שבת 27 יולי 2002

בהירות:

"בהירות מתקיימת בכל יום ההולכת ומטשטשת עם תנועתו של יום. יכול אתה לראות בני אנוש נהדרים, המזדמנים אל תוך סביבה המוציאה אותם משיווי משקלם הפנימי. אין מצב הנשמר כל 'הזמן' ללא שינויים, יש עליות וירידות בכל 'שניה' בחייך, שינויים אלה לעיתים מורגשים יותר ולעיתים מורגשים פחות, אך מתקיימים הם ללא הפסק. 'ההבדל' בין אדם לאדם בא לידי ביטוי ביכולת הזיהוי של תנועה זו ברגשותיו. 

מעצם היותכם שווים גם יכולת הזיהוי שווה, אבל אצל כל אחד ואחד מכם 'מצב החיים' השונה מפעיל את כוחו הסמוי מעין ותחושה. זה הפועל וחי מתוך 'רמות' תודעה גבוהות 'רואה' וחש כיצד תנועה של נסיגה נוצרת בתוכו בהחלשות אור 'האחד' האין סופי מתוכו, הוא חש באובדן אנרגיה פתאומית המפעילה בתוכו פעמון אזהרה המפנה את תשומת ליבו לנעשה סביבו, דבר המאפשר לו להתחבר מיד לרגש המתעורר, לזהות את מקורו, לחוותו ולחזור במהירות לשיווי משקלו הפנימי הטבעי. מטבע הדברים, לעיתים, אדם משייך לעצמו איכויות אשר בשלב זה של חייו ומצבו אינן תקפות. זהו מנגנון הישרדותי המאפשר לאדם להרגיש שאינו נחות מחברו. ונכון הדבר שאין נחות ואין עליון, אבל יש כמובן 'מצב חיים' המשנה את התמונה הכללית ויוצר את ההבדלים בין אדם לאדם. כאשר אדם אינו מוכן לזהות את איכויותיו הממשיים נכנסים התסכולים למשחק, במצב זה האדם מכניס אל תוך מעורבלות את נשמתו הקטנה לבין העצמי החומרי. זהו מצב שבו מתערבלת תכולתו עם נשמתו הקטנה – נכנה מצב זה 'נשמה מעורבלת'." שאלה: כיצד באה לידי ביטוי המעורבלות? "המעורבלות היא זו שיוצרת את השינויים התנודתיים האין סופיים בדרגן הרגשות. דרגן זה בנוי משלבים רבים, החל ממות מדומה, בו האדם נמצא במצב של חוסר תגובה מלא לקליטה אנליטית ותגובה. דרך אפתיה, מצב בו אדם אומר 'הניחו לי לנפשי אינכם מעניינים אותי כלל'. דרך זעם, מצב בו אדם נמצא באיבה מתמשכת ובפעילות אימפולסיבית והרס. דרך עוינות, גלויה או סמויה, זהו מצב בו נמצא הרוטן, המתלונן הכרוני אשר אינו טועה לעולם בדברים שלגביו מוטעים הם. זהו הטיפוס אשר תחת סיסמה של 'הגינות וגילוי הלב' קורע בגסות רגשותיהם של אחרים. דרך שעמום, אדם מתון, עם שאיפות לא ממומשות בעל גישה לחיים אשר אינה לא משביעה רצון, אך גם לא משביעה רצון וללא תכליתיות בחיים. זהו הקו הדק החוצה בין שפיות לאי-שפיות. מעל לנקודה זו מתקיימים 'המצבים הנורמלים' הנעים בין מחלות פסיכוסומטיות וחוסר אושר, עד למצב של תודעת על, בריאות גבוהה ואושר אין סופי. במקום בו נמצאת מחשבתך שם אתה נמצא. הרם שכינה מעפרה, הוציא מלכות הקבורה תחת 'מצב חיים', ואחד אותה שוב עם 'אור האחד' שם מקומה. 