חזרתי מההפסקה. ממש לא היה מה לעשות בחוץ, אז נכנסתי לכיתה. עמדתי מספר שניות באמצע הכיתה ההומה, צופה בקרב המטופש שניהלו חן ואבירן. לפעמים, כשחן עצבני מאד, הוא מסוגל אפילו לזרוק עליך כיסא - בשביל שירגיש שהוא ניצח  והוא הגנגסטר והוא שולט בעניינים. ובכן, אבירן וחן לא ממש ניהלו קרב, כי אם מרדף כיתתי בין-שולחני  אחד אחרי השני. קופצים על שולחנות, מעיפים תיקים וכיסאות ועוד כמה כמה חפצים שניקרו בדרכם. חן היה בקצה אחד של הכיתה ואבירן בקצה השני. חיש קל הרים חן כיסא, כיוון אותו על אבירן... אך הכיסא החליט לשנות את מסלולו ולסטות היישר לוילון הכחול שהסתיר את החלון באור של אחת בצהריים. הכסא נחת ברעש על הרצפה וחן ואבירן החלו לגחך.

רפי הסיט את הוילון, כאילו והחלון יראה לו מה תוצאות המרדף - אך למרבה ההפתעה היו תוצאות. תיקו. כולם היו המומים כאשר הם ראו את הזכוכית המנופצת של החלון.

מן חור כזה באמצע והרבה פסים דקיקים לאורך הזכוכית הגדולה. מוזר, משום שלא שמענו קול נפץ כאשר זה קרה. חן ואבירן עדיין המשיכו לצחוק, מודעים-לא-מודעים למה שעוללו. למעשה, כל הכיתה צחקה חוץ ממני - כי לא הבנתי מה כל-כך מצחיק.

התיישבתי במקומי, מחכה ששיעור תנ"ך כבר יתחיל. אך לפני שנכנסה המורה, מיהר רפי להסיט את הוילון כדי שיסתיר את החלון המנופץ. שיעמם מאד בשיעור תנ"ך עד שמישהו דאג להזיז את הוילון ולהראות ליעל חורי, המורה, את שקרה. היו כמה תהיות, אבל חן דאג לקרוא למאיר, השרת, כדי להראות לו את החלון השבור. תוך מספר דקות חזרו חן, מאיר ויעקב - שרת נוסף - מעין תגבורת. חן התיישב במקומו.  -"טוב"- אמר מאיר בקול הצרוד והעצבני שלו- "או שמי שעשה את זה יקום ויגיד, או שכולכם תשלמו שיבימ'חמש שקל לתיקון". עדשות משקפיו הבהיקו באור הניאון החיוור. בינתיים הורידו הוא ויעקב את החלון מהמסילה והשעינו על הקיר סמוך ללוח. מאיר ויעקב יצאו, והמורה שאלה מי עשה את זה. היא רצתה את התשובה עכשיו. הה. כולם אמרו שחבר'ה מבחוץ זרקו אבן, וכשהם רצו לראות מי זה היה, הם לא ראו אותם. איזה יופי. אחרי שעתיים, נכנסה קצת רוח חזקה וזה די הפריע למהלך שיעור לשון, אז יוסי, רפי ואורן סידרו בריסטולים מודבקים במקום החלון. זה באמת עזר. למחרת, אפרת המחנכת היתה קצת עצבנית. שוב היא תקעה את ידיה בכיסים, וריד במצחה החל לבלוט וזה סימן שהיא עומדת לאבד את עצביה העדינים. טוב, היא צעקה קצת. -"מי שעשה את זה, שיקום עכשיו ויודה, אחרת הוא יסתבך עוד יותר!!!". התירוץ של "זה חבר'ה מבחוץ" לא פעל.

שיעור ספרות עם איריס כהן. עברתי לשבת על יד חן. לפתע נכנסו לכיתה אפרת ואהובה. אהובה לרר, רכזת השכבה. אפרת אמרה ש"אנחנו יודעות בדיוק מי שבר את החלון וכדאי מאד לאותו תלמיד שעשה את זה לקום ולהודות. אנחנו גם יודעות שזה היה מישהו מהכיתה ולא מבחוץ. לאותו תלמיד יש עד..."- אפרת מציצה רגע בשעונה - "עשר וחצי להגיע לחדר 15  ולהודות במעשה. אם לא, כל הכיתה תשלם על הנזק, ואהובה תעביר את הנושא לדרגים גבוהים יותר". אהובה מנידה בראשה לאות הסכמה. כולנו ידענו ש"דרגים גבוהים יותר" פירושו 'הנהלה+משטרה=העפה מבית-הספר'. אהובה הוסיפה שהיא "רק רוצה לחזק את דבריה של אפרת..."יש לה קול צרוד כזה, עם צליל של וותק של מורה המהול בעישון סיגריות. דיבורה היה שליו מאד. עיניהן של אפרת ואהובה ננעצו בעיניו החומות ו"התמימות" של חן. חשמל כה סמיך עבר ביניהן, עד שנדמה היה שאפשר לחתוך אותו בסכין. אהובה ואפרת הוסיפו שאם אותו תלמיד לא יגיע עד עשר וחצי, הן יעלו לכיתה ויצביעו על אותו תלמיד קבל עם ועדה- משפיל מאד! ידעתי שהן עלו עליו. אבל איך? מי הלשין? אהובה ואפרת יצאו מהכיתה. -"זה כנראה מישהו ששונא אותך מאד", אמרתי לחן. חן הביט במהירות על היושבים בכיתה ובמורה שניסתה להעביר את החומר, כמו רובוט הקולט את סביבתו ומעבד נתונים. עיניו נתפשו על קרן. קרן גוזלסקי, הילדה שכולנו אוהבים לשנוא, וחן במיוחד אוהב לשנוא אותה. היתה ביניהם מלחמת קללות מתמדת, שתגיע לסיומה רק כששניהם יתבגרו. -"גוזלסקי המסריחה הלשינה"- לחש לי חן בקול קר כקרח ונוקב כסכין. ברק כחלחל הבליח לכיתה ואחריו נשמע רעם מתגלגל. קרן הצביעה וביקשה מהמורה לצאת לשתות. -"אם קרן תחזור"-הוא לחש-"והיא תסכל לי בעיניים, היא הלשינה". קרן חזרה. מבעד לעדשות משקפיה הדקות נפגשו עיניה עם עיניו של חן. -"זאת היא"- הוא כמעט צעק והמשיך לשרבט את השם שלו באנגלית מסולסלת ומחוברת במחברתו.

