
רעיון בקשת הסליחה מעורר תהיות ותמיהות. אדם עושה דבר אשר פוגע בזולתו, הרי את מה שנעשה אין להשיב, ואם כן מה הטעם והעניין לבקשת הסליחה? אולם נראה, כי הבעת הסליחה מכוונת כלפי טיב המניע העומד ביסוד המעשה.כאשר דבר מסויים נעשה באופן מכוון ומתגרה, אפילו אם זה עניין פעוט וחסר חשיבות, עצם ההכרה והידיעה שזה במתכווין הופך את העניין לדבר שלא ניתן לעבור לסדר היום ללא התחשבנות עם הפוגע/ת.אך כאשר ברור שהדבר נעשה ללא כוונה לפגוע אלא בטעות ובשגגה, אז העניין לא הופך להיות דבר גדול ונורא, אלא יש מקום לריכוך ופיוס ואף למחילה גמורה ושלמה.על רקע האמור ניתן להסיק:שרעיון הסליחה ממזער את דרגת הפגיעה וממיר אותה, מדרגה של פגיעה מכוונות לדרגה של דבר הנעשה ללא כוונת פגיעה. בכך נוצרת התשתית לריכוך והתפייסות. לאור המוטעם יש לומר כי הסליחה מרוקנת את הלב ממצבורי הכעס והזעם אודות הפגיעה. כאן יש מקום לשאול: האם הסליחה אינה הטעיה עצמית, במובן זה שהאדם הופך את הנעשה במכוון לדבר שנעשה בשוגג?אולם גם כאן ניתן לומר כי במבט מעמיק ניתן להסיק כי האדם כאשר עושה דבר הפוגע בזולתו, במידה מסויימת הוא עושה זאת מכח של כעס ושאר תכונות השולטות בו ונמצא כי ברגעים אלו הוא שוגג ביחס לעובדה שהפעולה לא נעשית מתוך תודעה בהירה וזכה. למען הסר ספק חייב להדגיש: כי הדברים מתייחסים לעניינים בין אדם לזולתו במערכת יחסים חברתיים ולא על פגיעות במישור ובתחום הפלילי וכיוצא בזה. אם כן לנוכח נקודת מבט זו, הסליחה אינה הטעיה עצמית אלא נקודת מבט המשקיפה על הדברים מצד מהותם. עד כאן הדברים התייחסו לצד שנפגע. עתה נותר לבחון את הצד של הפוגע/ת. בחינה זו מראה כי מתעורר קושי לבקש סליחה. תחושת האני אופפת וגורמת לחשוב שבעצם בקשת הסליחה יש איזו דבר גנאי שמן הראוי לחמוק ממנו, סוג של פגיעה באגו ובכבוד העצמי. בהכרה הכללית כולנו מכירים באפשרות הטעות, ומודעים לה ואף לא פעם מצטערים על כך בינינו לבין עצמינו. אך מצד שני, כאשר מדובר במערכת היחסים החברתיים, משום מה הכרה זו אינה פועלת היטב,ואנו מוצאים עצמינו מתפתלים באקרובטיקה פילפולית על מנת לצאת נקיים מעצם הצורך בבקשת סליחה. ביטוי מעניין לסוג של קושי זה מוודגם בסיפור הבא: אדם פגע והעליב את חבירו באופן יוצא מגדר הרגיל, עד שהוחלט למנוע את כניסתו לבית הכנסת.לימים כאשר הגיע יום הכיפורים,נשלחה לו הודעה מוועד בית הכנסת, לפיה כניסתו לבית הכנסת תהיה אפשרית אך ורק כאשר יבקש מאותו פלוני סליחה.לאחר דין ודברים הסכים לתנאי. וכשהגיע לבית הכנסת עמד באמצע הבימה, ואמר, למרות שאני סבור שפלוני הוא מושחת ורשע, בכל זאת לפנים משורת הדין אני מבקש את סליחתו. הנה כי כן, הקושי לבקש את הסליחה גדול יותר אף מעצם יכולת המחילה והסליחה. לאור זאת נקל להבין מדוע ראש השנה ויום הכיפורים מתאפיינים בעצם בקשת הסליחה. ואף כל החודש נקרא בשם כך חודש הרחמים והסליחות.בסופו של מסע מסתבר שהסליחה מכילה עוצמה כבירה, הן לגבי עצם בקשת הסליחה אך בה בעת גם לגבי עצם היכולת לסלוח. בשני המצבים האדם נתבע להתעלות על רגשי האני העצמי. |
ליריקה.
