אם יש נשמה היא איננה יראה,

אם יש מדע הוא בספק באלוהים,

אם יש גן עדן הוא עניין של חופש,

אם יש גיהנום הוא באמונה התפלה,

אם ישנה קדושה היא נמצאת בחילון,

אם יש אור הוא בעצמאות המחשבה.

אם ישנה ברכה היא רק באשליה,

ואם ישנה תפילה היא רק בעשייה.

אם יש עוונות הם ברמיסת חירות הפרט.

ויש כאלה ששרים על אמונה,

ורבה ההתרגשות כאילו אמת בכל מילה,

ויש כאלה שחשים התגלות,

וזועקים לשמים בטוחים בתשובה.

ממתי אמונה היא גם ידיעה?

ממתי הרגשה היא גם הוכחה?

וחושבים שאצלם נפתרה החידה,

וכל האחר הוא כרמש אדמה.

ואני רק אומר, מנסה, מתאונן,

לא רק בכם הרוח גועשת,לא רק לכם הנפש רוטטת,

גם לי יורדות דמעות,

אבל אני לא מדמיין מלאכים עם ממחטות.

אם נשבים תינוקות זה באוהלה של תורה,

אם ישנה כפירה היא הכפירה ברציונאל,

אם יבואו ימי משיח זה כשתהיה כאן דמוקרטיה.

אם ישנה בורות זה במקום בו אין שאלה.

ואתם מתהדרים, מתעטפים, מקדשים,

ובערב שבת גולשים מהפתחים,

נוהרים, מבקשים, מפללים, מתחננים,

מול קירות, מול ספרים, של מראית הקדושה.

אין פה שפיות, אין כאן תשובה,

אין בסיס לפנטזיה, הכול השערה.

ורב הנסתר אז ממציאים לו גלוי,

מנפחים, מפליגים, ולא מתביישים,

אגדות ובדיות הופכות לקדושות.

ובל יעבור כי זה ייהרג,

ובל יפקפק כי זה ינודה.

ומספרים לכולם ובעיקר לעצמכם,

שהעבדות היא חירות,

והאמונה היא אהבה,

ושהציות הוא בחירה,

ושהגזענות היא מוסר,

וההבל הוא ערך.

ומספרים שספקנות היא עוון,

שהשיר הזה נכתב מתוך שנאה.

ותגידו זו רק הלקאה עצמית,

ולא תבינו שבכל מילה, אהבה.