אהובה ואפרת לא הגיעו בעשר וחצי כפי שהבטיחו. בשיעור הבא הוא פלט "גלבוע". חבר טוב שלי. -"אני יודע שהוא הלשין. הוא מן טיפוס כזה, מלשן. אתה חבר שלו, יא חתכ'ת מלשן מסריח. אתה עזרת לו! חבר של מלשנים!"הקוקו שלו הבריק לאור הברקים שהאירו את הכיתה,  וברד החל לרדת בחוץ בעצמה עצומה. -"שמתי על הגלבוע הזה מעקב, וחברים שלי ראו אותו נכנס לחדר 15 לדבר עם אפרת. מניאק!"שיעור התעמלות עבר ללא כל סיבוכים מיותרים. אני, יוני, ערן וגלבוע התישבנו על ספסלי ההמתנה של חדר האחות.-"אתה יודע מי עשה את זה?"-שאל אותי יוני. אמרתי לו את השם. -"אתה מפגר?!"-הוא נבח עלי-"ולא הלשנת?! מה, אתהמ'פחד שירביצו לך?!"-"מהכ'פת ך'??"-החזרתי לו. -"אנ'לא חייב שום דבר לכיתה המסריחה הזו!!!".-"אה, ושכולם ישלמו רק בגלל שאתה לא אמרת?"-"יוני, אתה יודע כמה חבר'ה עוד היו שם ולא הלשינו?! אני חותם לך!!"זה השתיק אותו.

השיעור הבא אמור היה להיות שיעור טריגו. עם אפרת. אני כותב 'אמור', משום שהשיעור הזה הפך להיות שיעור חינוך משהו. היא דיברה איתנו בערך חצי שעה על הטיול לכינרת בעשרים ואחת לחודש, על יום העיון שיתקיים בבית-הספר ועל תופעת האלימות, כמו למשל על זריקת כיסאות, שנפוצה אצלנו בכיתה.בחוץ הגשם התחזק ועוד ברק שטף את קירות הכיתה בלבן מסמא. רעם נשבר והתנפץ בשאון בחוץ. מספר תלמידים ירדו למטה להיבחן על משהו ונשארנו מעטים בכיתה. אפרת הציצה בשעונה. תמיד השער שלה נראה כזה רטוב. -"מיטל"- פנתה אליה אפרת- "תרדי למטה ותגידי לאהובה לעלות הנה". מיטל, כאילו ניעורה משנתה, קמה מכיסאה בצייתנות ועל פניה ניסוכה הבעת ניצחון. אהובה נכנסה לכיתה קצת אחרי שמיטל חזרה והתישבה במקומה. אפרת ואהובה עמדו זו לצד זו. אהובה החזיקה את יומן הרשימות השחור שלה, מצופה סקאי, שבו היא כותבת כל מה שרכזת שכבה צריכה לכתוב. עט 'סטיק' כחול ופשוט ננעץ בין דפי היומן עב הכרס. ראיתי שהאצבעות של חן רעדו. הוא שרבט על נייר קווים חדים ועצבניים וכמעט קרע אותו.

-"יוסי!"- קראה אפרת. יוסי, נער צנום, שובב, שלא קשה היה לחשוב שהוא זה ששבר את החלון, קם על רגליו. -"בוא איתנו לכיתה י"א 5 ". הוא הלך אחריה. אחרי חמש דקות חזר. הגשם התחזק יותר. אחריו נקרא רפי. הוא חזר אחרי עשר דקות. אחריו נקרא חן. אלוהים, המלשן הזה ידע בדיוק מה הולך בכיתה הזו. הוא קלע כמעט אל השלושה הכי מופרעים. -"אני בטוח שמישהו לכלך עלי"-אמר לי אבירן כשהמורה יצאה. -"מישהו מכאן עשה את זה. מעניין מי..."חן חזר אחרי רבע שעה. חיוך נסוך על פניו. -"אנ'לא משלם ולא בטיח, וכל הביצפר הזה יכול לשבת לי על הזין. אנ'לא משלם וזהו!!! " אחר-כך היה לנו עוד שיעור עם אפרת. חן לא היה בכיתה. הוא נבחן בתנ"ך.-"יוד חמש!!"- קראה אפרת. כולם השתתקו. אפרת זו, מתאים היה לה להיות רס"רית בצבא. רק חסר לה שפם. -"חן נמצא אשם בגרימת הנזק לחלון, ואת ההוצאות הוא ישלם מכספו שלו. אם מישהו חולק על הממצאים האלה, נא לפנות אליי אחרי השיעור. טוב, תפתחו מחברות". השמש החלה לצאת מבין העננים הכבדים והאפורים. הפרשה נסגרה. בטח בעוד כמה ימים יבוא מאיר עם חלון חדש, ירכיב אותו על המסילה וחן יביט במאיר המרכיב את החלון מכספו שלו. אני בטוח שחן לא ישחק יותר עם כסאות.

©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן