כותרות TheMarker >
    ';

    עולם כמנהגו נוהג

    זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    [...]
    אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
    [...]
    כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
    [...]
    כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)

    ארכיון

    0

    הספר ראה אור!

    95 תגובות   יום שלישי, 30/9/08, 09:59
     

    ספרו של אבי ז"ל - מגיא ההריגה לשער הגיא - ראה אור בשעה טובה.

    הושלם מפעל-חיים. 

    טרם ניתן להשיג את הספר, כי עיכבתי את ההפצה.

    בתקופת החגים שוטף אותנו מבול של ספרים, ולכן העיתוי הנוכחי אינו מתאים.

     

    הנה חוות הדעת המודפסות על גב העטיפה:

    "מגיא ההריגה לשער הגיא הוא לדעתי הספר החשוב ביותר מסוגו שפורסם בישראל. היה זה ספר הזיכרונות הראשון שנכתב בידי ניצול, וכמחצית ממנו עוסקת במפגש עם הארץ ועם אנשיה. וירצברג כתב סיפור עזֿ-מבע על תהליך ההפיכה לארץֿ-ישראלי. הסיפור עטה נופך מצמרר לאחר שוירצברג שלח יד בנפשו זמן קצר לאחר פרסום הספר". 

    פרופ' חנה יבלונקה

     

    "קראתי את הספר בנשימה עצורה. זהו ספר מיוחד במינו שהקדים את זמנו, וכולל עדויות אותנטיות חשובות מאוד. לסיפורו של וירצברג יש ייחוד חשוב מאין כמותו במגוון העדויות והסיפורים על השואה. מבחינה אקדמית ספרו של וירצברג הוא נדבך בסיסי בהבנת חוויותיהם של ילדים בתקופת השואה, וקליטת הניצולים בישראל בשנים המעצבות של המדינה".

    ד"ר אביהו רונן

     

    והנה כמה ציטטות נבחרות מפוסטים קודמים שכתבתי בנושא:


    5/1/08

    בספרה "מכתב לילד אשר לא נולד" כותבת אוריאנה פאלאצ'י (1975): "לחיות פירושו לעמול קשה, ילדי, להתאמץ ללא הרף. החיים רצופים מלחמה אכזרית, מלחמה המתחדשת מדי יום ביומו. רגעי האושר המעטים אשר להם זוכה האדם חבויים בתוך סוגריים, והמחיר שעליו לשלם בעבורם הוא אכזרי ביותר". החוכמה היא להכיר באמת שבדבריה של פאלאצ'י בלי לאבד מהאופטימיות ומהאמונה שהטוב הוא בהישג יד למרות הכול. 

    שנים רבות אני מנסה להוציא מחדש את ספרו האוטוביוגרפי של אבי ז"ל - "מגיא ההריגה לשער הגיא". ההיסטוריונית חנה יבלונקה סבורה שזהו ספר הזיכרונות החשוב ביותר שנכתב בארץ בנושא זה.

    הטראומה שהנחיל לי אבי במותו הטרגי כשהייתי כבת עשר מקשה עליי מאוד לגלות גישה מעשית לצורך מימוש הפרויקט. אני מתעקשת לא לממן את הספר בעצמי, וזהו המכשול העיקרי. שילמתי מחיר כבד, והספר חשוב דיו כדי שיימצא גורם שיממן את הפקתו.

    הנה סיפורו של אבי ז"ל: בני וירצברג, וזה סיפור סופו: אחריתו של אבי.

    "יד ושם" דחו את פנייתי בשעתו בגלל קדימות לכתבי יד שטרם ראו אור. כל הקרנות שפניתי אליהן השיבו את פניי ריקם. הוצאות ספרים מבקשות מזומנים,  אלפי שקלים טבין ותקילין. כעת אני אוזרת כוח לקראת המערכה הבאה במחזה הזה.


     26/4/08

    לפני חודשיים חתמתי על חוזה עם הוצאת כרמל להוצאתו מחדש של ספרו של אבי, ובו פתח דבר ואחרית דבר שהוספתי. ישולבו גם תמונות שלא היו בעותק המקורי שיצא ב-67' בהוצאת מסדה. מאז שנות השמונים נלמד ספרו במוסדות להשכלה גבוהה. שני חוקרים עסקו בו במיוחד: פרופ' חנה יבלונקה וד"ר אביהו רונן.

     

    בימים אלה יצא לאור אלבום "אנחנו פה" בהוצאת "יד ושם" לרגל 60 שנות המדינה על הניצולים ביום שאחרי ועל תרומתם לבניין המדינה. אבי ז"ל הוא אחד מארבעה ניצולים שסיפורם האישי מפורט לצד הסיפור הכללי.


      2/5/08

    אתמול נכחתי בעצרת הממלכתית לזכר השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות. חייל צעיר שדמה להפליא לאבי ז"ל גילם את דמותו בכישרון רב. ברקע התנגן שירו של אחי אילן "כולנו זקוקים לחסד".

    "נולדתי בהמבורג", אמרה הדמות, "הייתי השליח האישי של ד"ר מנגלה..." בסוף "יצא" השחקן מהדמות ואמר: "זה היה סיפורו של בני וירצברג שנקטע... בהיותו בן 40 שם קץ לחייו... השיר שאנו שומעים ברקע הולחן ע"י בנו אילן וירצברג, ובקהל יושבת איתנו בתו דליה".

