כותרות TheMarker >
    ';

    שש גרטשן, שש

    הנקמה שלי בלילך ק'

    34 תגובות   יום רביעי, 1/10/08, 09:27


    בכיתה ה' עשיתי את הבלתי יאומן, וויתרתי על כתרי כמלכת הכיתה.

    אולי החיים כמלכת הגן לפני כן הכינו אותי מראש לצעד המפתיע הזה.

    לפני שעברנו לעיר הקטנה בה ביליתי רוב חיי, גרתי עם משפחתי בראשון-לציון. בגיל ארבע כבר הייתי מלכת הגן, נערצת על ידי המוני ילדים קטנים ומנוזלים.

    שנאתי את זה.

    הייתי מגיעה לגן, מאחרת כתמיד, שכן כבר מינקות פיתחתי לי חוש מיוחד לאיחור אופנתי, ומי מילדי הגן שהיה מבחין בי ראשון, היה קורא לשאר הזאטוטים, שהיו עומדים בשער וקוראים בשמי בהתלהבות.

    תמיד צעקתי עליהם לחדול, שכן הדבר הביך אותי בפני הוריי, והעדפתי אז, כהיום, להפריד בין חיי העבודה (שאז היו המלוכה על כל מטלותיה בחיי הגן) וחיי הבית הקלילים.

    ודאי זה נשמע מוזר, לתעב תפקיד כה רם ונישא, אבל פשוט מצאתי עצמי נאלצת לשפוט בין מריבות קטנוניות של ילדים מחותלים, במקום לעסוק במשאת נפשי, שהיתה הכנת קבובות עמידות ככל האפשר, והסתרתן בנקודות מחבוא בכדי להביס עימן את הבנים. כמעט תמיד ניצחנו, בזכות מסתורי הקבובות שהשכלתי להכין מבעוד מועד, למקרה שתפרוץ מלחמה בין הבנים והבנות בגן.

    בגיל ארבע, ממרומי כיסאי הקטן, כבר היתה לי המודעות לראות כמה גועל נלווה למעמד המלוכה וכיצד אנשים מתרפסים בפניו, ותיעבתי את זה.

    כשעברנו לעיר הקטנה, עשיתי החלטה מושכלת לפרוש מחיי המלוכה, וחיפשתי יורשת.

     

    טלי היתה ילדה קטנה ומתוקה להפליא, עם שיער חום ארוך וחלק, והחיוך היפה ביותר שראיתי מימיי. היה בה טוב לב, שמחת חיים פשוטה וחביבות שקנתה את לב כולם. ידעתי שמצאתי את היורשת המושלמת. זו שתוכל לעמוד בתפקיד, מבלי להתקלקל או להסתנוור ממנו. ולהבין שמדובר בעבודה ככל עבודה, וכי בעוד שהמעמד אולי נחשב, הרי שהיא נשארת כאחד האדם.

     

    כך קרה שנוצרה לנו חבורה של מלכות כיתה - טלי שולטת בראש, אני סגניתה הנאמנה ואלינו הצטרפו עם הזמן גם שירי ועדי. ודנה, שתמיד הזדנבה מאחור ורק אני חיבבתי אותה מאד, בשל מוזרותה הבלתי ניתנת לערעור ונטייתה המשונה לתלוש את שערות ראשה עד שנותרה לה קרחת קטנה בקודקוד.

     

    שלטנו בכיתה. ניווטנו בהצלחה בין הפוליטיקות והתככים המרובים שילדים יוצרים בבית ספר יסודי, והחיים היו רגילים, ויפים למדי.

     

    עד שקרן הגיעה.

    קרן הגיעה אלינו בכיתה ד'. ילדה מוזרה כמו שלא ראיתם מימיכם. גבוהה היתה מכל אחת מאיתנו בעשרים סנטימטר לפחות, ומבין שערות ראשה מבצבצות סיכות וגומיות למכביר, כמו לא היתה דרך אחרת להשליט סדר בשיער המתפרע.