בתגובה על הסיר והמכסה בשירות האהבה
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לסיכום השנה הזו, שבה זכיתי בחברותך, חייבת לומר לך תודה על העונג וההעשרה בקריאת כתביך.
שנה טובה לך.
אחרי שאדם סלח לעצמו
הוא פנוי לסלוח לכל שאר הסובבים אותו
הזקוקים לסליחה
ובהזדמנות זאת מבקשת סליחה מכל מי שניפגע ממני
וסולחת לכל מי שמבקש
סליחה היא חשובה גם למען פיוס עצמי וגם למען קיום קהילה או זוגיות.
יחד עם זאת, אני מוצא שאינפלציה במושג סליחה הוא מעשה נוכרי.
השיא הוא בשיחות הפיוס בדרום אפריקה, שם זה הכרחי, והשימוש בשיח הנוצרי משמש לתיעול הרגשות הפוליטיים.
אבל אני פולני: שאלהים יסלח, אני אנושי...
ענק המאמר שלך ובא בזמן הנכון
ההבנה היא:
כאשר אתה חס על עצמך ועל מי שפגע בך תסלח לעצמך וגם לו,
ובכך תחסל כל בעיה ולא תבזבז את חייך לשווא.
ובכיף מעניקה לך הבוקר כוכב.
אסתי
דרך הצבע
שאפו נתן, על כל הדברים שכתבת כאן,
ועל המשפט שסימנתי לך בצהוב!
נעמה
שלום רוקם,
גם אני הגעתי בעקבות אלומה
ואני רוצה להוסיף לך משהו קטן מ"קריאת שמע על המיטה"
ושם פותחים ב:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵֽינִי מוֹחֵל לְכָל-מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי בֵּין בְּאֹֽנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל-בֶּן-אָדָם וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִיבָּתִי
ולפי דעתי הכניסו את זה לתוך התפילה כדי שהמתפלל מידי לילה ינקה את נפשו, ולא יישאר כועס ונוטר בלילה, כי הנקיון הזה בריא עבורו, יותר מאשר עבור אותו מקניט או מכעיס...
שרק נזכה לסלוח לכולם,
נעמה
שנה טובה ומבורכת
רוקם יקר..
הפוסט הזה צריך תשומת לב מיוחדת
אז בינתיים כוכב
אשוב לקרוא מחר כשאהיה רעננה יותר
יעל
ברוכה הבאה בצל בלוגי
אני מניח שבמיסטיקה הדברים
מקבלים מימד בעל עוצמה השונה
מכפי שזה עשוי להיראות
מבעד לבחינה רציונלית
של הדברים. אבל זה עניין
של נקודת מבט ואני מניח
שמתבוננת כתבה את אשר כתבה
מתוך נקודת הראות של הבחינה
הרציונלית.
שבוע נפלא לך
ותודה לך על ההארות
ונקודת המבט מהחינה
המיסטית.
ואוסיף עוד מדד
לסליחה.
אם אדם נפגע וטוען שסלח אאמין לו.
אך אם הוא נפגע שוב ולא משנה ממי,
אין הוא יודע לסלוח.
פגיעה זו ביקורת ישרה על הזולת השמה את הנפגע לכאורה במקום של כוח,
אך המחלישה אותו בסופו של דבר.
כנ"ל כאשר האדם פוגע בעציו.
שלום לך
נקודה נוספת,
אסתכל על זה מנקודת המבט המקובלת כפי שמופיעה
בכתיבתך.
כדי שסליחה תתקיים חייבת להיות פגיעה.
כל פגיעה מחוברת לאירוע שהתרחש בעבר ובו היה מי שנפג ומי שפגע.
אין אפשרות לחזור בזמן ולשנות את מה שאירע-עובדה.
לכן כל עוד האדם מאמין שהיה מי שפגע בו,
הוא מקבע את הזיכרון הקשור לאירוע לכל ימי חייו משום שלא ניתן לשנות את העבר.
כדי שסליחה אמיתית תתקיים על האדם לשנות את השקפתו על האירוע, זה רק מה שבשליטתו.
כדי שזה יתקיים, עליו לראות את האירוע באופן שונה,
אחרת אין זו סליחה, אלא רק שביתת נשק .
