הי מה שלומכם?הזנחתי אותכם בחודש האחרון. המייל האחרון היה אחרי הגיחה לווגאס. הפעם זה המייל האחרון באמת. אחרי החופשה בווגאס היו כל מיני בירוקרטיות של מתי אני אחזור לארץ. היו המון אפשרויות. אני תיכננתי להישאר בבוייזי עד אמצע ספטמבר ואז לסוע לטיול בחגים.אבל אז הסתבר שזה לא ממש פשוט. שההודית היקרה שאחראית עלי פיספסה לעדכן אותנו לגבי תנאי החזרה שלי.אחרי דיונים ממושכים בין האנשים שלי והאנשים שלה, ב 24 ביולי נפלה ההחלטה שישלמו עלי את המיסים המטורפים רק עד סוף אוגוסט.'סדר. אז הלך הטיול. הייתי צריכה להחליט מתי אני אחזור באוגוסט. חשבתי לי שה 28 יהיה מתאים (לי ובניו...).לקח לי בערך 20 שניות עד שהדמעות מילאו את עיניי. לא ברור למה אבל גל של עצבות מהעזיבה הצפויה הציף אותי. אני שונאת להפרד.אחרי בירורים נוספים לגבי מה שצריך לעשות לקראת העזיבה הסתבר שאני יכולה לעזוב יותר מהר ממה שחשבתי ולכן סגרתי כרטיס ל 21 (יש חתונה, ניו יורק ובוסטון ידחו למועד מאוחר יותר- איתכם הסליחה). קבעתי תאריך לאריזה, באו לעשות לי סקר על הדירה וביטלתי את הכרטיס אשראי. אני עדיין מחכה שישלמו לי את המשכורת לחודש אוגוסט שהיו אמורים לשלם לי בסוף יולי. אבל ההודית מלינה את שכרי. ככה זה. לרגל חגיגות העזיבה הלכנו לארוחת צהריים, וכמה מסעדות, וכמה מרגריטות... לסיום חגגנו ביום האחרון בעוגת פרידה. חשבתי שזה יהיה כמו "הקיץ האחרון של אביה". שאף אחד לא יבוא לעוגת פרידה שלי, אבל הם כולם באו (אחרי הכל כשמדובר באוכל). החדר היה מלא. אנשים היו צריכים לעמוד. וואוו מגניב. חוץ מהדמעות עם כל חיבוק... הראיתי להם את אוסף התמונות שלי מהשנה בבוייזי:http://www.youtube.com/watch?v=SFd7Rk3iQtM בסוף יום העבודה האחרון, הלכתי הביתה עם המעיל גינס שלי ביד כשאחרי הולך שובל של טישו... סקוט מילא לי את השרוולים בטישו. מאוד מצחיק. נפרדתי מכולם ומהכל. מהחברים, מהמשרד, מהחדר ישיבות NE5L שהייתי בו % מאוד גדול מהשנה האחרונה, מהאגם ומאווזי הבר. עזבתי את בוייזי ביום שישי בבוקר ונסעתי לבקר את אח שלי בקליבלנד. אני עוזבת את ארהב ביום רביעי. חוזרת הביתה, לאמא (חוץ משאמא אצל אח שלי בקליבלנד).אחרי שאתאושש מהשוק של הלחות, אני צריכה לסדר לעצמי את החיים שוב במסלולם: דירה, מכונית, עבודה, חברים, בעל, ילדים וכלב (לא חייב בסדר הזה). אם יש לכם איך לתרום באחד או בכל האופנים, תרומות יתקבלו בשמחה.תודה שהייתם בצד השני של המייל הזה במהלך השנה האחרונה. היה יותר קל לכתוב אותם כשיש אותכם כקהל יעד. תודה רבה למי שגם ענה J See you soon תמר |