זהו סיפור אחד, בין אין סוף סיפורים שיכלו להיות סרטים מזעזעים, לצערי הם מציאות, כאן אצלנו בארץ. הזניקו אותי לעבודה, טלפון מעובדת סוציאלית של הרווחה "הגיעו תאומים הרגע למרכז, אנחנו זקוקים לך",
המונית הגיעה בדיוק בזמן. הגעתי למרכז החירום, הכי צמוד לקיר המקושט בחיפושיות שציירתי עם שאר הילדים יומיים לפני,
עמדו שני זוגות עיניים כחולות מבוהלות, שיער ג'ינג'י ולחיים רטובות מדמעות. ניסיתי להתקרב והם ניסו להבלע בקיר. השוטר שהביא אותם עמד והסתכל, מנסה גם הוא להעלם. <לקח לו בדיוק שניה>. לידי היו תפוזים, לקחתי כמה והתיישבתי על הרצפה,
ידעתי שאם אתקרב הבהלה שלהם תגבר (אם אפשר בכלל להגביר את הפחד שלהם). התחלתי לג'נגל בתפוזים, העפתי אחד ועוד אחד אחריו, השלישי עף עוד יותר גבוה ונחת ישר על הראש שלי,
אירגנתי פזילה ענקית והוספתי לפרצוף המצחיק שלי גם לשון מעולפת, ראיתי שהדלקתי את הסקרנות שלהם.
אספתי את התפוזים ושוב הטסתי אותם באוויר הפעם ג'ינגלתי כמו שצריך, אחרי כמה שניות התחלתי לפספס,
הניסיון שלי לתפוס אותם שוב הביא את הפנים שלי לליצנות ואת הגוף שלי לפוזה ששיחררה מהם ציחקוקים והתרחקות קטנה מהקיר.
- הצלחתי !
הליצנות שלי המשיכה כשלאט לאט הם השתחררו,
גלגלתי את התפוזים אליהם וביקשתי שיגלגלו אותם אלי, עברנו לתקשורת קרובה יותר.
התחלתי להתקרב כשאני עדין על הרצפה, מג'נגלת ומפספסת שוב ועוד.
הגעתי אליהם זרקתי תפוז באוויר והיא תפסה אותו, העונג שנצץ מעינייה היה מחשמל.
הם החזיקו ידיים, אח ואחות בני שנתיים וחצי, עודי בישיבה נשענתי על הקיר שלהם, העברתי את התפוז השני לאח שלה. הזמנתי אותם להתיישב וזללנו יחד את התפוזים.
אני הליצן והם שלא ממש הפריע להם לטרוף תפוז מרווה למרות שהמכנסים שלהם נרטבו ...מהפחד. זה היה היום הראשון שלהם במרכז החירום.
הם הובאו לשם כי ההורים שלהם סבלו ממחלת נפש שלאף אחד לא ממש היה איכפת, או לא היה תקציב לעקוב ולדאוג להם.
לכן הם היו סגורים בחדר,
שנתיים וחצי סגורים בחדר, מעולם לא ראו שמיים מעבר לחלון, לא דשא, לא ילד צוחק.
הם ראו מכות והשפלות וחיו כרגיל כי כך חיים..
הפעם הראשונה שראו את החוק היה כשהשוטר אסף אותם למרכז. היום הם יודעים לשיר, לצחוק, לדרוש, היום הם יודעים להיות ילדים, היו הם רוצים,
כמו שאר הילדים במרכז שמישהו יאהב אותם. בלילה, לפני השינה הם אוהבים לשיר " עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה..." 60 ילדים נמצאים שם במרכז החירום, ילדים מגיל יום עד שש.
הסיבה שיש שם רק 60 ילדים היא בגלל שאין מספיק תקציב, יש הרבה ילדים שמחכים להגנה - אבל אין מיטות, אין תקציב. יש כל כך הרבה ילדים שזקוקים לביקור, לחום, לאהבה. מסתכלים בין הסורגים, אולי מישהו יבוא לקחת אותם לארוחת שבת?
לטייל, לחבק?
מישהו... להתגעגע אליו. | 
תגובות (141)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לוקחת כמה וגונבת אחד בשבילי :-)
תודה יקירי.
את אישה גדולההההההההההה...
מלאה בטוב לב......
נשמה טהורה.....
קבלי חיבוקקקקקקקקקקקקקקקק אוהב..תני אותו לילדים...
יש מרכזים בכל הארץ, אבל לגילאים "בוגרים" יותר.
