כותרות TheMarker >
    ';

    ניהול זמן וגישה לחיים - "מה הן האבנים הגדולות בחייך ?" / אלי כהן

    71 תגובות   יום שלישי, 30/9/08, 13:25

    מרצה זקן בעל שם הוזמן לשאת פעם הרצאה בבית הספר למנהל ציבורי בצרפת על הנושא: "ניהול זמן יעיל" אך הוקצתה לו שעה אחת בלבד להרצאתו. הוא בחר לערוך ניסוי פומבי. 

     

     
    מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה הזקן מיכל זכוכית גדול ושקוף והניח אותו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל אגרוף, והניחן לאט ובעדינות, בזו אחר זו, בתוך המיכל.  כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה הזקן מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו: "אכן". המתין המרצה הזקן מספר שניות והוסיף: "האומנם?"...  רחש עבר בקהל.

     

     
    שוב התכופף המרצה הזקן והוציא מתחת לשולחן דלי מלא אבני חצץ קטנות. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער בזהירות רבה את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו לקהל ושאל: "האם המיכל מלא?" כמעט כולם השיבו "אכן" ... "כנראה שלא", נשמעה תשובה בודדת מהקהל. 

     

     
    חזר המרצה הזקן והתכופף כדי להוציא מתחת שולחנו סיר מלא בחול.  בתשומת לב רבה וללא כל חיפזון שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. שוב ניער המרצה הזקן את המיכל, אף ביתר עדינות וסבלנות והוסיף עוד ועוד חול עד שהחול חדר לכל פינה במיכל. אז שאל שוב: "האם המיכל מלא ?" הפעם, כשהמיכל נראה מלא לחלוטין השיבו כמעט כל תלמידיו : "כן" אך פה ושם נשמעו תשובות "לא".

     


    הוציא המרצה הזקן מתחת שולחנו כד מלא מים ויצק אותם בזריזות אל תוך המיכל עד לשפתו. ואז לנגד עיניהם המוקסמות של תלמידיו הרים מבטו ושאל: "האם כעת המיכל מלא" ? "ככככ .... ן" שאגו כל תלמידיו.

     


    המרצה הזקן הביט בתלמידיו בדממה משך דקה ארוכה שדמתה לנצח. ואז ... שלף המרצה הזקן את ארנקו מכיסו, פתח אותו והוציא ממנו מחט דקיקה ונעץ אותה בתוך החול הרטוב שבראש המיכל. המחט צללה פנימה ונעלמה, ולא נודע כי באה אל קרבו.

     

     
    אז הרים המרצה הזקן מבטו לעבר הכיתה הדמומה והנרגשת ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה"?"

     


    קם אחד התלמידים וענה "אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש, אם רק מתאמצים מספיק, תמיד ניתן להוסיף פגישות נוספות". קם תלמיד אחר ואמר "לכל אחד מאיתנו יש בלוח הזמנים גם משהו דוקר ומרגיז שלא ממש חייבים לבצע או שכדאי לדחות לסוף ..."

     

     
    "נו טוב..." הפטיר המרצה הזקן וחיוך על פניו. אז החל בהרצאתו, וכך אמר:

    "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא נכניס למיכל קודם את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את השאר אחר כך, אך אם נכניס קודם את האבנים הגדולות, נוכל להכניס עוד קטנות מהן ועוד קטנות מהן ....".

     


    התבונן המרצה הזקן בשומעיו ושאל:

     

    "מהן האבנים הגדולות בחייכם ? בריאותכם ? משפחתכם ? חבריכם ? חלומותיכם ? החופש שלכם ? מאבק למען מטרה נעלה ? משהו אחר ?"

     


    לנגד עיניהם התוהות של תלמידיו המשיך ואמר כך:
    "מה שעליכם לזכור הוא לתת משקל בכורה לדברים הגדולים שבחייכם. אם לא תעשו זאת, אתם עלולים חלילה להחמיץ את החיים. אם תתנו עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו חייכם בהם ולא יישאר די מהזמן היקר שלכם עלי אדמות כדי להשיג את הדברים החשובים לכם באמת. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי ?" וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות והן תמלאנה את חייכם, אך גם תאפשרנה לכם להכניס אחר כך את כל השאר.... וכמובן, מה שדוקר אף הוא ייכנס פנימה אך ייעלם כלא היה". 