    לפתע התמקדה המצלמה עליי, ופניי מילאו את המסך הענק. ניסיתי להעטות על פניי ארשת שלווה, אבל עדיין הייתי המומה מאפקט הירייה. ציוד ההגברה וקהל האלפים שיוו לרגע מעמד מיתולוגי; הייתה זו הירייה של זקיף האס-אס בסבי גבריאל-גוסטב בצעדת המוות, אבל עבורי הייתה זו הירייה שנשמעה בביתנו לפני 40 שנה. רגע קשה.

    מהשורה הראשונה פנו לעברי אנשים רטובי עיניים ולחצו את ידי בחום.

    אבא, אמרתי לו בלבי, סוף כל סוף עשינו זאת.


    13/7/08

    "ברמה אחרת של הדיון הוא  מציע את אותה אמת פסיכולוגית מקובלת אך עמוקה: המתים יכולים לעתים להיות קרובים לנו יותר מן החיים, להיות אתנו באופן פעיל יותר מהם, לקחת חלק רב יותר מהם בישותנו. 

    חקר מחשבתו של מת, העיון באמנותו, הגשמת מטרותיו, ההיזכרות האינטנסיבית 'בהימצאותו' הם דוגמאות ל'דאגה' אופיינית ל-Dasein. הן מראות איך מותו של פרט הוא לעתים קרובות רק שינוי לקראת תחייה בצרכיו ובזיכרונותיו של אדם אחר".  [ג'ורג' שטיינר] 


     4/8/08

    הסיור עם תלמידי ה-MA והמעמד ליד המצבה לזכרו של אבי בפתח בית הקברות ריגשו אותי מאוד והזכירו לי את החוויה שחוויתי בעצרת בלוחמי הגטאות. אבי האומלל, הכושל והדחוי (אבל גם הרָגיש, האמיץ וההרואי) - שלקה בדיכאון כבד לאחר שספרו נבלע בגל אלבומי הניצחון בעקבות מלחמת ששת הימים, וששלח יד בנפשו כשהוא מובס, מאוכזב ומסויט - מוצא את דרכו חזרה למרכז השיח על הישראליוּת, שהייתה עבורו משאת נפש.

    היום 4 באוגוסט 2008. ב-4 באוגוסט 1968, עשרה באב תשכ"ח - היום לפני 40 שנה - הלך אבי בני וירצברג לעולמו. רשומה זו נכתבה  לזכרו. זכרו לא יסוף ממני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (92)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      לבנה,

       

      אעדכן ברגע שהספר יגיע לחנויות (אפשר כבר להשיג אותו ברשת "צומת ספרים" כפי שכתבתי בהודעה הנ"ל).

       

      תודה ושבת שלום.

       

      דליה 

        12/12/08 15:22:

      דליה

      אנא עדכני אותנו לגבי הספר.

      ספר חשוב.

      שבת שלום.


      תודה, דב.

       

      לצערי, הספר לא הגיע עדיין לחנויות רשת סטימצקי, אם כי אפשר להשיגו באתר האינטרנט של סטימצקי. 

       

      הוא הגיע לחנויות "צומת ספרים", וגם באינטרנט  של צומת ספרים.

       

      כשהספר יגיע גם לרשת סטימצקי, אודיע על הימצאו בחנויות בפוסט חגיגי נפרד.

        10/12/08 23:40:


      התרגשתי לראות את הספר במערך ההפצה של ספריות עירית ירושלים

      זוהי השלמת מעגל

      עמי תקווה כי הספר במהדורתו החדשה יצליח ויסחוף

      תודה.
        6/12/08 20:36:

      בהצלחה. מפעל חיים מרתק.


      תודה, אילן.

       

      בקרוב הוא יגיע לחנויות. בבוא היום אעדכן את כל מי ששאל.

        9/11/08 19:20:
      יומולדת שמח לספר
      בהצלחה
      תודה לך :)
        3/11/08 21:48:

      כל הכבוד לך !


      תודה, מירב! :-)
        1/11/08 13:44:

      וואו.

      מדהים וכפול ומכופל יציאת הספר הזה לאור.

      שיהיה בהצלחה!

      אשוב :)


      חירותי היקרה, תודה, אבל שלווה?

      את ודאי מכירה את הפסוק: "רצה יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". ככה זה בחיי: אין רגע דל.

        20/10/08 10:42:

      מזל-טוב, דליה יקירתי!

       

      סגירת מעגל אחרי שנים...

       

      מאחלת שהספר יביא עִמו שלווה לנפשך היפה!

       

       

      תודה, בדלי. כבר מזמן רציתי להציע לך חברות. הנה ההזדמנות!
        19/10/08 09:39:

      ברכות לכל המיזם, מזל טוב, מאוד מרגש לקרוא את כל זה, והשתכנעתי שהספר מעניין מאוד ומסקרן, תודה ובהצלחה

      תודה לך, דניאל, על דבריך המרגשים.
        18/10/08 22:53:

      דליה יקרה,

      לא קראתי את ספרו של אביך. 

      סיפור חייהם של ניצולי השואה ראוי להיזכר

      מסיבות רבות ידועות לכולם. על כך תמיד מדברים.

      רציתי דווקא לגעת בך. בדור השני לניצולים.

