הקשה נסוג מפני העדין
לגדול איתן יותר, פשוט יותר, שקט יותר, חם יותר
פוסטים פופולאריים
-
לרתום את ה"וירטואלי" לטובת ה"ממשי"
29/6/07 | 16197 צפיות
-
עורך דין שיש בו אמפתיה
27/6/09 | 4228 צפיות
-
שופטת או מטפלת – עניין של גישה
1/6/07 | 9820 צפיות
פוסטים אחרונים
- עורך דין שיש בו אמפתיה 27/6/09
- לרתום את ה"וירטואלי" לטובת ה"ממשי" 29/6/07
- שופטת או מטפלת – עניין של גישה 1/6/07
לרתום את ה"וירטואלי" לטובת ה"ממשי"
| ה"וירטואלי" כגשר ל"ממשי" = על אותנטיות, חופש, חושפנות ורב מימדיות בהתנהלות בקפה ובהתנהלות במציאות. = ====* * * דמיינו לעצמכם את הקפה שלנו כפאב, דווקא. שם יש דרגות שונות של חיבור למציאות.
=
אנשים יושבים ומזליפים לתוכם אלכוהול, וכותבים פוסטים.... = הם נעשים בהדרגה משוחררים. חלקם יותר ויותר ויותר... = שונים משהו מעצמם בעולם המציאות (שם הם פיכחים לחלוטין, לצורך ההמחשה). = וככל שהם משוחררים יותר יש והם מרשימים יותר. = ומי שכלל לא התוודע אליהם במציאות מתרשם ומתרגש עד כמה הם נפלאים, מקסימים ועוד סופרלטיביים למינהם. = וקורה אפילו, שהנפש ממש יוצאת אליהם כבר ממבט ראשון. = והנה, כשנפגשים עם נשואי ההתלהבות מחוץ לפאב קורה ונפלטת לה שריקת ההפתעה איך זה שהם אחרים?(חלקם קצת, חלקם לחלוטין). = אפשר, וגם השורק היה שתוי משהו, שם בפאב, כך שהפער אינו כה גדול, כפי שנדמה לו. = אלא שאני מהרהר לעצמי (מבלי לבטא עמדה או ביקורת)
= איפה אנחנו אותנטיים, רב מימדיים, חושפניים וחופשיים ב"וירטואלי"? או במה שמכונה "מציאות"? = = נדמה לי, שבוירטואלי, דווקא ! שם רבים מאתנו מוצאים מקור לאושר גדול. = ואם כך, הרי מעניין יהיה למצוא דרך לרתום את הוירטואלי לטובת הממשי. = ואולי, כגשר מפצח הגנות ומנפץ מוסכמות. == =
מוקדש באהבה רבה ל.... (היא כבר תדע). = |
תגובות אחרונות
-
עוצמה
בתגובה על אמפתיה
-
עדינה מוסקוביץ'
בתגובה על לרתום את ה"וירטואלי" לטובת ה"ממשי"
-
אניגמה 313
בתגובה על עורך דין שיש בו אמפתיה
תגובות (192)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי שמוליק,
מחזקת את דבריך
ועם זאת מניחה
שהוירטואלי
אינו חושף אפיונים שאינם מצויים בנו
הוא רק מאפשר את החשפותם
ואחרי שמורמים הוילאות מעל המוצפן
המרחק בין המציאות לוירטואלי אצל רובנו...
כמעט ונגוז.....
חג חירות שמח!!
אהבתי...
שבת נהדרת
פיני
אתה מעלה בפוסטים שונים ומציג סוגיות שיש להן היבטים שונים. משום מה נדמה לי כי עובדה זו ברורה לך חד משמעית ,יותר מלכולנו וכל תכליתה של העלאת שאלות כאלה לדיון אינה באה אלא לשרת ענין אחד והוא חשיפת יתר לאלפי לקוחות פוטנציאליים של פעילות המשרד שבנהולך וכל שנותר לי לשאול האם הסברה המוצעת כאן היא וירטואלית או ממשית ויש לה אחיזה במציאות
אחת הראיות לאישוש סברה זו היא העובדה שענית לכמאה מגיבים או יותר .במענה כוללני חד פעמי שעבורי הוא סימן לכך ממלכתחילה לא חשבת להשחית עיתותיך במתן תגובות כי הן עו"ד עסוק אתה וזמנך יקר. די לך שמדברים בך כאדם שאיכפת לו .וירטואלית או ממשית. בכבוד רב יוסף.
שינוי קטן- "ומי שלא, יהנה ממנעמי הוירטואליות..."
רוצה להוסיף- מאמינה שאני אמיתי ממש יתכן ורק האדם עצמו יודע וגם זה לא תמיד. אם ניכנס להתפלספות הרי זה כל כך מורכב שלא נצא מזה. מי אני? מה אני? וכו'....
כתבה כאן מישהי שיש להיות מאוהב ויש להיות אוהב .( לא זוכרת את שמה וקשה לחפש בין כל התגובות). יש את "הבזכות" ויש את "הלמרות". מתחברת לזה. מה באמת משפיע עלינו בבחירת ידידים? אנשי מקצוע.? בעלי ברית? חברים אינטימיים? על מה אנחנו מוכנים להתפשר? על מה לא? מה חשוב לנו בבני אדם? מה אנחנו רוצים שיהיה? הכול סובייקטיבי כל כך.
כל אחד לגופו. אם ציינת על אנשים שהם לגמרי אחרים בפאב מאשר בוירטואלי..זה יכול לקרות במקרים של התחזות, התייפיפות, ריצוי, או לנסות להראות ערכים שבעצם אינם קיימים בי. או להעתיק חומר או מחשבה. אחרת לא היינו מתאכזבים.אבל לא אכביר. כל משפט שאני כותבת מרגישה שניתן להוסיף או לסתור וכו'. אמיתיות- עניין מורכב שקשור בכל הכובעים שלנו. מקווה שכולנו מצליחים להיות כאלה כי אז אנחנו יותר מאושרים.
זה כל העניין. הזוי ככל שיהיה. אנחנו אמיתיים יותר בוירטואלי עקב כך שיש מסך שחוצץ. יש הגנות, פחות פחד מפגיעות. יותר "שופטים" אותי על פי דעותי, מחשבותי, חוכמתי ולא על פי מראה, מוצא קול וכו' שזה תוסף משמעותי בראייה שלנו את בני האדם בין אם נודה בכך ובין אם לא. עדיין למפגש האמיתי אין תחליף בעינייי. מי שמצליח לעבור את המחסום רק ירוויח. ומי שלא יהיה ממנעמי הוירטואליה ששומרת עלינו וגם פותחת דלתות אין ספור.
שמוליק היקר
כתיבתך מאד קולחת מעניינת ומותירה אכן סימני שאלה כפי צריך להיות לדעתי
בענין הוירטואלי לעניות דעתי רוב האנשים מעדיפים להשאר במדיה הזו ונוח להם להיחשף בה
שכן לא רואים אותם ולמעשה יכולים הם אפילו להרשם בשם בדוי ולהעלות את הרהורי ליבם וכאבם
ולדעתי זה מבורך ומופלא
יתרה מזאת הנני חושבת שעם חלוף הזמן יוכלו בני האדם להיפתח יותר ואף להסכים ולחשוף עצמם במציאות.
הדימוי שלך לפאב מיוחד ויצירתי ומעורר את הדימיון
כל הכבוד אשמח לקרא ולהגיב בהמשך
מירי
תודה שמוליק,
אני יכול להעיד, מניסיוני האישי, שבחודשים האחרונים הבמה הוירטואלית של הקפה איפשרה לי לחשוף, גם עבור עצמי, היבטים של ההחלמה שלי מניתוח המעקפים, שלא הייתי יכול לחשוף אחרת.
זה אכן כך. יש כאן פוטנציאל לעומק וחופש שאין מחוץ לכאן.
האם זה יכול להיות גשר ל- "מציאותי"?
נדמה לי שכן.
יש לי כל כך הרבה מטען בקשר לנושא הזה שכתיבה תהייה רק קצת הקרחון... :)
אני חושבת שה"הסתובבות" ברשת מחייבת אוריינות וירטואלית. "אוריינות" היא בדר"כ מושג שמשתמשים בו לצורך ביטוי השליטה בשפה: ידיעת קרוא וכתוב, היכרות עם השפה הדבורה והכתובה, על היבטיה החברתיים והתרבותיים.
במושג אוריינות וירטואלית נכללת הכרות ושליטה בסיסית בטכנולוגיית התקשורת המודרנית, מיומנות בשימוש במחשב ובתקשורת הדיגיטלית, הכרות עם סגנון ומשמעויות של ניואנסים בשפה הכתובה על היבטיה החברתיים והתרבותיים.
אוריינים וירטואליים מיומנים וקשובים יוכלו להבין מי עומד מולם גם כשהם ברשת.
כל היתר, לפעמים יקלטו מי עומד מולם ולפעמים יטעו. ואז הטעות מתחוורת בדרך כלל במהירות, כשנפגשים. אפילו יותר מהר מאשר כשמכירים מישהו בחיים. אבל שוב, גם כשפוגשים מישהו במסגרות של החיים ה"רגילים" לפעמים טועים בו ולפעמים אפילו.. מגלים את זה רק אחרי שמתאהבים בו... :))
אהבתי את הדימוי שלך לפאב והסכמתי איתך שאנשים יותר משוחררים בוירטואליה מאשר "בחיים". בוירטואליה אתה למעשה לבד מול מסך, אז העכבות הטבעיות, שנוצרות ממה שהכי מנהל אותנו - הפחד שלנו מ"איך אנחנו נראים" – מנוטרלות, כשאין לנו ממול הבעות פנים. צריך להיות מאוד בשליטה על מנת לזכור שכל מה שאתה כותב ברשת עלול להיות נקרא על ידי כל אחד ולדמיין איך הוא יגיב.. למשל.. על ידי הילדים שלך, למשל.. על ידי המעסיק שלך, למשל.. על ידי אבא שלך, החמות שלך, השכנה שלך.. מה לא.
בסופו של דבר, הרשת היא מקום מצויין לפגוש אנשים, לטעמי אפילו יותר מאשר בחיים הלא וירטואליים.. כשנפרצים מחסומים שיש לך ואתה מסוגל לתקשר עם אנשים שלא היית מעיז במציאות.
כאשר האוריינות הוירטואלית שלנו מפותחת וכל עוד אנחנו בקשב (ולא מאבדים קשב כמו שקורה לפעמים),
יהיו פחות פערים בין מי שפוגשים בפועל לבין מי שפגשנו ברשת.
ידיד יקר
בתור אישה בת 50 שמעולם לא השתכרה שתתה אלכוהול
אני רוצה לומר לך תובנה שלי חשובה למדי
יש אנשים שיכולים להיות משוחררים עם חיות
עם עוצמות עם שמחת חיים
עם צחוק מתגלגל
עם רצון לטרוף את החיים ללא הטיפה המרה
כך שהם נראים בפאב ומחוצה לו זהים
כך גם במדיה הוירטואלית
יש שממציאים את עצמם
יש המקשטים עצמם בנוצות
ויש אנשים שהם פשוט הם
כמה פשוט
רינה
הבעיה מתחילה שהמציאות נחשפת אחרי הוירטואליה.. והיא הויטואליה חזקה כל כך..
איזה סיכויייייייייייייייייייייייייייייייי יש לה למציאות..
שום סיכוי קל שבקלושים..
לכן כפי שכתבה כאן אחת החברות .. בוחרים להישאר אחרי המסכים..
פחות כואב.. כמה טוב לחיות בבועה שבה הכל יפה.. וכולם חברים של כולם.
כי אם נפתח את העיניים למציאות.. כמה מכם באמת מסוגלים לאמר שאלו באמת באמת הם???
נו באמת!!
כמעט כל מי שפגשתי במציאות.. אכזב את הדמות הויטואלית שייצג
השאלה האם הוא מעצים אנשים או... ממש לא חד משמעית.
תמשילו את העולם הוירטואלי לעולם מקביל מימד מקביל.
שיכול להיות בראשו של אדם.. אז מה נכון יותר?
האם החיים מול מסכים.. באמת מאפשרים את אותם רגעי אושר שאנחנו מייחלים להם בחיים.
האם אותה מילה כתובה שנונה ככל שתהיה.. חלקלקה.. משולה.. למילה הנלחשת באוזן.
האם המגע המזוייף משול למגע העור?
האם העובדה שאנשים מוותרים על חיים בחיצון וחיים מול מסך.. הופכת את הכלי הזה לכלי מעצים?
הם מתבטאים.. ויוצרים אלפי חברים חדשים.. האלו באמת החברים שלהם?
מה הם יודעים עליהם?
מה הם מרגישים ? האם מה שהם מרגישים אמיתי? כי הרי לא מכירים באמת, לעומק לליבה..
ואז.. המדיום הזה.. הוירטואלי.. שמאפשר לנו להיות כל כך פתוחים.. כל כך "אמיתיים", הופך להיות במידה זו או אחרת
קצת רדוד.. כי אלו לא החברים האמיתיים שלנו.. כך שהרגשות שאנחנו מפתחים.. לא ממש ברורים לנו..
והדברים שנכתוב.. עד מה הם שלנו.. או מרצים את הסביבה שקוראת אותם?
אמיתי- זה פשוט אמיתי.. כזה שאפשר להרגיש אותו, להריח, לטעום, להרטב מדמעה על לחי, לשמוע צחוק מתגלגל ולא אייקון של סמיילי, זה האמיתי.
אנחנו שבויים בעולם של בדידות.. חיים באשלייה של ביחד .. משהו גלובלי.. כל העולם חברים.
כלי נחמד אבל יש חיים אמיתיים שם בחוץ...
ממה מפחדים בוירטואלי?
מה הוא משרת?
חיץ למציאות.....
אוטנטי=אוטנטי. נקודה.
מה שרואים מכאן....
שנה מופלאה!
יש לי היסטוריה מאד קצרה בעולם הבלוגים, ובכל זאת ניסחתי את הרשמיים שלי למניפסט:
בלוג משלך:
לא האמנתי שככה, כמעט בחינם אמצא לי חדר משלי. עם דלת לפתוח ולסגור, והמון חברים.
לא חשבתי שזה יהיה כל כך פשוט להשמיע קול ולקבל תגובה.
כל אחד ואחת צריכים בלוג משלה/ו- לומר את שעל ליבם.
המחשבות מתרוצצות גורמות לאצבעות לרקד על המקלדת
אני עושה אנטר והנה זה בחוץ.
הפכתי מאזרחית סופגת, פסיבית, לאדם עם קול ונוכחות.
מאישה עם תחושת בדידות וחוסר ישע ברמה זו או אחרת,
לאישה שמכינה רשימת תפוצה ושולחת הזמנה לחברים שיבואו לקרוא ולהגיב.
