה לסביבה כשהם נתקלים במצבים שאתגרים את הדיסטאנס הרגיל.
מעט מאוד יעמדו בפתוי ויזכרו את הגדרת התקשורת הבסיס של המצב.
למזלי, יש לי מטפלת קבועה כזו.
למזלי, אני לומדת להיות כזו.
ולמזלי, יש לי קוראים מהסוג שלך.
ושל אחרים כאן.מוליק, תודה.
אתה יודע, כמעט מחקתי את הפוסט הזה רגע אחרי שפורסם - חושפני מדיי, חשבתי; אישי מדיי, וחסר עניין לציבור.
שמחה שהוא מוצא אוזן קשבת.
תודה.
איזו תגובה כייפית!
תודה עליה, ועל הכוכב.
מי שלא נתקל בבעיה מסויימת, אין לו שום סיבה לחשוב על כל ההיבטים של אותה בעיה. בגלל זה לא חשבת ש"הבגרות" שלך תועמד במבחן לאחר שעצמאותך הפיזית ניטלה ממך. מסתבר שיש הרבה שלבים להסתגלות למצבים מאתגרים. קודם כל הסתגלות להתמודדות הפיזית טכנית, אח"כ השלב הקשה הוא קבלה של הקשיים ושל עצמנו כבעלי מוגבלות ולבסוף ההתמודדות מול הסביבה הכל כך לא מודעת. בתור פריט בסביבה הלא מודעת, אני יכולה להגיד לך שאין הרבה סיכויים שאנחנו (הסביבה) נשתנה. חלק מאיתנו אולי יותר ער ומודע אבל רובנו אטומים ולא קשובים. עם זאת, אני בהחלט סומכת עליך (לאור כל מה שקראתי כאן) שתצליחי לשים בצד את הטיפשות שלנו ולקחת לך את האהבה והחיזוקים.
שתהיה שנה נפלאה.
שלום מיושבת
אכן בעיה שנתקלים בה לא מעט.
ואכן צריך שאר נפש לקבל את, רצונם הטוב של אנשים לעזור,
אך הם נופלים ומפילים.
מי יתן ובאמת הקאסט מסביבך ילך ויתמקצע בהבנתו.
תודה לך על השיתוף
שתהיה לך שנה טובה ופורייה.
שיהיה לך יותר זמן להשקיע בעניני הרוח.
שנוכל לרוות יותר מדעתך ומרוחך.
להבדיל, כן, אבל התיאור שלך הזכיר לי את תקופות ההיריון.
הייתי בהלם מאיך שאנשים מתייחסים - גם לגוף וגם למי שמאחוריו.
מצביעים, מלטפים, נוגעים, מעירים - כמו האנשים האלה שמלטפים ילד על הראש או צובטים לו בלחיים.
ואפילו הבגדים - מלא בגדים עם פרחים קטנים, גמדים, מטריות, סוכריות עטופות. הלו! מה קורה פה?!
זו התמודדות לא פשוטה בכלל, מה שאת מתארת.
אתנחתות של הבחנה בצדדים המשעשעים של זה נראות לי אוויר לנשימה.
נראה לי שלנהוג בחמלה ובכבוד לאדם שתלוי באחרים פיזית, זוהי משימה לא קלה.
רוב האנשים ינהגו ברחמים ובהתנשאות(לנהוג כבילד זה סוג של התנשאות).
חמלה היא אמפטיה במובן העמוק.
להבדיל מרחמים והזדהות...
כתבת באופן כנה ואמיץ
בשנינות וגם בחדות.
*שלך שרי
תודה,
הוא נעלם לרגע.
מזלי שיש מי שיזכיר לי.
תודה על הכוכב והעידוד.
"מצליחה להבחין בקטעים משעשעים של העסק"
ההומור (גם העצמי) מוסיף כוח בהתמודדות. מזל שיש לך את זה.
היי ג'ני יקרה
מ'כפת לך להיות ילדה ?
מ'כפת לך להיות תלותית ?
זו את וכך את צריכה לקבל את עצמך
וטוב שאת מתייחסת לכל בוגר שנזקק לסיוע כאל תינוק חסר ישע
והרי כולנו כאלה בסופו של דבר .
שנה טובה ומאושרת לך , למטפלת שלך ולכל האנשים שאוהבים אותך ודואגים לך
*