      להדגיש את המשא שאת ושכמותך נושאים,

      להתרגש מאופן התמודדותך עם קשייך שלך

      להתפעל מאצילות הנפש בהדגישך את סבלו של אביך

      לרצות המשיך את דרכו שלו, למענו, למען הכלל - שידעו.  

      אשרי אביך שזכה  לבת כמותך.

       

      תודה, דנה. חג שמח וחיבוק בחזרה.
        18/10/08 11:23:

      נהדר, חשובים ביותר ספרים כאלו....

      כל ספר זה כמו לידה...בהצלחה וחג שמח!

      שולחת בינתיים חיבוק.


      תודה לך, ירוחם (למשל), על דבריך.
        16/10/08 22:43:

      "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל" (משלי כ"ב, 9)

        16/10/08 22:42:


      הטרגדיה האיומה של ניצולי השואה שבחייהם ובמותם הם נשמרו, קודמו, בשל חברותם הפוליטית. אנשי השומר הצעיר, המיעוט בשואה, היו בעלי הוצאה לאור והם העדיפו להוציא לאור את ספרי בני הגרעינים שלהם. אנשי בית"ר לא יכלו להוציא לאור בהוצאת ספרית הפועלים והקיבוץ המאוחד שלא לדבר על אנשי הסיעות הדתיות שלא תמצאי ספר שלהם למעט ספרים שיצאו לאור מכספי תרומות. אביך, ולא קראתי את ספרו, נפל כפי הנראה בין הכסאות וכל כך כואב, שנמל הבית השיב פניו ריקם. זו מדינה איומה, והיא שלנו, זו מולדת אכזרית, והיא שלנו, וכל שנה אני חש כלפי אנשיה כל כך מעט סימפתיה בשל העדר החמלה שלהם לאנשים אחרים, חלשים, שונים מהם. נורא בעיני, השואה הזאת, נורא בעיני. עשית מצווה.

      מיקויו יקרה, תודה על מה שכתבת ועל האיחולים.

       

      מכל לבי אני מאחלת לך הצלחה בפתרון המצוקות, קטנות כגדולות, שעמן את מתמודדת. 

        14/10/08 16:23:


      שלום דליה

      בהצלחה עם הספר ותודה על שיעור בחריצות !

      אני משתאה על יכולתך הבלתי נדלית למול מצוקותי הקטנות. ובשל כך האיחור בתגובה.

       

      אני משתאה ומכבדת ומוקירה אותך גם על האנושיות שמבצבצת בין השורות.

      נגעת בנושא מרתק...

      איזה יופי


      לו יהי!

      תודה, ולרי.

        14/10/08 00:34:

      שיהיה בהצלחה ויראה ידיים רבות ועניים קוראות.

      תודה.
        12/10/08 19:46:


      מרגש. מאוד.

       


      אנחנו תמימי דעים בעניין האייטם החדשותי... קריצה

       

      תודה על כל מה שכתבת.

        11/10/08 20:42:

      איכשהו יצא שקראתי את הפוסט רק עכשיו...

      מצטרף לברכות ולאיחולי ההצלחה.

      מי אמר שאין בארץ חדשות טובות? (ובינינו, מה נכון יותר לשים כאייטם בחדשות - את זה או את משבר הכלכלה באנטרקטיקה-או-איפה-שזה-לא-יהיה?)

      מאחל לך שמחה, שלווה פנימית ועוד מפעלי חיים מוצלחים.

       


      מה שכתבת מספיק בהחלט. :-) תודה, שולמית.
        9/10/08 17:28:


      שלום דליה

       

      מלים ומשפטים שחשבתי לכתוב כאן חולפים במוחי ובכל זאת איני יודעת מה לומר יותר ממה שכבר נאמר.

       

      שנה טובה לך.

       

      שולמית

       

      מיכאל יקר,

       

      תודה גדולה מקרב לב.

       

      גמר חתימה טובה,

       

      דליה

       

        9/10/08 11:26:


      דליה,

      קראתי את הדברים, ועודני נרגש מאד.*

      קשה לי להביע את רחשי הלב,

      ולעת הזאת אוכל רק לאחל לך הצלחה רבה בהפצת הספר של אביך ז"ל,

      ולאחל לך ולמשפחתך גמר חתימה טובה !

      מיכאל


      אכן כך. תודה... :-)
        8/10/08 10:22:


      מזל טוב.

      כמה מרנין.


      לתגובה כזאת - אבל בדיוק כזאת - פיללתי.

      תודה לך, אילה, על שהגשמת עבורי את המשאלה.

        7/10/08 09:41:


      דליה - ננגעתי והצטמררתי. לא פחות. ממש ברמת החידודין-חידודין.

      לא יודעת איך מביעים הערכה על עומק, או כבוד על אי-ויתור על דרך בלי להתבוסס בקלישאות.

      אילו ידעתי, זה מה שהייתי עושה כאן.

       

       

      ואני שמחתי מאוד לקרוא את הודעתך... תודה, בת יוסף, ושנה טובה גם לך.  נשיקה
        6/10/08 06:47:


      מאד שימח אותי לקרוא שהספר יוצא לאור ושהשלמת את משימת חייך. זה, בוודאי, סיפוק אדיר.

      אמתין בסקרנות עד שתחליטי שהזמן מתאים.

      שנה טובה לך. שנה של מציאת משימות חדשות. שנה של בריאות ואושר ושימחה.

      הוספתי אייטם שכותרתו 26/4/08

      צטט: רנרט 2008-10-03 19:26:32

      ברכות על  סוג של סגירת מעגל.

