פרופיל
לבי במזרח ואני בסוף מערב
פוליטיקה, תרבות, חברה וממשל בישראל, ומדי פעם גם איזו הבלחה אישית.
למה אפשר לצפות מציפי?
ציפי לבני, לפי התחזית של רוב הפרשנים, הולכת להיות ראש הממשלה הבאה. היא נתפסת כמשב רוח מרענן באולם האירועים הטחוב של הפוליטיקה שלנו, בעודה משדרגת את מעמדה לקראת כיבושה של הפסגה הגבוהה ביותר בחיים הציבוריים הישראלים כאנטי-תזה לאהוד אולמרט, שעוזב את ההנהגה עם דימוי של פוליטיקאי מושחת ומדינאי פזיז. אפשר להניח, שרובנו מצפים ומקווים שציפי לבני תהיה ראש ממשלה רצינית והחלטית,נשית וחזקה והכי חשוב: לבני היא "מיסיס קלין"- אשה ישרה כמו סרגל שתקדם את התהליך המדיני. זהו ה"טיקט" שעליו רצה לבני בדרכה לצמרת, ועד כאן הכל טוב ויפה. אלא שנשאלת השאלה: כמה מקודמיה באמת הצדיקו את ה"טיקט" עליו נבחרו? בדיקה קצרצרה של ההסטוריה מעלה שאצלנו בפוליטיקה רוב הפעמים העסק עבד, באופן מקאברי משהו, הפוך לגמרי: הדימוי עליו רכב המועמד בקמפיין הוא הנגטיב של מעשיו כראש הממשלה.
נתחיל ממנחם בגין, שעלה לשלטון בתור מיסטר "אף שעל" וסיים בתור המנהיג שוויתר על הכי הרבה שטח בתולדות המדינה, בהסכם השלום עם מצרים. אבל למה ללכת רחוק? אהוד ברק הגיע לראשות הממשלה עם הדימוי של "הפרוייקטור" שיסיים את הסכסוך עם הפלשתינאים והסורים תוך פחות משנתיים, ותוך שנה וחצי הכניס את ישראל והשטחים למערבולת האלימות החמורה ביותר שידענו. אריאל שרון החליף אותו ועלה לשלטון עם מוניטין של אבי ההתנחלויות, ותרומתו הביצועית כרה"מ היתה פינוי כל המתנחלים מרצועת עזה. אהוד אולמרט ועמיר פרץ בתורם, הגיעו לתפקידיהם כראש ממשלה ושר בטחון עם אג'נדה אזרחית לחלוטין: אחד הכריז על תוכנית נסיגה מהגדה (אותה "התכנסות" מדוברת) והשני עלה עם דימוי של מנהיג פועלים, "יונה" מובהקת עם רגישות לזכויות האדם. והנה דווקא שני אלו גנזו זה את תוכניותיו וזה את עקרונותיו, נכנסו למלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכם, ועלזו וצהלו בכל פעם ששיטחו עוד רובע בביירות או הפציצו עוד שנאי בתחנת כוח בעזה. אפילו אם נסתכל על האלטרנטיבה הראשית ללבני נגיע לאותה שוקת: בנימין נתניהו, המשווק את עצמו כמנהיג הימין וא"י השלמה הבלתי מעורער, הוא המנהיג שביצע את הנסיגה העמוקה ביותר בשטחי הגדה מאז ומעולם במסגרת הסכמי וואי פלנטיישן.
המסקנה המתבקשת היא, שהמועמדים לראשות הממשלה פשוט עושים את ההפך המוחלט מהמצופה מהם ברגע שהם עוברים ממטה הבחירות לרחוב בלפור. נותר רק לקוות, שההבטחה ל"פוליטיקה אחרת" של לבני לקחה בחשבון את "דינמיקת ההפוך" של מה שקרה כאן עד כה.
אז למה אפשר לצפות מציפי?
|
תגיות
תגובות אחרונות
-
תנועת כמוך
בתגובה על על תווים ותושבים- עיריית ת"א וכללי הצדק הטבעי
-
שיטת השקשוקה
בתגובה על שקרנים רודפי כבוד
-
ערסאל
בתגובה על על פרשת ניסו שחם כסימפטום*
-
DoronMashiach
בתגובה על תודה לך, מר כלכלה
-
אמישמונה
בתגובה על דווקא ביבי יביא הסכם (ולמה שוב רימו אותנו)
-
הלנה ויטמן
בתגובה על כשפייסבוק מחליט שאתה לא אמיתי
-
Mosheshy
בתגובה על בחן את עצמך: פעיל שלום או רדיקל איסלאמי?
-
doron.hirsch
בתגובה על על מלחמות שוורים ותקינות פוליטית
-
המופאס
בתגובה על הנאום שביבי לא נשא
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
no way !
ממשיכה בדרכי כדי ליצור את השלום שלי, אם כל רצון "המנהיגים" הוא להתפאר ב"שריריהם", מי אני שאפריע להם...
יצרתי לי שלום וממשיכה ליצור ולהרחיבו במקומות נוספים, אני והסובבים/ות אותי נהנים/ות מזה וזה לדידי, הכי חשוב!
מוזמן להצטרף בכל עת,
רולין
המצב אכן גרוע, אבל אסור לאבד תקווה! :-)
היי יאיר,
אין על מה להודות לי.
ולאחר שקראתי את תגובות שניכם, הבנתי כי אתם צודקים וכי המצב אכן גרוע!
רולין,
קודם כל תודה רבה! :-)))
אני חייב להסכים עם הדוקטור בשתי נקודות.
דבר אחד נכון הוא תפקידם של יחצ"נים ומעצבי דעת קהל בשלב "עטיפת" המנהיגים בדימוי לקראת תפיסת השלטון.