המרחב הוירטואלי הוא מרחב נח יותר לקיומן של הפגנות, אין שמש או גשם, לא צריך לנסוע רחוק... לא צריך לשבות רעב, או לפחד מאלה בראש...או מגז הבואש שיושפרץ, הפגינו מבתיכם הממוזגים, הפגינו עם צלחת ליד המקלדת, הפגינו תוך כדי צפייה בטלוויזיה.
אם מספיק אנשי תקשורת יסכימו להיות עם היד על הדופק ולראות לאן כל הבלוגרים הולכים-
במי הם תומכים, במה הם מאמינים ומה הם מבקשים, נוכל לייצר שינוי.
אני מזמינה אתכם להתאגד מסביב לנושאים המשמעותיים- אלו שייצקו חמלה, התחשבות, קבלה ואהבה לחיינו.
זה לא חייב להתחיל ולהגמר בחוויות אישיות....
אני קוראת לכם לכתוב ולהתייחס למציאות חייכם דרך פריזמה רחבה ככל האפשר.
לחבר את מה שקורה לכם, בבית, בביה"ס, באוניברסיטה, במערכת העיתון, בחברת ההי-טק, בסטודיו, בשירותים בבנק, במילואים, בכלא או בגן, לאירועיים פוליטים. לאירועיים שכאילו רחוקים מאיתנו. לחבר את היומיומי לתוכניות שאתן רואות בטלוויזיה, לקשר בין חוויות פרטיות למחדלים פוליטים. אל תוותרו לנו. אל תוותרו לעצמכם.
התקבצו להפגנות וירטואליות מסביב לדברים שאתם מאמינים בהם. היו המלמדים אחד של השני, תווכו עבורי את הידע שחסר לי, תאמינו שיש לנו כח לשנות. דווחו על רגעים של אלימות וגנו אותם, לא רק במשטרה- גם כאן בדה מארקר.
דווחו מתוך הבנה שגם אתם שוגים ועשויים לשגות, גנו בזהירות שלא לפצוע במילים אך מתוך מחוייבות לאמת שלכם.
שלא נצטרך להתעלם, להסתיר, לטאטא. יש לנו לכלוך ובלגן, אז בואו ננקה ביחד.
הצעות ייעול:
הוסיפו רשימה בבלוג שלכם, והמליצו על חברים שאתם נהנים מכתיבתם.
הוסיפו רשימה של תכניים מומלצים.
תשתמשו בלינקים- אם קראתם חומר שווה ואהוב- תעבירו הלאה, לא לשמור לעצמכם. בין אם זה מהאינטרנט, ובין אם זה מהקפה. תחלקו את מה שיש לכם ותראו איך זה מתרחב ולא מצטמצם.
כוכבים זה כיף, אבל כשנגמר, לינקים זה לא פחות טוב.
ולמערכת הקפה: שפרו ממשק! אפשרו לי לשלוח הזמנה לפוסטים ודיונים לכל חברי, בלחיצת כפתור אחת. בזבזתי עכשיו חצי שעה רק על משלוח....
שבוע טוב שמוליק
לעיתים אני מרגישה ממש מגושמת כמו פיל בחנות חרסינה
אני מתעקשת שלא לקבל עלי את חוקי המשחק- המסך שלי לא סובל הכל
אני משתדלת, לקר ולברור את הקש,
המחיר הוא לקרב פחות,
אין לי צורך בתידלוק רשימת חברים למאות
אין לי צורך לכתוב כל יום ולא כל שבוע
אני משתדלת להמנע מהבעות התפאלות נושאות חן.
נכון, לעיתים עצוב לי, לעיתים שמח
ויש ימים שהעולם הוא מקום דוחה לחיות בו
אני מאוד משתדלת להשמר ולהיות מי שאני
כיאמת סופה להתגלות
לכן- למה לי מסכות ?
לטעמי השאלה היא עד כמה אדם מוכן ללכת בחוץ עם מי שהוא באמת.
כל השאר וירטואלי, אם הוא ברשת ואם הוא בבר אופנתי.
שמוליק,
אתה יודע מדוע הפוסט שלך כל כך מצליח?
כי זהו פוסט אתנחתא.
מרתק איך הפוסט הזה שהועלה בדיוק לפני שנה עדיין ממשיך לחיות, כל פעם צצה בו תגובה, הנה הוירטואלי משמר דברים באופן על זמני, אולי אל זמני, באופן שהממשי לא היה יכול, אולי, אם יש כזה בכלל - ממשי
הסוגיה שהעלית נצחית ומעניינת. תודה
גם הוירטואלי הוא אותנטי...אבל לא ההיפך...
כבר בצעדים הראשונים שלנו בחיים, אנחנו בקפה....או בחלב.
היכולת להפנים מושג, לרכוש וללמוד אותו מתרחשת לאחר שהתינוק
נפגש עימו בהתנסויות השונות, במקומות שונים ובחוויות מגוונות,
ורק אז מתרחשת ההפנמה או רכישת המושג, היינו למידה.
כך גם קורה בקפה...
גם הוירטואלי הוא אותנטי אבל לא מושלם, כאילו שיש משהו מושלם......?
המפגשים השונים הם רק חלק מעוד נקודת מבט על אותו נושא, החויות
השונות הן עוד חלקיק פסיפס בהיכרות המורכבת, הוסף לכך את מה שאתה מביא עימך ובלשון עממית.....את הבסיס או החומצה...לכימיה, ואת הגיאוגרפיה של בית הקפה
וכמובן התאורה והאפקטים ושאר ירקות...וכי אז, למה אתה מופתע?
גם ההר נראה שונה ביום שמש וביום גשם, ממערב וממזרח לו, מעין הציפור
וממבטה הענוג של הנמלה...ובכל זאת ...אותו ההר...ורק הר.
לא ניתן להפריד תאומים סיאמים כמו אותנטי ווירטואלי במציאות המשתנה
שהרי משמשים הם בעירבוביה וגשר, זו בהחלט אופציה נבונה.
ואולי מה שחשוב זה לבוא בידיעה שיכולה להיות גם אכזבה וזה לא כל כך נורא.
אהבתי את הדברים שכתבת
גילי
תופעה. לא יודעת אם כתבו כבר לפני..
הוירטואלי לפתע מספק. אין דרייב לפגוש את מי שמאחורי.
השיתוף שכאן, האהבה והחיבוק, הסיפורים , ההתייחסות הנבחרת למעניין , כל זה כדי שתהיה לו נוכחות במציאות מצריך השקעה רבה. אז למה לא להסתפק בכאן ועכשו? סיפוק מייד.
מוזר לא?
שמוליק זו פעם ראשונה שאני קוראת פוסט שנושאו כל כך מרתק,
נאמרו כאן הרבה דברים שבחלקם אני מסכימה עימם ובחלקם חולקת עליהם.
אני חושבת ששרשרת חברתית כמו קפה חושפת את האנשים להיות אוטנטים
יותר בוירטואלי מאשר במציאות וזאת כי לחלקנו זה נוח, זה מן מסך הגנה
מהמציאות ופה מרשים לעצמנו להיות משוחררים ונינוחים.
יתכן שזה דפוס התנהגות שרכשנו לעצמנו בעידן האינטרנט, לצערי בשונה
מהמציאות שלוקח זמן לעבור משוחות שמוצבים לפנינו, יותר קשה להתבטא
ולהיפתח מאשר פה בקפה או בכל אתר אחר.
התובנה הגדולה שלי היא שיש לגשר בין הוירטואלי למציאות על מנת להיות מי
שאתה בשני העולמות.
לסיכום נהנתי מאד לקרוא את הפוסט הדינמי ושינויו בהתאם לתגובות המענינות
של החברים כאן.
וירטואליה ומציאות - נושא ידוע. מעניין הקישור ביניהם - איך יכול האחד לסייע לאחר בהתקרבות אל האני האמיתי (שזה כשלעצמו נושא אחר לדיון - מהו, בעצם). כבר הרבה נאמר לגבי הסרת המסכות במסגרת הוירטואלית, דוקא מפני נוכחותו של מסך.
לי ברור ששילוב של מציאות ווירטואליה חושף יותר את הדמות, כי כל חלק תורם את שלו. יש כאן כל כך הרבה פרמטרים משתנים, שלדעתי לא יהיה פשוט להגיע לאיזו הכללה, אם בכלל.
תודה על נושא מעניין, מגרה את המחשבה.
אחד הדברים היותר מעניינים, בעיני, בווירטואלי הוא בדיוק הפוטנציאל לקיום דיאלוג שכזה..מתי בפעם האחרונה ישבתם בחברותא...וניהלתם שיג ושיח תרבותי פילוסופי שכזה?שלא לדבר על מגוון הדעות והאנשים השותפים ?...אז נכון, לא ממש חלק מהמציאות היומיומית הרגילה...אבל, משובח ביותר...
אין ספק שאין זה החיים האמיתיים..אולם השאיפה לשיתוף ולשיח חוגגת..והקסם הווירטואלי מחייב...מחייב אותנו כחברה לבחור ברמת חשיפה גבוהה(שלעיתים מופרזת באופן מוטרף..)לבחור בגבולות...עד כמה ומתי אני מאפשר...לבחור בסובלנות...להבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם...ולבחור באמת..להיות כמה שיותר אמיתיים , לשדר את מי שאנחנו באמת..ללא התייפייפות מיותרת, מוחצנות והתרסה פוגענים...לכבד את הצד השני...את ראייתו, זכותו להתבטא, זכותו שלא...ולהמשיך לחיות את החיים המוחשיים למרות הקלות הבלתי נסבלת של הווירטואלי... (אמרתי ממכר?...9 בבוקר ואני עונה...הזוי לחלוטין)שמוליק היקר
אני חושבת שהמופע פה ובמציאות תלוי באופיו של האדם...
מי שהינו שלם בתוכו ופתוח יהיה אותו אחד או תהיה אותה אחת בכל מקום (וזה כולל גם בית מול עבודה למשל)
ומי שלא ישתמש במדיה הזו כמסכה- כתחפושת למי שהוא או היא רוצים להיות
העלית נושא חשוב ביותר
ועל כך מגיע לך כמובן כוכב
רותי
שמוליק ואחרים,
המדיה הוירטואלית מוכיחה את עצמה בזכות התגובות והגרוי שבה.
ניכר כי הסקרנות והזמינות מאפשרים לנו לממש תכנים שלא תמיד עולים בקשרים אחרים.
יפה כתבת.
שיהיה שבוע נעים,
גיל
מעניין ביותר!
כוכב כי אהבתי.
מירית
אין האחד בא על חשבון השני
וירטואלי הוא סוג התקשורת, ולא מהות הקשר
קראתי בעניין רב את כל התגובות...
אצטט את גיימס דיואר: "המוח הוא כמו מצנח - עובד טוב רק כשהוא פתוח".
גדולתו העיקרית של הפוסט המשובח שלך שהוא "פותח את המוח" (מה שנמדד כמובן בכמות התגובות שהוא עורר - ואיכותן). שאפו וכוכב גדול.
היי שמוליק,
אכן דיון מעניין שרבים וטובים לקחו בו חלק כך שאין לי הרבה להוסיף,אוהבת את כתיבתך ודרך
חשיבתך המקורית ויצירתית.
הנה משהו ממני.
בר קפה וירטואלי
זהו מקום שבו אדי האלכהול וניחוח קפה מתערבבים
ויוצרים תערובת מסעירה של חושים רדומים
המטושטשים במציאות היומיומית
זהו מסע וירטואלי שבו העולם הפנימי מכיר,ודורש בקיומי
מעבר להגדרות וגבולות של מחשבה,רגשות ותחושות ה"אני"
ומי הוא אותו "אני"
ומי הוא זה ... המרגיש...חווה...משתנה
בר קפה הוא מקום בו עשן סיגריות מתימר ממרתפי נפש הכמוסים ואפלים
מקום בו המסכות והגנות התפוגגו, התמוססו עד כלות
בשקיפות הגוף והנשמה
זהו מקום שבו
המוזג מתמזג עם זה המתייסר ולוגם מיגונו
זה שחפר וחידד זכרונו
וזה אשר הרגיש,חווה והווה לקיומו.
בתור אחת שממעיטה בתקשור עם אנשים זרים (גם אחרי אלכוהול).
חושבת שפה, בבלוג "זוכרת אותך" נפתחתי כמו שמעולם לא העזתי.
לי, הרבה יותר קל בוירטואל... אין לי ספק בכלל...
ואם זה היה בר.... לא הייתי "נושמת" כמו שנושמת פה.
שמוליק,
הוירטואלי (הדמיוני) והריאלי (האמיתי) הם רצף. דברים שנמצאים היום בוירטואלי יהיו מחר בריאלי ולהיפך. אנחנו כל הזמן מניידים את הדברים בין שתי המציאויות האלו.
כל זה אינו חדש, אך פשוט בא יותר לידי ביטוי בימינו בכל האמצעים הקיימים ברשת. כל מי שאי פעם התעניין במד"ב מכיר את הדברים. הימצאותם של כלים, קשרים, תופעות בעולם הדמיוני מקלה עליהם להתקבל כאשר הם עוברים לעולם הממשי.
שוקי
אני חושבת שהפער בין הריאלי לוירטואלי מאוד אינדבידואלי-ממש שיר יצא לי.
כפי שנאמר בתגובות,יש אנשים אותנטים בוירטואלי כמו במציאות ויש אנשים שצורת התקשורת הזו מאפשרת להם למכור אשלייה של עצמם..בקיצור,האינטרנט חולל את אחד המהפכים הסוציולוגים,אבולוציונים הגדולים בחברה האנושית הגלובלית וכמו בכל מצב,חברה אנושית, קשת התגובות רחבה כמגוון האנשים.
ראשית, רוצה להביע את התפעלותי מאורכה של האינטראקציה שיצר הפוסט שלך.
התגובות מקסימות,עם חלקן אני מזדהה.
הקשר שלי עם המדיה של האינטרנט התחיל בעקבות נסיעה לשליחות לחו"ל.
המטרה היתה לשמור על קשר עם אנשים יקרים,ובמקביל לקבל אינפורמציה וללמוד על המקום החדש אליו אנו נוסעים, ובכלל לתקשר עם אנשים שחיים בשליחות על מנת לנסות להבין מה מצפה לי.
זאת היתה המטרה המקורית,אבל מה שקרה,היה כל כך רחוק וכל כך שונה ממה שרציתי להשיג.
גיליתי עולם, גיליתי את עצמי מחדש דרך העולם הזה.
המושג כפר גלובלי היה מוכר לי מעבודתי ובמסגרת העבודה נחשפתי מעט ליתרונותיו ותרומתו של הכפר הגלובלי האינטרנטי.
בלחיצת כפתור,אתה נמצא במקום אחר בעולם ומנהל את עסקיך בשעות שונות מהשעות שבהן אתה מצוי בעולם האמיתי, אבל רגע, זה אמיתי...
כן ולא.
כן מאחורי המקלדות,מאחורי הניקים,מאחורי התמונות ששיחררנו מהזוית הכי טובה שלנו, מהמילים שזורמות לנו הרבה יותר בקלות מהאצבעות אל המקלדת ומשם "שלח" נמסר מסר לעולם, הרבה יותר קל מסתבר ,לחלקנו בכל אופן, מאשר לתרגם מחשבות למילים למשפטים ולהעביר מסר בעל פה.