ומה יגרום לאדם לשנות את דעתו באמת?
נתן
ראשית ברוך בואך בצל בלוגי
ולעניין מה שציינת לגבי הפגיעה
מתעוררת כאן שאלה: האם פעולות האדם
הם מכוונות או שמא הם תוצאה ותולדה של
הכרעתו ורצונו? מבין כותלי דבריך ניכר כי
הדברים מכוונים ומתוזמנים מראש. ואז באמת
עניין הפגיעה אינו עשוי להיות קיים
כי מה שנחשב פגיעה הינו בראיה הזו
חלק מתהליך שלך תיקון המזומן לאדם.
אך אם מאמצים תפיסה אחרת לפיה הדברים הינם
פרי פועלו והכרעתו של האדם
על דרך העיקרון של מפי עליו לא תצא הרעות
אזי יש מקום לדבר על פגיעה ובצידה גם
קבלת הסליחה
שבוע נפלא לך
ותודה לך על ההארות
ונקודת המבט
דברים יפים ומאלפים העלית בתגובתך ובפרט במה שציינת שצריך לראות את הסליחה כמיישרת את "הקמטים" של אי ההבנות שנוצרו, וזה לא משנה אם בכוונה או בשוגג. ואכן זוהי נקודת ראות נכונה הגם כי קשה ליישום
ואינה מושגת בנקל. ולעניין הדברים שאינם ניתנים לסליחה. אני מניח שדברים מסוג זה עשויים להיות נכללים בהערה שכתבתי בגוף הפוסט המוגשת באדום.ושוב תודה לך על תגובתך ושבוע נפלא לך ושנה
מבורכת בכל מילי דמיטב.
אני מניח שיש דברים שאין עליהם סליחה ולכן ציינתי הערת הבהרה לאפשרות כזו.
אני מסכים איתך שהבעת סליחה או קבלת סליחה אינה תלויה בחודש או ביום,
והיא צריכה להיות בלב תמיד ובאורח טבעי ולא מכח, תנודות של אילוץ
חברתי כזה או אחר.אבל לפעמים גם לאווירה הקולקטיבית
האופפת מסביב יש בכחה להניא אם לדלות מבארות נפשו
את העוז לחלץ את הסליחה או לפחות את ההרהור בעניין.
בדיוק כשם שמקדישים יום לאהבה ויום למעמד האישה וכל שאר הימים
שמבקשים להעניק להם מימד מיוחד על אף ולמרות
שאין אותם דברים שאינם טעונים יום מוגדר ומיוחד.
שבוע נפלא לך ותודה לך על התגובה
יש לך מושג איזו עוצמה אנרגטית יש לריכוז כזה של סליחה? זה בבת אחת יוצר כמות אדירה של אנרגיה חיובית כאן, על כדור הארץ! זה לא דבר שיש לזלזל בו...
למרות שאני חושבת שעלינו לבקש סליחה על כל פגיעה
אני אתיחס למה שאלומה כתבה
זה סוד שידוע למיסטיקנים
ריכוז של אנרגיה!!
לבקש סליחה בכוונה רבה וביום אחד
מאפשר לנו את המשך החיים על פני האדמה!
אלומה,
שאלת מהם אותם דברים שאין עליהם מחילה,
הנה לך דוגמאות על קצה המזלג:
סב שרוצח את נכדתו, בעל שאונס את אשתו,
אב שמתעלל בבנותיו, אם שזונחת את ילדיה,
רצח על כל 'רקעיו' ועוד ועוד.
אמנם אלה מעשים שאלי (וכן החוק היבש)
הגדירם כמעשים פליליים, אבל הם נעשו
בין אדם לזולתו. עליהם אין ולא תהיה מחילה.
ובעניין יום כיפור, עם כל הכבוד לקדושתו
של היום הזה, לערכו ולאנרגיות הטובות שיש בו,
אני, אישית, לא מתחברת אליו.
יום אחד שלמחרת כאילו לא היה.
והעולם כמנהגו ממשיך עד לשנה הבאה.
שנה טובה גם לך :)
שלום לך,
הגעתי בעקבות אלומה,
ואני שואל אלמלא היה אגו
התיתכן פגיעה?
היתכן כי חכמת הבריאה היא כזו
המאפשרת לבן אדם להפגע ולפגוע
ולחוות סבל עד שיגיד די?