     

    בתום כמחצית השעה מאז החל המרצה הזקן בהרצאתו נטל את ילקוטו ועזב את החדר ללא אומר ודברים כשתלמידיו יושבים בכיתה נרגשים ומהורהרים ...

      

    שתהא זו שנה טובה ומבורכת מלאה בשמחה ובריאות תמיד !

     

    נ.ב.

    זה סיפור עממי מוכר וידוע, עשיר במוטיבים וחומר למחשבה. אני רק עיבדתי אותו בדרכי והוספתי לו סיר חול, כד מים ומחט דקיקה משלי :)


    הכותב הינו יועץ לניהול, מאמן עסקי ומגשר העוסק בליווי עסקים משפחתיים, מנהל חברת הדרכה יוצרת פיתוח ארגוני בע"מ

    .

    המידע במאמר הוא כללי בלבד ואינו מהווה בשום אופן יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ מקצועי. נא לא לעשות כל שימוש במאמר ללא קבלת רשות מראש ובכתב. 

     

                                                     כל הזכויות שמורות  ©

     

    לדיונים:

    הערך החיובי של ניהול קונפליקטים

    בן ממשיך בעסק משפחתי

      

    לקריאת מאמרים נוספים שלי:

    עסק משפחתי - זה קונפליקט חיי אז לוותר או להתעקש ?

    העסק המשפחתי - זה חום הלב או אש הקרב ?!

    עסק משפחתי - לפעמים גשר הוא רגש 

    עסק משפחתי - צרות של עשירים

    עסק משפחתי - מה התכנית שלכם ?

    עסק משפחתי - מחכמתם של מייסדים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (71)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/7/11 00:59:

      סיפור מאלף
      הוקסמתי
      איזה סיפור יפה
      עם מוסר השכל יפהפה
      תודה לך
      שרה קונפורטי

        4/2/10 08:52:

       

      דני תודה. שמח שאהבת.

       

       

        26/1/10 02:07:

      יופי של סיפור
        9/1/10 11:52:

       

      אורלי, תודה לך :)

        15/11/09 07:02:


      סיפור מקסים עם הרבה תובנות

      תודה על השיתוף!

        27/8/09 17:42:


      פיני,

      מירה,

      ורד,

      תודה רבה. 

        23/8/09 23:41:

      סיפור מקסים תודה לך אלי,
        23/8/09 23:00:

      מקסים.

      מוכר.

      וחכם כל כך...............

       

       

      מירה 

        20/8/09 21:59:

      אלי,

       

      זה נפלא.

      עוד אשתמש בזה כהוגן, ותמיד אזכיר ממי למדתי...

       

      תודה מקרבה לב

       

      פיני

       

        2/11/08 13:37:
      מוכר וחביב כל פעם מחדש
        2/11/08 06:40:
      אריאל, יעל ( דלית ) תודה על התייחסותכם :)
        28/10/08 11:32:


      היי אלי, הסיפור מוכר לי כמובן, אבל מסריו הרי תקפים ותמיד

      ראוי לנו לחלחל אותם לתוך חיינו.

      והתוספת שלך של המחט נהדרת בעיני.

       

      קבל כוכב בכיף הן לתזכורת והן לתוספת היצירתית והבריאה הזו.

      ממני יעל.

        28/10/08 08:51:

      את הסיפור הזה לא היכרתי, ונהניתי על כן גם ממנו, וגם מן הדרך בה סופר.

      העולם מלא בעצות נכוחות כיצד ראוי לנהל את החיים.

      לו אנשים היו אכן נוהגים לפי העצות הטובות שקיבלו. ולו רק לפי אותן עצות שהם עצמם מבינים שהן טובות - היינו, איש בתחומו, נותרים חסרי תעסוקה.

        26/10/08 18:33:
       

      שלומית, שמעון, אילנה, יוסי, מאיר, גילי, תמי, זוהר, ריקי, גילה, ארז, דפנה

      תודה על התייחסותכם !