לא כל שכן בזמן אמת, הקשר המאד מיוחד שנוצר בין האותיות למילים למשפטים למסרים שנושאים רעיונות, מתברר כדרך תקשורת חדשה שפעמים, יוצרת דמויות חזקות, דעתניות חד משמעיות בוירטואליה מדמויות שבמציאות נשמעות קצת שונה.
או ההיפך, יוצרות דמויות רכות,מחוברות לרגש,מדברות מהרוח כשבמציאות ניצבות מולנו דמויות שונות לחלוטין.
ואז נשאלת השאלה מה נכון? מי היא הדמות האמיתית?
את איזו מהדמויות אנחנו רוצים יותר.
כמו שאמר לי פעם חבר וירטואלי שפגש בי במציאות, " אני אוהב את ההיא ואותך באותה המידה, אתן משלימות אחת את השניה" הזוי משהו,לא?
במקרים רבים, בעיקר בפורומים שבהם כתבתי, הנטיה שלי היתה להשאיר קשרים מסויימים במסגרת הוירטואל.
מסתבר ממאות שעות "טיסה" במדיה הזו, שכשהדמות הוירטואלית נכנסת לאזור הנוחות היא מתחברת לרב עם הדמות האמיתית, ואז לשברירים ניתן לקבל הצצה ולדעת אם הדמות הוירטואלית היא אמת או תחפושת, או אם הדמות האמיתית משתמשת בוירטואליה לאזור אומץ להיות מי שהיא באמת.
את מקרי התחפושת אני אישית מעדיפה להשאיר בוירטואליה, נחמד לשחק לפעמים שח מט עם יריב ראוי, עם אלכוהול או עם קפה, ובלעדיהם,יש משחקים שיש להם את יכולת ייצור האדרנלין שלהם. החכמה היא לדעת שאתה בתוך משחק מחשב מתוחכם, ולא לתת לשחקן השני לתעתע בך.
את הדמויות שנעזרות בוירטואליה כדי לאזור אומץ ולהיות מי שהם רוצים להיות אך במציאות קשה להם ההתמודדות גם עם אלכוהול, הבאתי לאינטראקציה שתספק אזור נוחות שממנו נבנה גשר הדדי שנבנה במקביל משני הצדדים וכשהושלם הגשר, לא היה צורך באלכוהול או קפה כדי להרגיש בנוח.
*** חתיכת טוקבאק יצא לי :)) ועוד לא סיימתי ***
ולסיכום, תקשורת, מילה גדולה שמקיפה כל כך הרבה, עד כי שכחנו ליישם אותה בהיבטים הקטנים והטריוויאלים שלה.
עד כי כאשר את/ה יושב/ת בפאב או בית קפה ומישהו מוצא חן,או נראה "שווה" שיחה, אנחנו לא ממש יודעים מה לעשות אם אין לנו בסביבה לפטופ כדי להקליק לכרטיס האישי שלו/ה כדי להשלים פרטים.
ומה קרה לשיחות הפשוטות, להתחלות המביכות,לשפת הגוף שיש בה לסייע לאינטראקציה להתהוות?
דמיינו לכם פגישה ראשונה בבית קפה אמיתי, היא מצד אחד של השולחן מאחורי לפטופ כסוף ומעוצב, מקליקה על הכרטיס שלו, היושב מולה,עם הלפטופ ה"שווה" שלו, מקליק על הכרטיס שלה, להתעדכן בפרטים,כי מי בכלל טורח לזכור מה אמרת כשהכל רשום ב-HISTORY ומגובה על דיסק?
ומה יקרה עכשיו אם הסוללה תיגמר? הפסקת חשמל? האתר תחת שיפורים?
השיחה תסתיים? איך ימשיכו מפה?
זה בהגזמה וההקצנה באה לסמן את הקו האדום,שלי בכל אופן, כשמכירים מישהו ולא משנה לאיזו מטרה בעולם הוירטואלי, ומחליטים להוציא אותו משם ולהכניס אותו לעולם האמיתי, צריך לזכור שגם מי שהוא/היא היה בוירטואל עם או בלי אלכוהול /קפה/עכבר, הוא חלק אמיתי ממי שהוא בעולם האמיתי, וגם אם קשה לו/לה או שהוא/היא לא רוצה לבטא את האישיות הוירטואלית, צריך לזכור שהיא חלק ממי שהוא אם ירצה בזה או לא.
כי גם לשימוש באינטרנט כמסכה מכל סיבה שהיא, יש משמעות,שכדאי לתת לה משקל,בעולם האמיתי,אבל חובה לזכור שעכשיו אנחנו בעולם האמיתי לטוב ולרע.
"שלח"
מככבת אותך על פוסט עם תובנה
אני חושבת אין הרבה הבדל בין הוירטואלי לממשי
שכן אילו שמציגים עצמם בדרך מסויימת בוירטואלי היו רוצים להיות כך בממשי
לחלקם זה מצליח וחלקם עובדים על זה
מה שחשוב שהבסיס הוא הרצון להיות האדם שמוצג בוירטואלי
וירטואלי הוא וירטואלי ומציאות היא מציאות.
האדם אגב, הוא אותו האדם, אך בכל מקום אתה נחשף לצד אחר ושונה שלו. משול לבצל שכל פעם אתה חושף עוד קליפה שלו....
יש כאן יחידי סגולה שירתמו את הוירטואלי ב אחוזים גבוהים לממשי, ויש כאלו שבאחוזים נמוכים.
מה שבטוח שכל אחד שנמצא כאן, יש לו את הסיבות שלו להישאר כאן, ולפעמים נדע מהן ולפעמים לא בטוח... מה שבטוח כל מי שנמצא כאן מרגיש צורך להיות חלק ממשהו שהוא יותר גדול מהרשת החברתית שבה הוא מצוי ואין לו פחד מהרחבת המעגל החברתי שלו והכרת אנשים ודיעות אחרות. זה אומר שרוב האנשים כאן הם מהסוג שיש לו פתיחות גבוהה למגוון של אנשים, דעות ואמונות שונות משלו, הווה אומר שרוב האנשים כאן הם ניאו ליברליים.
וגם בוירטואלי כמו בחיים, יש אנשים יותר אותנטיים וכאלו שהדימוי הוירטואלי שלהם רחוק מהמציאות של חייהם.
לא עניתי לשאלה שלך כי התשובה לשאלה שלך היא עדיין תעלומה. ייקח כמה שנים כדי לעכל ולהפנים את המהפכות החדשות שיצרו הרשתות החברתיות.
אלו תהליכים סוציולוגיים בהתהוות ועדיין אין עליהם תשובות ברורות שהן חלק ממחקר אקדמי מסודר.
והנה רעיון מבריק לכותבי עבודות גמר עתידיים לתואר דוקטורט בסוציולוגיה.
הפער בין הוירטואל ובין המציאות כמוהו כפער בין מיסטר ג"קיל ומיסטר הייד
כיום הפער הזה לטובה אצל כל כותב מביננו, כי הוא מאפשר לו לפרוש את מרבדי
הפנטזיות שלו באופן לא מציאותי בהכרח על פני הרשת הוירטואלית. בעוד שבמציאות הוא יכול
להיות נעדר כריזה למשוך אליו קוראים.
אשמח לביקור אצלי אצלי אין המון כריזמה יש שירים שמדברים מהלב ומוםנים ללבבות
אשמח אם שיר אחד לפחות יגע בך באופו אישי
כוכב
שלום לך ליאור ,
http://cafe.themarker.com/view.php?t=270213על מנת שתבין מה דעתי על הנאמר כאן ,
אני מצרפת לך קישור לפוסט שכתבתי ,
ואני סבורה שתקבל תשובה לגבי הסוגייה
שהעלת כאן .
בגדול אני יכולה לאמר לך , שלמרות שאתר
זה אמור בעצם לעסוק בתחום העיסקי , זה
לא שונה מכל אתר אחר שצץ במדייה .
התיעוד שאני מקווה שתואיל בטובך לקרוא ,
הוא תיעוד שעונה במיישרין , על התהיות
והשאלות לגבי התכנים שעלייהם הינך מדבר .
שיהיה לכולנו שבת שלום ומבורכת :)))
שמוליק,
אתה מוזמן למחוק, קפצתי להוכיח שאת מה שרצית להגיד, או להיפך, כי בתרבותנו בה הפנטזיה והתשוקה מתערבבות עם עקרון המציאות, והדימוי הוא חזות הכל... אוי, פרויד מתהפך לו
מי הוירטואלי ומי האמיתי
האם יש בכלל אותנטי, כזה שהוא מעבר לאותו רגע?
כי.. אצטט קצת קצף של עצמי:
מי אני? אני גופי? אני הם כאבי? אוסף זכרונותי, מילותי, מחשבותי, רצונותי? רגשות תחושות אמונות?
האם כל הדברים שחוויתי, שהתכוונתי, שעברו דרכי הם הדבר שקוראים לו גל? האם אני הוא שמי ואם שמי היה אחר האם לא הייתי אותו דבר? מי זו בכלל? הילדה השתקנית שהולכת לשיעורי חלילית, זו שחוטפת מכות ונשיכות, או זו שרצה מהר ומשיגה את הבנים, ואולי זו שחייבת להיסחב עם האח המעצבן שלה לכל מקום? זו שפחדה מהאזעקות ולא הבינה למה לישון עם השכנים בחדרון טחוב וחסר חלונות שקוראים לו מקלט, ולמה מורידים את הספרים אל הרצפה ולמה אבא חזר עם סרחון זר ונורא ופניו דוקרים? ואולי זו הילדה ששכחה להכין שיעורים וכשהלכה אל מול הכיתה המציאה חיבור ונתפסה משום שלא זכרה את הכותרת והתביישה כל כך כשננזפה והיא הרי התלמידה הכי טובה? ורק בלי הורים, ואולי הילדה שהכריזה שהיא ערפד הפכה את החצאית המתכפתרת לגלימה, חשפה שיניים ושחרה לטרף, דם, תנו לי דם? ואולי זו שהעבירה לילות לבנים על הספה הקשה בחדר של סבא מקשיבה לשאון הרחוב, או זו שעפה באוויר מחזיקה בכל כוחה במטריה הגדולה של אבא, לא לעזוב שלא יכעס, מפחדת לעלות לשמים בסערה, מפחדת? תמיד מפחדת? ואולי ההתבוננות בעננים, או הגוף המתאבן באי נוחות תמידית כפות לפות, לכוד בחבלים פנימיים, והרגליים מפליאות לרוץ, ואולי דווקא אלו הכושלות נחבטות מתעקמות נשברות, והפה המחייך? כל עצב העולם בעיניך, ילדה, אומרים, זרים, והידיים המטליאות- מנגרות- מפסלות- מלטפות- מכות מורטות בעצבנות זו את זו, מקלפות את שולי הצפרנים וחושפות את מה שהחיוך מסווה, ממוללות את המפה מתחת לשולחן, ואולי הילדה שקוראת כל מה שנכתב על השואה, בשיטתיות, משננת כל פרט, כמויות של גלוני גז, חישובי גוויות נדחסות, מידות תאי גזים, קוראת שוב ושוב את פרטי היריות, הקור, מחכה לחתיכת לחם יבש ומרק מיימי דלוח, אולי יעלה תפוח אדמה במקרה, שורדת סלקציות, הרגליים צבות, ריח המוות, הקברים, המתים החיים, חיה איתם כל כאב, ללא נשימה, מזדהה עם תיאורי ההשפלה, רואה את עצמה שוב ושוב כדניאלה, כפיפל הקטן, והאם זה יתכן? וכיצד? בלילות רצה לגדר ומחכה למוות, וזה לא בא, רק ייאוש צחיח, צהוב ומסמא, רק לשרוד רק לשרוד. ואולי זו בת השמונה שראתה את אבא גוחן בין ירכיה של אמא ומיד עצמה עיניים ובקשה לכבות את האורות בקול רדום, ואולי זה חישובי המינונים של כדורי ההרגעה והכנת התרופות וטקסי השינה ואולי זה בכלל הצפצוף באוזניים? ואולי הטומבוי מטפסת על עצים או האישה הסקסית בשמלה שחורה קטנה ואולי זו שפספסה את בחינת הבגרות באנגלית בגלל מעצר בקשר לאיזה רצח כפול, סתם ובמקרה? ואולי זו בת ה- 17 שהעיפה בצחוק את ערימת האבקה הלבנה על השטיח הלבן השעיר בבית הלבן בין נקבות צווחניות אצל סוחר הלבן בדירה הלבנה בעיר אפרורית ומדכאה? ואולי זו הילדה שנשדדה בדרך לשיעור פסנתר וכשנאלצה לזהות את הנערים נקמתם הרושפת גרמה לה להיעלם? או הילדה שזכתה בתחרות ציור על השלום? האם זו הרציונלית או זו עם הנטיות הספיריטואליסטיות, החוקרת הדייקנית הרהוטה, חברה בחוגי אינטלקטואלים או זו ממושבת הנרקומנים המתמחה בהפרזות ובניצול מירבי של כל חומר פעיל, לילה אחר לילה עד ייבוש אחרון נימיו של המוח ובבוקר מתנערת לאוניברסיטה להוציא הצטיינויות? ואולי השטותניקית שמציירת על בגדים, הרכלנית המלהגת, ואולי זו שהתאבקה בבוץ עם המיועדת של האקס המיתולוגי, לאחר שעזרה לה לכתוב שבועות נצח לבחיר ליבה ולשנן אותן הברות הברות בעברית בתעתיק אנגלי ובמבטא מוזר, מילים דומות לאלו שהיתה אומרת היא עצמה, לו רק יכלה? או הנערה שמתגנבת לבית הקברות הישן ומתידדת עם הוגים, נחה על מצבותיהם, וזו שמתכווצת כשהיא מקבלת מתנה, מבטלת את הרגשות המציפים, או זו ששוברת בקבוקים לפרצוף תוקף, ואולי זו שקופצת לבריכות קטנות מסלעים גבוהים, מה שיהיה יהיה, או מתנפלת על פורץ שחור גדול בלונדון, דורשת שיחזיר מיד מה שלקח, או אותה אחת שמצלמת בריתות מילה בתקריב מצמרר כדי להילחם בברבריות, ומתרגשת לקרוא קטעי הגות של הרמב"ם שגילתה בפח הזבל השכונתי? זו שלומדת לרתך אצל המסגרים בשכונה התעשייתית ומנגבת איתם חומוס עם הרבה חריף, או זו שהולכת לטיפולים בהרצליה פיתוח עם ניחוח קטורת ורצפת צפחה ומשאירה סכומים שמשפחות שלמות יכלו לחיות מהם? ואולי הנערה שלמדה אספרנטו והתאהבה בתקשורת הבינלאומית והאחווה, ובקונגרס בינלאומי בשפה המלאכותית התוודעה לנערים מסריחים מאלכוהול ששרפו פאונדים בתרועה למנצ'סטר סיטי ושלחו ידיים? ואולי זו שקבלה שבחים מהמפקח המחוזי על העבודה שכתבה על השפעת האדם על מזג האוויר שאמרו עליה שהיא ברמה אוניברסיטאית והיא רק בכיתה ח', וחשבה שסתם עושים עניין מעבודה די בינונית, ושבוע אחר כך זרקו אותה מבית הספר כי בשיעור ביולוגיה ענתה שסבון עושים מיהודים והרי זה מה שלימדו אותה כל השנים, אבל היא דווקא שמחה ללכת לים, הפכה את זה להרגל. ואולי זו שליהטה שירי אהבה, הסניפה תינוקות והחליטה לא ללדת ילדים לעולם קשה ואכזר, או זו שטיפלה בנרקומנים כמו בילדיה, דיברה על גבולות ועל לעבור כל יום בפני עצמו? ואולי דווקא זו שליטפה ראש קודח והכינה לו תה, התרגשה עד דמעות כשאמר שהוא אוהב אותה אבל מיהרה להזהיר אותו מאכזריותה ומדי פעם נדחפה להוכיח לו שאכן היא כזו? ואולי זו דווקא זו ששוטטה ברחובות ובכתה שבועות באמסטרדם ופריז בגלל שהאקס לעתיד החליט לעזוב? ואולי זו שצילמה 87 סרטים של 36 תמונות בטיול של שבועיים ולא התבוננה בהם אף לא פעם אחת, וזו שמתפוצצת כל פעם שמישהו מתייחס להעדר הגבולות, להגזמות הפרועות, ובעיקר אם המישהו הזה הוא אבא, מה כל כך חשוב בחוש מידה?
