עברתי מהפך!!!
כמוסיקאי וגיטריסט, גדלתי על להקות כמו כחול מזעזע, סגול כהה, לד זלפין, אורייה היפ ודומיהם - והערצתי את המוסיקאים שלהן. למעשה, עד שנות השמונים, המילה פלייבק הייתה מבחינתי בחזקת טמא, ולא הייתי מוכן לשמוע על שום דבר מלבד נגינה חיה עם הרכב של נגנים. עם זאת, לאט לאט (בעצם - במהירות עצומה) הלך והתפתח דור של סינתיסייזרים שהתבססו על דגימות של הכלים האקוסטיים. משנות התשעים למעשה, היצרנים הגדולים כמו רולנד, ימאהה ודומיהם, כבר הביאו לאוויר העולם כלים שאיפשרו להפיק באופן אלקטרוני מוסיקה שנשמעה חיה לחלוטין. אי-שם בשנות התשעים הצטרפתי למהפכה ורכשתי סינתיסייזר מקצועי שמשרת אותי עד היום, ולמעשה, נותן לי את החופש וללכת עם היכולות שלי כמוסיקאי עד הסוף מבלי להיות תלוי באיש.
אמנם הרכב חי שהנגנים שבו הם מקצוענים ויש להם תכנית של שעתיים או שלוש שעות עשוי להישמע טוב יותר, אבל לך תמצא מקצוענים ברמה כזו... ותשלם להם... בנסיבות רבות הדבר אינו מעשי. לשימוש בסינתיסייזר יש יתרונות עצומים, במיוחד כאשר מדובר בהופעות קטנות שתקציבן מוגבל והן נערכות במקומות קטנים. הסינתיסייזר אינו מוגבל בעניין הרפרטואר, הוא לעולם אינו טועה, לא מתלונן, לא מתווכח, לא בא בדרישות... בנוסף, התוכנה שאיתה אני עובד, מאפשרת לי להכניס בקובץ גם את מילות השירים כפי שניתן לראות בקבצי הוידאו שהעליתי, כך שבהופעה, אנחנו - וגם הקהל יכולים לשיר מול מסך, מבלי להחזיק שירונים או לדפדף בניירות או לזכור כל כך הרבה שירים בעל פה, ואולי - מביך יותר, לשיר בלה לה לה... עד היום יצרתי פלייבקים ללמעלה מאלף שירים ישראליים. זה רפרטואר שאם ננגן ברצף, נקבל למעלה מחמישים שעות רצופות של מוסיקה(!) מבלי לחזור על אותו שיר. למיטב הכרתי, אין מוסיקאי שיוכל ללמוד, לזכור או לנגן כל כך הרבה שירים (טוב, אולי סינגולדה...).
כשמדובר באיכות הצליל, חשוב לזכור שלא מדובר על פלייבק מוקלט - אלא על סינתיסייזר שבא איתי להופעות, מחובר למחשב ומנגן "חי" לאורך ההופעה כולה. כמוסיקאי מאד בררן, ההנחה היא שאם איכות הצליל מספקת אותי, לקהל נורמאלי לא תהיינה טענות. לשמחתי, אני מקבל את הפירגון על ההפקה המוסיקלית ועל הסאונד, במיוחד כאשר מדובר במוסיקאים או באנשים ביקורתיים ובעלי אוזן רגישה. בתמונות מהופעות בפאב ה"פרנדס" בתל-אביב, אפשר לראות עד כמה שהצליל של הסינתיסייזר גורם להנאה בקרב חובבי שירה.
עד היום זכור לי התקליט של להקת Night at the opera" Queen", שעליו היה כתוב בגאווה "no synthesizers". בשנות השמונים, בזמן שהרכבים רבים נכנעו לכלים האלקטרוניים, חברי קווין עדיין הקליטו רק כלים אקוסטיים ונשמעו מצויין (לא משנה שבתקליטים הבאים הם השתמשו בסינטיסייזרים באופן מוגזם לטעמי..., אבל בזמנו אהבתי את הרעיון).
היום, אני מודה, נכנעתי ובאהבה, ואני מפיק מקופסת הפח צלילים ועיבודים שמדהימים אפילו את עצמי כך פעם מחדש, ונהנה מהם בהופעות יחד עם קהל רחב ומגוון. בין אם מדובר בשירים של להקת התרנגולים או גשר הירקון או שירים של להקת בנזין... קבצי הוידאו שהעליתי לשירים "חופשי זה לגמרי לבד" של להקת בנזין ו"חמש בבוקר עוזבת" של להקת פרמיירה, הם דוגמאות לעבודתי עם מחשב ועם הסינטיסייזר, שבו אני משתמש.
שימו לב - אין בהם שום כלי אקוסטי, או בקונטרה ללהקת All Synthesizers" ,Queen". עם כאלו תוצאות, ממי שבצעירותו הטיף נגד שימוש בסינתיסייזרים - אין פלא שהפכתי למאוהב...
אני חייב להתוודות שהעבודה עם הסינטיסייזר גם החזירה לי את האהבה למוסיקה ולשירים, שהלכה ונשחקה עם השנים בגלל תלאות המקצוע.
רוצים ללמוד עוד קצת על צורת העבודה הזו? תמצאו פרטים טכניים באתר המוזיקה שלי http://music.eyalcohen.com
ומי שמעוניין לבוא, לשמוע וליהנות מצלילים מופלאים מוזמן לבלות איתנו את ה27 בדצמבר במתנ"ס שכון המזרח בראשון לציון. |