       

      תודה, אציק. מעגל אחד נסגר, וחדש נפתח. הספר עדיין לא הופץ, אבל כבר "הרווחתי" בעקבות הוצאתו שתי חברות מיוחדות ויקרות (שהקשר איתן אינו וירטואלי לשם שינוי).

      צטט: עמיר 2008-10-03 18:55:36


      חוץ מהסקרנות לראות את הספר, מעוררת הערכה ואפילו הערצה העובדה שעיכבת את הפצתו לקראת החגים.

      תודה, עמיר, אבל זה היה שיקול פרקטי לגמרי. ללא מנגנון פרסום משומן איזה סיכוי היה לו לקבל תשומת לב כלשהי בין ספרים כה רבים? לקראת החגים יצאו יותר ספרים מאשר לקראת שבוע הספר האחרון.

       

        3/10/08 19:26:
      ברכות על  סוג של סגירת מעגל.
        3/10/08 18:55:

      חוץ מהסקרנות לראות את הספר, מעוררת הערכה ואפילו הערצה העובדה שעיכבת את הפצתו לקראת החגים.

      לי-את, תודה!

       

      לא, לא אחכה עד יום השואה בעוד חצי שנה... הספר יופץ בעוד כחודשיים.

        3/10/08 16:49:

      מזל טוב, אין יותר ממלא מזה, הדרך הכי אצילית להנציח את האיש שאהבת.

      ו.. צודקת צריך להוציא אותו לקראת יום השואה, להעצים את הרגע החשוב הזה באחד הימים החשובים שלנו כעם!

       


      עדנה

      מולי

       

      תודה לכם.

       

       

        2/10/08 13:02:

      זו בהחלט בשורה נהדרת

      ודרך ראויה לפתוח את השנה החדשה

      כל הכבוד לך על ההתעקשות וההתמודדות הארוכות

      שנה טובה

       

       

        2/10/08 11:26:

      מרגש!

      דרך יפה ומלאת אהבה להנציח את זכרו של האב,

      דרך של שני אנשים- את ואילן- עם מסר כל כך מרגש, שאני כל כך מעריכה ומעריצה.

       

      יהי זכרו ברוך.

       

      שנת הגשמה, שמחה, אהבה ופסגות- לך ולאילן.

      בהצלחה.

      גרטה יקרה, אני מעריכה מאוד את התמיכה שלך,

      תודה על הכול,

      חיבוק,

      דליה

        2/10/08 01:46:

      דליה יקרה!

      מי ייתן ותמיד יעמוד

      המלאך השומר לצידך!

      כל ימינו נמצאים חיינו

      בהשתנות מתמדת....

      יש זמנים של צער ודמעות

      ויש רגעים של שמחה וצחוק.

      מי ייתן ותמיד יעמוד

      המלאך לצידך,המלאך השומר!!

      מעריכה מאוד את הכוחות

      הנפשיים שהשקעת בהנצחת

      זכרו של אביך היקר!!!!!

      שלך באהבה  גרטהנשיקה


      תודה, נעמה, נעמו לי דברייך מאוד! חיוך
        1/10/08 15:49:


      רגשות מעורבלים, שמחת נצחון של הזכרון על פני השכחה מלווה בכאב כה גדול, דברייך עוברים מלב אל לב.

      עכשיו עוררת את סקרנותי, ואני מחכה לספר עם אותו רגש שהעברת בפוסט שלך,

      *נעמה

      צטט: 1noga 2008-10-01 10:10:23


      דליה יקרה

      מברכת על היצירה המוגמרת

      ויציאתה לאור בשעה טובה ומוצלחת. 

      דרך נפלאה להנציח את אביך.

      אשמח להתעדכן על מועד העמדתו של הספר על המדפים

      מאחלת לך הצלחה בצלילה העמוקה על לאקאן

       

       

      תודה לך נגה, חביבתי, כתבנו את ההודעות בו בזמן...

      זו אינה רק דרך הנצחה. מורתי פרופ' תמר סוברן אמרה לי בשעתו שהספר של אבי רלוונטי היום יותר מבשעה שבה נכתב. יש לי הרגשה שהפעם לא יתעלמו ממנו.

      חברה יקרה כתבה לי שאחרי ששת הימים שררה "האופוריה" הידועה. כולם רצו לנוח על זרי הדפנה ולנוח גם מהצער היהודי, לא לרדת למרתפי הנפש הקולקטיבית והפרטית של הסבל... אני מקווה שהיום זה יהיה שונה.

      חמוטל

      מיכל

      גל

      רונתי

      ענת

      פוקסי

      חברות וחבר יקרים, דעו לכם שגם הכוחות שקיבלתי כאן מכם ומהשאר לאורך השנה האחרונה סייעו לי להתגבר על הקשיים הרבים שהיו כרוכים במשימה הזאת. תודה רבה לכולכם, ומובן שאעדכן כשיהיה ניתן להשיג את הספר בחנויות ברחבי הארץ.

       

        1/10/08 10:10:


      דליה יקרה

      מברכת על היצירה המוגמרת

      ויציאתה לאור בשעה טובה ומוצלחת. 

      דרך נפלאה להנציח את אביך.