      .

      נ.ב.

      שלומית יקרה, התלהבתי מהתלהבותך והדיון שנפתח כאן בעקבות דברייך :)

        21/10/08 21:12:

      אמנם מכירה את הסיפור

      אך נהנת מתיזכורת לגבי המסר שלו.

      תודה לך

      דפי

        18/10/08 13:36:

      שלום לך,

       

      נכון שהמסר מהמשל חשוב, נכון ויפה אולם לא תמיד אנו יכולים ליישם אותו. אנו חיים בעולם כה מורכב ולכל אחד מאיתנו האישיות ונסיבות החיים שלא תמיד מאפשרות לחיות על פי המסר העולה מן המשל. אני כן מקבל את העובדה שרבים הם האנשים ש"רצים" מבלי לעצור ולחשוב על חייהם. מצד שני, חוסר המודעות הזו אולי טובה כי היא הופכת את החיים לקלים ופשוטים יותר (מקווה שלא סיבכתי אתכם...)

      ארז.

        13/10/08 11:38:


      תמיד טוב להזכר

      במסר חשוב.

      לא מצאתי מחט..:)*

        9/10/08 17:47:

      תודה על העיבוד המיוחד שמדגיש עוד יותר את העיקר.

       

      שנה טובה וגמר חתימה טובה חבר שלי

       

        6/10/08 07:35:


      תודה תודה!

       

      שנה נפלאה!

        5/10/08 13:28:

      סיפור ישן וטוב.

      טוב לחזור אליו מידי פעם...

        4/10/08 22:41:

      רציתי להתייחס לתגובות ביחס למשפט הבא:


      "לשים גבולות לציפיותינו מהחיים ולא בהכרח לשאוף למיצוי מלא של כל דבר"

      יודעים מה?

      אני זורם אתכם!

      אבל מי שהיה איתי,

      בחצי שעור השני,

      בים של חוף פלמחים ,

      ספג קצת שמש יוקדת,

      והבחין בין חלק א' לב'.נבוך

      לשים גבולות לציפיות מהחיים?

      לא יודע,

      הציפיות שלי הן

      יותר צפונה מכוכב הצפון.

      צריך להיות אופטימיים,

      לצפות, ולכוון ולהשתדל

      הכי רחוק שאפשר.

      גם שלמה ארצי בשירו אומר

      שנוכל להיות כל מה שבא לנו!!

      אבל אני מאוד מציאותי,

      יודע שלא נגיע לשם

      אבל נשאף לכך.

      לכן החלק השני:

      ולא בהכרח לשאוף למיצוי מלא של כל דבר"

      מקובל!.

      גם בהקשר שלא להיות פרפקציוניסטים

      וגם בהקשר שברור שלא נגיע ל 120%.

        4/10/08 21:05:


      אלי,

       

      מאוד מחכים ויפה.

      תודה ששיתפת אותנו.

      ככל שאנחנו חושבים שאנחנו חכמים ויודעים, כל יום אנו לומדים שיעור חדש בחיים.

       

      מאיר

        4/10/08 19:45:

      צטט: שלומית. 2008-10-03 18:01:16

      "לשים גבולות לציפיותינו מהחיים ולא בהכרח לשאוף למיצוי מלא של כל דבר"

      וואוו, איזו תוספת נפלאה. תובנה כאילו קטנטנה, אבל בשבילי היא ענקית!

      תודה! 

       

      "לשים גבולות לציפיותינו מהחיים...."

      זה סוד האושר.

        4/10/08 12:21:
       

      אלי,

       

      הבחירה של המרצה בסדר המסוים של מרכיבי המיכל

      היא בחירה שנכונה ומתאימה לו לאותו רגע.

       

      למרצה היתה מטרה: להציג דרך יעילה לסידור מרכיבי

      המיכל. בבחירה שהוא עשה הוא השיג את המטרה.

      לא היה לו צורך להוסיף - כי במקרה זה, כל המוסיף גורע.

      (ובמילים של הבן שלי: אוקי, הבנתי את הרעיון. לא צריך להמשיך לטחון....)