עוד דבר נכון הוא שהרבה החלטות חשובות לא נלקחות בירושלים.
לדעתי, האמת המרה היא שילוב של שני הדברים הנ"ל:
תפקידם של היועצים ליחסי ציבור בפוליטיקה שלנו הוא כל כך משמעותי: הם מעורבים בכל- הם בונים מנהיג ואחר כך, כשהוא כבר "בשלטון", הם "מכוונים" אותו בעדינות (או בגסות, תלוי אם היועץ שלך הוא אחד ארתור פינקלשטיין או איזה אייל ארד) לפי רחשי דעת הקהל. התוצאה היא שתהליך קבלת ההחלטות בדמוקרטיה שלנו נראה כמו... בעצם , מי צריך דוגמאות?! מספיק לקרוא עמוד אחד בדו"ח ווינוגרד כדי להבין שישיבות הממשלה שלנו משמשות, במקרה הטוב, כקבוצת ביקורת במחקר שוק של "בורקס עמיקם" ו"פריגת".
זו האמת או שאתה פסימי מדי?! תן צ'אנס!
המופאס
ניתוח מבריק של "סינדרום ההפך" (אם יורשה לי לערוך את המושג).
אלו באמת נתונים מדהימים .
למה כל זה קורה לטעמי:
סיבה אחת די בנאלית ,
ההבטחות ו"ליבת המותג" של הפוליטיקאים הם נגזרת של עבודת יח"צ משרדי פרסום ויועצי תקשורת
המנסים לקלוע לרחשי הציבור באותה עת .
ולכן אין קשר ממשי בין תדמית המועמד לבין מעשיו בפועל.
אבל הסיבה השניה שאני רואה כאן (ויודע ממחקר ובדיקות שאני ערכתי ועורך ) היא קצת יותר שנויה במחלוקת:
לא הממשלה , לא ראש הממשלה , ולא אף אזרח ישראלי קובע את מדיניות החוץ של מדינת ישראל .
בלשון עממית - תשכחו מזה ...לא היה , לא יהיה ולא יכול להיות .
השוני בין ההצהרות טרום בחירות לבין התוצאות בפועל כל כך שונות כי ההחלטות אינן מבוצעות בירושלים .
וזו האמת.
והקדים את בגין את ישראל גלילי, שהיה ה"מנוע" של ההתיישבות ביו"ש והוא היה מהצד השני...
למעשה ההתנחלויות מעולם לא היו סלע מחלוקת אמיתי בין מפלגת העבודה בגלגוליה השונים והליכוד.לדעתי החישוק האולטימטיבי נעשה בתקופת שרון, עם מבצע חומת מגן (השמדת ה"פרטנר" הפלסטיני) וההתנתקות (פיצול הישות הפוליטית הפלסטינית). כך הובטח שלא יהיה הסכם בעתיד הנראה לעין. כל זה נעשה תחת הכרזות של שרון ה"מואר" על ה"צורך לסיים את הכיבוש"... תנו לספין לנצח.
האחרון שעשה בדיוק מה שהוא הבטיח היה שמיר
וגם בגין למרות השלום עם מצרים שנפל עליו במפתיע את יהודה ושומרון חישק לנו אולי לנצח
תודה רבה :-)
מצפה אני מגב' לבני לא להסתתר מאחורי הסיסמאות, סיסמאות הן בעלות כוח, אך הכוח מתעצם ברגע שמיישמים את אותן הסיסמאות.
אני מצפה שתקום ותפעל ( בהקדם! המדינה הזו רק הולכת ומתדרדרת... ), זה הכל, יודעת כי אין זה פשוט ובטוחה אני כי גם גב' לבני מודעת לכך, אבל היא אישה ואם היא עברה לידה, היא תעבור גם את זה!!!
אוהבת את הפוסטים שאתה מעלה, המשך כך.
רולין
לפני הכל, אני מסכים שלבני כראש ממשלה היא ברגע זה הרע במיעוטו, ולא נותר לנו אלא לאחל לה בהצלחה. מעבר לכך,
אין ספק שעקרון המציאות משחק תפקיד חשוב. דבר אחר הוא תחום קבלת ההחלטות, ואם החלטות אלו עומדות במבחן הסבירות. נכון שהתנאים בהם מתפתחת העשייה הציבורית מחייבים גמישות אידיאולוגית, אך דבר אחד הוא הגמשת עמדות, ודבר אחר הוא עשיית ההפך הגמור או אף ביצוע מצע הבחירות של היריב. רמה כזו של ציניות פוליטית היא בהחלט מעוררת דאגה.
הביטוי "דינמיקת ההפוך" הוא טוב גם כדי לבדוק אותו; לדעתי יותר משיש דינמיקת ההפוך, יש עקרון המציאות. (פרויד)
הם כולם ( הפוליטיקאים) מצהירים בלי חשבון, כל עוד הם לא מחויבים למציאות. ברגע שהמציאות (פיגועים, אמריקה, עולם, חברה, חיזבאללה ועוד ועוד) מכריחה אותם לקבל החלטות, גם הקיצוניים ביותר מוצאים את עצמם מתקפלים בפניה. וחסר שלא. אני מאחלת לנו שציפי לבני תיבחר קודם כל, כי היא עדיפה על כל המתמודדים האחרים, וכאשר תבחר, לא תצטרך לפעול מתוך אילוצים של הסחת דעת בגלל שחיתויות, כמו אולמרט, שהיה מוכן לפתוח חזית עם איראן, כדי שנשכח מראשוןטורס, אני מקווה של תתגלה איזו קופת שרצים גם אצלה שתטרוף את כל הקלפים...