      אשמח להתעדכן על מועד העמדתו של הספר על המדפים

      מאחלת לך הצלחה בצלילה העמוקה על לאקאן

       

        1/10/08 09:03:
      כל הכבוד. אנא תעדכני אותנו מתי הספר יהיה בחנויות
        1/10/08 08:09:

      אני קוראת שוב את מה שכתבת, ומצטמררת.

      מסתבר, שדברים של אמת עוצמתית, דרכם לשוב ולעלות אל פני השטח.

      מאוד רוצה לקרוא את הספר.

       

      ואילן כל כך דומה לאבא שלך. וואוו!

        1/10/08 07:26:


      ראשית, ברכות על הספר.

      שנית-קראתי כל מילה שכתבת במכתבך לעמוס עוז.

      את הדברים שיש לי לומר לך עליהם, אכתוב לך בפרטי, אבל למען לא יטעה הקהל לחשוב שיש לי ביקורת, אציין שרק הבנה ומילים טובות אכתוב.

      שנה טובה ומפוארת לך ולכל אהובייך.

        1/10/08 07:08:

      כן, בשעה טובה. כוחות נפש, דבקות במטרה, עמידה בלחצים, אמונה בעצמך ובעיקר בספר הזה ובאדם שחיבר אותו - כל אלה מביאים אותך לרגע הזה. שנת ה-60 למדינה עדיין לא הגיעה אל קצה, לפחות על פי הלוח הלועזי. עיתוי מצוין. אני מאחלת לך הצלחה דומה עם ההפצה, במהרה בימינו אמן, כי אני כבר רוצה לקרוא.

      זה מפעלו של אביך, אבל בעיקר מפעל שלך, על כל מורכבותו, על מערבולת הרגשות שכרוכה בו, עליות וירידות - כוחות נפש כבר אמרתי? 

        1/10/08 04:18:


      בשעה טובה ומוצלחת

      איזה יופי להתחיל ככה שנה חדשה ולסיים את קודמותיה על שלל מאמציהן וכאביהן

      שיהיה טוב, כל יום קצת יותר

        1/10/08 00:04:

      שמחה מאוד בשבילך, דליה

      רק שמחה שתבוא אל ביתך

        30/9/08 21:58:

      דליה

      מרגש מאוד. קשה למצוא מילים....

      מרגש עבור אביך, מרגש בשבילך ובשביל אחיך שהייתם חלק מכל זה בקשר בינ-דורי.

      ומרגש לכולנו, שכרוכים בחוטים קולקטיבים למה שהיה.שאסור לשכוח.

      בעיקר מרגש ההקשר לתמצית האנושיות.

      שתהייה לך שנה נפלאה , של סגירת מעגלים ופתיחת דלתות ואפשרויות.

      חמוטל.

       

      צטט: מגית 2008-09-30 21:05:03

      בשעה טובה על סגירת מעגל

       

      שנה טובה וחג שמח

      תודה, מגי, חג שמח לך ושנה טובה.

       

      צטט: אהוד-אמיר 2008-09-30 21:02:09

      כן, זה התחיל כשהייתי עוזר המחקר של פרופ' יהושע אריאלי.

       

      בקצרה מאד - אחרי המחקר, חיפשו כותב. לא מצאו. כתבתי את הספר, והגשתי אותו לאריאלי. הוא התרשם והסכים שזה יהיה כתב היד. אחרי כשנה של עריכה וקיצוץ (מ-400 ע' ל-180) הכל היה מוכן. לצערי הגדול, אריאלי נפטר . הוא היה בן 86. מיתת נשיקה בשיבה טובה. אדם גדול.

       

      אחד מחברי המערכת, פרופ' כלשהו, לא הסכים ששמי יופיע. "אני לא מוכן להיות עורך של אהוד אמיר", אמר, "אלא של יהושע אריאלי". התעקשתי, בניגוד לנוהגי הכלבלבי הרגיל, ששמי יופיע בספר, כי ידעתי ש:

       

      א

      אני הוא שכתב את הספר. צדק אלמנטרי.

      ב

      אריאלי, חתן פרס  ישראל להיסטוריה, כבר לא צריך את הספר ברזומה שלו למען פרויקטים עתידיים. אני צריך. אני צריך שאם יום אחד ארצה לציין את הספר הזה בביבליוגרפיה של כתבי, שתהיה לזה גם אסמכתא.

       

      מאז, אגב, הבנתי שגם פרופסורים הם בני אדם.

       

      בסוף, וזה בקיצור,  שמי רשום בעמוד הפותח "תחקיר וכתיבה: אהוד אמיר", אך לא על הכריכה. וזה בסדר גמור מבחינתי. אני לא צריך תופים וחצוצרות.

      אני הייתי הופכת עולמות ששמי יופיע כדין על הכריכה כמי שחיברה את הספר, אבל אני מבינה את האילוצים. יישר כוחך וכל הכבוד. להבא, מומלץ לא לעשות דבר לפני שיעוגנו כל זכויותיך בחוזה.

       

        30/9/08 21:05:

      בשעה טובה על סגירת מעגל

       

      שנה טובה וחג שמח

        30/9/08 21:02:

      כן, זה התחיל כשהייתי עוזר המחקר של פרופ' יהושע אריאלי.

       

      בקצרה מאד - אחרי המחקר, חיפשו כותב. לא מצאו. כתבתי את הספר, והגשתי אותו לאריאלי. הוא התרשם והסכים שזה יהיה כתב היד. אחרי כשנה של עריכה וקיצוץ (מ-400 ע' ל-180) הכל היה מוכן. לצערי הגדול, אריאלי נפטר . הוא היה בן 86. מיתת נשיקה בשיבה טובה. אדם גדול.