       

      החיים בנויים מאינסוף רגעים של בחירה וזה מה שעושה אותם

      דינאמיים. הבחירה בסדר מסוים היא נכונה לאותו רגע ואין זה בהכרח

      אומר שגם ברגע אחר היא תהיה מתאימה ונכונה.

       

      הרעיון בעיני הוא שאנחנו חופשיים בכל רגע לשנות את הבחירה שלנו

      בסדר שבו הנחנו את מרכיבי החיים במיכל. השינוי יעשה, מן הסתם,

      על פי המטרה שהצבנו לעצמנו.

       

      החשוב בעיני הוא להיות שלמים עם הבחירה ואחראים לתוצאותיה.

       

        3/10/08 18:28:

      אלי שלום,

      אני מצטרף לשלומית - התוספת שהוספת + ההדגשה של שלומית חשובה ביותר. מי שנוהג כך, יודע זאת, מי שעדיין לא נוהג כך, מרגיש מן הסתם שיש בעיה. קרוב המשפחה, פרפקציוניזם, ראוי למשפטים דומים.

      שבת שלום!

        3/10/08 18:01:

      "לשים גבולות לציפיותינו מהחיים ולא בהכרח לשאוף למיצוי מלא של כל דבר"

       

      וואוו, איזו תוספת נפלאה. תובנה כאילו קטנטנה, אבל בשבילי היא ענקית!

       

      תודה! 

        3/10/08 17:07:
       

      לבלהה, דינה, שושי, יהל, יעל, אריק, שרי, נועז, גליה, עדינה, עפרה, ורד, סמי, יניב, לילך, יוסי, דורית, יעל, שמואל, גילי, אור, מריון, אורלי, אילנה, ורדה, אן, גיל, מיכאל, רינה, שרה, דנה אסנת, טליה, מזל, פרח, יאצק, יהודית, גאיה, שמעון, תמי,  אילת, שלומית, ויעל.

      .

      תודה לכם על התגובות היפות. שמחתי לקרוא את התובנות שלכם.

      .

      את הפוסט הזה העליתי לבקשת ידידים שרצו שאכתוב "פוסט לחג" ועיבדתי אותו בהשראתה של חברה טובה.

      .

      חשבתי לעצמי שוב על הסיפור רב הפנים הזה וגיליתי בו פן נוסף והנה הוא לפניכם:

      הרי סביר מאוד שהמרצה הזקן יכל אילו רק רצה בכך להוסיף עוד מעט חול לאחר יציקת המים, ואולי להוסיף עוד מים לאחר שחלק מהמים יתאדה. סביר שהיה גם מצליח לנעוץ מחט נוספת בחול הרטוב. הוא לא עשה זאת. הוא גם לא ניצל את כל הזמן שעמד לרשותו.

      .

      הלקח שאני למד מהסיפור הזה הוא שכדאי לנו גם לדעת לשים גבולות לציפיותינו מהחיים ולא בהכרח לשאוף למיצוי מלא של כל דבר. הרי כבר אמרו חז"ל "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו".

        2/10/08 22:57:


      סיפור מקסים !

       

      יעל הרפז

        2/10/08 22:54:

      חמוד, העיבוד שלך עם המחט.. :)

      פעם פעם, לפני כ 12 שנים, ככשמעתי את הסיפור הזה לראשונה, בחרתי לשלב אותו כפעילות בשיעור מסכם לסדנא שנתית שהעברתי למורים. ערכנו את הניסוי הלכה למעשה והתפתח דיון מרתק... הייתה חוויה מכוננת...  היה שווה :) 

        2/10/08 22:19:


      מוכר אבל תמיד נהנית לקרוא שוב

      שנה נפלאה לך

      אילת

        2/10/08 14:34:

      הי אלי

      התוספת שלך של המחט אכן הופכת את מוסר ההשכל לחד עוד יותר. בחיינו, אם נדע לנהל אותם נכון, ונשקול ונמדוד את הדברים ונתן לחשובים שביניהם את העדיפות הראויה, אזי גם יהיה לנו מקום לעוד וגם נצליח להעלים במהירות את הדברים הדוקרים שלא ניתן להימנע מהם או להתעלם מקיומם.

