רוח קלה מנשבת את ענפי הפרדס מנפנפת עלים יבשים לאויר הם עולים רוח קלה מנשבת והנה היא גוברת ניילון ונייר מרימה מעל רגבי אדמה ולפתע מסתחררת והכל לתוכה שואבת עולה היא כעמוד ואל על שואפת מסתחרר לו העמוד הולך וגדל הולך ומתעצם ראשיתו בדרך וסופו ברקיע את השמש הוא מסתיר ורחשו מתגבר מתעצם כרכבת דוהרת נשמע העמוד אך תוכו שקט אין קול ואין רחש דומם ושקט באותה עין המסרבת להעלם
באישון ליל על יצועיהם עלו השניים זה פה וזו אי שם מעליהם אותם שמיים בהירים מנוקדים ברבבות כוכבים על יצועיהם שוכבים השניים עיניהם עצומות ובראשם מחשבות מחשבות על יום שעבר מחשבות על יום שיאיר אך אט אט סוחפות אותן המחשבות אל העבר פונות הן מעלות הן תמונות בתחילה רגועות הנה תמונות מילדות תמונות בחרות והתמונות רצות מתחלפות בקצב הולך וגובר מילדות לבגרות מבגרות לילדות הילדים מתערבבות התמונות בין ילדות לילדות לילדות של לבגרות שלי ובעקבות התמונות באות מחשבות מה עשיתי כיצד נהגתי כיצד צריך הייתי לנהוג , לחשוב לבצע וכך מתערבלות המחשבות דוהרות התמונות ואנו כל אחד על משכבו עוד עינינו עצומות נעים פעם לשמאל ופעם לימין מנסים ליצב המערבולת להאיטה אך ככל שמנסים מתגברות המחשבות אצות רצות התמונות וזוהי הטורנדו של חיינו ואנו גופנו בעין הסערה נשימתנו נחלשת עינינו עצומות ומחכים אנו לשוך הסערה |