     

    גם חדשה, וגם מוזרה, קרן תפסה כמעט אוטומטית את מקומה הנחות בהיררכיה הכיתתית הנוקשה, ודומה כי הדבר לא הטריד אותה.

    וגם אותנו לא. חיה ותן לחיות.

     

    לפחות מבחינתי.

     

    עד שביום מן הימים, שנה אחרי הגעתה לכיתה, מורתי המיזנטרופית החליטה לשנות סדרי ישיבה ויקום, וביקשה שאשב ליד קרן.

    כך קרה שאני וקרן התחלנו לדבר, ולהפתעתי הרבה גיליתי נפש תאומה. היו לה חיים מרתקים, של נדודים בין ערי הארץ השונות בעקבות אביה הלא החלטי, ומחשבות ותובנות של ילדה שראתה קצת יותר.

    נהיינו חברות טובות והתחלנו לבלות ביחד זמן גם אחרי הלימודים.

     

    המשבר בשל הפרת סדרי היקום לא איחר לבוא.

    אני עוד זוכרת את היום ההוא, בו דנה ניגשה אליי (כמזדנבת המלוכה תמיד הוטלו עליה המטלות הפחות נעימות) ואמרה לי שעלי להפסיק להיות בקשר עם קרן.

    את לא מבינה, נוכלת, היא אמרה, את לא יכולה להיות חברה של קרן. כי אם את תהיי חברה של קרן זה יהפוך אותך לפחות מקובלת, ואז אנחנו לא יכולות להמשיך להיות חברות שלך, כי גם אנחנו נהיה פחות מקובלות.

     

    רק אחרי שהיא אמרה את זה, שמתי לב לסימנים שהיו שם כבר ממזמן. ההתרחקות של שירי ועדי ממני לא הטרידה אותי, הן היו אפסיות קטנות בגלימה, אבל טלי. טלי... הילדה שהמלכתי אני, ששלטה בליבי ללא עוררין בזכות היופי הפנימי שמצאתי בה. חברתי הטובה מגיל ארבע.

    טלי.

    בשביל טלי שקלתי לוותר על קרן

    בשביל טלי שקלתי לוותר על מה שהרגיש לי נכון.

    הייתי מוכנה לסלוח לה כמעט על כל פיגיון שתתקע בליבי, אם רק תתנצל ותחזור בה.

    אבל טלי לא חזרה בה. למעשה, היא סירבה לדבר איתי.

    היה עלי להחליט.

     

    אני נפש עצמאית, ובחוש פנימי ידעתי שתמיד אעדיף חברה אחת אמיתית, על פני שלוש שכל מה שנחשב היה בעיניהן הוא המעמד.

    וכך קרה שויתרתי על המלוכה.

     

    המעבר לא היה חד וגם לא משפיל.

    פשוט במקום להסתובב עם המלכות, הייתי חברה של קרן מעכשיו. עם שתי בנות נוספות יצרנו לנו חבורה קטנה משל עצמנו ועשינו כיף. היינו מכינות ביחד פצצות סירחון, שהשכן של קרן לימד אותנו להכין, ממחיזות קטעים נבחרים מ"שושלת" או סתם מעמידות פנים שיש לנו להקת רוק של בנות, ושרות עד שהיו צועקים עלינו לסתום.

     

    מעולם לא ניצלתי את מעמד המלוכה כדי לפגוע באיש מבני כיתתי, ולאיש לא היתה סיבה לרצות לפגוע בי כעת, כשהייתי חלשה ונטולת כוחות.

     

    הימים באו וחלפו להם, וכיתה ה' נגמרה.

    אמא ואבא רצו לשלוח אותי, כמו בכל שנה, לקייטנה.

    אמרתי להם שכבר גדלתי וקייטנה זה לא בשבילי, מה גם שהייתי יותר בעניין של להקות רוק בזמנו, אבל השוקו והלחמניה פעלו את קסמם עלי, והסכמתי.

    חברותיי החדשות לא נמנו על הבאים לקייטנה, אבל הישנות כן.