      תודה ושתהיה לנו שנה טובה, הרבה בריאות ואושר, כל היתר יבוא לבד.

        2/10/08 13:28:

      שאלת סדר העדיפויות הנכון עולה על הפרק פעמים רבות בכל יום בחיים, מלווה כל החלטה, בכל נושא, בכל היקף.

      מה שיפה בעיני בסיפור שהבאת, אלי, הוא הדגשת הצורך להבחין בין הבעיות השונות והפתרונות השונים בהם אנו עסוקים וזאת בכדי שאפשר יהיה להגדיר מי מהן הוא "אבן גדולה" ומי מהן הוא "גרגיר חול" ולהגדיר על פי זאת את סדר העדיפויות הנכון להתייחסות, לטיפול. זה יפה מכיון שזה נכון הן בעולמות רגשיים והן בעולמות מטריאליים.

       

      תודה על הפוסט מעורר המחשבה.

        2/10/08 09:30:

      תודה, מעורר השראה.

      שנה מקסימה!

      "לתת משקל בכורה לדברים הגדולים שבחייכם. אם לא תעשו זאת, אתם עלולים חלילה להחמיץ את החיים. "האבנים הגדולות בחיי הן הבריאות שלי, הצלחתי, דאגתי, התרגשותי, השינוי שלי.

      אני מוצאת שהמאמר חכם מאוד והניסוי מאיר עיניים. העניין שלא כולם נתפסים לעיקר, הרבה נאחזים בשולי ,במראה, באחיזת העיניים, חיים לפי נורמות של חברה ולא רואים עצמם ממטר. כדי שאנשים יראו את עצמם,הם חייבים לפעול למען עצמם. הדבר הראשון לעשות שינוי מתוך הכרה ואמונה בדרך שלהם.השלב השני אחרי השינוי זה האמונה בדרך, להתרגש ממנה להתחדש עמה. היציאה למסע היא צורך נפשי -פנימי. השלב השלישי-התבוננות אל הדרך, השינוי ובדיקה מקרוב.אשובנשיקה

        2/10/08 02:13:

      אכן סיפור מוכר אבל לקרוא אותו אחת לתקופה מזכיר ומחזק לגבי הדברים החשובים באמת

      תודה


      ואני? פוגשת את המשל הזה בפעם הראשונה :)

      תודה, ושנה טובה!

       

       

        2/10/08 01:38:

      מוכר אך נחמד

      גמר חתימה טובה

        2/10/08 01:13:
      שנה טובה *


      הסיפור מוכר לי בכסיפור שרץ באינטרנט.

      חג שמח ושנה טובה

        2/10/08 00:10:


      סיפרת את הסיפור בצורה נהדרת, בדרכך המופלאה,

      אהבתי מאוד, אקח אותו איתי לשנה החדשה.

      ושנה טובה כבר איחלנוקריצה, אז חתימה טובה וחג שמח*

        1/10/08 23:41:

      שנה טובה , אלי.

      תודה שהזכרת את הסיפור.

      אין ספק שגם אם מכירים אותו, נוטים לשכוח את המסר.

      וא פעם, נגררים אחר האבנים הקטנות , או מעצימים את המחט לחץ או כידון.

       

      הסיפור מתאים לי מאוד, 

      בתקופה זו של חיי.

       

        1/10/08 22:47:

       

      אלי תודה על שחשבת עלי כששלחת את הספור בקפה

      אני השנה בחרתי להתעסק בעיקר עם האבנים הגדולות. המיכל שלי ימתין לאבנים הקטנות לשנה הבאה.

      אני לקחתי פסק זמן מהעבודה בשביל:

      משפחה, הרבה משפחה.

      טיולים, הרבה טיולים כפי שכבר ראיתה.

      פיסול וציור  בשביל הנשמה.

      וכמה קורסים להרחבת הבינה, וההשכלה האנתרופולוגית שלי.

      והרבה אהבה ונתינה כל הזמן.........