מגילאי שבע ומעלה וכולם ישמחו לעזרה, התנדבות וחיבוק.
מצמרר.
בלי להוסיף מילים...
האם יש מרכז כזה באיזור תל אביב?
אני אוהבת אותך ילד מדהים שלי !
אפשר אולי לארגן אחת לחודש פעילות מעניינת, להוציא אותם קצת מ"בית הסוהר" שלהם, לטבע, לקיבוץ וכו.
תודה אתי, אהייה בקשר.
ומי האחראי?
הרי הילדים הללו, רובם יהיו הורים בעתיד, ללא טיפול חם, מסור ואוהב הם יהיו <רובם> אותם הורים.
משם הגיעו ההורים שלהם ולשם הם יגיעו.
במקום לחפש את מי להעניש, אני בעד לחשוב איך לשפר, להכיל, להטיב- לשנות.
כל העוזר מציל חיים.
כמה נכון :-)
עצוב לי,
יש לי אחיינים שאני כל כך אוהבת
הלוואי ויכולתי לתת יותר, ולכולם...
אשמח שנארגן יחד יום אחד בשבוע או בשבועיים או בחודש -
מתי שאפשר
ונעשה להם קצת כייף
נביא להם אוכל בייתי, ממתקים
ניקח אותם לגן משחקים
אינני יודעת מה מותר ומה לא ולכן, אשמח אם תעדכניני
בברכת שנה טובה, נטולת דאגה ומרובת שמחה
אתי
אפשר להכריז בצער ויגון שאין מדינה ואין מצפון ממלכתי
והגיע הזמן להעמיד לדין את האחראים לזוועה המשתוללת .
תודות אליקו
תודה מעיין מדהימהאמן :-)
תודה מיק :-)
תודה ושנה טובה גם לך.ברוכה הבאה :-)
איתך !
ברוכה הבאה תלמה :-)
תודה ושנה מלאה באהבה.
בהחלט יש עוד דרכים.
בדיוק אלה שציינת.
הפעם ניתן לעשות משהו..עבודת קודש עשית
מוריד את הכובע לכבודך
שתזכי לשנים נפלאות
ריגשת אותי עד דמעות.*
כאמא ואם פונדקאית לשעבר ובעתיד הקרוב....
לא מבינה איך אפשר... לענות ולנטוש ילדים....
רק מהתיאור שלך אני כבר נחנקת מדמעות....
מעריצה ומעריכה את כתיבתך ופנייתך.... מעיין
קורע לב. שנה טובה לך אשה צדיקה. הלוואי ותהיה שנה טובה גם לילדים.
הלב נקרע
והמילים יבשו
*
תתקשרי אלי אשה יקרה, זכות גדולה נפלה בחיקך
בפועלך הקדוש. כתיבה וחתימה טובה..
שתהיה לך השנה הזו שנת התגשמות כל משאלות ליבך
מבורכת בשפע אור ואהבה, ברכה והצלחה.
תודה סי - לית על מה שאת עושה
אשמח לארח
בואי ונדבר בפרטי
ושלכל הילדים האלה תהיה שנה יותר טובה השנה
עצוב, נוגע עד כאב.
תבורכי על מלאכתך.
שנה טובה שתהיה לך.
פשוט לא מובן איפה כל הכסף?????????????????
מי מנהל בדיוק את המדינה הזו?????????
איפה כל הנשמות הטובות????
אולי יש עוד דרכים לעזור כמו תרומה של צעצועים , בגדים????
אין מדינה!!!
זו לא המדינה שלי!!!
זו לא הארץ שלי!!!
לקחו לנו את המדינה מהידיים!!!
לקחו. ולא יחזירו.
לכולנו יש סבא/סבתא שנולדו בחו"ל.
להוציא דרכונים זרים ולברוח למקום פחות רע (כי יש רוע בכל מקום) מאשר כאן!
כה זה, אף פעם לא יספיק לנו הזמן שלנו יחד :-)
מגועגעת לך !
יקירה שלי
לצערי הבירוקרטיה וחוסר התקציב ובכלל דפיקות על השולחנות המתאימים, מקשה את הדרך.
מתחננת לא להתייאש.
יש קורסים למשפחות מאמצות, מארחות והדרכה עם ליווי, הקורס הוא שבועיים.
יש ילדים מכל הגילאים שנשארים לבד בגלל הקשיים הללו, קוראת לכולם- בשמם- אל תתיאשו .
שנה טובה לך אברי, מרגש שכמוך.
מלכה אחותי היקרה :-)
תודה על המסר ועל הרצון, תודה על שאת !
ישר כוח גיורא.
מכירה את "מוסד האהבה" ויודעת על הקשיים בו.
תבורך!
שנה טובה יקיריתודה יעל
הנה קישור- http://civilsociety.haifa.ac.il/orgDet.asp?lang=heb&orgid=38
רק רגישות מדהימה קולטת רגישות..
המרכז המדובר בחיפה, אבל יש מרכזים בכל הארץ, רק הגילאים שונים.תודה אורית
מלאכית שכמוך.
שנה מלאה באהבה, לכולני.
תודה מאור.
הלוואי יפתי .הלוואי!
תודה גיל ושנה טובה :-)הסליחה מרככת את הלב, אבל חיבוק יטהר את הדור הבא מאלימות וכאב.
הקצת הזה ישנה להם את החיים .
תודה, חייכת אותי :-)
איך לא סיפרת לי על זה קודם ?
אני פשוט לא מאמינה...
אתקשר בערב, נשיקות.
אגב, צמרמורת עברה בי תוך כדי קריאה
אך עם תיאורי ההתקרבות התפשט בתוכי
מעיין חום כזה, לא מובן. כאילו הרגשתי
אותם.
יישר כח יקירתי.
סילית יקרה
אישה מדהימה ,מלאך.
מאוד התרגשתי לקרוא, מזעזע כואב ומצער.
ישלי הרבה שאלות , אבל יודעת מה תהיינה התשובות.
על פי החוק הורים שחולים במחלת נפש אינם יכולים לגדל את ילדיהם והחוק מתיר לקחת אותם
מההורים אפילו ללא הסכמתם.
היכן רשויות הרווחה והיכן פקידת הסעד שבתוקף סמכותה היתה יכולה לפעול ולהגיש לבית משפט תסקיר שהילדים בסיכון ולהעביר אפוטרופסות לידיה, עוד פשלה שלהמערכת, עצוב מאוד. ולחסוך סבל מהילדים הקטנים חסרי ישע.
מעודד לקרוא שאת פועלת באהבה רבה למען הקהילה, האם זה בהתנדבות או שזה במסגרת העבודה, כי קראתי בכרטיס שאת בעניני בידור ואומנות.
לפני 15 שנים שרצינו לארח ילד אחד או שניים בביתנו בחופשים ובחגים , בלי שום תמורה כספית, רציתי לומר שהערימו עלינו קשיים, שזה לעבור קורס של שנה כמעט שזה כרוך בזמן ונסיעות, וגם זה לא בטוח אם נקבל ילד או ילדה רק לארח בחגים ובחופשים, ולבסוף הרמנו ידיים, וחבל, ושתביני שהכל היה בא מאיתנו,לא רצינו שום דבר. ויכול להיות שהיינו מוכנים אפילו לגדלו כמו בן לכל דבר.
לי זה היה מאוד עצוב כי אני יודעת שהייתי יכולה להעניק המון.
תודה אישה יקרה
שמחתי לקרוא ולהיות שותפה לחויה העצובה.
אשמח אם תמשיכי להביא עוד סיפורים, כי אותי זה מאוד מעניין.
בברכת שנה טובה לך ולבך היקר עומרי
גמר חתימה טובה .
את פשוט
נשמה גדולה וטובה
שנה טובה מלאכית
סי יקרה
כן קשה תיראת המצב,וכל כך מרגש ונפלאה דרכך ליצור קשר של נשמה עם הנשמות האבודות.
אוהבת אותך על זה.
סי אבקש לקבל פרטים,אני מחפשת כבר הרבה זמן את האפשרות לארח לשבתות וחגים ילד/ה אלינו.
נא תמצאי דרך להודיע איך עושים את זה,ויותר מכך יש לי עוד כמה חברות שמבקשות להיות חלק.
תודה על שהעלית את הפוסט ביום חג שכזה,בו מתחילה שנה של דרך לעשות טוב עם הזולת,עם הקהילה ובטח עם ילדים.
באהבה מלכה
ועכשיו הכוכב. יעל
הלוואי וההצעה תצליח לחדור והשינוי יבוצע.
הלוואי.
תודה מאיה
את מרגשת ומחזקת אותי תמיד בתגובותיך
תודה אורן ואמן.היי מלך !!!
תודה לך :-)
אין בי מילים, רק ..
לך תודה אהד :-)תודה מיכאל, חג שמח גם לך .
