0
| הנושא: מאשימים ואשמים, מאת – יוסי קרמר. שאלה. מה גורם למאשימים להאשים? תשובה. אשם, ברמת המודעות שלנו כיום כחברה, הוא בן אנוש שחטא, פשע ועבר על החוק ולכן יש להענישו על כך. זו ההתייחסות החברתית כלפי האנשים בקהילה שמאשמים את האשמים. להבנתי, הגישה שהמאשימים מאשים ממחישה את התרגום המוטעה האישי והחברתי שקיים בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית של המין האנושי. אפשר ליצור מציאות שבה מבחינה חברתית מאשימים את האנשים בקהילה ומענישים אותם. אפשר ליצור מציאות שבה מבחינה חברתית לא מאשימים את האנשים בקהילה ובעיקר לא מענישים אותם. כדי ליצור מציאות שבה מבחינה חברתית אנשים לא מאשימים אנשים, צריך להבין מהי האשמה. להאשים מישהו במשהו שהוא אמר ו/או כתב ו/או עשה ולשפוט אותו ואולי אף להעניש אותו ברמה האישית והחברתית זו טעות בתרגום וההבנה למתרחש. כלומר, אם במערכת יחסיים התרחש אירוע כלשהו, האשם בא לשקף למאשים שעליו לתקן משהו באישיותו. מבחינתו של האשם, המאשים בא לשקף משהו לאשם שעליו לתקן באישיותו. לכן, ברמה האישית והחברתית אין ולא צרכים להיות מאשימים ואשמים.הגישה צרכה להיות רגועה, רציונאלית ועניינית בניסיון להבין מה על האנשים המעורבים באותו האירוע עליהם לתקן באישיותם. כיום האנושות חיה את חייה באופן אמוציונאלי, רגשי ולא ענייני, ולא באופן רגוע, רציונאלי וענייני. כאשר נעלה לרמה התפתחותית גבוהה יותר נבין שכשחיים את החיים באופן רציונאלי, רגוע וענייני, שם התואר, הסטיגמה, העלבון ועוד שמייחסים המאשימים לאשם אין בה כל צורך והיא מיותרת. להאשים מישהו ובעיקר להענישו זהו צורך ונזקקות רגשית שהיא אישית ו/או חברתי לנקום באשם על מעשיו. נקמה נובעת מתוך צורך ונזקקות לפולחן הרגשי, כדי שהמאשימים ירגישו עם עצמם טוב וזאת על כך שנקמו באשם בעצם הענשתו. כיוון, שהמין האנושי ברמת המודעות שלו כיום מפעיל את גופו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים בלבד, הדרך היחידה של בן האנוש להבין את עצמו בעצמו היא דרך אנשים אחרים, שבעזרתם מתרחשים האירועים בחייו, על מנת שיתאפשרו לו להבין את עצמו בעצמו. דוגמה: אם בן אנוש אחד רצח את בן האנוש האחר, האירוע משקף את אישיותו של בן האנוש שרצח, ללא האירוע בן האנוש שרצח לא היה יכול ללמוד להכיר את עצמו ולהבין את רגשותיו הפנימיים ובכך לתקן את עצמו בעצמו, להשתנות ולהתפתח. לכן, צריך לקחת את האירועים בחיינו באופן ענייני ולא באופן אמוציונאלי. דוגמה: אם בן אנוש אחד, בויכוח שהתנהל התעצבן על בן האנוש האחר, האירוע משקף את אישיותו של בן האנוש שהתעצבן, ללא האירוע שהתרחש בן האנוש שהתעצבן לא היה יכול ללמוד להכיר את עצמו ולהבין את רגשותיו הפנימיים, ובכך לתקן את עצמו בעצמו, להשתנות ולהתפתח. לכן, צריך לקחת את האירועים בחיינו באופן רציונאלי, ענייני ולא באופן אמוציונאלי, רגשי ולא ענייני. דוגמה. אם בן אנוש התאהב בבת זוג והוא אוהב אותה, האירוע משקף את אישיותו של בן האנוש שאוהב, ללא האירוע שהתרחש בן האנוש שאוהב לא היה יכול ללמוד להכיר את עצמו ולהבין את רגשותיו הפנימיים ובכך לתקן את עצמו בעצמו, ללמוד להשתנות ולהתפתח. לכן, צריך לקחת את האירועים בחיינו באופן רציונאלי, ענייני ולא באופן אמוציונאלי, רגשי ולא ענייני. התפיסה שיש אשמים הובילה את המאשימים להמצאת החוקים ובאמצעות החוקים החליטו המאשימים, מתוך שליטה כוחנית להמציא את השופטים ששופטים ומענישים את הנאשמים, המאשימים החליטו שחייבים לתפוס את הנאשמים ושהענישה צרכה להיות גם באמצעות כליאת הנאשמים, לכן הוקמה מערכת שתתפוס את האשמים והיא נקראת משטרה, והוקמו גם בתי כלא וזאת כדי לשלול את החופש ולהרחיק את האשמים מהחברה, ולכן קוראים לנאשמים אסירים ועליהם שומרים הסוהרים. החברה מגדירה את המעשה הזה שצריך להיעשות כצדק חברתי. צדק חברתי יכול להיעשות אך ורק מתוך התפיסה שיש מאשימים ושיש נאשמים, ושצריך לשפוט את האשמים ולעשות עימם צדק. אבל, במציאות שאין בה מאשימים ואין בה נאשמים אין צורך בצדק. |