      לא אגו, לא מאבקי כוח ולא פשוט לא כל מה שאני לא אוהבת.

       

      כן הסיפור ששלחת לנו הזה אכן מיושם.

      ממליצה בחום החים עוברים מהר, תנסו בפועל, זה שווה את זה.

       

      שנה נפלאה לך

      רינה

       

        1/10/08 22:02:


      תודה רבה, אלי שהבאת את הסיפור החכם הזה.*

      ניתן ללמוד ממנו הרבה, וכדאי גם ליישם בחיי יום יום.

      ואני בהחלט חושב שגם למנהיגינו לא יזיק ללמוד מן הסיפור הזה, כדי לדעת סדר עדיפות לאומי , מהו...

      חג שמח !!

      מיכאל

        1/10/08 21:30:

       

      עם המחט או בלעדיה,  היפה כאן הוא לא עצם זה שהבאת את הסיפור, שאני מניח שרק אלו שחיים באי בודד טרם נתקלו בו,

      אלא שהזכרת לנו אמת בסיסית שאנחנו (גם אני חוטא בכך) נוטים לפעמים לשכוח

      ובזמן טוב של חשבון נפש וקבלת החלטוות

       

      מאחל לך ולכולנו שנה נהדרת!

       

      גיל

        1/10/08 21:29:


      תודה רבה לך, אלי יקר

      יש בסיפור הזה הרבה חוכמה.

      אני מודה לך על האיחולים, ומצטרפת אליהם. שתהא זאת שנה של אתגרים חדשים  - כדי שיהיה תמיד מעניין, אבל שנזכור תמיד מה באמת חשוב!

      *

        1/10/08 21:18:


      נחמד שהוספת אילתור משלך. סיפור מחכים.

      שנה טובה

        1/10/08 20:18:


      אלי יקר,

       

      תזמון מצוין לסיפור מוכר:

      זה בדיוק הזמן לחשוב על האבנים הגדולות

      שנרצה בהן בשנה החדשה.

      שנה טובה ומבורכת

        1/10/08 15:46:
      נהדר, אלי. תודה שהבאת את זה.
        1/10/08 14:28:


      שנצליח להגשים את החלומות הגדולים שלנו (האבנים הגדולות), תוך שמירה על הבריאות

       

      שנה טובה

        1/10/08 14:05:


      משל ידוע...

      לגבי השנה החדשה קצת פחות...הלא ידוע גובר על הידוע....

      שתהיה לנו שנה נהדרת וקסומה....

        1/10/08 12:59:


      אלי,

       נהניתי

         כיכבתי

      ומעורר למחשבה

      הייתי מנצל את

      החצי שעה השניה

      של השיעור,

      "להרהר בעניין"

      בשמש בחוף הים

      או בבית קפה.רגוע

        1/10/08 12:27:

      אלי שלום

      נהניתי מקריאת הפוסט שלך בנוגע לתכנון הזמן וגם את זה הנוגע לעסק המשפחתי.

      אהבתי את דרכך לשילוב מסרים עם סיפורים ואגדות

      שנה טובה והצלחה רבה בעשייה

       

      שמואל צדיק

      יועץ כלכלי וארגוני

        1/10/08 10:18:

      חבר שלי.......

      המחט הדקיקה שלך , היא שעשתה את ההבדל בסיפור המוכר.

      כמה נכון.

      שנה נפלאה , בריאה ומאושרת.

      יעל

        1/10/08 09:44:

      אלי, אהבתי את התוספת. 

      מחטים הם  חלק מהחיים. העיקר שיבלעו בשפע הטוב וההנאה מסביב.

       שתהיה לך ולמשפחתך שנה טובה ומתוקה  .

        1/10/08 09:35:


      אולי יעניין אותך דיון שטחי ב:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=561429

      שווה להעלות סיפור זה מדי פעם.