       

      אחד מחברי המערכת, פרופ' כלשהו, לא הסכים ששמי יופיע. "אני לא מוכן להיות עורך של אהוד אמיר", אמר, "אלא של יהושע אריאלי". התעקשתי, בניגוד לנוהגי הכלבלבי הרגיל, ששמי יופיע בספר, כי ידעתי ש:

       

      א

      אני הוא שכתב את הספר. צדק אלמנטרי.

      ב

      אריאלי, חתן פרס  ישראל להיסטוריה, כבר לא צריך את הספר ברזומה שלו למען פרויקטים עתידיים. אני צריך. אני צריך שאם יום אחד ארצה לציין את הספר הזה בביבליוגרפיה של כתבי, שתהיה לזה גם אסמכתא.

       

      מאז, אגב, הבנתי שגם פרופסורים הם בני אדם.

       

      בסוף, וזה בקיצור,  שמי רשום בעמוד הפותח "תחקיר וכתיבה: אהוד אמיר", אך לא על הכריכה. וזה בסדר גמור מבחינתי. אני לא צריך תופים וחצוצרות.


      צביה

      נורית

      יעל

      אסתר

      גלית

      אתי

      תודה לכולכן - מכל הנשמה - על המילים החמות והחכמות. חג שמח ושנה טובה!

      צטט: אהוד-אמיר 2008-09-30 17:44:32

      דליה היקרה,

      קראתי את טורך

      קראתי את התגובות

      ואז, כדי שהן לא ישכיחו ממני את העיקר, שבתי וקראתי את טורך.

      את רואה? אני יושב וחושב. פשוט בוהה במסך.

      הנה, אני יושב על המקלדת ולא יודע איך לכתוב דברים שייצאו מגדר הבנאלי. את כל הברכות החשובות כבר כתבו קודמיי. 

      אני יכול להשתפך כאן בדברים על חשיבות הקשר הבין-דורי, אבל אולי זה לא יהיה במקום.(כאן כתבתי הרבה,ומחקתי. זה דיאלוג שלי עם עצמי, ואני לא רוצה לכפות אותו עליך).

       

      במקום זה אספר על שלמה מנדל.

      אבל לפני זה, את הרי יודעת שאני עובד ביד ושם, ואת יודעת שבשבילי זו שליחות. כך שלבי איתך.

       

      שלמה מנדל נהרג ב-10 ביולי 1948, בכיבוש חרבת חמאמה (היום זו הגבעה של יד ושם, ירושלים). לזכרו - ולזכר עודד חי ,ויתר נופליה של פלוגת יהונתן, כתבתי ספר, "פלוגת יהונתן", המבוסס על תחקיר בן שנים אחדות. חלקים מהספר, שנכתב בסוגת רומן היסטורי, הועלו כאן, בבלוג בקפה תחת שמו של שלמה מנדל.

       

      מה הקשר? הקשר הוא תולדות הארץ הזאת, הדם וכל הדילמות והקשיים - והנושאים הרגשיים הבלתי פתורים -  שאיתם הגיעו האנשים אל הארץ, ואותם הורישו, עם נפלם, לצאצאיהם.

       

      ולמה לא תחת שמי? פשוט - כי ההבדל בין אהוד הסופר ואהוד הציניקן הוא שמיים וארץ. ושניים אלו - לא כאן המקום להפגישם.  כאן, בבלוג שלי, רק הפרסונה המתיימרת שלי . לא אהוד האמיתי. אותו אני שומר לתגובות לאנשים יקרים וחושבים.

       

      ודבר אחרון -  ספרי "גדנ"ע ירושלים בתש"ח" (על בסיס התחקיר שלו כתבתי את הספר "פלוגת יהונתן") יצא לאור בהוצאת משרד הבטחון ב-2003. זה היה פרוייקט חיים, פרויקט שנדמה לי שעובר על אדם פעם בחיים, ואני זוכר את האנטי-קליימקס שאחרי.  (וחלילה אין אני משווה עם ספרו של אביך ז"ל. אני משווה רק מבחינת האינטנסיביות שהיתה כרוכה בנושא ההוצאה לאור, והתחושות שאחרי.) אני מאחל לך תגובות רבות ונבונות על הספר - והשתקעות מהירה ופוריה בלאקאן.

      ראשית, אהוד יקירי, תודה על כל מה שכתבת לי.

       

      שנית, מצמררת ומעוררת הערכה כאחד הבחירה שלך לכתוב תחת הפרסונה של של שלמה מנדל, זכרו לברכה, ושאתה תיבדל לנו לחיים טובים וארוכים.

       

      שלישית, אני מכירה את האנטי-קליימקסים למיניהם, אבל לזכותי עומדות שנותיי (50). בגילי זכיתי ללמוד פרופורציות, לא לתת לעצמי לנסוק לגבהים, לא לרדת לתהומות, לשמור הכול בשליטה, על להבה נמוכה ומבוקרת היטב.