ואולי זו בעצם ההיא שרצה מחויטת מפגישה לפגישה? כותבת דוחות?
ואולי זו שהתקשתה להגיד לקוסמטיקאי (גבר) ולמנהל וללקוח ששלחו ידיים ושאמרו מילים שזה מטריד, מטריד מינית? האם זו שנאלצת לגייס את כל האנרגיה בכדי לא להישאב לתוך הילדה בת החמש? שבה ונאנסת בפינת הגג המיותמת?
ואיך להגיד? איך להציב גבול?
האם אלו כולן הן אותה גל? מי היא? מה עושה אותן לאחת? האם הכל מתמצה בהגדרה הקטנה הזו, שתי אותיות, גל? גל? האם יש חוט שמקשר את כל הדברים, האם צריך שיהיה? האם יש תחושה פנימית של איזשהו עצמי שמקשר הכל למהות אחת? האם זה חשוב? מי אני?
הכל מתערפל, אין לי זהות, אין תחושת אני. אני? אולי זה הכל הבלחים? רסיסים? מדי פעם זיכרון מואר, סיפור, אירוע, פרטים והצלילים שבים ועולים וקוצפים עלי וכולי הופכת הוא, גופי מתעבה תחושות אחרות, הרגשות מציפים, נושאים סחופים, טעמים, ריחות, וכבר מתחלף הזיכרון באחר,,. , נושא אותי הלאה ושוב איני יודעת מי.
האם הצורך ליצור משהו קוהרנטי הוא פנימי מקורי, טבעי, או שזה צורך תרבותי מלאכותי בסיפור, בנרטיב שקוראים לו זהות ואמורים לשמור על יציבותו כדי שהסדר החברתי לא יתערער?
ומדוע איני יכולה לנתב את הזרם התודעתי הזה בכוח רצוני? ומהו רצוני? לעתים יש בי ממנו ואני יכולה לגרום לדברים להתרחש כמו להזיז כוס או לבנות בית, לקום ולגשת לפסנתר או לעצור את הנשימה לשתי דקות ואפילו ארבע ולעתים אין לי כל שליטה בו.
הוא המפתח לבריאותי, לשלוותי, אבל איֵה ההתמדה והאמונה?
האמנם הרצון הוא המפתח?
ולמה מגנים את מי שמשתנה, אומרים לא יציב, אלה כל הזמן משנים את דעותיהם,.. האם משהו נשאר קבוע, משהו בכלל?
החיים זה שינוי, אבל, כשמשתנים, איך יזהו אותנו? איך נזהה את עצמנו?
ישאלו מי אמיתי פה? הממשי? הוירטואלי?
למה?האם אפסיק להיות גל?, מה זה גל, מי זו, גל, גל, תווית שם עם סיכת בטחון, תולים לי על דש החולצה, הנה כולם יודעים מי אני ומה שמי, גל, מי אני בכללומה פשר ההיזכרות הזו, האם יש צורך לסדר הכל לפני המעבר לעולם הבא? האם אני כבר עוברת? אולי,
כמו כשעוברים דירה, ממיינים וזורקים, שמים בקופסאות, אורזים בתוויות, שייך למטבח, לסלון, לספרייה, שביר, שביר מאד, דברים למסירה..,. מי אני ומה שמימראה קטנה ביד, מנסה לחדור בעד עיניים החומות, מקושטות קמטוטים, שקועות באפור, נפוחות באדום. כאב בלי תחתית. פני אגוז גדול מיובש, שפתי גבשושים וחיספוס. שולחת לשון חדה ודוקרנית, חורצת, אז מה אם אני מתה? אולי אני סתם עייפה? לא מפליא באמצע הלילה, משחקת בזהויות וירטואליות, בוחנת שאלות לגבי ממשות, אם אמשיך כך לא יהיה קיום ממשי, יהיה מחר עייף
ויכולתי להוסיף עוד הרבה דברים שהם אני, .,.. אבל, לא אמשיך להלאות, ... , הרי הכל זה אני, בלי סיפור מאחד, בלי נרטיב, בלי קוהרנטיות.
למה צריך תמונה כללית מסבירה? אני פיסות פיסות, פנים פנים, למה שאדע מי אני בכלל?, למה שלא אהיה הפתעה?, כל יום, כל רגע, לחיות מה שבא, כמו שירה. כל מבט הוא בחירה הרת גורל שמבטלת את האלטרנטיבות.
האם צריך שתהיה כוונה? התכוונות? מחויבות? מחויבות למה? לאיזו קוהרנטיות? אסתטיקה? הוויה? זהות?
אני קיום, פשוט קיום, ללא קו מאחד, כל רגע לעצמו, ואולי גם זו שיטה שחוקי האקראיות הם כלליה?
האם הפרטים מתקשרים לתמונת על? ניתנים לארגון במסגרת נרטיב? האם זה מה שאני מנסה לעשות פה? ובכלל?
נרטיב המשתנה לפי המצב או החשק, מתגבש לתמונה תחושתית מתהווה ומתפתחת עם משמעות מסוימת.
ובחיים, כמו באמנות, חשובים רק הפרטים.
אז, מה זה אומר? נרטיב דינמי? קופצני? קוואנטי? נרטיב היוצר את עצמו? נרטיבים מקבילים? נרטיב מתהווה משתנה מתפתח, נרטיב יוצר נרטיב? משמעות פנימית יכולה לכלול קטעים רגשיים-רוחניים-אינטואיטיביים-פיזיים-רציונליים גם יחד. ביטוי כל החלקים הכרחי למימוש עצמי, לקיום ראוי כקיום אנושי, מלא ושלם. בלי לכרות מההוויה חלקים, המושתקים על ידי ההיגיון או לחצי החברה המכפיפה כללים אחידים על אנשים שונים מתוך צרכיה בסדר, בניבוי ושליטה.חוקרת נועזת אני, כל פוסט מגלה יבשות בעצמי, לומדת לאהוב את תכונותיהם המחורבנות של כולם מגיחות מתוכי. התכונות שניסו למחוק בתהליך שנקרא חינוך. התכונות שעיצבו אותי כאמנית, כשורדת, כאדם בפני עצמי.
משתנה, קופצנית, וירטואלית, חסרת ממשות, היום אני שוצפת ומחר אולי תתחיל דממה שתשרור חודשים
סליחה... התפלק לי :))אני די מסכים עם אבנר.
מי שלא רוצה להחשף ולהכיר באמת אנשים, ייתכן וישאר בוירטואלי.
אני שמאמין שבכל קשר קיים מרכיב האמונה, משקף את האמיתיות,
עולם וירטואלי נשאר וירטואלי, אני מחפש חברים אמיתיים, ןלכן פחות מודע ומחובר לוירטואליות
הרעיון שווה מספר כוכבים, אך יכול להעניק רק אחד וכך קרה
הי שמוליק
כוכב מכל הלב ממני על שנגעת במקום כה רלוונטי לחיינו
באומץ
בהצלחה ו.. כתוב עוד
קרן
למילה הכתובה יש המון כח. המון כח. מסך לא בהכרח יוצר מיסוך, הוא יכול לאפשר לך
להרים ראש, לבדוק את דימויך העצמי מבלי להסתכן מאוד.
אבל. אבל.
גם לעיניים יש כח.
לא לשכוח.
אחת המילים הראשונות שצצו לי למקרא הפוסט הזה,
היתה ג'יי.דייט ומיד מחקתי, כי אני לא רוצה לקחת את זה
לכיוון הזה. שם הפער הרבה פחות גדול, למרות שנדמה אחרת.
הפער בעיקר הוא במראה הויזואלי לעומת התמונה.
פה , בקפה, הפער גדול הרבה יותר, בגלל שלכל אדם נוצרת תדמית מסוימת,
הן מעצם הכתיבה שלו, והן מעצם התגובות של אנשים אליו. תדמית זו,
לא תמיד נאמנה למציאות, וזה לא בהכרח אומר שבשקר יסודה.
אני מניחה שוירטואלי וממשי יכולים לחיות זה לצד זה, מבלי שיפגשו תמיד.
את מורכבותו של המשפט, אסביר בהזדמנות קרובה בפוסט שאעלה
בנושא.
יחד עם זה, אם ניתן היה לרתום את הוירטואלי לטובת הממשי, זה היה אדיר.
הכח שיש פה, והאנרגיות, יכולות להפוך (או לבנות) עולמות.
תודה שמוליק, על פוסט שעדיין מאתגר, גם חצי שנה לאחר שנכתב.
וואו שמוליק...
אני חדשה בקפה... ישבתי, קראתי ונהניתי מהדיון... כמעט ואין לי מה להוסיף מהפן הפילוסופי שלא נאמר... מה שכן - מהפן האישי אני יכולה לאמר שהרבה יותר קל לי להשתחרר בבלוג ואני הכי קרובה למי שאני במציאות. הכי פחות מסכות דוקא משום הוירטואליות. כל החשיבה של מה חושבים עלי לא קיימת כשאני כותבת... היא עדיין תהיה קיימת כשאשב לבד בפאב ולא אכיר בו אף אחד... עם השנים ירדו המסכות אך עדיין במציאות מביכה הן עולות, ארצה או לא, הוירטואליות מאפשרת לי לא להיות צריכה אותן מראש...
תודה על הפוסט המאד מעניין שכתבת...
גילה
בוירטואליה אנו משתחררים. אין פנים לנו ולא למי שמולנו.
הרסן מותר ביתר קלות. כך גם יוצאים דברים נפלאים במה שמכונה
כתיבת-רשת.
מכאן הנוהג להשאיל ניקים ולצרפם לדמות המציגה עצמה בעולם הוירטואלי.
אלה כללי המשחק.
האדם, כהוויה, נשאר אותו אחד, אך צבע המעטה מתחלף לעיתים קרובות, מחוץ לרשת.
זה בהחלט מעניין.
אמנם פוסט מלפני חדשים מספר, לפני שידעתי על קיומה של הרשת החברתית הזאת, אבל מסתבר, שאני ברוב תומי ותמימותי הסכמתי להיפגש איתך. שבעה ימים עברו מפגישתנו זו, ומילה יותר לא שמעתי ממך. אין זו כי בווירטואלית הייתי יותר נחמדה מהמציאות. וגם שזה כאילו "הספיק" לך. אכן השארת בי תהייות לגבייך ולגבי התנהגותם של אנשים (שלא נאמר: גברים) ברשת. גם בפרידה שלך ממני, כאילו נטלת את כל שמחת הפגישה ומיהרת איך לומר "להיפרד בנשיקת נימוס". כמה מעליב.
שירה.
וואהו !
בדיוק בשביל דיון כזה כדאי היה להקים את מערכת הקהילות הזאת.
אני בטח אצטרך לחזור ולקרוא את מחרוזת התגובות מספר פעמים - כדי להפנים וכדי להגיע לכל המשמעויות היותר מעמיקות.
לא אתפלא אם ישתמשו בחומרים הנמצאים כאן בקבוצות למידה אקדמיות. ממש חומר אותנטי באיכות מעמיקה וטובה.
זר כוכבים ממני. אני שמח שהגעתי לבלוג שלך.
בועז
לראייתי .
הנושא הזה כ"כ מורכב ותלוי כ"כ הרבה פרטים שלא ניתן למדוד אותו, בכלים פשוטים של קיטלוג כפי שבחרת ב4 סעיפים . הוא ראוי למחקר ,ארוך טווח ועמוק מאוד ,לאורך שנים .
על אנשים קבועים ומשתנים ,בגילאים שונים ,במצב משפחתי שונה , הוא ראוי למחקר גם על פני תרבויות שונות .
לכן
קצת קשה לי למצוא נקודות להתדיין עליהן אח"כ לסתור אותן
שירכיבו את התשובה לשאלתך , זה פשוט נושא ענק .
אבל אני שמחה שהזמנת אותי להשתתף
סופ"ש רגוע .
ואתמול....הוירטואלי לבש מפגש מרגש אמיתי...היתה קבוצה גדולה שקמה מכיסא המחשב..
והגיעה לשמוע ולהשמיע....וזה..לא מפתיע ומבטיח :-)
מסכימה איתך..
אותם ההירהורים..
כאן..בחדר הפרטי..מול המחשב..באווירה האינטימית בה המוזה יוצאת לעולם..
נראה שאנו יותר אמיתיים...
וכן...שואלת גם..
איך לבעולם הלא וירטואלי נביא את עצמנו כה מענינים ומופלאים..
נראה שההשראה ההדדית כאן..היא מעצימה בענק את הכתיבה והביטוי...
שמוליק והקהילה,
לטעמי המרחב הוירטואלי משמש כמעבדה מעולה חסרת תחליף לניסוי רעיונות והגיגים מעובדים למחצה, המאפשר שיפורים והפריה הדדית דינמית. (כמו בפוסט הנוכחי).
המציאות, לעומת זאת מתבטאת בעשיה והתמודדות עם קשיים ומכשולים העלולים אף להכשיל את המשימה.
האנלוגיה היא - בין האוננות המענגת לבין האקט האמיתי על כל תכונותיו ומרכיביו.
החשיבות המעשית בשיח הוירטואלי היא אך ורק במידת חילחולו לעולם הריאלי, אם כי עושה רושם שלא מעט חברים מתבשמים ומתענגים מהחיכוך והיחסים הוירטואליים.
אישית, אני מאותגר ולומד לא מעט מסיעורי המוחות, מהיצירתיות הבושרית ומהרעיונות והחידודים המועלים בקפה.
לאור האנלוגיה שלך יתכן והיה כיף לבלות גם בפאב-דה מרקר שבו יתעופפו קטעים ובדיחות עסיסיים יותר.
למחקר בארץ ובעולם בקרב בני נוער, סטודנטים והאוכלוסיה הכללית תשובה כפולה:
עבור חלק מהאנשים, השימוש באינטרנט הוא חלק משאר הקשרים (רוב השימוש הוא עדיין אימייל), ואנחנו מתקשרים עם אנשים -- בעיקר הקרובים לנו -- באינטרנט, בסללורי ופנים אל פנים. ישנם אנשים מוחצנים, פעילים חברתית גם פנים אל פנים, המרחיבים את הקשרים שלהם דרך הרשת.
עבור חלק אחר מהאנשים, הפעילות הוירטואלית מפצה על חסך בקשר פנים אל פנים.
מה מנבא את הקשר בין רשתות וירטואליות ל"ממשיות" ? ההקשר של ההתקשרות, מטרת ההתקשרות (משחק אסטרטגיה, תמיכה רגשית, מידע, דייטינג), חוזק הקשר, שיוך קבוצתי (קבוצת תמיכה לחולי איידס יפגשו רק אנונימית ברשת), הגיל (אצל בני נוער וסטודנטים בארץ ובקנדה כמעט כל הקשרים הם מקומיים, למרןת שהקנדים נוסעים מאות קילומטרים מהוריהם), קוי אישיות, והמרחק הגיאוגרפי.
קשר שלא מטפחים אותו דועך. יש נטיה לקשרים חזקים (תדירות גבוהה, אמון, הדדיות, מחויבות, זמו היכרות ממושך) לגלוש ליחסי פנים אל פנים ולתקשר בכל ערותי התקשורת, גם בקרב בני נוער ישראלים. אולם ברור הוא, שרוב ה"חברים" שאדם מוצא ברשת יוגדרו כ"קשרים חלשים".
כתיבת הבלוג איננה הפעילות הנפוצה ביותר לרשת הוירטאולית, אולם היא מיוחדת לה: היא מעניקה " אפקט זר", כמו שיחה אינטימית ברכבת עם נוסע אלמוני, שעל פיו אדם בוחר את מידת חשיפתו ואת זהותו הוירטואלית, יחד עם אפשרות ליחסי גומלין של תמיכה רגשית. אני חושב שרק במקרים ספורים (כמו בחלק מקהילת הספרים) , היחסים יגלשו ליחסי פנים אל פנים של קפה ממשי.
גישה מצוינת.
אנסה לתרגל זאת בבית. אני רק מקווה שלא יעשנו לידי. ככה זה בפאבים. ולא חשוב מהם החוקים החדשים.
חשוב רק לזכור שישנם כאלה שהחופש והשחרור לא עושים אותם מרשימים יותר, אלא דווקא פחות.
בעייה נוספת היא שרובנו ככולנו כ"כ שטופי מוח מינקות ושבויים בקונספציות, שלא תמיד קצת אלכוהול יוכל לעשות את העבודה...
כמה נכון כתבת.
בוירטואלי אנחנו אחרים
פורקים רגשות מול המסך
כאלו אף אחד לא "רואה" אותנו
באמת.
כאשר הבנתי שיש כאן שקיפות מאוד
גדולה הורדתי פוסט שכתבתי.
אני רואה בזה גם סוג של ריפוי וריגוש
לנפש שלנו שהייתה רוצה לקבל
יותר ממה שיש במציאות
תודה על הפוסט
מאוד נכון ואמיתי
השאלה היא כמה לאפשר לעצמך להיחשף
והאם ישנה סכנה שהחשיפה הזו דרך הוירטואל
תוכל להוביל להיפגעות כלשהי בממשי.
קשה לדעת ולכן קשה להסיר את המחיצות.
אני לומדת צעד אחר צעד
מסתכנת לאיטי
אמנות התגובה.
הדיון מתנהל לו כבר תקופה,
ובכל זאת
מידי מספר ימים
ממגיעה לה
הארה מעניינת חדשה.
==
אשמח מאד לשמוע גם את דעתכם.
=
היא בהחלט מסקרנת ורלוונטית.
אחשלי, מקווה שאני לא מיפריעה לך עכשיו באמצע הלילה, אבל תשמע יש לי כאן פשוט להכיר לך עכשיו שני חברים טובים שלי, שהבאתי איתי במיוחד כדי שיראו מה שהולך כאן, אצלך, פה, בפוסט הזה שמעלינו - יו, וואלה באמת מעלינו, בטח פוסט אלוהי, שנייה, תן לסדר ת'עניבה! אוקיי, רדי - אז ככה, מאן, שומע? אמרתי להם: "בואו, בואו איתי, זה בדיוק הדיון בשבילכם. אתם תאהבו אותו. בול מתאים לכם". אקיצר אחרי שגביתי מהם כסף כרטיס כניסה 50 ש"ח מכל אחד מהם (ואני מבקש ממך, אגב, בהזדמנות זו, אם אפשר שתרביץ כבר עוד פוסט אחד חדש, הגיע הזמן באמת, אתה לא מצפה ממני שאעשה קסם ואשכנע ת'אורחים שלי לשלם על אותו דבר פעמיים? לא ישלמו לי, מבין?! אז בחייאת, אוקי!)
אניווי, תכיר:
זה מר אאוטינג
וזו וגברת רילי
(פה אחרי תספורת כאסח שעברה במספרה אמיתית. אמרתי לה "לכי להסתפר באינטרטט", לא שמעה בקולי הדפוקה הזאת, והנה, תראה, תראה מה שעשו לה בסבבי קווים - איזה סבבה של קרחת....)
אז ככה: מר אאוטינג הוא מה שאנחנו קוראים בריל לייף מג'נון על האינטרטט. וגברת רילי היא מה שאנחנו קוראים בחלל הוירטואלי סתם טוקבקיסטית מגעולה. מה שלא יהיה, ברשותך נעביר את רשות הציבור לצמד חמד שכבר מושכים לי פה תחולצה מרוב שאין להם סבלנות לחכות והם רוצים כבר לדבר ולהשתתף בדיון... הנה, הנה, בבקשה, אחשלי, קבל אותם במחיאות כפיים סוערות...
"אאוטינג, הנה המיקרופון אני מחכה לכם שמה... מה אאוטינג? מה אמרת? תכסף חזרה?... טוב, עזוב, עזוב אותי עכשיו, המיקרופון אצלך בידיים, נדבר על זה אחר כך, כולם שומעים, דבר... אני מחכה לך פה, אל תדאג, אני לא בורח... כן ממי, רילי, לא בורח, מה ששמעת... תקבלו תכסף חזרה הבנתי... אבל קודם כל, תגידו משו... הנה, אני פה מחכה לכם מאחורי הוילון הירקרק למעלה עם הלוגו של דה מרקר... דונט וורי בי הפי או משהו..."
... טוב, נודניקים, יאללה עזבו אותי, אני חייב ללכת... די כבר ג'אנקים שכמותכם... מי אתם בכלל... ותודה לך שמוליק, מלא מלא תודה על פוסט מלמד ומעורר מחשבות, וגם על אחלה שתייה שיש לך כאן בפאבלוג הזה שלך... ואתה... אתה תעוף לי מכאן אתה
... הנה, מרוצה עכשיו? 
... וזה כולה עשיתי עליף רק פוו... ואת גם כן את
יה חתיכת מוצצת (כל עוד הפה שלך ככה, כן...), עופי לי מהעיניים או ש... יודעת מה... עזבי, הנה לך
תסתמי...
שמוליק, מלך, אחלה פוסט. קיבלת גם כוכב כמובן.
וואלק מזמן מזמן לא נזרקתי ככה לחשוב על הנושא
בראש צלול
בתוך פאב... ש... ש...
היי, וואי, מה זה, מי השיכור הזה שכתתב שמה מאחוריי?
שמוליק מצטער...
לא יודע מה קרה,
נראה לי הפוסט שלך עלה לי לראש!!!
כמי שמחשיבה את עצמה כ"שועלת אינטרנט ותיקה" אני חושבת שהתשובה לא חד משמעית.
הערוץ הוירטואלי הוא אכן כלי מודרני נהדר להעצמה אישית ולהתרחבות חברתית.
ככלי תקשורת ופאב הוא לכאורה אינו שונה מהמוכר לנו עד כה. הוא למעשה עוד אמצעי מפגש ואמצעי תקשורת בין אנשים.
החידוש הגדול הוא בכך שהוא מאפשר קשר ותקשורת בין זרים בדרך שלא התאפשרה קודם מעולם. לא בקלות פנינו בעבר לאיש זר ברחוב רק כי נראה לנו איש ראוי ופצחנו בשיחה עימו.
אפילו בפאב הריאלי בימינו אנו עדיין קשה לפצוח בשיחה עם אדם זר לחלוטין.
יש כאן אם כך משהו שמעבר - יש כאן לדעתי מועדון היכרויות ענק ורב מימדים.
אולי יש כאן ממש מהפיכה חברתית ?
וואו כל הכבוד לך דיון של חודשיים זה ממש משהו
מגיע לך הרבה כוכבים על הניהול
אבל אין לי.
קראתי חלק מהתגובות וזה מרתק
עינת הוירטואלית
כוכב ממני והאמת אני מתרגשת כל פעם מחדש שהכוכב אומר לי כאן - תודה
מסכימה עם ליזה בכל מילה
אם היא לא היתה עם תמונה
אולי הייתי מעתיקה וכותבת שאני חשבתי זאת
;)
אדע לנהוג כמו בארט סימפסון: "לא להעתיק" לא להעתיק" 100 פעם לפחות :)
האמת שמעולם לא העתקתי :)
רעות
ואני אומר .....
למקסם !
תמהיל של מה שכתבו טל א.היקרה ,ואדםש. ,כן שוב הוא כתב את מה שצריך !
אמת ! אין חכם כבעל ניסיון !
תשתמש באנשי "אפלטון" בכיכר ,לא קפה קפה בכיכר המדינה ,אלא ההיא באתונה ,
כל האמת ,ורק את האמת .או שכן או שלא !!!
הי
אני קוראת את הפוסט וחושבת לי
שהנושא שהעלית לדיון הוא מעניין במיוחד
ומעסיק את האדם המודרני שחי בצל האינטרנט.
האינטראקציות אחרות ומביאות את הקשיים ואת היתרונות.
לטעמי,קשה לגשר על הפער בין הוירטואליה לריאליה
אבל אם זה קורה הרי זה משובח.
אני חושבת שאפשר ממש "להתאהב" באנשים מרחוק
אבל משיכה חיצונית היא גם חשובה...
ולא...תמונה לא תמיד מספיקה.
הבעות פנים,קול,שפת גוף כל אלה הם-הם מה שמקשים.
בכל מקרה,גרמת לי להרהר.
תודה
נהנתי מאד לקרוא
את הפוסט ואת כל התגובות
מצאתי שהדיון הזה מרתק במיוחד.
על כל מה שכבר נכתב,
אני חושבת שהמדיה הוירטואלית נותנת ביטוי
של התודעה על כל גווניה (מחשבה, רגש, רעיונות...). היא לא פחות אמיתית
או יותר אמיתית מהמציאות. כמובן שכל אחד בוחר
כמה לחשוף, אם לחשוף וכו. אבל הוריטואלי מאפשר
לחשוף יותר צדדים של התודעה.
יפה יהיה למנף ולגשר מחשבות רעיונות טובים מן הוירטואלי למציאות.
תודה שמוליק על הדיון המרתק שפתחת כאן.
בס"ד
שלום שמוליק
אין עליך...אתה מביא נושא מעניין, וגם קוראים שמגיבים. וזה יפה...אני כאן אחרי התגובה המאה
.
אז לעצם העניין... לדעתי הכל ווירטואלי.
כל מה שיש או שאנחנו חושבים שיש זה בלאו הכי פרי הדימיון.
מצד שני, אם ננסה לדמיין שהקיר לא קיים...בום!!! וזה לא נעים.
מה שקורה באינטרנט זה קרוב ביותר למה שקורה במוח שלנו, מבחינת תהליכים קוגנטיבים. ובכל זאת קיים שוני מהותי ובהיבט ארצי מאוד, לדוגמא: במוח אפשרי להסריט סרטים שאף פעם לא יגיעו לתביעת דיבה. (וגם הדוגמא עם הכניסה בקיר).
אם אני לא טועה כבר קיום השיח הוורטואלי לא ממש וורטואלי, כי "עבריין קל" יכול להיקנס על ידי הוצאתו מהפורום. "ועבריין ממש" אפשר לעקוב ולמצוא אותו לפי כתוב IP. ואם יש כאן מומחה במחשבים הוא מוזמן להוסיף על דברי אלו.
אז מה נותר מהווירטואלי באינטרנט...לדעתי לא הרבה, וטוב שכך.
הפורום שלך זאת דוגמא מצויינת, הכל אנשים אמיתיים ביותר, ויש גם תמונות(ואתה נראה בתמונה מצויין, בדיוק כמו בחיים).
אני כבר שנים לא אנונימי באתר "תפוז אנשים"(בפורום אקטואליה, ויש לי שם גם בלוג בעניינים של: חברה דת ומדינה). כך שאף פעם לא חסיתי מאחורי ניק (למעט באתרי היכרויות...הי בנות אני לא פנוי כרגע). מה כן, יש דברים שפעם כתבתי והיום אני לא אכתוב או שהייתי כותב אחרת. וגם זה לא מדוייק לגמרה כי בחמש שנים ויותר של כתיבה גם האדם משתנה, ובאמת אני לא אותו אחד.
התת מודע הוא אין סופי, החלום יכול לשמש פשפש לתת מודע. כל מה שווירטואלי נמצא שם, רק מי ששוכח שיש גם גוף וריאות בגוף שצריכות לנשום ולב שצריך לפעום...יכול להמשיך לישון...תי לה לי לה לי
.....
צאו תהנו והעיקר תחיו, כי "יום שעובר זה יום שעובר", ועכשיו ממש נעבור לשקיע ווירטואלית...
שמוליק יישר כח בהפעלת הפינה שלך כאן בקפה.
תמיר קרני
תודה על המאמר וההפניות אני חושב שהדימוי החדש
דימוי הרשת למרחב מחבר הוא ייצוג הוירטו virtu והמובן של וירטו-אלי מקבל את ערך העמוקה והאוניברסליות מה שכינו קדמונים - "המידה הטובה".
סקונד לייף מאפשר לנו לייצג דברים בתודעה שלנו ולפעול מתוך הייצוג הזה. היא אולי אינה המציאות אבל היא חלק מהמציאות ומרכיבה את הדבר המופלא הזה שכולנו שותפים בו.
המודעות שלנו אינה מדומה, אינה יכולה להיות מדומה ואת זה בירר הקרטזיאנו בניסוח "אני תופס/מודע משמע אני קיים" (שמוכר יותר בתרגום הפשטני "אני חושב משמע אני קיים").
המודעות מכילה דמיון ודימויים והמציאות ה"וירטואלית" זאת המשקפת את ה"מידה הטובה" של הדברים המיוצגים בה הולכת ומתפשטת בעולם ומגלה את עוצמתה בלחבר את כולנו בתובנות והכרות אוניברסליות. המודעות יש לה מרכיבים רבים, חלק מהם היא מערכת הייצוגים אבל מתווספת אליהם המערכת הסובייקטיבית של ההתנסות. אנשים שלא התנסו בדיונים עמוקים לא יכולים להכיל את הערך של ההשתתפות שלהם בתהליכי יצירה משותפים כמו זה שמתרחש בSECON LIFE וכמו זה המתרחש כאן ובמקומות דיון רבים ברחבי האינטר-ברס
הרשת דומה בתכונותיה לרשת נויירונים כמו כל תהליך טבעי, אבל היא מרחיבה את תכונות הסינפסה שמציאות האינטר-ברס מייצג אדם ומאפשרת חשיפה ואינטרקציה.
נירה,
אם תבחני את המפגש של מאמן-מאומן תוכלי לראות ש"יומן", "רשימת ייעדים", "בחינה של נושאים" הוא דבר שנגיש לכולם, אבל לא כולם עושים אותו. המאמן והמפגש וודאי מאפשרים לאנשים לעשות מעשה ולהתחייב לעצמם. אבל רוב האנשים לא עושים את זה לא במסגרת "ללא יחסי מאמן" הרגילה של החיים ולא פעם גם במסגרת האימון הדבר לא צולח.
המרחב המשותף המתגלה בבלוגוספרה, בדיונים והשיחות דרך "איקון" חסוי או שם ותמונה גלויים מאפשר לעשות דברים וליצור אם מבינים אותו ככזה. כל עוד יש התכחשות והדחקה של הפן הזה והצגת הרובד ה"בורח" של הדיונים וודאי שקשה למצוא את הערך שבסוג הזה של הדיונים.
כך את יכולה לצאת מהשיחה הקטנה הזאת כסתם ברברת שמישהו מתייחס לדברים שאמרת, ואולי תוכלי לראות שאם נבחן את ה"טכנולוגיה" נמצא בה שימושים משלימים למפגשים קצובים ממוקדי משימות.
המודעות למה שאתה עושה, והיכולת ללמוד מהאחר נסיונו והידע שלו וודאי משיקים לאימון. מאחר שבאימון יש משקל משמעותי לפרסונה המאמנת (בניגוד למה שמוצג בהרבה בתי ספר לאימון שנתקלתי בהם שמציגים את האימון כמשהו מכאני ורציונלי בלבד) כך גם בדיון ובבלוגים האיכות והיכולת שלהם ליצור רעיונות ופעולות ממש במציאות תלויה בפרסונות המעורבות בזה. אדם שלא בא להתאמן לא יזכה בכלום באימון. אדם שלא בא ליצור לא יזכה בכלום ביצירה המשותפת האפשרית בפלטפורמות כמו זו.
ברי
נירה,
" מה שמכונה כאן "וירטואליות" הוא היכולת של אדם לבטא תובנות פנימיות "....ציטוט
אין אימון בלי חלום! מכאן מתחיל המסע המשותף או הריקוד בין המאמן למתאמן אבל לאחר בירור ובדיקת החזון שזה שלב ראשוניבמודל האימון לטעמי, יש צורך לצקת תכניים של עשייה ויעדים ....
אינטרנט מאפשר לאנשים ל"ברוח" לדמיין..וזה בסדר.. לא צריך לחשוב על תוכנית עבודה, על רתימה, יעדים וכו..
ובזה טמון ההבדל הגדול לדעתי.
נירה,
מה שמכונה כאן "וירטואליות" הוא היכולת של אדם לבטא תובנות פנימיות ולבחון אותם. זה לא מחליף אימון אבל מלווה התפתחות של אנשים. וזה מה שעושים באימון לא?
מברוק על התגובות שעוררת, ועל החומר למחשבה שנתת...
היי שמוליק....שאלת "נדמה לי שקיימת השקה לתחום העיסוק שלך. "ׁאימון אישי ועסקי....
קראתי לגבי" אותנטיות, חופש, חושפנות ורב מימדיות "....וניסיתי למצוא נקודות השקה בין הוירטואליות שבפורומים או קפה דהמרקר לגבי האימון.
אני באמת חושבת שיש סוג מסוים של אנשים שהאינטרנט נותן להם הזדמנות נהדרת להיות וירטואליים, חולמניים, מגשימי חלומות ולא תמיד הם עצמם.
וזה נהדר. צריכה להיות גם במה לאנשים כאלו שרוצים לפנטז, לברוח מהיומיום, לשייט בעולמות וירטואליים..אני מניחה שיש להם את הקהל שלהם ומעריציהם או שונאיהם.
האימון הוא "תהליך המעצים אנשים למצות את הפוטנציאל האישי ולשפר משמעותית את הביצועים וההישגים שלהם בחייהם האישיים והמקצועיים.", לא רק שאין כאן משהו וירטואלי אלא להיפך, המיקוד הוא על העוצמות הקיימות באדם, על דברים שבוערים בעצמותיו, על מטרות שהוא רוצה להגשים רק שהוא מרגיש תקוע או שאין זמן וכו.
אימון חייב לחזק תובנות פנימיות של המתאמן זה מסע עצמי של אדם לתוך עצמו בעזרה של מאמן אבל אני לא רואה בו וירטואליות..
היי שמוליק,
פוסט אינטראקטיבי לחלוטין הפוסט שלך,וכל הכבוד אתה קשוב להלך הרוח של המגיבים,
ושמתי לב...... החלפת את המילה לגשר,גשר בין העולם הוירטואלי לעולם שלנו,אהבתי......
לשבור מוסכמות,לזרוק הצידה את כל הבולשיט לפתוח את הלב,"והעיקר לא לפחד כלל"
ןלך שמוליק שבוע מדהים שיהיה
בעיני המציאות המדומה, כמו בסקונד לייף היא האמיתית. זאת משום שהמציאות שכל אחד נקלע אליה היא מקרית וכל אחד יכול להיות הרבה דברים אחרים. בעולם וירטואלי אנו יכולים להיות מה שאנחנו רוצים להיות בלי אילוצי הסערות שנקלענו אליהם בלי בחירתנו. אף אחד מאיתנו לא בוחר איפה להיוולד. אנו יכולים בסקונד לייף לשנות זהות, עם, חברים, מראה חיצוני, אישיות וכמעט כל דבר. על כך פרסמתי פוסט כאן בדה מרקר קפה ובYNET
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3420674,00.html
בדה מרקר קפה כתבתי:
נוירולוגיה של פרצפציה במציאות מדומה: למשל המשתנים הטכנולוגיים (למשל רזולוציה) הקריטיים ל"פרצפציה המדומה" (של המשתמש במציאות מדומה). כמו כן יש לציין את ההבדל בין החושים השונים שיוצרים את הפרצפציה הוירטואלית. פסיכולוגיה של מודעות במציאות מדומה: יש לציין שמציאות מדומה מפתחת "מודעות מדומה" (סוג המודעות של אדם המצוי במציאות מדומה), "מודעות-עצמית מדומה" ואפילו "אני-מדומה" נוכחות: א. דרגות של נוכחות (סיפור בע"פ, סיפור בכתב, סרט קולנוע, משחק מחשב, מציאות מדומה חלקית בסקונד לייף, מציאות מדומה טוטאלית עם קסדה וכפפות, מציאות מדומה של משתמש בסמים). נושא הנוכחות ופרדוקס הנוכחות קיימים לא רק "במציאות המדומה הדיגיטאלית" אלא גם "המציאות המדומה האנאלוגית", מסיפורים בעל פה ועד לקולנוע. סיפורים בעל פה וקולנוע, מעוררים תופעות פסיכולוגיות כמו אימה ופחד ותופעות פיזיולוגיות כמו זקפה מינית. ב. פרדוקס הנוכחות: אנו יודעים שזו לא מציאות, אך אנו מגיבים כאילו שזו מציאות. אז מה עושה את ההבדל ביניהם? פיסיקלי/לא פיסיקלי? ריאלי/לא ריאלי? אובייקטיבי/סובייקטיבי?
א. באיזו מידה הפילוסופיה של התודעה, של המודעות העצמית ושל האני יכולות לקדם את הטכנולוגיה של המציאות המדומה? ב. באיזו מידה הפילוסופיה יכולה לתרום למושג הנוכחות? ג. האם יש מ"מבחן טיורינג" ל"מציאות מלאכותית" (כמו אינטליגנציה מלאכותית)? כלומר, האם יהיה מצב שבו טכנולוגיית המציאות המדומה תתקדם כל כך עד שנגיע למצב שאני כצופה במישהו שמתנהג במציאות מדומה לא יכול להבחין בין התנהגותו במציאות מדומה לבין התנהגותו במציאות ריאלית? ד. האם יש מבחן סירל (החדר הסיני) למציאות המלאכותית? כלומר, האם יהיה מצב שבו טכנולוגיית המציאות המדומה תתקדם כל כך עד שנגיע למצב שבו אני כמתנסה במציאות מדומה, לא יכול להבדיל בין המודעות שלי לעולם הפיזי, לאנשים אחרים ולעצמי במציאות מדומה, לבין המודעות שלי לעולם הפיזי, לאנשים אחרים ולעצמי במציאות האמיתית? ד. מה ההבדל בין המציאות המדומה הדיגיטאלית למציאות המדומה האנאלוגית (סיפור בע"פ, סרט)? ה. נניח שהמיינד אינו משקף את המציאות אלא משמש לה כמודל. למשל מצלמה שחור/לבן ממדלת את המציאות בשני צבעים, ואילו מצלמה צבעונית ממדלת את המציאות בהרבה צבעים. באיזו מידה המציאות הוירטואלית הדיגיטאלית משמשת בסך הכל כעוד מודל מבין מודלים רבים של המציאות. דהיינו, שהמציאות אינה כמו גרעין קשה של אפרסק (הפיזי, המציאותי, האובייקטיבי) אלא עוד קליפה של בצל שמורכב כולו מקליפות: הקליפה שטכנולוגיית הדיבור בעל פה ממדלת את המציאות בסיפור, הקליפה שטכנולוגית הכתב ממדלת את המציאות בספר, הקליפה שטכנולוגית הקולנוע ממדלת את המציאות בסרט, הקליפה שטכנולוגיית המחשב ממדלת את המציאות בVRE וכו'. אם זה כך , אז "המציאות" אינה קיימת שם, אלא המציאות היא המודל של הטכנולוגיה שהייתה קיימת כשנולדנו ואילו המציאות המדומה היא המודל של הטכנולוגיה שהופיעה אחרי שנולדנו. ו. נגיד שסעיף ה נכון. האם זה יעזור לנו לקדם את טכנולוגיית הVREאהלן שמוליק,
הפוסט גרם לי לחשוב אם אני עופר מלמד במופע שלי
כפי שאני בווירטואלי כך גם בממשי?
אז א. הפוסט הוא הזדמנות לבחון את זה.
וב. בשנים האחרונות אני במסע של לרדת מכמה נושאים מרכזיים:
1. שיפוטיות. אני מפטר את חבר השופטים אצלי כמעט כל פעם מחדש.
(יש לי חשק לכתוב עכשיו פוסט על שיפוטיות.) אני כבר כותב אותו במיינד.
2. ה Looking Good או "מה יגידו"? או "איך אני נראה, נשמע, נקרא"..
מבחינתי זה קיים בכל המימדים, ההבדל הוא במינון.
תודה!
What we think, us what we create
We are in Touch
עופר
שרון: אהלן שמוליק, אהבתי מאד את מה שכתבת.
תמיר: גם אני!
שרון: מוכרח להודות שלא קראתי את שאר התגובות אך לדעתי (וסליחה מראש אם כבר אמרו)
'אותנטיות' היא מילה המתארת משהו נזיל, גמיש, דינאמי. בעיני יש מידה שווה \ שיעור שווה
של אותנטיות בוירטואלי VS המציאות - התוכן עשוי להיראות שונה אך בפועל, היא שווה.
תמיר: וואי וואי אחינו, אכלת לו ת'ראש ... יאללה, תן כוכב ובוא נברח לו :)
שמוליק היקר.
מתפנה להצטרף לרכבת הפוסט שלך אך עתה.
על אף שכבר קראתיו שלוש וארבע פעמים.
וכן את מרבית התגובות המעולות.
עבורי הוירטואלי הינו גשר לאמיתי.
מפצח הגנות, מנפץ מוסכמות. גילוי חדש ומרתק שלי עם עצמי ועם הסובבים אותי.
ביום שבו התעוררתי ככותב וכמגיב גיליתי אדם פתוח יותר ומשוחרר יותר.
מבין שכולנו מדממים, מאושרים, בוכים, רעים, טובים, חזקים וחלשים.
החשיפה עבורי היא תרפוטית ומזככת.
גם אני מרגישה שאני משתחררת מפוסט לפוסט. מעיזה יותר. אבל זאת בחירה שלי (ושל חלק מהאנשים כאן בקפה) ללכת לכיוונים אישיים מאד. אולי סוג של -
בוא נעבור עוד מחסום רגשי
השמיים לא התמוטטו, השכנים עוד לא מצביעים עלי במכולת
אז בוא נעיז עוד קצת ונוריד עוד עטיפה, נראה מה יהיה
...
משהו כזה
כמובן שיש הבדל גדול בין הבלוג למציאות, בעוד הבלוג הוא אוסף רגעים "קפואים", המציאות דינאמית ומורכבת ממשתנים רבים ואילוצים פנימיים וחיצוניים שלא ניתן לערוך בזמן אמת.
לא תמיד תראה רצף אחיד בין כל רגע "קפוא" כזה לבין איך שאנחנו במציאות, מי יותר ומי פחות. ואתה, כמה פעמים כתבת משהו והסתכלת עליו אחרי כמה ימים רק כדי לגלות שהוא משקף מצברוח אחר? במציאות אתה כבר לא שם, בבלוג אתה כן - שניהם אמיתיים, אותנטיים, אבל שונים במהותם.
הקפה/בלוג הוא אינדיקטור לפוטנציאל, ברי המזל מצליחים לממש אותו, כל השאר עושים את המסע בדרך לשם...
פוסט יפה וגם קובץ מעניינים הצלחת להביא לכאן, מצויין.
מילוש.
חבל שאני לא יכולה לתת לך כאן עוד כוכבית,
אז קבל ממני נשיקה גדולה!
ת ו ד ה ל כ ו ל כ ם
=
=
בחייכם, עזבו את האלכוהול
הוא שימש עבורי
"כלי טריקי" להמחשה (אבחנת מיד, אדם).
=
ובכלל, מסתבר שיש כאלה
ששותים קפה מפולים
בעלי אפקט חזק מזה של אלכוהול (תודה דה מנדלסון)
ביחד עם קוניאק (אחלה אבא של ג'קי). =
==
ברור, שהחיים שלנו
כבר לא מתנהלים במימד הפיסי בלבד,
אלא גם במציאות הוירטואלית (תודה מוטליס)
=
כאן, ניסינו יחד
לעמוד על פער
בין האותנטיות שלנו במציאות
לבין זו לוגמת הקפה? (ניסוח נהדר של inspire).
=
חלקנו סבורים, שאצלם הפער בלתי משמעותי.
תחושתם היא,
שאמנם אנו מורכבים מפסיפס של התנהגויות ומעשים,
ואכן, במימדים שונים ובמקומות שונים
אנו מתנהלים אחרת (טל),
אלא שבסך הכל המדובר באותו בן אדם
בסיטואציות שונות (אתי).
=
יש כאלה, שנוח להם יותר דווקא במציאות.
=
ואילו חלק מאתנו מרגיש משוחרר יותר בקפה,
מן תחושה כזו,שהלב והראש נפתחים (אורית),
ומשתחררות להן חרצובות הנשמה (חנוך גיסר-איירבוס).
=
וממקום של תובנה זו
שינינו כיוון,
=
להרגיש את הנפלא הזה - גם במציאות
(סיגל-shine, סיגל רוה, לילך ואורית).
==
=
ומה אני?
=
אהבתי גם את שכתבה ענת בוארון:
"בשורה התחתונה אני חושבת,
שהאמת מורכבת מהשילוב
של כל מה שנאמר כאן".
=
ובכל זאת,
אצלי הייתי רוצה
לרתום את הוירטואלי לטובת האמיתי !
=
ותודה לסיום
הפוסט הזה מיוחד עבורי
גם בשל השינויים הרבים
שבצעתי בו.
לאור תגובותיכם.
=
בגרסתו הנוכחית
פוסט זה אינו יצירה שלי בלבד,
אלא כזו שגובשה בעזרתכם.
=
ועל התוצאה רבת הסיפוק הזו,
אני שולח לכולכם,
ידידי לקפה ושותפי לפוסט הזה,
=
תודה גדולה
=
=
=
ת ו ד ה ל כ ו ל כ ם
=
=
בחייכם, עזבו את האלכוהול
הוא שימש עבורי
"כלי טריקי" להמחשה (אבחנת מיד, אדם).
=
ובכלל, מסתבר שיש כאלה
ששותים קפה מפולים
בעלי אפקט חזק מזה של אלכוהול (תודה דה מנדלסון)
ביחד עם קוניאק (אחלה אבא של ג'קי). =
==
ברור, שהחיים שלנו
כבר לא מתנהלים במימד הפיסי בלבד,
אלא גם במציאות הוירטואלית (תודה מוטליס)
=
כאן, ניסינו יחד
לעמוד על פער
בין האותנטיות שלנו במציאות
לבין זו לוגמת הקפה? (ניסוח נהדר של inspire).
=
חלקנו סבורים, שאצלם הפער בלתי משמעותי.
תחושתם היא,
שאמנם אנו מורכבים מפסיפס של התנהגויות ומעשים,
ואכן, במימדים שונים ובמקומות שונים
אנו מתנהלים אחרת (טל),
אלא שבסך הכל המדובר באותו בן אדם
בסיטואציות שונות (אתי).
=
יש כאלה, שנוח להם יותר דווקא במציאות.
=
ואילו חלק מאתנו מרגיש משוחרר יותר בקפה,
מן תחושה כזו,שהלב והראש נפתחים (אורית),
ומשתחררות להן חרצובות הנשמה (חנוך גיסר-איירבוס).
=
וממקום של תובנה זו
יש המחפשים דרך
להרגיש את הנפלא הזה גם במציאות
(סיגל-shine, סיגל רוה, לילך ואורית).
==
ומה אני?
=
אהבתי גם את שכתבה ענת בוארון:
= =
"בשורה התחתונה אני חושבת,
שהאמת מורכבת מהשילוב
של כל מה שנאמר כאן".
=
ובכל זאת,
אצלי
הייתי רוצה
לרתום את הוירטואלי לטובת האמיתי (דניאל).
=
ואמנם, לאור תגובותיכם
ליטשתי ושיניתי את הפוסט המקורי,
כך שבגרסתו הנוכחית
הוא אינו יצירה שלי בלבד,
אלא כזו שגובשה בעזרתכם.
=
ועל הסיפוק הגדול הזה,
לכולכם,
ידידי לקפה ושותפי לפוסט הזה,
=
תודה גדולה
=
=
ת ו ד ה ל כ ו ל כ ם
=
עזבו את האלכוהול
הוא שימש עבורי
"כלי טריקי" להמחשה (אבחנת מיד, אדם).
=
ובכלל, מסתבר שיש כאלה
ששותים קפה מפולים
בעלי אפקט חזק מזה של אלכוהול (תודה דה מנדלסון)
ביחד עם קוניאק (אחלה אבא של ג'קי). =
==
ברור, שהחיים שלנו כבר מתנהלים במימד הפיסי בלבד,
אלא גם במציאות הוירטואלית (תודה מוטליס)
=
כאן, ניסינו יחד לעמוד
על פער
בין האותנטיות שלנו במציאות
לבין זו לוגמת הקפה? (ניסוח נהדר של inspire).
=
חלקנו סבורים, שאצלם הפער בלתי משמעותי.
תחושתם היא,
שאמנם אנו מורכבים מפסיפס של התנהגויות ומעשים,
ואכן, במימדים שונים ובמקומות שונים
אנו מתנהלים אחרת (טל),
אלא שבסך הכל המדובר באותו בן אדם
בסיטואציות שונות (אתי).
=
יש כאלה, שנוח להם יותר דווקא במציאות.
=
ואילו חלק מאתנו מרגיש משוחרר יותר בקפה,
מן תחושה כזו,שהלב והראש נפתחים (אורית),
ומשתחררות להן חרצובות הנשמה (חנוך גיסר-איירבוס).
=
וממקום של תובנה זו
יש המחפשים דרך
להרגיש את הנפלא הזה גם במציאות
(סיגל-shine, סיגל רוה, לילך ואורית).
==
ומה אני?
=
אהבתי גם את שכתבה ענת בוארון:
= =
"בשורה התחתונה אני חושבת,
שהאמת מורכבת מהשילוב
של כל מה שנאמר כאן".
=
ובכל זאת,
אני הייתי רוצה
לרתום את הוירטואלי לטובת האמיתי (דניאל).
=
ואמנם, לאור תגובותיכם
ליטשתי ושיניתי את הפוסט המקורי,
כך שבגרסתו הנוכחית
הוא אינו יצירה שלי בלבד,
אלא כזו שגובשה בעזרתכם.
=
ועל הסיפוק הגדול הזה,
לכולכם,
ידידי לקפה ושותפי לפוסט הזה,
=
תודה גדולה
=
=
ת ו ד ה ל כ ו ל כ ם
=
עזבו את האלכוהול
הוא שימש עבורי
"כלי טריקי" להמחשה (אבחנת מיד, אדם).
=
ובכלל, מסתבר שיש כאלה
ששותים קפה מפולים
בעלי אפקט חזק מזה של אלכוהול (תודה דה מנדלסון)
ביחד עם קוניאק (אחלה אבא של ג'קי). =
==
ברור, שהחיים שלנו כבר מתנהלים במימד הפיסי בלבד,
אלא גם במציאות הוירטואלית (תודה מוטליס)
=
כאן, ניסינו יחד לעמוד
על פער
בין האותנטיות שלנו במציאות
לבין זו לוגמת הקפה? (ניסוח נהדר של inspire).
=
חלקנו סבורים, שאצלם הפער בלתי משמעותי.
תחושתם היא,
שאמנם אנו מורכבים מפסיפס של התנהגויות ומעשים,
ואכן, במימדים שונים ובמקומות שונים
אנו מתנהלים אחרת (טל),
אלא שבסך הכל המדובר באותו בן אדם
בסיטואציות שונות (אתי).
=
יש כאלה, שנוח להם יותר דווקא במציאות.
=
ואילו חלק מאתנו מרגיש משוחרר יותר בקפה,
מן תחושה כזו,שהלב והראש נפתחים (אורית),
ומשתחררות להן חרצובות הנשמה (חנוך גיסר-איירבוס).
=
וממקום של תובנה זו
יש המחפשים דרך
להרגיש את הנפלא הזה גם במציאות
(סיגל-shine, סיגל רוה, לילך ואורית).
==
ומה אני?=
לסיכום אביא את שכתבה ענת בוארון:
=
"בשורה התחתונה אני חושבת,
שהאמת מורכבת מהשילוב של כל מה שנאמר כאן".
=
ואמנם, לאור תגובותיכם
ליטשתי ושיניתי את הפוסט המקורי,
כך שבגרסתו הנוכחית
הוא אינו יצירה שלי בלבד,
אלא כזו שגובשה בעזרתכם.
=
ועל הסיפוק הגדול הזה,
לכולכם, ידידי לקפה,
=
תודה גדולה
=
=
ת ו ד ה ל כ ו ל כ ם
=
עזבו את האלכוהול
הוא שימש עבורי
"כלי טריקי" להמחשה (אבחנת מיד, אדם).
=
ובכלל, מסתבר שיש כאלה
ששותים קפה מפולים
בעלי אפקט חזק מזה של אלכוהול (תודה דה מנדלסון)
ביחד עם קוניאק (אחלה אבא של ג'קי). =
==
ברור, שהחיים שלנו כבר מתנהלים במימד הפיסי בלבד,
אלא גם במציאות הוירטואלית (תודה מוטליס)
=
כאן, ניסינו יחד לעמוד
על פער
בין האותנטיות שלנו במציאות
לבין זו לוגמת הקפה? (ניסוח נהדר של inspire).
=
חלקנו סבורים, שאצלם הפער בלתי משמעותי.
תחושתם היא,
שאמנם אנו מורכבים מפסיפס של התנהגויות ומעשים,
ואכן, במימדים שונים ובמקומות שונים
אנו מתנהלים אחרת (טל),
אלא שבסך הכל המדובר באותו בן אדם
בסיטואציות שונות (אתי).
=
יש כאלה, שנוח להם יותר דווקא במציאות.
=
ואילו חלק מאתנו מרגיש משוחרר יותר בקפה,
מן תחושה כזו,שהלב והראש נפתחים (אורית),
ומשתחררות להן חרצובות הנשמה (חנוך גיסר-איירבוס).
=
וממקום של תובנה זו
יש המחפשים דרך
להרגיש את הנפלא הזה גם במציאות
(סיגל-shine, סיגל רוה, לילך ואורית).
==
ומה אני?=
לסיכום אביא את שכתבה ענת בוארון:
=
"בשורה התחתונה אני חושבת,
שהאמת מורכבת מהשילוב של כל מה שנאמר כאן".
=
ואמנם, לאור תגובותיכם
ליטשתי ושיניתי את הפוסט המקורי,
כך שבגרסתו הנוכחית
הוא אינו יצירה שלי בלבד,
אלא כזו שגובשה בעזרתכם.
=
ועל הסיפוק הגדול הזה,
לכולכם, ידידי לקפה,
=
תודה גדולה
=
=
ת ו ד ה ל כ ו ל כ ם
=
עזבו את האלכוהולהוא שימש עבורי
"כלי טריקי" להמחשה (אבחנת מיד, אדם). =ובכלל, מסתבר שיש כאלהששותים קפה מפולים
בעלי אפקט חזק מזה של אלכוהול (תודה דה מנדלסון)ביחד עם קוניאק (אחלה אבא של ג'קי). ==ברור, שהחיים שלנו כבר מתנהלים במימד הפיסי בלבד,
אלא הם מתנהלים גם במציאות הוירטואלית (תודה מוטליס)
=ניסינו יחד לעמוד כאן
על פערבין האותנטיות שלנו במציאותלבין זו לוגמת הקפה? (ניסוח נהדר של inspire). =חלקנו סבורים, שאצלם הפער בלתי משמעותי.תחושתם היא,
שאמנם אנו מורכבים מפסיפס של התנהגויות ומעשים,ואכן, במימדים שונים ובמקומות שונים
אנו מתנהלים אחרת (טל),אלא שבסך הכל המדובר באותו בן אדם
בסיטואציות שונות (אתי). =יש כאלה, שנוח להם יותר דווקא במציאות. =ואילו חלק מאתנו מרגיש משוחרר יותר בקפה,מן תחושה כזו,שהלב והראש נפתחים (אורית),ומשתחררות להן חרצובות הנשמה (חנוך גיסר-איירבוסmax-). =וממקום של תובנה זויש המחפשים דרךלהרגיש את הנפלא הזה גם במציאות
(סיגל-shine, סיגל רוה, לילך ואורית). ==ומה אני?=בהקשר זה
אהבתי את מה שכתבה ענת בוארון"בשורה התחתונה אני חושבת,
שהאמת מורכבת מהשילוב של כל מה שנאמר כאן".ואמנם, לאור תגובותיכם
ליטשתי ושיניתי את הפוסט המקורי,כך שבגרסתו הנוכחיתהוא אינו יצירה שלי בלבדאלא כזו שגובשה בעזרתכם.ועל כך
לכולכם, ידידי לקפה
=תודה גדולה על תגובותיכםשמוליק
יש לך את זה! אין ספק!
קבל ח"ח וגם כוכב!
אהלן שמוליק.
קראתי בשקיקה את הפוסט ועברתי על חלק ניכר מהתגובות.
קצת קשה להכנס לדיון בסופו (כמו בחיים)
והוצגו כל כך הרבה אסכולות שמכל אחת מהן אני יכולה להזדהות עם משהו.
בשורה התחתונה אני חושבת שהאמת מורכבת מהשילוב של כל מה שנאמר כאן (כמו בפוסט שלי שנרי הפנה אליו ועל כך אני מודה לו.
)
ולמי שפיספס - האמת היא כאן
סבא שלי עליו השלום נפטר בגיל 96 לפני תקופת האינטרנט והבלוג.
הוא נהג להכין קפה שחור ביחד עם קוניאק כל בוקר.
אני כנראה נושא חלק מ D.N.A שלו שותה קפה שחור ואת "האלכוהול" סופג מהאינטרנט ובפרט כאן cafe.themarker.com .
והדבר המדהים ביותר בחוויה של כתיבת מאמרים ופוסטים זה המפגש האמיתי עם הגולשים, מפגש שהופך את הוירטואלי למציאותי.
נושא מרתק העלית שמוליק. גם הצגת אותו באופן כה מושך ומסעיר-מחשבה, עד שלא יכולתי לעמוד בפיתוי לקרוא את כל הדיון מתחילתו ועד סופו. נראה שכמעט הכל כבר נאמר... בכל זאת הרגשתי צורך לתרום לדיון בנוגע לשאלה שבסוף הפוסט (למצוא דרך לרתום את הוירטואלי לטובת הממשי).