        1/10/08 09:29:
      סיפרת נהדר. מתחברת לרעיון שמיכל חיינו יציב ומאוזן יותר כאשר רבות בו האבנים הגדולות בחיינו, ושלעולם יהיה ביניהן מקום לעוד חוויות, התנסויות, תובנות, חלומות, אכזבות ולחומרים נוספים מהם ארוגים חיינו. שנה מתוקה ונהדרת *.
        1/10/08 02:01:


      אלי,

      אכן סיפור עם "זקן", אבל מהסוג שתמיד טוב לחזור אליו, ולהיזכר מה הדרך לעשות דברים..

       

      כוכב ירוק ראשון שלי בשנה החדשה...

       

      שנה נפלאה שתהיה לנו, שנה של אבנים גדולות, שמצמיחות אותנו גבוה על גבן במקום לחסום לנו את הדרך...

      (על משל החמור והבאר שמעת ? זה כבר להזדמנות אחרת...)

      יניב.

       

       

        1/10/08 00:44:


      אלי היקר,

      הסיפור מדהים,אנחנו לא באמת יודעים מהן האבנים הגדולות בחיינו - לכל אחד אבנים אחרות- אבל מעניין יהיה לחשוב על האבנים הגדולות  שלי לשנה הקרובה, תודה

      שנה טובה וגמר חתימה טובה

        30/9/08 23:43:
      נהנתי..הבנתי הפנמתי ואיישם...
        30/9/08 22:51:


      אכן סיפור ישן וידוע וכמו יין טוב הוא משתבח עם הזמן, כי התובנות ונסיון החיים שלנו מאפשר לנו להבין אותו כל פעם מעט אחרת.

      תודה.

       

      באהבה

      עופרה


      אלי, נהדר שהבאת את זה עכשיו. מכירה היטב ומקריאה בסדנאות שלי. ביום הולדת 80 של אבי הקראתי את זה והודיתי להורי שלימדו אותנו מהם האבנים החשובות בחיים. ריגש אותם ואת כולנו. להערכתי לא קשה ליישום. עניין של בחירה והבנה מה באמת הכי חשוב . תודה לך ושנה ממש ממש טובה שתהיה.
        30/9/08 22:18:

      משל מקסים .

      כל כך פשוט וכל כך ברור הגם שלעיתים אנו מתפזרים בסדר החשיבויות .

      שנה מעולה אלי

        30/9/08 22:14:

      מוכר, בטח כי ישן

      חביב, נו זה ברור...

      חכם, כי פשוט וברור

      אז למה כל כך קשה ליישום ביום יום?

        30/9/08 19:59:

      ספור מקסים

       תודה

      *שלך שרי

        30/9/08 19:53:

      אלי תודה על התזכורת,

      אני זוכר היטב את היום ששמעתי את המשל הזה לפני כ-15 שנה!

       משתדל ליישם ביום יום, פעם מצליח פחות ופעם יותר.

        30/9/08 18:56:
      מקסים. מעורר מחשבה. יעל
        30/9/08 18:31:

      זה סיפור נהדר שאף אני שמעתי בעבר. רבים האנשים שאינם חיים עפ"י מוסר ההשכל שלו. רבים חיים את החיים

      ונותנים להם להוביל אותם, בלי לבצע את הבחירות הכה מתבקשות הללו. שנה טובה אלי *

        30/9/08 18:31:

      אלי

      שמעתי כבר סיפור זה

      ותמיד מרענן לחשוב

      על המסר

      מככבת לשנה החדשה

        30/9/08 18:15:

      אהבתי את הסיפור,

      גם עם המחט.

      *

        30/9/08 17:28:

      אלי היקר.

      שמעתי את הסיפור קודם בגירסה כזו או אחרת, אך אהבתי את עצם הבאתו בראש השנה, בעת שכל אחד מאיתנו עושה חשבון נפש מהן ה"אבנים הגדולות" שבתוך מיכל חייו וכמובן גם מהן המחטים...

      הן המשל והן הנמשל חשובים ומקסימים.

      תודה שהזכרת, ושנה ברוכה ומלאה באבני דרך טובות ובחלוקי נחל מסבירי פנים...

      חג שמח,

      דינה

        30/9/08 13:31:

      היי אלי,

      אכן מרצה חכם עם נסיון חיים היודע מה חשוב

      והלוואי וגם אנחנו נזכור זאת וניישם בחיינו.

      תודה!