'כאדם' חומרי, עסוק אתה בחיי היום יום שלך, בעבודה, בחיי משפחה וכו'. למרות חשיבותו של עיסוק זה, מחשבתך, מתוך עיסוק בלתי נלאה והמשכי בחומר, עסוקה ביצירת 'גוף הכאב', היא עסוקה ביצירה המשכית של הגלות בה נמצאת נפשך, 'מצב חייך'. מתוך ראיה שגויה הנובעת מהבנות מטעות, מודעותך עסוקה ביצירת 'גוף הכאב' במקום להמירו אל תוך עצמו האמיתי. במילים פשוטות ומובנות; 'כל דבר נראה על ידי חשיפתו לאור, ויהיה אשר יהיה הנחשף לאור, הופך בעצמו לאור'. אינך יכול ללחום בחושך אלא בהדלקת האור. אינך יכול ללחום 'בגוף הכאב' אלא בחשיפתו לאור מודעותך ותודעתך העליונה. לחימה בגוף הכאב יוצר קונפליקט פנימי, וכתוצאה, כאב נוסף. הבחן בו, זה די והותר. להבחין בו משמעו לקבלו כחלק ממה שהוא באותו הרגע. גוף הכאב מתקיים כאנרגית אור לכודה שהופרדה מהשדה האנרגטי שלך, וכתולדה הופך לישות עצמאית. הזדהות מחשבתך עמו רק מעצימה אותו בעשרות מונים. המחשבה, כתוכנו של המיינד המזדהה, שריד נלווה מראשית ההתפתחות, ואשר תפקידו העיקרי היה שמירתך ברמת ההישרדות הגבוהה ביותר האפשרית, הפך למכשיר האנטי הישרדותי ביותר אשר אתה נושא עימך. כמו החיה הרודפת אחר זנבה, הוא לכוד בתוך תבניות הישרדות מדומות המגיבות ללא שום קשר אמיתי לדורש תגובה. הוא ניזון מאנרגיות חיים חיוניות שאתה מזין אותו והופך אותן לאנטי קיומיות מתוך תרגום לקוי של המציאות המתורגמות מתכניו. *רגשות רגש - תנועת גל אלקטרומגנטי **בתדר כלשהו: כאשר הרגש הוא טהור, כלומר, מנותק מעולם החומר הוא משתייך לתודעה העליונה שלך. תודעה זו היא אי-קיום. כל מה שמכונה בפיך רגש, ואשר נמצא באי-קיום, הוא אי-רגש. אי-קיום הוא מצב שבו הכל משתווה לכל, שוויון זה נוצר כתוצאה משני תדרים שווים הנפגשים ומבטלים זה את זה. בגלל שהרגשות מתקיימות על קו ליניארי דו-ממדי, אתה יכול להכיל רק רגש אחד בכל פעם. אתה יכול להכיל כעס. אתה יכול להכיל פחד. אתה יכול להכיל שנאה. אתה יכול להכיל כאב. אתה יכול להכיל אהבה. רק לעיתים רחוקות מאוד, אם בכלל, תוכל להכיל יותר מרגש אחד באותה נקודת זמן. רגשות השוכנים להם יחדיו בתודעה העליונה יהיו תמיד בעלי אותו התדר, ומכאן שהם שווים בעוצמתם ומבטלים זה את זה. כלומר, תודעה עליונה משוחררת ממופגנות ריגשית, ולכן כל פעולה הנובעת מתודעה כזו תהיה נקיה וברורה. אבל, מאחר ואינך פועל ישירות מתוך התודעה, אלא דרך המודעות, נכנסים לפעולה זו רגשות, ורגשות מערפלים את אמיתות המצב המחייב בפעולה. רגשות במודעות הם תנועה הנובעת מאורך גל היוצר תחושה או מצב נפשי. אפשר לומר שרגשות הם הגשר המגשר בין הגוף הפיסי לבין גוף המחשבה. אהבה כפי שאתה מבין אותה או חושב שמבין אותה אינה קיימת בתודעה הגבוהה, מאחר והניגודים שלה, שנאה, כעס וכו', מאזנים אותה בתדר גל זהה. לכן אפשר לומר שבתודעה הגבוהה אהבה היא אי-אהבה. אהבה - אהבה כרגש בגוף הפיסי, במודעות, היא אושר דחוס המופנה לכיוון כלשהו, ואושר יהיה התגברות על מכשול לא 'מזוהה' בכיוון מטרה ידועה. כאשר אתה אומר 'אהוב את עצמך', ברוב המקרים אינך מבין את אשר אתה אומר, האהבה במקרה זה מקבלת תרגום כרגש. המשמעות של אהוב את עצמך אומרת