     

    כמה מוזר זה היה, להיות פתאום צופה מבחוץ בעולם שאני יצרתי. שייכת ולא שייכת.

     

    לילך היתה ילדה שאף אחד לא אהב באמת.

    היתה מגעילה מבחוץ, כבמין אמירה אלוהית על צדק.

     

    משאת נפשה של לילך היתה להיות מקובלת, להצטרף לחבורת המלכות. מסוג האנשים שקלטתי וסלדתי מהם עוד בגן, שהיו מוכנים לעשות הכל, להתרפס, לדרוך, לשקר, כדי "להיות מקובלת".

    וכיאה לאנשים כמוה, לילך מצאה את הנקודה החלשה.

    היא מצאה אותי.

     

    הסצינה חרוטה בנימי נפשי.

    המדריכות חילקו אותנו לקבוצות, וכל אחת בחרה לה בת זוג למשחק.

    מטבע הדברים, כל אחת בחרה בחברה הקרובה אליה ביותר, ורק אני, חברותיי הטובות ביותר היו בביתן.

    אני זוכרת את המדריכה פונה ללילך, ואומרת לה "את תהיי עם סו".

    ואני זוכרת את המבט של לילך פונה אליי, מביט בי בבוז ובגועל ואת שפתיה יוצרות את המילים: "עם הזונה הזאת אני לא רוצה להיות"

    "הזונה הזאת"

    הייתי המומה.

    מעולם לא רבתי עם לילך, מעולם לא אמרתי לה מילה רעה.

    "הזונה הזאת".

    הסתכלתי עליהן

    על טלי, שאהבתי כל כך

    על עדי, שביליתי איתה שש שנים בקרבה כה גדולה

    על דנה, שחלקנו ביחד סודות כמוסים והמצאנו כתב סתרים

    על שיר, שכשהיא הגיעה לכיתה אף אחד לא אהב אותה, ורק אני נתתי לה הזדמנות והכנסתי אותה לחבורה.

    הסתכלתי על כולן

    ואף אחת לא הוציאה מילה.

    עמדו לי דמעות בעיניים. הכל היה שקט פתאום ורק המילים האלה, מתנוססות באוויר. "הזונה הזאת".

     

    סיוון, אחת הבנות היפות והמקובלות, שברה את השתיקה.

    סו תהיה איתי, היא אמרה.

    היא לא יודעת, אבל על טוב הלב הלא מחייב והמפתיע הזה שלה, גמלתי לה בסתר בהמשך חיינו.

     

    אבל המעשה של לילך נשאר איתי, וידעתי שלא יהיה לי שלום עד שלא תהיה לי נקמה.

     

    ושוב, הימים, כדרכם של ימים, באו וחלפו.

    סיימנו את בית הספר היסודי ועלינו לחטיבה. הכיתות התפצלו, קליקות ישנות נושנות נשברו. קרן עזבה לעיר אחרת, בעקבות אביה הלא החלטי, וחברויות חדשות נוצרו.

     

    בכיתה ז' היה לי יומולדת שלוש עשרה, והחלטתי לחגוג את האירוע במסיבה שטרם נראתה כמותה. מסיבת פיג'מות, משותפת לבנים ולבנות.

     

    בית הספר היה כמרקחה. רק הילדים הנחשבים וחבריי הטובים הוזמנו. הבנים השווים והבנות המקובלות. כולם רצו לקבל הזמנה.

    גם לילך.

    כשהפצתי את דבר המסיבה, ראיתי בהנאה איך פתאום יחסה של לילך משתנה כלפיי.

    מגועל וסלידה, לחביבות מעושה.

    היא היתה ניגשת אלי בהפסקות, מדברת איתי, מחפשת את קרבתי.

    ואני הנחתי לה.

    דיברתי איתה באותה חביבות שבה היא דיברה אלי

    הייתי נחמדה אליה לכל אורך הדרך

    ולא אמרתי מילה על המסיבה.

    שאבתי מזה איזו הנאה מרושעת. מכך שהיא מתקרבת אליי מתוך תועלתנות מחושבת, חושבת שהיא כובשת את ליבי, חושבת שהינה, אוטוטו, היא תקבל הזמנה למסיבה.