מי הוא זה שנפגע?
האם האגו הוא מי שאני?
אם יגיע אדם לדרגה זו ובה שואל הוא שאלה זו,
האין הפוגע שליח האל המכוון אל שחרורו מעולו של האגו,
ומוביל את האדם אל עצמו?
האין זאת אהבה?
זו דעתי הצנועה לדיון זה.
ישר כוח על הנושא
נתן
אלי היקר!
פוסט מבריק!!! אבל זה לא מפתיע, כשמדובר בתלמיד חכם כמוך. בור סוד, שלא רק שאינו מאבד אף טיפה,
אלא אף מוסיף למעיין טיפות חוכמה משלו...
אני פשוט מסכימה עם כל מילה שלך, בייחוד עם טיפוח האגו, שלא מניח לאנשים ליישר את ההדורים עם אנשים אחרים.
צריך לראות את הסליחה כמיישרת את "הקמטים" של אי ההבנות שנוצרו, וזה לא משנה אם בכוונה או בשוגג.
החיים על כדור הארץ מחייבים חיכוך. ככה זה בעולם החומר. כאשר החומר דחוס, הרי מפגש עם חבילות אנרגיה אחרות גורם לחיכוך, וכל חיכוך מביא עמו איזו שהיא "שריטה"... לכן חשוב "לגהץ", ולהחזיר את מערכות היחסים למצב חלק ונעים.
קראתי בתשומת לב גם את דבריה של "המתבוננת" -
חבל שאת חושבת שיש דברים שאין עליהם סליחה. מה הם אותם דברים? את טוענת שהפגיעה כבר נעשתה, ואי אפשר להשיבה. נכון, אי אפשר להשיב את הפגיעה, אבל .........אפשר גם אפשר לסגור את הקצוות בצורה כזו שתאפשר המשך מערכת היחסים.
מדוע את חושבת הגענו לעולם? להגיע להישגים? להיות בעלי חפצים? להיות מפורסמים?
אם תקלפי את כל הקליפות האלה תגלי דבר אחד, ואיינשטיין כבר אמר אותו -
הכול יחסי!
אם כך, אם אין שום ערך מוחלט, הרי אין שום טעם להתבצר בפגיעה מוחלטת...
הסליחה - הופכת הכול לאפשרי, הכול ליחסי, ומחזירה את הפרופורציה לחיים שלנו.
את כן צודקת באומרך שאין צורך לרכז את כל הסליחות ביום אחד, אלא לבקש סליחה אחרי כל פגיעה.
אך מכיוון שזו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, המצב הוא שבאמת קבעו יום מסוים, ואז אנשים מתכווננים ליום הזה ובצורה גורפת מבקשים סליחה.
יש לך מושג איזו עוצמה אנרגטית יש לריכוז כזה של סליחה? זה בבת אחת יוצר כמות אדירה של אנרגיה חיובית כאן, על כדור הארץ! זה לא דבר שיש לזלזל בו...
אז שנה טובה, ושופעת סליחה ואהבה!
אלומה
כהרגלך בקודש, מאמר מרתק הבאת לנו כאן.
ואכן, מעורר תהיות ושאלות.
אני מאמינה גדולה בסליחה.
הן בבקשתה והן בנתינתה.
אבל לא בכל מחיר.
יש דברים, מעשים, שאין עליהם מחילה.
וגם אם נאמרה סליחה, הפגיעה כבר
נעשתה, הפצע יישאר לעד. ולבקשה
אין כל ערך.
דבר נוסף, אני לא מאמינה
ב'ריכוז' סליחות בחודש אחד.
למעשה, חודש הסליחות נועד בראש ובראשונה
לבקשת סליחה מבורא עולם (בהנחה שאתה
מאמין בו ובקיומו). בקשת סליחה בין אדם לזולתו,
במהלך החודש וביום כיפור, נראתה לי תמיד כפויה,
מאולצת, מלאכותית וגובלת בצביעות.
סליחה יש לבקש בכל פעם שעשינו דבר מה,
שפגע בזולתנו (שוב, לא בכל מחיר) ולא לחכות
לחודש אלול או ליום כיפור כדי לעשות זאת
באופן קולקטיבי. לרוב זהו אקט של לצאת
לידי חובה ולא בקשה שבאה מתוך כוונה אמיתית.
שנה טובה וגמר חתימה טובה
:))