ציפי לבני, לפי התחזית של רוב הפרשנים, הולכת להיות ראש הממשלה הבאה. היא נתפסת כמשב רוח מרענן באולם האירועים הטחוב של הפוליטיקה שלנו, בעודה משדרגת את מעמדה לקראת כיבושה של הפסגה הגבוהה ביותר בחיים הציבוריים הישראלים כאנטי-תזה לאהוד אולמרט, שעוזב את ההנהגה עם דימוי של פוליטיקאי מושחת ומדינאי פזיז. אפשר להניח, שרובנו מצפים ומקווים שציפי לבני תהיה ראש ממשלה רצינית והחלטית,נשית וחזקה והכי חשוב: לבני היא "מיסיס קלין"- אשה ישרה כמו סרגל שתקדם את התהליך המדיני. זהו ה"טיקט" שעליו רצה לבני בדרכה לצמרת, ועד כאן הכל טוב ויפה. אלא שנשאלת השאלה: כמה מקודמיה באמת הצדיקו את ה"טיקט" עליו נבחרו? בדיקה קצרצרה של ההסטוריה מעלה שאצלנו בפוליטיקה רוב הפעמים העסק עבד, באופן מקאברי משהו, הפוך לגמרי: הדימוי עליו רכב המועמד בקמפיין הוא הנגטיב של מעשיו כראש הממשלה.
נתחיל ממנחם בגין, שעלה לשלטון בתור מיסטר "אף שעל" וסיים בתור המנהיג שוויתר על הכי הרבה שטח בתולדות המדינה, בהסכם השלום עם מצרים. אבל למה ללכת רחוק? אהוד ברק הגיע לראשות הממשלה עם הדימוי של "הפרוייקטור" שיסיים את הסכסוך עם הפלשתינאים והסורים תוך פחות משנתיים, ותוך שנה וחצי הכניס את ישראל והשטחים למערבולת האלימות החמורה ביותר שידענו. אריאל שרון החליף אותו ועלה לשלטון עם מוניטין של אבי ההתנחלויות, ותרומתו הביצועית כרה"מ היתה פינוי כל המתנחלים מרצועת עזה. אהוד אולמרט ועמיר פרץ בתורם, הגיעו לתפקידיהם כראש ממשלה ושר בטחון עם אג'נדה אזרחית לחלוטין: אחד הכריז על תוכנית נסיגה מהגדה (אותה "התכנסות" מדוברת) והשני עלה עם דימוי של מנהיג פועלים, "יונה" מובהקת עם רגישות לזכויות האדם. והנה דווקא שני אלו גנזו זה את תוכניותיו וזה את עקרונותיו, נכנסו למלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכם, ועלזו וצהלו בכל פעם ששיטחו עוד רובע בביירות או הפציצו עוד שנאי בתחנת כוח בעזה. אפילו אם נסתכל על האלטרנטיבה הראשית ללבני נגיע לאותה שוקת: בנימין נתניהו, המשווק את עצמו כמנהיג הימין וא"י השלמה הבלתי מעורער, הוא המנהיג שביצע את הנסיגה העמוקה ביותר בשטחי הגדה מאז ומעולם במסגרת הסכמי וואי פלנטיישן.
המסקנה המתבקשת היא, שהמועמדים לראשות הממשלה פשוט עושים את ההפך המוחלט מהמצופה מהם ברגע שהם עוברים ממטה הבחירות לרחוב בלפור. נותר רק לקוות, שההבטחה ל"פוליטיקה אחרת" של לבני לקחה בחשבון את "דינמיקת ההפוך" של מה שקרה כאן עד כה.
אז למה אפשר לצפות מציפי?
|