היא משכה אותו לפינה פחות רועשת. "אני לא מבין מה את רוצה ממני". אמר הבחור. "אני רוצה שתענה לי. מה אתה עושה פה?" שאלה בלי לחשוב על מה שהיא דורשת ממנו. " תקשיבי, אני לא מבין מה את רוצה ממני, אבל לדעתי את מתבלבלת וחושבת אותי למישהו שאני לא..." אמר ובלבל אותה. "אייל, אולי תפסיק עם המשחקים??" אמרה בכעס. הוא הניח את ידו ואחז בה. עיניו הסתכלו בתוך עיניה. "תקשיבי רגע מתוקה, אני לא מי שאת חושבת שאני. את טועה. שמי לא אייל." אמר והצליח לבלבל אותה עוד יותר. רעות חשבה ששתתה יותר מדיי או משהו, כי יכלה להישבע שאייל ניצב מול עינייה. היא גם הייתה ממשיכה לחשוב כך, לולא הבחורה שאיתה רקד אייל לכאורה, לא הייתה מתערבת: "ארז, נו מה קורה? חוזרים לרקוד או מה? מי זו הבחורה הזו שמציקה לך כבר רבע שעה?!" אמרה והציתה עוד סיגריה. חושיה של רעות התערפלו. היא החלה להרגיש שהכל סביבה מסתובב. חולשה פקדה את כל גופה. היא חשה ברע. אילו לא הייתה ליד ארז שתפס אותה, הייתה מתעלפת ונופלת לרצפה. "היי, מתוקה, הכל בסדר?" שמעה קול בס מוכר. פניה היו רטובים קמעא, וכשפקחה את עיניה ראתה הכל בטשטוש. לאט לאט ראתה בברור את פניו המוכרות של אייל... אלא שזה לא היה אייל, אלא ארז. הוא חזר על שאלתו בקול רם יותר: "היי, מתוקה, הכל בסדר?" חייך בניסיון להרגיעה. "כן.. כן. אני כבר בסדר." אמרה בטון מתנצל. הדבר האחרון שחשבה לעשות, היה להתעלף לתוך זרועותיו של בחור זר שבאופן מפחיד דומה ממש לאייל. "תשתי קצת מים." הציע לה בחביבות. "נו ארז!!!! גמרת כבר עם הצגת החובש שלך להיום?!" התרגזה הבחורה וסיגריה נוספת הוצתה בפיה. "חכי עוד קצת לימי. תני לה קצת להתאושש ונזוז." ענה ארז. הוא התעלם מעקיצתה כליל. "אל תתייחסי אל לימי. היא מעשנת כמו קטר רק כשהיא עצבנית, אבל בסך הכל מדובר בבחורה טובה שמקנאת לכל בחורה שרק נמצאת ברדיוס שלי..." אמר לרעות. "אוקיי.. תודה. אני חושבת שמכאן אסתדר בעצמי". אמרה רעות. הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו זה להסתבך עם בחורה קנאית. כבר יצא לה בעבר "להסתבך" עם "לימיות" כאלה... "את בטוחה?" שאל אותה. ראשה עוד היה סחרחר. ליאורה באה לעזרתה. "אני אהיה בסדר." חייכה קלות. אייל התהפך במיטתו. הוא לא ישן טוב כבר כמה ימים. הוא הרגיש שהוא חייב לעשות משהו אבל לא ידע מה לעשות. הוא לקח דף חלק והחל לחשוב על הכל תוך שהוא משרבט ציורים קטנים. פתאום, עלה במוחו רעיון מבריק. כך הוא יחזיר את רעות אליו. חיוך ענק עיטר את פניו כשחזר למיטה. מחשבותיו נדדו והביאו אותו לחשוב על רעות. הוא נרדם עם חיוך מאוזן לאוזן. רעות וליאורה חזרו להתיישב ליד הבר. רעות לגמה את לגימת המים האחרונה מהכוס, כשהיא עוצמת את עיניה ומנסה להתענג על טיפות המים האחרונות. צמאון תקף אותה והיא ביקשה כוס מים נוספת. היא הרגישה מישהו מניח את ידו על כתפה. היא הסתובבה אליו. "היי, זה שוב אני." חייך אליה ארז. "חזרתי לראות אם את עוד פה. אני מנסה להיזכר בשם של מי שחיפשת וחשבת שזה אני." אמר לה. "אייל." ענתה לו בקצרה. "כן, נכון, אייל. תראי, לדעתי את פשוט מתבלבלת ביני לבין אחי. וזה די הגיוני שתתבלבלי. אנחנו זהים." אמר לה. רעות עקמה את פרצופה והיה לה מבט מבולבל. היא לא ידעה שלאייל יש אח. "את דניאל פגשת?" שאל ארז. "מי?" שאלה רעות. "את דניאל, השלישי בחבורה. אנחנו שלישיה. מה, הוא לא סיפר לך?!" התפלא ארז. רעות שתקה ולא ידעה מה לומר. משום מה לא יכלה לחשוב על כלום. רק "תומר" הדהד בראשה והיא רצתה מאד לדבר איתו. "האמת, זה לא ממש מוזר שהוא לא טרח לספר לך שהוא חלק משלישיה." אמר ארז. אך רעות כבר לא שמעה את שאמר. היא הייתה שקועה במחשבותיה שלה. לאחר כמה ימים, והאנגאובר רציני אחד, התיישבה רעות מול המחשב וציפתה עד מאד ש"תומר" יתחבר. היא רצתה לספר לו על הגילוי המפתיע שלה. מי היה מאמין?? אייל שליש משלישיה! לא פחות ולא יותר. איך יכל להסתיר ממנה מידע שכזה?? חמש שנים שיצאו ולא הזכיר במילה את אף אחד מהאחים שלו... שלא לדבר על עובדת היותם שלישיה.... "תומר", באופן צפוי, התחבר בדיוק בזמן שקבע איתה. הוא תמיד דייק בשעה. "אז מה קורה איתך, חביבתי?" כתב לה. "אתה לא מאמין מה גיליתי תומר." כתבה לו בתגובה. "מה? ספרי." כתב ישר ולעניין. "אייל? הוא חלק משלישיה! לא פחות ולא יותר! שלישיה!" כתבה נרגשת. "ואללה. מעניין. ולמה את מתרגשת מזה?" שאל "תומר". "אתה לא מבין? אולי זה בכלל לא היה הוא באותו יום!" כתבה לו. "על מה את מדברת?" ניסה לעקוב אחר דבריה. "נו! באותו יום! שראיתי אותו כביכול עם בחורה אחרת! אולי זה בכלל לא היה הוא! אולי אחד מהאחים שלו היה עם אותה בחורה!!" כתבה נרגשת. "כן, יכול להיות." כתב לה. אדישות הורגשה בין שורותיו. "זה לא משמח אותך?" כתבה בלי לחשוב. "חשבתי שאמרת שאת כבר לא בקטע של אייל. חשבתי שהתחיל להתפתח משהו ביננו..." כתב לה. רעות שתקה. היא ניסתה במשך כמה פעמים לכתוב תגובה כלשהי. אך מיד לאחר שסיימה לכתוב משהו, לחצה לחיצה ארוכה על מקש הדיליט. כעת הייתה מבולבלת יותר מתמיד. אכן, היא לא יכולה להכחיש. היו לה רגשות ל"תומר". היא אמרה לו זאת מפורשות וגם התכוונה לכך... אך מה כעת? האם עכשיו כשהיא משערת מה קרה עם אייל תוכל לחזור אליו? האם היא באמת רוצה לחזור אליו? רעות בהתה במסך. "תומר" התנתק ונעלם. חוסר אונים הציף אותה. הטלפון צלצל והעיר את רעות שנרדמה על המקלדת משנתה. הייתה זו ליאורה: "היי רעותי, הכל בסדר? הדאגת אותי לפני כמה ימים. מה איתך?" שאלה בדאגה. "ניסיתי להתקשר כבר ביום למחרת, אבל לא ענית." הסבירה ליאורה. " כן, סליחה, אבל לא הייתי במצב לענות. בקושי עמדתי על הרגליים... עכשיו אני בסדר, רק עם כאב ראש היסטרי...." התנצלה רעות. "טוב, שתית המון. בחיים לא ראיתי אותך שותה ככה. מה יהיה איתך תגידי?" שאלה ליאורה שאלה ללא מענה. "אני ממש מבולבלת.. לא יודעת מה לעשות..." אמרה רעות כמו לעצמה. "בקשר למה?" שאלה ליאורה בעניין. "בקשר לאייל.. ול"תומר"... את יודעת, הבחור הוירטואלי ההוא..." אמרה רעות. בזמן שדיברה עם ליאורה, בדקה רעות מיילים. היה אחד כזה מ"תומר". היא פתחה אותו בזריזות: "היי נועה. אני חושב שהגיע הזמן שניפגש. מה דעתך? הפעם אני מבטיח לא להבריז...." רעות התלבטה. מצד אחד הייתה סקרנית לדעת מיהו "תומר" המסתורי. היא רצתה לפגוש בו. מצד שני, לא ידעה מה יוליד מפגש שכזה, כי היה לה ברור שיש לה רגשות אליו... אם כי, גם לאייל.... "את איתי?" קולה של ליאורה החזיר אותה ממחשבותיה. "כן... ואת לא מאמינה מה קרה עכשיו..." אמרה רעות בייאוש. המשך יבוא.... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |