בחיים אנו מוקפים בשפע של ממתקים בכל מיני טעמים... ותמיד הם נמצאים כדי לגרות הם מטעים אותנו בטעמם, בצבעם ,בריחם ... לרוב אנו מושיטים יד בטוחה או מהססת, לרוב גם מושיטים לב ,בשביל הנשמה גם הנשמה זקוקה למתיקות .. היא גם מבקשת לחוש את ההרגשה להכניס אנרגיות לתוכה... להרגיש את המתוקים נמסים לתוכה.... מחלחלים במתיקותם..וגורמים לאנחת ההנאה עד "כמה טעים... ,שלא יגמר לעולם".. והרי כבר בגרנו והממתקים אמורים לסמן את גבול טעמם בפינו והרי כבר נוכחנו שהמתוק גם מזיק... אבל משהו במזיק הזה טעים ...מענג בטעמו...ומחזיר את הילד שבנו לצחוק מכל שטות...להרגיש מקפץ כל היום ..לדלג על דאגות היום כאילו אין אין דאגות...כאילו הן לא קיימות... כי אנחנו בתוך עונג של מתוק אין סופי... כל כך הרבה פעמים סרבנו למתוק כזה ואחר .. סתם בגלל ששבענו... סתם כי ביקשנו להגמל... סתם כדי להרגיש מסוגלים לעמוד בפיתוי... או סתם כי אותו מתוק לא היה מגרה כל כך... הרבה ממתקים מזדמנים בחיי...בעטיפות צלופן צבעוני, מוצעים על מגש יוקרתי המדגיש את איכותם טעמתי חלק מהם, חלק מהם דחיתי מעלי ,כמו שאני שומרת על הפיגורה הנפשית.. חלק מהם רק העטיפה משכה את ליבי... היה גם שהתנזרתי לזמן ארוך, במודע, החלטתי שהמתוקים לא יגרו אותי יותר.. לא יגרמו לי ליהיות מכורה... התנזרתי ואפילו הכנתי את עצמי ליום המבחן.. היום שאני יעמוד מולו.. כן ההוא ... הממתק המאיים..הממתק האהוב עלי ביותר אותו אחד שלוקח אותי שבי בטעמו... איתו כל חושיי הטעם מתעוררים... חושי הטעם שרק אני מכירה את טעמם.. הוא היחיד שטעמו לא משביע אותי ... הוא היחיד שאני רוצה עוד ועוד הוא לא גורם לי בחילה כמו השאר... הוא הממתק האין סופי... אבל איתו אני הכי נלחמת נלחמת לא לגעת, אפילו לא להזכר בטעמו ... כדי לא לעורר את הגירויים הנפלאים שהוא מחולל בתוכי... לא מטעמו האהוב אני בורחת.. לא מהעונג הגורם בתוכי.. לא מהאנרגיות המאיץ הוא בנשמתי... לא מזה... לא זה המבריח אותי. מה שבעצם מבריח אותי זה שהוא יודע להגמר... ועד כמה שתעקב לסיים אותו,תטעם ממנו כל יום קצת תשמור על טריותו במקפיא... תניח מפית מתחת כדי לא לאבד פירורים יקרים... ותמשוך את טעמו לימים ארוכים... תמיד תרגיש שהוא נגמר מהר... כי הוא יודע להגמר... כי יש בו גם את טעם הפרידה. |