אהוד אולמרט, בראיון הפרידה שלו ב"ידיעות אחרונות", החליט לעשות מעשה: לאחר כמעט שלוש שנים כמ"מ וכראש ממשלה, וזמן קצר אחרי שהגיש את התפטרותו, הוא מגלה לנו ולו את המחיר האמיתי של השלום עם שכנינו הפלשתינאים והסורים.

מה שנבצר ממנו לעשות במשך שנותיו כראש ממשלה, כשר בכיר וכראש עיר הבירה, הפך לאחר העזיבה את התפקיד לברור וכמעט מובן מאליו-יש לסגת ממזרח ירושלים ומכל שטחי הגדה, ומהגולן כמובן.

אם רק היה נשאר בשלטון ולא מתפטר באצילות נפש לנוכח החשדות הלא מוכחים נגדו, מי יודע. אבל עכשיו, נאנח לו אהוד בצער, זה כבר מאוחר מדי: אותה "התפכחות" אישית כבר לא תשרת במאום את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל.  

בכך מצטרף אולמרט כחבר של כבוד במועדון וותיק של אנשי ציבור ישראלים, והפעם אין הכוונה למועדון של הפוליטיקאים הנמצאים בעיצומו של הליך פלילי כזה או אחר (שבו אולמרט הפך לחבר של כבוד כבר בשלב מוקדם יחסית של חייו הציבוריים). מדובר על מועדון מעט יותר אקסקלוסיבי, שמאכלס אנשי ציבור ופקידים בכירים עם מחלה כרונית חמורה לא פחות: הם מגלים את האור בדיוק אחרי שיצאו מהמנהרה.

דומה שבכל מה שעשו במהלך קריירה ציבורית ו/או בטחונית ענפה, לדעותיהם והשקפותיהם לא היה שום ביטוי: הם מגלים אותן רק לאחר שסיימו את תפקידם. כמו אולמרט כך עמי איילון, כיום ח"כ ולשעבר ראש השב"כ, שגילה עם סיום תפקידו שהוא בעצם איש שמאל שמאמין בדו-קיום, מה שספק אם עמד מול עיניו בשעה שאישר עשרות טלטולים ומעצרים מנהליים של פלשתינאים. 

כך גם הרמטכ"ל לשעבר משה "בוגי" יעלון, שבשנתיים האחרונות מנתח ומבקר מעל כל במה אפשרית את הכשלים במלחמת לבנון השניה, שהוא הוא אבי מחדליה הגדולים ביותר, החל מהימח"ים הריקים והחסך באימונים למילואים, ועד לאותה "תורת הפעלה" תמהונית שורצת "נחילים" ו"התנפלויות" בדרך ל"צריבת התודעה" של היריב באמצעות "יצירת אפקטים".

תמהונית כבר אמרנו?

התופעה הזו, אם ניקח דוגמה מעולם הספורט, דומה לאותם מאמנים כושלים שמיד לאחר שפוטרו הופכים בן רגע לפרשנים פופולריים. היות וכבר התרגלנו לראות את שלמה שרף מייעץ לנבחרת הכדורגל מה צריך לשפר, למה שלא נרגיש בנוח עם אולמרט, איילון או בוגי, כשאלה מסבירים לנו מה ראוי ורצוי היה לעשות, באותו תחום בדיוק עליו היו מופקדים עד לפני זמן קצר?  הרי כשהם היו בתפקיד, לא היה אף לא צל לדעותיהם האמיתיות, עד ל"הארה" שחוו עם סיומו. אז מה בדיוק הם עשו שם, כשהאחריות והסמכות היו בידיהם?

אם ההנהגה שלנו נראית כמו הכדורגל שלנו, כנראה שאנחנו באמת בצרות.