רוחות הסתיו מערבלות בשמים משקעים עמוקים של זמן על פני סלעי הנפש לאורך סדקי התשתית הפעורים.
האדמה זרה למגע האור נלחשת ברעד מיתריה אל תכלת הנהר המים זורמים לחיים רדומות.
אפור על ירוק על פני חלל הנצח משטחי הכרה פעורי רגש מתנפצים אל גבולות האשליה עננים מטושטשי רקע.
מישהו מלכך בעשב הגבוה שבילים חסויים של דעת מערכי זמן סתורי משך המציאות ננזגת לצורה. |