    ואני שתקתי.

    דיברתי איתה

    חייכתי אליה

    אבל אף מילה בנוגע למסיבה.

     

    לא השפלתי אותה, לא קיללתי אותה, לא דיברתי עליה מאחורי גבה. אבל באי המעשה הזה היתה האמירה הכי גדולה.

     

    תמיד הייתי יצור קטן ונאמן עד הסוף.

    לטוב,

    ולרע.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/2/09 07:37:

      צטט: יפעת פלד 2009-02-24 16:29:23

      זכור לי. זכור לי.

       

      כתבתי על זה פעם.

       

      ולא הרחבתי לתקופה שעברנו ליישוב כשאני בכיתה וו ולמאחורי הקלעים שהיו שם (ותודה תודה שהייתי מעולה בכל תחום ספורטיבי וגומי.. אחרת לא יודעת איך היו מסתיימים חיי) - בין קנאה מאחת המלכות המוכתרות שם שיש לי שיער יותר ארוך (איך העזתי) לבין סידור מאחרת שנפגשים בבריכה (אבל לא לבגיד ליפעת) ממישהי שאח"כ היתה החברה הכי טובה שלי ורק איתה אני בקשר היום.

       

       

      אוי יפעת, איך העזת שיהיה לך שיער ארוך יותר? :-0

      זו הרי הפרה בוטה של כללי המלוכה ביסודי!

       

      אלוהים. דמוקרטיה עלאק. הילדים שלנו חיים בדיקטטורות תוצרת בית.

       

       

        25/2/09 07:34:

      צטט: ettgar1 2009-02-24 16:24:24


      אני אוהב זכרונות ילדות שאין בהם התרפקות ואידיאליזציה. הם אמיתיים ומדוייקים יותר, ואפשר להבין מהם דבר או שניים לגבי האדם שהפכנו להיות.

      כתבת יפה.

      קצת קשה להתרפק על זיכרון שנחרט בי ולא לטובה.

      אגב, לילך ק' הציעה לי חברות לא מזמן בפייסבוק, אז אני מניחה שהיא לא זוכרת דבר מכל זה :)

       

      תודה.

        24/2/09 16:29:

      זכור לי. זכור לי.

       

      כתבתי על זה פעם.

       

      ולא הרחבתי לתקופה שעברנו ליישוב כשאני בכיתה וו ולמאחורי הקלעים שהיו שם (ותודה תודה שהייתי מעולה בכל תחום ספורטיבי וגומי.. אחרת לא יודעת איך היו מסתיימים חיי) - בין קנאה מאחת המלכות המוכתרות שם שיש לי שיער יותר ארוך (איך העזתי) לבין סידור מאחרת שנפגשים בבריכה (אבל לא לבגיד ליפעת) ממישהי שאח"כ היתה החברה הכי טובה שלי ורק איתה אני בקשר היום.

       

       

        24/2/09 16:24:


      אני אוהב זכרונות ילדות שאין בהם התרפקות ואידיאליזציה. הם אמיתיים ומדוייקים יותר, ואפשר להבין מהם דבר או שניים לגבי האדם שהפכנו להיות.

      כתבת יפה.

        2/10/08 15:23:

      צטט: kruveet 2008-10-02 12:51:20

      ילדים

      הכל אצלם יותר קיצוני מאשר בעולם המבוגרים.

      קיצוני, ופשוט ונהיר.

       

      לא תמיד, לא אצל כולם...

      :-/

        2/10/08 12:51:

      צטט: rangil 2008-10-01 12:08:29


      כבר שכחתי כמה הוקל לי כשעברתי לתיכון:)

      גם אתה היית late bloomer?

       

        2/10/08 12:51:

      ילדים

      הכל אצלם יותר קיצוני מאשר בעולם המבוגרים.

      קיצוני, ופשוט ונהיר.