       

      רביעית, התרשמתי לגלות את ספרך "גדנ"ע ירושלים בתש"ח". אתה כמו בצל. כל העת מתגלות עוד ועוד שכבות. אבל ראיתי כי המחבר/עורך של הספר הנ"ל הוא יהושע אריאלי, ולא מוזכר השם אהוד אמיר... האם זהו שמך האמיתי? אני קצת מבולבלת עכשיו... נבוך

       

        30/9/08 20:38:

      "המתים יכולים לעתים להיות קרובים לנו יותר מן החיים, להיות אתנו באופן פעיל יותר מהם, לקחת חלק רב יותר מהם בישותנו.  ,,,,,, ההיזכרות האינטנסיבית "בהימצאותו" הם דוגמאות ל"דאגה" אופיינית ל-Dasein. הן מראות איך מותו של פרט הוא לעתים קרובות רק שינוי לקראת תחייה בצרכיו ובזיכרונותיו של אדם אחר".   - משפט חכם, רגיש.

      בחורה מיוחדת הינך. אני שמחה שעלה בידך להגשים מטרה ,לסגור/לפתוח מעגלים. עשית דבר חשוב מאין כמוהו.

      וכמובן מקווה להצלחתו של הספר.

        30/9/08 20:38:

      לחיי סגירת מעגלים, השלמת משימות, עיצוב זכרונות והתחלות חדשות.

       

      שנה טובה, דליה

        30/9/08 20:05:

      לדליה וירצברג היקרה!

      אני כל-כך שמחה בשבילך שסיימת את המשימה שלקחת על עצמך.

      אבי ז"ל שייך לאותו דור חסר מזל שעבר את השואה עלה ארצה

      ולחם במלחמת השחרור לצידו של אריאל שרון בחטיבת אלכסנדרוני .

      הוא לא כתב ספר למזלו. אבל זה לא היה קל.

      אני מנסה לומר, שאין הרבה כמוני המבינות אותך בענין זה. מעין שותפות גורל.

       

      מברכת אותך בשנה טובה, שנה של הגשמת חלומות.

      ברייקי

      אסתר שמיר 

        30/9/08 18:49:


      מזל טוב וברכות, דליה.

      שמחה שהמסע הזה הגיע לסיומו והספר נולד.

       

      חיבוק וחג שמח.

        30/9/08 18:46:


      ברכות גם ממני. שמחה מאד שהספר יצא לאור ושהפרויקט החשוב הזה התגשם.

       

      נורית 


      ברכות לסיום המפעל החשוב ולהוצאת הספר

      מאחלת לספר הצלחה רבה מאוד

      מאחלת לך שהוצאת הספר תגרום לך רק טוב ושלווה

      שנה טובה לך דליה

      *

        30/9/08 17:44:

      דליה היקרה,

      קראתי את טורך

      קראתי את התגובות

      ואז, כדי שהן לא ישכיחו ממני את העיקר, שבתי וקראתי את טורך.

      את רואה? אני יושב וחושב. פשוט בוהה במסך.

      הנה, אני יושב על המקלדת ולא יודע איך לכתוב דברים שייצאו מגדר הבנאלי. את כל הברכות החשובות כבר כתבו קודמיי. 

      אני יכול להשתפך כאן בדברים על חשיבות הקשר הבין-דורי, אבל אולי זה לא יהיה במקום.(כאן כתבתי הרבה,ומחקתי. זה דיאלוג שלי עם עצמי, ואני לא רוצה לכפות אותו עליך).

       

      במקום זה אספר על שלמה מנדל.

      אבל לפני זה, את הרי יודעת שאני עובד ביד ושם, ואת יודעת שבשבילי זו שליחות. כך שלבי איתך.

       

      שלמה מנדל נהרג ב-10 ביולי 1948, בכיבוש חרבת חמאמה (היום זו הגבעה של יד ושם, ירושלים). לזכרו - ולזכר עודד חי ,ויתר נופליה של פלוגת יהונתן, כתבתי ספר, "פלוגת יהונתן", המבוסס על תחקיר בן שנים אחדות. חלקים מהספר, שנכתב בסוגת רומן היסטורי, הועלו כאן, בבלוג בקפה תחת שמו של שלמה מנדל.

       

      מה הקשר? הקשר הוא תולדות הארץ הזאת, הדם וכל הדילמות והקשיים - והנושאים הרגשיים הבלתי פתורים -  שאיתם הגיעו האנשים אל הארץ, ואותם הורישו, עם נפלם, לצאצאיהם.

       

      ולמה לא תחת שמי? פשוט - כי ההבדל בין אהוד הסופר ואהוד הציניקן הוא שמיים וארץ. ושניים אלו - לא כאן המקום להפגישם.  כאן, בבלוג שלי, רק הפרסונה המתיימרת שלי . לא אהוד האמיתי. אותו אני שומר לתגובות לאנשים יקרים וחושבים.

       

      ודבר אחרון -  ספרי "גדנ"ע ירושלים בתש"ח" (על בסיס התחקיר שלו כתבתי את הספר "פלוגת יהונתן") יצא לאור בהוצאת משרד הבטחון ב-2003. זה היה פרוייקט חיים, פרויקט שנדמה לי שעובר על אדם פעם בחיים, ואני זוכר את האנטי-קליימקס שאחרי.  (וחלילה אין אני משווה עם ספרו של אביך ז"ל. אני משווה רק מבחינת האינטנסיביות שהיתה כרוכה בנושא ההוצאה לאור, והתחושות שאחרי.) אני מאחל לך תגובות רבות ונבונות על הספר - והשתקעות מהירה ופוריה בלאקאן.


      תודה לך, הדר, הציירת האהובה עליי ביותר ב'קפה' ובכלל.

