כשהגיעה, הצטרפה אלינו לסעודת יומולדת של רעי-אישי-חברי-אהובי-בעלי היקר במסעדה מדליקה; למחרת בילתה איתנו את היום ובערב באו חברים; והיום לקחנו אותה לטיילת והלכנו המון ברגל עד ששטף אותנו מבול גדול, וחבל שלא היתה מצלמה לצלם אותי רצה (לא בנעלי ספורט) עם כסא הגלגלים ושתינו כפופות ומתגלגלות מצחוק. אחר כך נסענו לשוק בטירה והכסא שלה הפך ל-4X4 מלא בוץ ושקיות בלגאן והמולה, אבל המצברוח היה שווה כל רגע. לקינוח תהיה ארוחה משפחתית נוספת, עד ראש השנה בו תשוב אלינו. כמעט, שאם לא היתה המחלה, היינו צריכות להמציא אותה. |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן,
להעריך את הדברים הקטנים
להאריך את זמן ה-ביחד.
אני כ"כ שמחה שביליתן ונהנתן ביחד.
לפעמים ב"רע" אפשר למצוא את "הטוב".
לומדים להעריך את הדברים הקטנים וליהנות מהם.
חותם על מילותיה של חברתי האהובה.
לבי מודה לך על התרחבות.
איזה יופי !!
מילאת לי את הלב.
אני חושבת שכן :) לפחות היום, לפחות עכשיו....
נכון, לפעמים דווקא הג'יפה מביאה אותנו למקומות טובים.
דרלינג, הכל בסדר???
נו שוין,
זה מה שאני אומרת לפעמים ואנשים לא מבינים אותי.
אבל אני אנסה להסביר מעיניים של ילד.
יום אחד הגיעה הקטנה אלי הקטנה למיטה התכרבלה יחד איתי לקחה את השלט של המיטה ושיחקנו נד נד כמו בשיר של ביאליק. פתום הסתכלה עלי ואמרה :"אמא אם לא היית נכה לא היינו קונים כזו מיטה איזה כיף."
זהו ככה זה מה שאני מנסה לעשות ולהסביר כל הזמן, בכל מיזבלה תמיד נמצא את אותו מטהר אוויר.
אני מרוצה פה.
בראש השנה מצטרפת לחגיגה
ותחזיקי חזק- הגשם היום עשה לי טוב....... אני יודעת זה שוק
ישבתי על כיסא פלסטיק לבן בבית לא שלי, והיה לי נעים....