בעצם קבל את עצמך כפי שאתה – כלומר, להסכים עם מה שאתה בשוויוניות, באי-רגש. רק במצב של אי-רגש יתאפשר לך לקבל עצמך בשלמות, כי בתוך רגש, אם תרצה או לא, מתקיימת השיפוטיות. כאשר אתה שופט אינך יכול 'לאהוב את עצמך' במלוא המשמעות. כעס - כעס הוא רגש של אי-הסכמה עם מישהו או משהו. לכן כעס יהיה ניסיון לעצור הכל באופן מוחלט. כאשר אינך מסכים עם מצב חדש, אתה כועס ומנסה לעצור מצב זה מלהחליף את הקיים. אתה מפעיל 'כוח' לשמר את מה שכן מוסכם עליך. כאשר מישהו אומר משהו שאינו מוסכם עליך, אתה כועס ומפעיל 'כוח' לדחות את הנאמר ולשמר את המוסכם. כגודל אי-ההסכמה, כן גודל הכעס, כן גודל עוצמת 'הכוח' המופעל. פחד – פחד הוא מצב מודעותי ירוד, הוא התפזרותה או היעלמותה של אנרגיה המותירה תחושה חזקה של רצון לברוח ממשהו או מישהו. פחד ברמה הפיסית יוצר מצב כוננות המופעל נגד איום הישרדותי. במצב של אין מוצא נוצר מצב של שרוד או הכנע. שנאה – שנאה היא מצב קיצוני ביותר. זהו מצב שבו אהדה הפכה קוטביות, אקורד הרמוני שהפך צורמני עם נטייה חזקה לאלימות מילולית או פיסית. שנאה היא מצב שבו באה לידי ביטוי מלא ההתנקשות החזקה של אנרגיית הנשמה בחומר - 'נשמה מעורבלת'. כאב – כאב פיסי או מנטלי אפשר להסביר כתנועה יתרה במהירות גדולה מידי היוצרים תחושה של אובדן מיקום ומודעות של ההיות. כאב הוא גם תנועה פתאומית או התנקשות פתאומית של אנרגיית הנשמה בחומר היוצרת מעורבלות וכתוצאה שינוי הרמוני באנרגיית הנשמה. כל הנמצא בתודעה העליונה נמצא גם במודעות רק בתדר שונה. כל תדר הנמצא במודעות נתון לתנודה ותנועה. תנודות ותנועות אלה יוצרים דרגן הניתן להבחנה ולמדידה במצבים משתנים דרך תגובות על מצב. כלומר, לכל רגש יש מספר רב של דרגות, מחלש מאוד עד לחזק ביותר. אפשר לומר שרגש מתחיל במצב של אדישות כמעט מלאה ונגמר באובדן 'שפיות'. לא קיים מצב של אדישות מלאה אלא בשלב אחד לפני מותו של הגוף הפיסי. במצב זה הנשמה כבר השלימה עם עובדת מותו של הגוף והתגובות נובעות מתוך התודעה העליונה. משמע, אי-רגש, הכל משתווה לכל, 'החיים והמוות סוף סוף מקבלים את המשמעות האמיתית שלהם'. מכאן תוכל גם להבין שהתודעה העליונה היא הכוליות, ושהכוליות היא בעצם אי-רגש. מאחר והכוליות מתורגמת אצלך גם כאלוהים, תוכל להבין שכאשר הדבקת רגשות לאלוהות, אהבה, כעס, נקם, סולח, בעצם הענקתה לאלוהות מאפיינים אנושיים. אך לא כך הדבר, הכוליות היא אי-רגש, ומכאן שהיא גם חסרת שפיטה. ולכן כל אשר תבחר בו יהיה נכון, וכל אשר תחווה, מאושר עד סבל, יתקבל בכוליות בהבנה 'שוויונית'. אין שיפוט, אין טוב או רע, אין כעס או שנאה, הכל פשוט אין.

*......כאן התבקשתי להביא שוב חלק מתקשור של תמורה ששמו "רגשות" והמכיל כמה שינויים ותוספות. **....תדר = שעור התכיפות של תנודות גל אנרגיה. ***..על מנת להבהיר את ההגדרות נעזרתי להבנה מורחבת, במילון הטכני הדיאנטי. אפרים חזום