       

      תודה גם לך, דני, על שמחתך בשמחתי. משימת-לאקאן קשה ואיומה? אולי, אבל גם מספקת ומעשירה.

       

      תודה, מכבית. אני מקווה שכבר הוקל לך.

      מעמקי המגרנה

      שולחת בינתיים * לעידוד

      ספר בעיני הוא כמו ילד כמעט (בערך כמו ההקבלה בין הנשמה לספר תורה אצלנו היהודים)

      ואגיב כיאות כשיוקל.

      שנה טובה, נינו חה ופוריה :))

        30/9/08 14:35:


      אני שמח בשבילך

       אני שמח בשמחתך

       

      בהצלחה עם לאקאן

      מלחמה לא קלה.

       לא קלה? קשה ואיומה קריצה

        30/9/08 14:27:

      בשעה טובה - מרגש מאד !

      צטט: בלאק סמארה 2008-09-30 13:02:37

       

      בשעה טובה :))))))

       

      לפעמים חלומות מתגשמים.

      תודה, יקירתי. הזכרת לי את הג'ינגל של "כוכב נולד"... :-))) 

       

       

      צטט: סטודיו אמן 2008-09-30 12:31:02


       מגיא ההריגה לשער הגיא - ספרו של אביך ז"ל – שראה אור ובשעה טובה הושלם מפעל-חיים, השלמת מסע ארוך וחשוב להיסטוריה, לרוחו של אביך אבל בעיקר לך וכל מה שעברת מגיל עשר כילדה כמתבגרת וכבוגרת שעיצבה את עצמה על ידי רוחו של אבא... שמחתי לקרוא את חוות הדעת החשובות של פרופ' חנה יבלונקה ושל ד"ר אביהו רונן... טוב ונכון עשית שעיכבתי את ההפצה,  בתקופת החגים שוטף אותנו מבול של ספרים, ולכן אסור להיסטוריה לחזור על עצמה... "נבלע בגל אלבומי הניצחון בעקבות מלחמת ששת הימים"

       אנטון

      גם אני לא החמצתי כמובן את הדרך שבה ההיסטוריה ניסתה לחזור על עצמה. למזלי הסכים המו"ל לדחות את ההפצה למרות "העומס במחסנים";  תקעתי טריז קטן בגלגלי ההיסטוריה...

       

      אנטון, ידידי היקר, אני מודה לך על דבריך החמים.

       

        30/9/08 13:02:

       

      בשעה טובה :))))))

       

      לפעמים חלומות מתגשמים.

        30/9/08 12:31:

       מגיא ההריגה לשער הגיא - ספרו של אביך ז"ל – שראה אור ובשעה טובה הושלם מפעל-חיים, השלמת מסע ארוך וחשוב להיסטוריה, לרוחו של אביך אבל בעיקר לך וכל מה שעברת מגיל עשר כילדה כמתבגרת וכבוגרת שעיצבה את עצמה על ידי רוחו של אבא... שמחתי לקרוא את חוות הדעת החשובות של פרופ' חנה יבלונקה ושל ד"ר אביהו רונן... טוב ונכון עשית שעיכבתי את ההפצה,  בתקופת החגים שוטף אותנו מבול של ספרים, ולכן אסור להיסטוריה לחזור על עצמה... "נבלע בגל אלבומי הניצחון בעקבות מלחמת ששת הימים"

       אנטון

      תודה לך, אורית יקרה!

       

      ואת צודקת כל כך: אכן התפנתה הדרך להשגת דברים חשובים אחרים.

        30/9/08 11:45:


      דליה יקרה - כל ספר שיוצא, כל יצירה חדשה - הם לידה מרגשת, נקודת שיא.

       

      במקרה של הספר הזה - הריגוש כפול ומכופל !

       

      עכשיו הדרך פנויה לפסגות הבאות...

       

      שתהיה שנה טובה - ושנת יצירה !

      צטט: פראshoot 2008-09-30 11:03:52

      דליה,

      אין לי מושג איך את מרגישה עכשיו משמפעל החיים הושלם, אבל התרגשתי לקרוא שהמסע הזה הושלם, ובעקבותיו, אולי גם המשא ישנה משקלו.

      שיהיה לך טוב, והרבה ממנו.

       

      תודה, חברה אהובה.

       

      אכן משקלו של המשא משתנה.

       

      עשיתי כל זאת עבורו, אך גם עבורי.

       


      תודה רבה, בלהה.

       

      איזו מנוחה? כבר צללתי אל תוך כתיבת תזה מסובכת על ז'אק לאקאן.

       

      ובפתח ניצבת שנה אקדמית עמוסה ומפרכת.

       

      אין מנוחה ליהודים... צוחק

        30/9/08 11:03:

      דליה,

      אין לי מושג איך את מרגישה עכשיו משמפעל החיים הושלם, אבל התרגשתי לקרוא שהמסע הזה הושלם, ובעקבותיו, אולי גם המשא ישנה משקלו.

      שיהיה לך טוב, והרבה ממנו.

       

        30/9/08 10:54:

      דליה,

       

      ברכות להשלמת המשימה

      ושיציאת הספר לאור בשנה החדשה

      תעזור ותקל על הלב והנשמה.

      מאחלת לך כעת קצת מנוחה,

      נשימה ארוכה חופשית ונקיה

       

      רק טוב!!

       

      פרופיל

      פוסטים אחרונים