        2/10/08 00:04:
      Good to know, girl.
      I may need your services sometime soon.
        1/10/08 23:55:

      צטט: james woods 2008-10-01 23:54:24

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-10-01 13:20:47

      צטט: james woods 2008-10-01 13:18:14


      לילך היתה ילדה שאף אחד לא אהב באמת.

      היתה מגעילה מבחוץ, כבמין אמירה אלוהית על צדק.

      If you believe people can change, go for it.

       

      אני מאמינה ויודעת שאנשים יכולים להשתנות.

       

      במקרה של לילך, התמונה מעידה שזה לא המקרה,

      אבל אולי היא בנאדם טוב יותר עכשיו, באמת שאין לי מושג...

      Ehmmm.... On second thought, I'll manage on my own.

      Thanks for your willingness and good night, Con Lady.

       

       

      לשירותך תמיד, ג'יימס וודס.

        1/10/08 23:54:

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-10-01 13:20:47

      צטט: james woods 2008-10-01 13:18:14


      לילך היתה ילדה שאף אחד לא אהב באמת.

      היתה מגעילה מבחוץ, כבמין אמירה אלוהית על צדק.

      If you believe people can change, go for it.

       

      אני מאמינה ויודעת שאנשים יכולים להשתנות.

       

      במקרה של לילך, התמונה מעידה שזה לא המקרה,

      אבל אולי היא בנאדם טוב יותר עכשיו, באמת שאין לי מושג...

      Ehmmm.... On second thought, I'll manage on my own.

      Thanks for your willingness and good night, Con Lady.

       

        1/10/08 22:20:

      צטט: die katze 2008-10-01 17:07:30


      במהלך הקריאה נזרקתי 20 שנה אחורה.

      חלק מהדברים אינם מוכרים לי. כי תמיד הייתי החננה המכוערת, המזולזלת והמוכה. שנאתי קייטנות בגלל זה. ושנאתי אנשים. אבל מה שכן - לאט ובטוח למדתי לאהוב את עצמי ולזלזל באחרים, ולא היה אכפת לי מאף אחד. הם חבורת זונות, ולא יאה לי להיות בחברתם.

       

      המזל הוא, שאנחנו גדלים, ומשתנים

      ואפשר להשאיר את הדברים האלה בעבר, שהוא המקום המתאים עבורם.

       

        1/10/08 17:07:

      במהלך הקריאה נזרקתי 20 שנה אחורה.

      חלק מהדברים אינם מוכרים לי. כי תמיד הייתי החננה המכוערת, המזולזלת והמוכה. שנאתי קייטנות בגלל זה. ושנאתי אנשים. אבל מה שכן - לאט ובטוח למדתי לאהוב את עצמי ולזלזל באחרים, ולא היה אכפת לי מאף אחד. הם חבורת זונות, ולא יאה לי להיות בחברתם.

       

        1/10/08 14:05:

      צטט: phoebe 2008-10-01 14:03:08


      יפה שלא עשית אידאליזציה לילדות.

      יותר מדי אנשים חוטאים בזה ושוכחים שבעצם לא היה כל כך פשוט ונפלא וקסום.

      והערה לרנגיל - גם התיכון לא היה משו.


      -קבובות ושושלת. לגמרי-

      קבובות ושושלת היה הכי כיף!

      :-)

       

        1/10/08 14:04:

      צטט: מר רשתות 2008-10-01 13:58:55

      קוראים לזה: "אלימות סמלית", וזה מאד נפוץ אצל ילדות ומתבגרות.

       

      אצל נשים בכלל, אני חושבת.

      גברים משתמשים באגרופים, נשים במילים ומבטים.

       

        1/10/08 14:03:


      יפה שלא עשית אידאליזציה לילדות.

      יותר מדי אנשים חוטאים בזה ושוכחים שבעצם לא היה כל כך פשוט ונפלא וקסום.

      והערה לרנגיל - גם התיכון לא היה משו.


