פתח דבר מי אנחנו? קבוצה של עשרים ושבעה חברי תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד. בשנת 2003, בעת שהתחלנו את פרק המשימה של הנח"ל, התבקשנו על ידי התנועה הקיבוצית לעלות לקיבוץ הזעיר חנתון, שממוקם בגליל התחתון לא רחוק מטבעון. "צריך לשקם את חנתון ולחזקו", הסבירו לנו, "אתם תיקלטו תחילה ואחריכם יגיעו גרעינים נוספים למילוי השורות". בעקבות כך עברנו לגור בקיבוץ, ובמקביל התחלנו לקיים פעילויות חינוכיות באזור בקרב מאות בני נוער – יהודים, ערבים, בדואים ונערים עובדים. המטרה היתה להצטרף כחברים לחנתון ולהפוך אותו לקיבוץ מחנכים המקרין על כל סביבתו במודל של רביד ואשבל.
מאז עברו כבר חמש שנים, אך טרם התקבלנו לחברות בקיבוץ. בחמש השנים הללו הספקנו ללמוד על בשרנו כי כוונות טובות ועשייה חברתית לא תמיד מספיקות כשמולן עומדים אינטרסים כלכליים של בעלי שררה. באחרונה גילינו כי רשויות המדינה, שאמורות היו לתמוך בחיזוק הקיבוץ, דווקא פועלות כדי לפרק אותו. זאת כחלק מניסיון להפריט את קרקעות המדינה ולהעביר אותן מידי הציבור לידי בעלי הון ויזמי נדל"ן. פתאום הבנו שהמעשים החינוכיים וההתיישבותיים שלנו, שנועדו לחזק את החברה הישראלית, הפכו מבחינת המדינה למכשול בדרך למכירת חיסול של קרקעות. אנחנו החלטנו לא לוותר ויצאנו למאבק על המשך קיומו של הקיבוץ: במכתבים, הפגנות וגם בבלוג הזה.
עלילותינו כבוגרי הנוער העובד והלומד בקיבוץ חנתון אינן רק סיפור על 27 חבר'ה צעירים שנאבקים על ביתם. לכן גם התחלנו לכתוב את הבלוג הזה. הסיפור של חנתון הוא לפני הכל מאבק על דמותה של החברה הישראלית: בצדה האחד של הזירה ניצבת הציונות ומן הצד השני האינטרסים הכלכליים והניסיון להפריט הכל. הקרב כבר התחיל. השתתפותכם תתקבל בברכה.
25 שנים, 5 משפחות
אז בואו נתחיל מההתחלה. קיבוץ חנתון הוקם בשנת 1983 על ידי התק"ם (התנועה הקיבוצית המאוחדת). התנועה הקונסרבטיבית, שצריכה היתה לגייס גרעיני משפחות, נכשלה בקליטה לאורך כל שנות קיומו של הקיבוץ. כיום הקיבוץ מונה רק חמש משפחות של חברים.
בשנת 2003 התיישבנו בחנתון כדי לבנות בו את חיינו ולשקם את הקיבוץ. מרגע שהגענו נתקלנו בעוינות מצד החברים הוותיקים, שהתנכלו לנו ולכל מי שהיה מועמד להיקלט בקיבוץ בעשרים השנים האחרונות. בשנת 2006 מינה רשם האגודות השיתופיות מפרק לקיבוץ. מטרת המפרק היתה להחליף את אסיפת החברים הסרבנית ולקלוט חברים חדשים לחנתון.
היינו בטוחים שעם מינוי המפרק ניקלט סוף סוף לחברות, ושאחרינו יצטרפו גרעינים נוספים לחיזוק הקיבוץ. עם זאת, לא כך הם פני הדברים. המפרק, שאמור היה לקלוט חברים חדשים ולהסדיר את חובות הקיבוץ, לא עשה זאת בשנתיים שהוא מכהן בתפקידו. הסתבר שכוחות חזקים וגדולים יותר מהחברים הוותיקים מונעים את קליטתנו ואת שיקום הקיבוץ.
בלדה למפרק קיבוץ
מי מתנגד כל כך לקליטתנו? בחנתון פועלים גורמים רבי עוצמה ובעלי אינטרס נדלנ"י בחיסול הקיבוץ. המדינה משתפת פעולה עם אינטרסים אלו, ויש לה תכנית מסודרת, שיטתית ומתוחכמת להפרטת קרקעותיה. מכיוון שמרבית עתודות הקרקע עדיין נמצאות בידי האגודות השיתופיות (הקיבוצים והמושבים), המדינה הציבה לעצמה כיעד לקדם את פירוקן. הזרועות הארוכות למימוש תוכנית זו הן מינהל מקרקעי ישראל ורשם האגודות השיתופיות.
אם חנתון יפורק ויהפוך ליישוב קהילתי, הוא עלול להוות דגם חדש לפירוק קיבוצים. הרשם ממנה מפרק, שממנף את חובות הקיבוץ כתירוץ למכירת קרקעותיו ונכסיו היצרניים. הבתים נמכרים במחירים חסרי תקדים ל"חברים-חדשים" ללא תקופת הכרות או מועמדות. ה"חברים-חדשים" יכולים לעזוב את הקיבוץ ולהישאר עם הנכס בבעלותם. מהלך זה קורה בניגוד לעמדתה של התנועה הקיבוצית וללא הסכמתה. גורמי המדינה יטענו בהמשך כי כבר לא מדובר בקיבוץ, ובעקבות כך יפרקו את האגודה השיתופית וילאימו את הקרקעות הנותרות ואת אמצעי הייצור. לאחר שהקרקעות יהיו בידי המדינה, היא כבר תדאג להעביר אותן לידיים פרטיות.
אז מי מרוויח מפירוק הקיבוץ והפיכתו ליישוב קהילתי? המועצה מגדילה את ההכנסות מהארנונה, הקבלנים יוכלו לפתח יוזמות נדל"ן, משפחות החברים בקיבוץ ייהנו מבית עם קרקע בחינם, המפרק יקבל אחוזים ממימוש הנכסים, עורכי הדין יקבלו אחוזים מהעסקאות הפיננסיות, מנהל מקרקעי ישראל יקבל דמי שכירות גבוהים על הקרקע ובעלי ההון יקבלו את הקרקעות שהיו שייכות פעם למדינה.
מי מפסיד? אזרחי ישראל, המפעל ההתיישבותי כולו וגם אנחנו – חברי הנוער העובד והלומד המסולקים מחנתון.
אז מה עושים? כיום אנחנו מפגינים נגד סילוקנו מביתנו, נגד הפרטת קרקעות המדינה ונגד הפיכת הקיבוצים וההתיישבות לשוק נדל"ן אחד גדול. את הבלוג הקמנו כדי לעדכן את הציבור על מאבק זה. בתקופה הקרובה נספר פה על חיינו כקבוצה בחנתון ועל התקדמות המאבק שלנו. הישארו עימנו. כתב: גיל פלוטקין, חבר הנוע"ל בחנתון |