תודה יקירתי, על כאן ושם ועל שאת .. את !
ברוך הבא:-)
שנה טובה ומוצלחת לנו, מקווה שגם להם.
תודה דסי יקירה שלי.הלוואי !
תודה פוזית.
מצטרפת לתקווה שלך
תודה על התגובה כאן ובפרטי.
הלוואי ונצליח לחבוק הרבה ילדים
יש עמותה? איך עוזרים? תורמים ? למי?
אם זה לא יוצר בעיה המרחק
אשמח לארח בסוף שבוע
סיגל
אכן עומס ריגשי את בולעת בתוכך למענם,
למרות השחרור- מה שבנגיעה בנפש שלהם..
מכירה את הדינמיקה המורכבת
מתחום עבודתי בתרפיה ובמוסיקה,
חיבוק למלאך שבך..
מוזמנת להתקשר אם אפשר לעזור במשהו..(-:
אורית.
סיגל המלאכית,
מסתבר, שמה שנראה בעינינו כהכי טריווויאלי ומובן,
כמו אהבת הורים, יש רבים שבשבילם זה רק חלום.
עוד סיבה לקום כל בוקר ולברך על גודל מזלנו,
וכמובן שלא לשכוח את אלה שאצלם זה לא כך.
יישר כח, ושתהיה שנה מלאה באהבה!
פשוט, אין מילים בפי
בפועל, כדי להיות הורה אין צורך בהכשרה ובהסמכה
הלוואי שתהיה להם שנה טובה ומאושרת ושרשויות הרווחה יתפקדו כראוי
תודה סיגל
מעריך את מה שאת עושה
שנה טובה!
גיל
סיגל יקרה לקרוא אותך ואת קובי וקנין הבוקר ..
לבי דואב בדמעות כאב..
את אשר מעוללים לנשמות קטנות זכות..
בשם כולנו סליחה...!
מצווה וחובה
הילדים האלה מה כבר הם רוצים
טיפה חום
הרבה חיבוקים
אהבה
אהבה
אהבה
אין להם דרישות מיוחדות
רק לקבל חום , והערכה , חיבוק ונשיקה
אני הולך לדבר על זה ונראה מה ילד יום
שנה טובה לך תודה לך
שנה טובה יותר להם
ברמה פרטנית מעשית כמה לא קיבלת תגובה לשנה החדשה,
ברמה התיאורטית (מילים),
וואווווו כמה הזדהות,
כמי שטיפל שנים רבות מאד בתקציבי הרווחה
לצערי וכאבי:
קל מדי לקבל תקציבים מיותרים
לא ניתן לקבל תקציבים ראויים
"מעטפות" זוכרים?
מציע לכל מי שמעונין לתרום,
להחזיר את החברה הישראלית למעגלי עבודה
רק שם רואים אחד את השני
ומעסיקים רואים עובדים
כל כך עצוב,
כל כך משקף את הרעות החולות של החברה...
אפילו אי אפשר להאשים את ההורים אם הם סובלים מבעיות נפשיות.
כנראה ששוב, זה סיפור של התעלמות רבתי:
שכנים, משפחה, חברים. עצימת עיניים משותפת.
הבאת את הסיפור מזוית ראיה כל כך מרגשת.
ממש תיארתי לעצמי אותך עם התפוזים והפזילה,
חיזקי ואימצי.
תודה על שהכנסת בנו מודעות לנושא הרגיש והעצוב הזה סיגל , את עושה עבודת קודש, ומי יתן
ותהיה שנה אחרת , טובה יותר לאלו שאין להם את האמצעים האלה .
שלך,
אורן.
תודה לך. שאת עושה כל-כך הרבה בשמנו.
כל הכבוד לך על האכפתיות שיש בך ועל הנשמה הענקית שלך.
אני מכיר את הסיפורים האלו מקרוב...
תודה לך.
תודה שטרחת והתנדבת והיית יותר אנושית מרובנו.
תודה שטרחת להזכיר לכולנו שיש עוד רבים שזקוקיםלעזרה א ליד חמה.
תודה לך.
יפה כתבת, סיגל. סיפורם של התאומים, הוא בעצם סיפורם של ילדים רבים הנמצאים באותו מצב.
חבל שכך הם פני הדברים.
ברצוי לאחל לך ולכל הילדים הבודדים והסובלים ,שנה טובה ומאושרת ושיראו אור ותקוה בחייהם.
חג שמח לכולם !
מצמרר, מכאיב...
