משפחה שקבוע באה לאכול צהריים במסעדה, התיישבה לאכול ואיתה הבן הקטן, שכל כך קטן שאפילו יושב בכיסא ילדים. אני מספרת להם על המבצעי אלכוהול ומסיימת בבירות. "בירה.." ממלמל הבן הקטן. "בירה?" אני שואלת אותו בחיוך "אני רוצה בירה" הוא מגמם אליי חזרה. אני צוחקת "תרצה שליש או חצי?" אני אומרת בנימה צינית לגמרי. הוא נראה חושב. "הוא רציני לגמרי" עונה לי האבא "אבל הפעם נוותר".

אני מספרת להם על המנות שלנו שיכולות להתאים לילדים. הם מזמינים 2 מנות ילדים לילדים הבוגרים. ומה עם הקטנצ'יק? להביא פשוט עוד צלחת? "אנטיקוט" הוא בקושי מצליח לבטא את המילה. "איזו מידת עשייה תרצה?" אני פונה אל הקטן וגורמת לו לחשוב שוב. "אז סטייק אנטריקוט אחד לילד" מאשר לי האב. אני מחייכת אליו בפליאה והוא מחזיר לי חיוך.

רק שלא יספרו לי שהוא זה שנוהג אחרי זה הביתה.. :)