      -קבובות ושושלת. לגמרי-

        1/10/08 13:58:
      קוראים לזה: "אלימות סמלית", וזה מאד נפוץ אצל ילדות ומתבגרות.
        1/10/08 13:47:
      בטח נוקמת, היא משתמשת בנשק האולטימטיבי כנגד גברים טיפשים שמתלהבים מהקפצות......

       

      צטט: נוכלת ושמה סו 2008-10-01 13:35:02

      צטט: deeppurple 2008-10-01 13:25:29

      מת על נשים שאוהבות לנקום...

       

      חח

      זה אמורה להיות תמונה של אישה נוקמת?

      כי אני בספק אם מי מהצופים סובלים...

      :-)

       

      (פתאום תפסתי את עצמי בוהה באישה בגופיה המקפיצה את שדיה... מה נסגר איתי? מופתע)

       

       

       

        1/10/08 13:35:

      צטט: deeppurple 2008-10-01 13:25:29

      מת על נשים שאוהבות לנקום...

       

      חח

      זה אמורה להיות תמונה של אישה נוקמת?

      כי אני בספק אם מי מהצופים סובלים...

      :-)

       

      (פתאום תפסתי את עצמי בוהה באישה בגופיה המקפיצה את שדיה... מה נסגר איתי? מופתע)

       

        1/10/08 13:25:

      מת על נשים שאוהבות לנקום...

       

        1/10/08 13:20:

      צטט: james woods 2008-10-01 13:18:14


      לילך היתה ילדה שאף אחד לא אהב באמת.

      היתה מגעילה מבחוץ, כבמין אמירה אלוהית על צדק.

      If you believe people can change, go for it.

       

      אני מאמינה ויודעת שאנשים יכולים להשתנות.

       

      במקרה של לילך, התמונה מעידה שזה לא המקרה,

      אבל אולי היא בנאדם טוב יותר עכשיו, באמת שאין לי מושג...

        1/10/08 13:18:

      לילך היתה ילדה שאף אחד לא אהב באמת.

      היתה מגעילה מבחוץ, כבמין אמירה אלוהית על צדק.

      If you believe people can change, go for it.
        1/10/08 13:08:

      טוב, חיפשתי ויגעתי, ולא מצאתי כלום.

      לדעתי היא עדיין תקועה בהודו איפשהו בלי חיבור למים ופייסבוק.

       

      את לילך ק' לעומת זאת, מצאתי, אם אתה מעוניין...

        1/10/08 13:04:

      צטט: james woods 2008-10-01 12:52:18


      Don't get me wrong, you're nice, but where's Sivan today?...
      Contact details please to my private mailbox :-)

      תזדיין בסבלנות בבקשה, הלכתי לחפש לך אותה בפייסבוק.

       

        1/10/08 12:52:

      Don't get me wrong, you're nice, but where's Sivan today?...
      Contact details please to my private mailbox :-)
        1/10/08 12:43:

      צטט: rangil 2008-10-01 12:08:29


      כבר שכחתי כמה הוקל לי כשעברתי לתיכון:)

       

      :-)

      בשביל זה אני פה יקירי.

       

      בדיוק חשבתי על זה לפני כמה ימים, כמה שזה כיף להיות כבר גדולה ועצמאית. תמיד רציתי :-)

      סיפורים כאלה רק מחזקים את דעתי בעניין.

        1/10/08 12:41:

      צטט: עדנושה 2008-10-01 11:14:31


      אין עלייך ועל מידותייך הטובות......

      תמסרי להורים שלך שאני אומרת......שהצליח להם.

      אפילו אני הותשתי מקרבות המלכות של ביתי(הנסיכה המהממת שלי!)..

      אכן לא פשוט

      *

       

      אני אמסור להם, הם יהיו מרוצים לשמוע.

      אלוהים יודע שלא תמיד הייתי קלה... :-)

       

      סאגות של ביצפר יסודי זה הרבה יותר מורכב מטלנובלה

      בהצלחה בהמשך הקרבות! מי ייתן והטובות ינצחו!

      נשיקה

        1/10/08 12:39:

      צטט: shayerel 2008-10-01 10:41:20


      גיע לך כוכב ענק על הסיפור החמוד

      אבל אני תפרן

      ולא מלך הכיתה

      אפילו הייתי החבר הטוב ביותר של כל הבלתי מקובלים  - למדתי לאהוב ולהעריך את המחשבות והמעשים שלהם

       

      כשגדלתי למדתי שמלכי הכיתה הם מלכים שהכתירו את עצמם , והפיפי עלה גבוה ללמעלה

      מעדיף אנשים אמתיים ולא מלכים עם  ריח של פיפי......(אפילו שהיה להם חיתול)

      שי ששם פס על העולם מאז ועד היום....

      נ.ב

      שנה טובה וגמר חתימה טובה

      שי

      עזוב אותך מכוכבים, תגובות זה לא פחות כיף!

      :-)

       

      שנה טובה, ותודה על הביקור

      :)

       

        1/10/08 12:08:

      כבר שכחתי כמה הוקל לי כשעברתי לתיכון:)
        1/10/08 11:14:


      אין עלייך ועל מידותייך הטובות......

      תמסרי להורים שלך שאני אומרת......שהצליח להם.

      אפילו אני הותשתי מקרבות המלכות של ביתי(הנסיכה המהממת שלי!)..

      אכן לא פשוט

      *

        1/10/08 10:41:


      גיע לך כוכב ענק על הסיפור החמוד

      אבל אני תפרן

      ולא מלך הכיתה

      אפילו הייתי החבר הטוב ביותר של כל הבלתי מקובלים  - למדתי לאהוב ולהעריך את המחשבות והמעשים שלהם

       

      כשגדלתי למדתי שמלכי הכיתה הם מלכים שהכתירו את עצמם , והפיפי עלה גבוה ללמעלה

      מעדיף אנשים אמתיים ולא מלכים עם  ריח של פיפי......(אפילו שהיה להם חיתול)

      שי ששם פס על העולם מאז ועד היום....

      נ.ב

      שנה טובה וגמר חתימה טובה

      שי

        1/10/08 10:14:

      צטט: *אילת* 2008-10-01 10:12:24

      החזרת אותי שנים רבות אחורה...

      וזה מדהים לראות כמה מוקדם מתחיל כל הרפש שאנו חווים כמבוגרים....

       

      והכי הכי זה המשפט שכתבת 

      "תמיד אעדיף חברה אחת אמיתית, על פני שלוש שכל מה שנחשב היה בעיניהן הוא המעמד".

      אני בטוחה שזה משפט שלקחת עימך לחיים....(גם אני כזו)

       

      * ושנה נפלאה לך יקירה

      היית ונשארת נהדרת  נשיקה

       

      יש לקחים ששווה ללמוד מוקדם.

      מה גם שאני וקרן חברות טובות עד היום, אז בכלל הרווחתי...

      ותודה רבה, כיף שאת מבקרת

       

      שנה קסומה

      נשיקה

        1/10/08 10:12:

      החזרת אותי שנים רבות אחורה...

      וזה מדהים לראות כמה מוקדם מתחיל כל הרפש שאנו חווים כמבוגרים....

       

      והכי הכי זה המשפט שכתבת 

      "תמיד אעדיף חברה אחת אמיתית, על פני שלוש שכל מה שנחשב היה בעיניהן הוא המעמד".

      אני בטוחה שזה משפט שלקחת עימך לחיים....(גם אני כזו)

       

      * ושנה נפלאה לך יקירה

      היית ונשארת נהדרת  נשיקה

        1/10/08 09:44:

      צטט: גולדנברג 2008-10-01 09:34:39

      בגלל שיש לי בת שתים עשרה בבית.....וכבר שכחתי איך זה מרגיש...שמחתי לקרוא ולנסות להבין....:)

       

      שמחתי לעזור

      :-)

      זה חרא להיות בת 12

      :-)

       

        1/10/08 09:34:
      בגלל שיש לי בת שתים עשרה בבית.....וכבר שכחתי איך זה מרגיש...שמחתי לקרוא ולנסות להבין....:)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נוכלת ושמה סו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין