‎43

55 תגובות יום שבת, 27/9/08, 14:35

זה קרה ביום חמישי האחרון,

הצטרפתי לטיול לקבר רחל אמנו,

ולכותל המערבי,

כשפנתה אלי חברתי הטובה ובקשה שאצטרף

אמרתי לעצמי- מתאים לי טרום החגים ,לקחת פסק זמן

ולהתחבר למקורות.

אינני לוקחת אותכם לדרך הארוכה מן הצפון שם התעכבנו

אני רוצה לגעת במקום הקסום הזה,

קבר רחל במובואותיה של בית לחם,

המזוהה כמקום שבו נקברה רחל אשת יעקב,

ומהווה היום מקום תפילה ליהודים.

בעת חתימת הסכמי אוסלו, הוחלט להעביר את השליטה

הבטחונית של המקום לידי הפלשתינאים,

אך בשל התערבות ולחץ פוליטי חזק, והתערבותו האישית

של הרב לאו נמנע הדבר,

ובעקבות כך הפך קבר רחל למתחם סגור , מעין "מובלעת"

ישראלית בפאתי בית לחם.

ובהגיעי למקום, נעתקה נשימתי,

היה משהו באויר שלא ידעתי לקרוא בשמו,

ולאט לאט התחברתי לאוירה המיוחדת הקסומה של נשים מצד אחד

וגברים מהצד האחר,

היתה שם אנרגיה של תפילה, בקשה וסליחה,

ולפתע תקיעת שופר שצמררה .

אלו רגעים שקשה לשחזר.

הייתי שם,ליבי התמלא ונושאת עימי את התחושה של אמונה

ואהבת האדם, וכמו שאני נמצאים היום בפרשת ניצבים,

כל אחד מאתנו ניצב מול חייו ומול המראה.

שנה של אור ואהבה יקיריי.

דרג את התוכן: