תארו לכם שהיינו יכולים לחיות כך את החיים...פשוט לדעת בחוויה הקרובה ביותר שלנו שאנחנו כל כך כל כך מאושרים כבר, כלומר לדעת את התודה שאנחנו מוקירים מעצם זה שיש לנו אבא או/ו אמא, ובית לישון בו עם כר נעים פחות או יותר, והיכולת לכתוב באתר הזה כמעט כל מה שמתחשק, לעשות סיבוב של רבע שעה בעיר או בכפר או בים, לנשום במודע ולא במודע את האוויר נשום היטב ,לתת לבטן להתהפך שם בפנים, להביט בעץ ברוש או ערבה, ולראות את הענפים משתקשקים להם ברוח, כמו אומרים: " הי אתה, אל תשכח לנשום גם את התודה האישית שלך, לא כמשהו מיוחד, אלא כחלק ממחזור הדם שלך, כחלק מטבעך"תארו לכם היינו יכולים לחיות ככה, בפשטות. לומר תודה פנימית על כל אדם שאי פעם נקרה בדרכינו, במיוחד האגוזים הקשים, האנשים שפגעו בנו(קצת ואפילו הרבה), תארו לכם שהיינו יכולים לחיות עם האיכות הזאת בחזה. כן, היום יש לי יום חופש, אני יכול לעשות איתו מה שאני רק רוצה, מחר אני עובד אבל מקבל כסף ואיתו יכול לקנות לעצמי דברים...יש לי מכונית, וחברה או אשה או בעל או חבר שאוהבים אותנו, וברגעים קשים היא תעשה לי מסאג', או תתן לי חיבוק, או אבכה אצלה, או אקרא משהו שהיא כתבה לי, או אביט בעיניה התכולות הכואבות ואדע שטוב להיות "כאחד הדשאים, כאחד האדם" בקיצור, לו רק יכולנו/יכולתי להיות בתודעה הזאת. כל רגע שביר. שבר שיכול להסתיים במות הגוף, מות המחשבה והאישיות. לא בשביל להיות דרמטי אני כותב את זה, לא הוקרת תודה חסרת מנוחה, אני יותר חותר לקשר, לחיבור עם האמת הפשוטה, שהכל כל כך חולף, כל כך רגעי ואנחנו שוכחים כל כך בקלות. בוא ננשום את זה מדי פעם. ונזכור שסופנו למות. |