זה כבר כמה זמן יושב לי על הראש. איך זה שיש כל כך הרבה דברים שבעיני נחשבים לשיא המוזיקה ואף אחד מהסובבים אותי (כמעט) לא מכיר כלום מזה? ובלי להאשים בכלום את גלגלצ. הפרשנות מפליגה לה על כנפי דמיון, זכרון והיסטוריה. כן, יכול להיות שמישהו לקח את הפניה הלא נכונה מתישהו וכולנו נוסעים מאז בבינוניות בלי שנשים לב? אפשר לנסח זאת גם אחרת – איך קרה שבשנות ה-70 יצירה של אמרסון לייק ופאלמר היתה דבר לגיטימי לשידור, וכיום מוזיקה שאינה פלייליסטיט לא נגישה אפילו לרוב האזניים? מי שאין לו אח גדול, הורים מוזיקליים במיוחד או התקלות מקרית במתנדבים מחו"ל במהלך חייו לא יכול להגיע לדברים האלה? בתור אחד ששומע רק את שתי הקצוות של הסקאלה (88 ו-106 אפ.אמ.) ומאד נהנה מהמוזיקה הזו, אני באמת מודאג, במיוחד בכל פעם שאני יוצא מהבועה שלי ונאלץ לחוות את טעמו המוזיקלי של אדם אחר שאינו מה"מבינים" (כפי שקראנו להם בתיכון). איך אף אחד לא שמע על "קינגז אוף ליאון?" למה אני לא שומע תגובות מעודדות כשאיי-פוד שלי באוטו מתנגנים שירים של "גומז"? אולי הבעיה היא אחרת, עמוקה ומעיקה יותר? יכול להיות שזה פשוט לא אכפת? אולי המוזיקה כצורה של תקשורת או דיבור פשוט לא מעניינת הרבה מהאנשים? הם שמים את עצםמם מחוץ לעולם הזה מטעמי חינוך או רדידות או אדישות, ואז הרדיו הוא פלייליסט שעובר בצד של החיים כי הוא לא יכול להיות יותר מזה, וכל דבר שנשמע קצת יותר עמוק ומצריך מילים להבין ומנגינה להקשיב לה פשוט גורם לחור בראש (או לאיבוד ענין שזה די אותו דבר). ביולוגיה – השערה (ללא כיסוי מדעי, אבל מה זה חשוב?). כל הנושא הזה מתחבר אצלי לביולוגיה ועצבים. אם מוזיקה באמת נוגעת למישהו ברגשות או מתמקמת איפשהו במוח, זה כנראה תוצר של נוירונים או נוירו-טרנסמיטורים שנמצאים איפשהו בראש שלנו ובילדותנו אמורים להתחבר אחד לשני בצורה כזו שתאפשר לנו להנות ממוזיקה (בין אם קלאסי או ג'אז, רוק או פולק או מה שזה לא יהיה). יכול להיות שהקצוות האלו במוח לא התחברו לרוב האנשים? אולי הם התחברו אך לאט לאט ניתקו זה מזה כי לא היה בהם צורך או שימוש? לא יודע. מה שאני כן בטוח בו זה שבאיזה שהוא מקום המוזיקה היא כמו הספרים – היא נשארת גם אחרי שכל אלו שלא שומעים אותה יילכו. ויותר מזה – כל עוד לי היא עושה טוב, ויש לי את ההזדמנות לסוע לכל כיוון במרחב הדמיוני שהיא נותנת לי, ואפילו להכיר חלק ממנה למישהו אחת לכמה זמן – מבחינתי זה בסדר. ותנמיכו קצת את הזבל הזה שבין שתי קצוות הסקאלה... ולכבוד השנה החדשה – הלהקה הכי טובה ש(כמעט) אף אחד לא מכיר – ה"גולדולינס" (ותודה ליואב יפת שדרך השעה שלו ב-88 הכרתי אותם).שלושה ישראלים שעושים פשוט מוזיקה טובה. יש לי שני דיסקים שלהם (אפשר להשיג ב"אוזן" או ב"דיסק סנטר") והם פשוט עושים את זה. לינק להופעה ביתית - http://il.youtube.com/watch?v=YGf5sht-Gxk שנה טובה |