החג הזה, המסמל התחדשות והתאחדות משפחתית
מהווה ניגוד כה עצום למצבם של הילדים הללו. פשוט בא לבכות...
אני כה מצטער שאין בכוחי לעשות משהו מלבד לחוש כאב...
סליחה. אני מבקש סליחה, מהם...
איזה בוקר טוב... עם דמעות...
מברכת אותך על מה שהבאת לנו לדעת...
וגם דברים רצינים רצוי שיאמרו פה.
אמשיך בפרטי.
"הפוסט הזה לא קשה. קשה להיות ילד במצב כזה."
רק בוקר וכבר העפת אותי אחורה בזמן. לפני כעשרים שנה התנדבתי כשנה במרכז כזה, כאן בצפון ת"א, מטר מבתי הקפה ההומים. קרוב אבל כל כך רחוק לרובנו. טוב, יש לי איזה רעיון ואחזור אלייך כשאהיה יותר מגובש. אני בטוח שלא תשאר עין אחת יבשה למקרא הפוסט הזה. עכשיו בא החלק האמיתי מהתרגשות לפעולה...
שנה טובה לכולם.
דמעות מציפות את עיני.
כל מילה מיותרת.
יישר כוח יקירה.
סיגלוש,
אני בהחלט רוצה לשמוע יותר פרטים,
ומתגייסת למצוא משאבים,
אני חושבת שאניו יודעת על מה את מדברת ,אבל לא בטוחה,
ואצור עמך קשר טלפוני עוד היום.
תודה יקרה על הפוסט החשוב הזה.
וחוץ מזה שנה טובה מלאת אור ואהבה.
קשה הפוסט הזה , הלוואי וימצאו
מישפחה מאמצת הורים מאמצים,לתמיד
ולא הסדר רגעי.....*פוזית
יקירה
גרמת לי לבכות
מקווה שיהיו מתנדבים/ות
סיגל.
כל כך כל כך חשוב שכתבת את זה ואת מביאה את זה לכאן. עצוב. מטלטל. אשמח לעזור. השאר במייל הפנימי.
שנה טובה עם חיבוק חם ועוטף לכל הילדים.
מכירה את עומק הרגישות שבך, יודעת על כל התרומות וההתנדבויות שלך, הכל בשקט ובאהבה בלי גבולות.
אוהבת אותך וגאה שאת חברה שלי }{
:-))))
מרוב תרגשות הלכה לי השינה.
יאללה בואו כבררררררר !
קשה לי לקרוא ואת יודעת למה, הלוואי והייתי קרובה יותר.
משתדלת לעשות את שלי פה בחיי היום יום, יש כל כך הרבה
בכל שכבות הגיל שלא מגיעים אליהם ולא יודעים עליהם.
הלוואי וכל אחד יפקח עיניו לסביבתו - תתפלאו זה בהחלט יכול להיות
בדלת ממול, מעבר לקיר או החבר הכי טוב של ילדכם בכל שכבות החברה.
רק פיקחו עיניים והקדישו רגע של תשומת לב
ואולי אתם תיהיו אלו שיצילו את הילד הבא
מי כמוני יודע.
אוהבת אותך}{
בובעעעע
הפוסט הזה לא קשה.
קשה להיות ילדים במצב כזה. זה מה שקשה.
ואת החיבוק שלך תקבלי, פיזית לגמרי, בתוספת נישוק רטוב בעוד כמה שעות.
שימי מים, אנחנו מגיעות (אחרי שנישן קצת. החיים נורא קשים עם המסיבות כאן, באמת...)
}{
תודות מגן.
תודה על התגובה, טבע
גאה בך!
כל הכבוד !
פוסט כואב שמשקף מציאות עגומה
כואב לדעת שוב פעם ועכשיו ביתר שאת על עוד מקרה שהוא
המקרה האחד והיחיד בפני עצמו אך מצטרף לשרשרת ארוכה למדי.
חושב על זה.
תודה לך סיגל.
*
מהמרחק הזה, רק עזרה בכסף :)
אלא אם תחליט לאמץ ..
דורי, ידעתי שזכיתי בך, רק לא ידעתי עד כמה זכיתי !
סיגל -..
..איזה עוצמה...
שנה יותר טובה ....ואולי
נחשוב איך משיגים תקציב.....
תודה רקדן <אייקון של פרח>
*
ממש נגע לליבי הפוסט הזה
וגם את
הפוסט אכן קשה וקשה יותר לדעת שזה אמיתי, חי ונושם בקירבתנו.
למרות זאת חייב להשמע.
חיבוק ממני ו ..
צמררת אותי.
פוסט קשה מאוד,ובכל הקשור לילדים
בלתי נסבל ונתפס החוסר אונים שלהם והקושי שחלק מהם עוברים...
אשמח להעזר בך :-)
תודה דוד .
חן לך יקירי שלי
עמותת כמוך מעמידה לרשותך לוח מודעות בו ניתן לגייס עזרת מתנדבים - העבירי הבקשה ואנו נציג הציטוט שם :
בקשות זמניות לעזרה והתנדבותעד אז יישר כח והצלחה במציאת פתרונות לכאב הפורץ מסיפורך המרגש.
*
דוד
זה קשה. אבל מתגמל.
ו... יש לך את זה, בייבי, בגדול!
ברוך הבא :-)
העתיד הם אותם ילדים שכרגע חוסים.
הם חלק מהעתיד, והוא לא נראה מלבב במיוחד.
הלוואי ואתבדה.
הזכרת לי אם אחת שבאה לבקר את הבת שלה המרכז, היא הייתה הסטרית לכן נמנע ממנה הביקור, היא צעקה " אני יעשה עוד אחת, נראה אתכם עוצרים אותי"
}{ מתגעגעת !
מציאות יום יומית שחיה לה בחדרי חדרים.
עצוב לדעת שבעולם נאור חיים יצורים אפלים.
מחזק ידיך בדרכך, מי יתן כוחנו למנוע עתיד שכזה.
הצער העמוק יותר הוא שאף אחד לא מצליח להלחם בשבילם.
תמיד אין מספיק תקציב.
מלאכית !
נשיקה ענקית לך .
לא קל לאמץ, ראשית כי רובם עדין בהסתכלות, הם וההורים. לאחר כמה חודשי מעקב, בית המשפט קובע מה יקרה איתם בהמשך.
יש שחוזרים לגור עם ההורים, יש למשפחות אומנה ויש שנשארים בפנימיות.
חלק קטן זוכה לאימוץ.
חסרים הרבה מתנדבים שיגיעו לבקר, לקחת לטייל ולארח את הילדים החוסים.
אשמח לכוון אותך למקום התנדבותי שיהיה נכון לך ובאזורך.
חבל שלא צריך רשיון.. כדי להביא ילדים
ואת... נשארתי שוב ללא מילים
}{
הצדעה לעיסוקך אהבתך
נוגע מאד
לגופו של ענין
מתי מדינה דמוקרטית יכולה להחליט על הנהגת דרישה
לרישיון הורות??
תחושתי שאין קל ונורא מלהביא ילדים לעולם בו אחרים לוקחים אחריות עליהם!
מזעזע, כמו הרבה סיפורים אחרים מזעזעים כאלה
הייתי, אם היתי קרובה אלייך פיזית
שנה טובה סילית לך ולהם
תני להם חיבוק ממני
רונית
אשוב
יש כל כך הרבה אנשים שרוצים לאמץ ילדים קטנים,
למה זה לא קורה?
אפשר לאמץ אותם?
מה בעצם רמת העזרה/מעורבות שאת מציעה,
ובמילים אחרות, רוצה לשמוע עוד
מלאכית את, יצירתית, מדהימה, כל כך קשה להיות במקום כזה, ולהמשיך לתפקד
סיגל נשמה יקרה.
לא טעיתי בך...
לא טעיתי בכלל.
חג שמח יקירה.
נשיקה ממני, נועז.זהו "סיפור אחד" יש כל כך הרבה שהלב נקרע.
עבדתי שם,אחרי שלוש שנים לא יכולתי יותר, עכשיו חושבת על התנדבות.
חיבוק ממני אישה מדהימה.
אני מתבייש להגיד שלא אוכל,
אבל מעריץ אותך ושכמותך שיכולים ועושים
נועז
מזעזע.
מה עוד נותר להגיד.
רמת ה"יצירתיות" של התעללויות הורים בילדיהם במדינה הזו רק עולה מרגע לרגע.
ואת...לא ידעתי שבזה את עוסקת. עבודת קודש.
וריגשת מאד בדרך בה הצלחת "להגיע" אליהם.
"משה"
שאול נמרי: שמן על בד.
"שנה ברוכה"
לך ולבני משפחתך,
לעוף השמיים, וחיית הארץ,
בים, באוויר, וביבשה.
*
וכל אשר תירצה ,
לך נתתהו ,
כן יהי רצון ,
בשנה הבאה,
בירושליים השלמה.