אני אכן מאמין שרשת חברתית וירטואלית היא סוכן של אותנטיות בין אישית. העולם הוירטואלי עוזר לאדם להוריד אזורים מסוימים מחומותיו ומסכותיו המקיפות אותו בעולם הממשי. בכך הוא מוציא החוצה מקצת מהאותנטי שבפנים. אם כי לא כל ההגנות יורדות ויש אף הגנות שעולות, למשל כפי שכתבה ilana214 ההגנות הנובעות מהידיעה של הכותב כי כל דבריו מתועדים.
אולם אם אדם זיהה בהודעותיו ובדרך התנהלותו ה"וירטואלית" פנים אותנטיות אשר הוא מרגיש כי מעוניין לבטאם גם בעולם ה"ממשי", הרי שעצם העלאת העניין למודעותו העצמית - כבר מקרבת אותו (ואולי אף מביאה אותו) לרתימת הוירטואלי לטובת הממשי.
שמוליק מתי אתה מסכם את מה שהיה עד כה?
תראה איזו הצלחה
היי שמוליק,
קודם כל קבל כוכב על הפוסט.
דבר שני לגבי הסוגיה איפה קל יותר להיות אותנטי?
אז נראה לי שבמקום שמרגישים יותר "מוגנים" שם אפשר להחשף יותר בקלות.
דיי פשוט לא?
למי שהמדיה הזו גורמת להרגיש מוגן מן הסתם יהיה קל יותר להחשף .
איפה אנחנו אותנטיים, רב מימדיים וחופשיים
ב"וירטואלי"? או במה שמכונה "מציאות"?
שמוליק ידידי.
שאפו !!!
מעניין, מסקרן, מגרה.
שאפו !!!
עבורי שימוש בהגדרות כמו אותנטי, רב מימדי (שאני לא בטוח שהבנתי למה הכוונה) או חופשי הן הגדרות מצב של התודעה. כמי שמשתמש בכלים של הפסיכולוגיה התהליכית וכשמה כן היא היא מסתכלת על הכל כתהליך ואיננה רואה את התודעה במקום קבוע אחד אלא רואה בחיים כאוסף של התנסויות ומצבי תודעה הנמצאים בהשתנות.
נסה לדמות זאת לנהר זורם ובנהר עיקולים, מכשולים, סלעים, שפך נהר, מדרון ...........אתה יודע כל הדברים הפיזים הללו.
ונניח לשם הדימוי בלבד כי מידי פעם באופן די קבוע אנחנו פוגשים בעיקול.
נתן לעיקול שלנו שם עכשיו: עיקול "דה מרקר קפה" (בעולם הוירטואלי) או עיקול שיננית (בעולם המציאות)
ונמשיך להניח כי העיקול שלנו נושא תמיד באותן תכונות פיזיות:
אותה זווית בדיוק. אותו באנר בעמוד או כסא לשיננית
אותם סלעים מסביב בדיוק. מבנה העמוד קבוע, הפונט באותו הגודל, הצבע זהה, הצבע של החדר לא השתנה.
האם זה אומר שנוכל לקבוע בוודאות כי תמיד נחצה את העיקול בדיוק באותו האופן?
האם תמיד נהיה יותר אותנטים, רב מימדים וחופשיים בדה מרקר קפה מאשר אצל השיננית?
האם אין עוד גורמים המושפעים מהרגע הספציפי בו בחרנו/הגענו אל העיקול?
אביב, קייץ, סתיו או חורף? האם איננו מושפעים מעונות/תקופות בשנה. אולי מעונתיות בעבודה.
השנה גשומה או אולי בכלל שנה שחונה? הבבורסה עולה ועולה.. ! פריחה בעבודה או אולי אבטלה.
גשם, שמש, סערה, אולי חמסין ? קבלתם עוד שני כוכבים בדרוג! אולי בכלל אתם מושפעים מהפוסט של אברי שהיה .. (השלימו לבד), איילת השיננית חיכה אלי חיוך ענק כשנכנסתי לחדרה !
מפעל הפטרוכימים שפך פסולת רעילה ... שזיהמה את הנהר... שהרגה את הדגים... ש... (חד גדיא) קניתם מניות של טיב טעם..... גאידמאק החליט לסגת מהעיסקה..... מניית טיב טעם צנחה ב - 16.2%...
אז מה אתה עדין חוצה העיקול תמיד באותה צורה?
ועוד הערה קטנה ידידי :האם בחירה בחיים ללא אלכוהול פירושה פחות אותנטיות, פחות רב מימדיות ופחות חופשיות.... או אולי הפך נכון או אולי זה תלוי.......?
עכשיו נתיחס שנית לשאלה:
איפה אנחנו יותר אותנטים, רב מימדים או חופשיים בשתיה/בוירטואלי או בהתנזרות/מציאות ?
ותודה לאיילת השיננית החייכנית שלי שמאפשרת לי להיות אותנטי וחופשי.... למרות שבפעם הייתי קצת יותר קפוץ.... את יודעת לחץ בעבודה !
עופר
לפעמים יש תחושה שלפולי הקפה כאן יש אפקט חזק מזה של אלכוהול.
כתבה יפה מאד וגם הנושא מעניין, נאמר לי שאין לי כוכבים ,
אז אני חייב לך אחד.
ברור שיותר קל להיות מגוון יותר בווירטואלי, לא נדרש הרבה בכדי לשנות - השינוי הינו מיידי, וזה כל העניין בוירטואלי.
לגבי האותנטיות , החיים שלנו כבר לא רק במימד הפיסי בלבד , הם מתנהלים גם במציאות הוירטואלית , ואז השאלה היא האם האדם עצמו הינו אותנטי.
גם אני בצד של אלה שחושבים
שהוירטואליה (בתנאי שהיא איכותית כמו הקפה הזה)
משחררת את חרצובות
הנשמה.
משחררת
ומשלימה את שחיקת
חיי היומיום
בטעם מיוחד!
הקפה אינו אתר וירטואלי, לפחות לגבי רב האנשים שהם אלה שמזדהים בשמם האמיתי.
לקפה כן יש כח אינטרנטי של קישור בין אנשים שלא היו מתקשרים בנסיבות מציאתיות, הן בכמות והן במגוון האנשים.
למרות שאני לא הולך לפאבים, אני מניח ששם האוכלוסיה די חוזרת על עצמה מיום ליום ומשבוע לשבוע.
אני חושב שאני אמיתי באותה מידה בקפה ובמפגשים מציאותיים. אין לי לחץ להגזים או לשקר מכיוון שאיני מחפש בגילי ובמצבי המשפחתי להרשים במיוחד אנשים זרים.
מכיוון שאני מזדהה בשמי האמיתי אני נזהר בקפה כמו בחיים האמיתיים לא לחשוף יתר על המידה מעולמי הפנימי. פריוולגיה זו שמורה למקורבים אלי שאותם אני מכיר יותר לעומק ויותר זמן מה'חברים' כאן.
ייתכן שהשאלה צריכה להיות היכן אנחנו יותר חושפניים, ולא היכן אנחנו יותר אמיתיים.
בתשובה זו, גם אם היא קצת בנאלית, וגם אם אינני חושף הרבה, אני כן משתדל להיות מאוד אמיתי.
בני
עוד מחשבות על "וירטואלי"
מה שמוצע כאן כ"פאב וירטואלי" הוא למעשה דימוי המשמש אותנו כדי להבין את מה שאנחנו עושים.
השימוש בדימוי עתיק הרבה יותר מהאינטרנט שהוסיפה "חוויה" של הדימוי מה שחיזק את היכולת שלנו להשתמש בדימוי כדי לעשות משהו יחד. את הדבר שכשאנחנו חופשיים אנחנו הכי אוהבים לעשות - ליצור.
כך ש"וירטואלי" הוא דימוי המשמש את הממשי ליצור את עצמו מעבר למה שהינו עכשיו.
שטיקלה
כשאתה תופס אותנטי כ"לא תלוי ואוטונומי" לא תמצא אדם אותנטי כי כל מה שאנחנו עושים הוא בהקשר למשהו ואפשר לתרגמו ל"אינטרס".
אם תהיה מוכן לרכך את הדימוי של האדם ולהכיר שהאדם מודע ליחסים בהם הוא נמצא ובחיבור שלו לסביבה תוכל לראות שאדם יכול להיות אותנטי בפועלו. אך זה אדם שונה מזה שאתה מדמה לעצמך כי אישיותו אינה אוטונומית ולמעשה מעולם לא הייתה.
אני חושב שהפוסט כאן חושף את הכח של הקשרים בין אישיים ביצירת תובנה עמוקה יותר לגבי עצמנוןלגבי הקשרים שלנו.
נדמה לי שאין אדם שאותנטי וחופשי באמת, לא במציאות ולא במציאות הוירטואלית.
ברגע שאדם כותב, אפילו אם זה למגירה, הוא מודע לכך שיקראו אותו (בחייו או לאחר מותו) הוא מנסה להעביר משהו, יש לו מטרה והוא בוחר בקפידה את האמצעים- את האמצעים שנראים לו נכונים על פי היכרותו עם הקורא (או הקוראים, במקרה שלנו) ולכן גם בכתיבה הכותב הוא לא בדיוק האדם. ובכלל האם קיים אדם אמיתי ואותנטי? האין כל כתיבה (או כל פעולה של אדם) היא חיקוי שלי חיקוי של חיקוי....?
היי שמוליק,
הכל מקשה אחת, היקום כולו באחדות, אני קשורהאליך,אתה קשור לאחרים וכן הלאה, שום דבר לא עומד מנותק בזכות עצמו,הכל חלק מאחדות אחת גדולה,זאת לפחות התפיסה שלי את החיים והמציאות.
וזה אומר שלכל אחד מאיתנו יש כל מיני צדדים,אבל בסופו של דבר כל הצדדים האלה שלו או שלה הם אחד, הצד הוירטואלי,הצד בחיי היום יום,הכל מחובר,נכון פה משתחררים מאנשים דברים ביתר קלות,מסך המחשב ממסך,אבל היופי האמיתי לדעתי להגיע לכזו פתיחות עם האנשים הקרובים אלינו ביום יום אותנטיות וכנות זה דבר מדהים,סוג של מצרך מבוקש,וראוי להערכה.
תודה על פוסט מלא בחומר למחשבה,זו שהקדשת לה הרויחה.....
איריס כתמיד
כותבת נפלא ומסבירה בצורה פשוטה.
עמיחי
אהבתי
ולחלק האחרון לגבי המסכה, לא תמיד המסכה היא עבור האדם שממול לעיתים היא עבור ההגנה על עצמנו ורק כך אנו שורדים.
אני מאמינה שבערוב היום כולנו מודעים למסכות שלנו מי יותר ומי פחות - אך מודעים.
מי שפחות זה מבחירה שלו אישית.
שיהיה לנו אחלה שבוע
שמוליק יקירי. קראתי את הפוסט ביום שעלה, אך בזמנו, חשתי שאין לי להוסיף עליו.
אבל קריאה חוזרת, עם כל התגובות, הזכירה לי, את אחד הקורסים שלמדתי בפסיכולוגיה בעבר.
יונג קראו לו. תלמיד של פרויד. הוא דיבר על הפרסונה. אנסה לסכם על רגל אחת (עד כמה שאני זוכר : )
הפרסונה, לדברי יונג, היא אותה מסיכה שכל אחד מאיתנו יוצר כדי לשרוד. כדי לעמוד במוסכמות החברתיות. יונג טען שכל אחד מאיתנו בוחר את הגבול, בין האני האמיתי, לבין אותה מסיכה חברתית. בין האמיתי למזוייף.
יונג דיבר על 3 טיפוסים עיקריים:
1. פרסונה משתלטת. אימוץ מוחלט של מסיכה התואמת לדרישות החברה. מתוך המוגזמות, הדבר גורם לאדם לאבד קשר עם האני האמיתי שלו, עד כדי השכחה מוחלטת מהמודע. האדם כבר לא מודע לזה שהוא מזוייף. סוג של השרדות מול החברה. ריקנות.
2. פרסונה אינטגרטיבית. שביל הזהב. דרך האמצע הבריאה בין האישיות האמיתית לדרישות החברתיות. (מעטים מוצאים את האמצע המושלם הזה)
3. דחיית הפרסונה. סוג של קיצוניות שניה. כורח ורצון להתבטא עצמאית ואי רצון לקבל את תכתיבי החברה. באופן קיצוני, יתבטא הדבר בהתנהגות מרדנית, עשיה בדווקא, ההיפך ממה שהסביבה רוצה.
והטרחתי באזכור הקצר הזה, כי בסופו של יום, אתה יכול לשאול את השאלה יותר עמוק.
לא רק על היחס בין הקפה למציאות, אלא גם במציאות עצמה, עד כמה האנשים שאנחנו פוגשים בחיים הם אמיתיים, ועד כמה הם עוטים מסיכה עבורנו. ויותר מכך, עד כמה הם עצמם מודעים למסיכה הזו.
שמוליק
חד כתמיד וקולח באופן כלכך אמיתי!
מי יודע מהו וירטואלי ומה אמיתי? מי יודע באמת מי אני? מי אתה?
והרי אנחנו מה שאנחנו נתפשים בעיני המתבונן. בעיני האחר.
וכל אחד פוגש אותנו אחרת.
מתוך עצמו. והעצמו שלו אחר.
וכמובן שהמדיה היא גם המסר. וגם לה השפעה.
תפגש אדם בפאב, התקשורת היא אחת. אלכוהול מוסיף מימד. מוריד מסך או מוציא
אחר.
יש מי שבכתב יוצא ממנו המיטב
ויש מי שפנים אל פנים עובר אחרת..
וממילא כל מי שכאן, המקלדת לו כלי ביטוי, ודרך טבע.. - כך שנאו לא קהל מייצג לתשובה.
פגשתי אנשים מהקפה גם בחיים. לפעמים נוסף לו עוד מימד. לעיתים תחושה שעברה מתחת למילים התחזקה בחיים. לעיתים לא.. - בחיים, כמו בחיים..
איריס
www.m-power.co.il
=
תגובה מיוחדת לדברים שכתבה סיגל רוה
=
=
הפוקוס בפוסט שלי התמקד בשאלה
היכן נמצא האותנטי, באינטרנט או במציאות.
ותודה על תגובתך ועל הפרגון.
נפלא שיש לי חברה כזו.
=
=
אלא שאת עושה ספין לדברים שכתבתי
(זה בסדר גמור מבחינתי)
ונעה למחוזות אחרים ל-ח-ל-ו-ט-י-ן.
ויופי שכך !
כנראה שזה כוחו של גירוי אינטלקטואלי.
=
בטרם אתייחס לפלטפורמה החדשה, אציין,
כי כנראה נוצרים להם "אנשים מחודשים" משהו,
כאלה ששינו משהו את עצמם ומעצמם
לאור תובנות שגיבשו בעולם האינטרנטי.
=
אני לא כל כך אוהב (בלשון המעטה)
את המונח הזה שרשמתי באדום.
לכן, שיהיה ברור: הם לא חדשים או אחרים
אלא שהם העצימו את עצמם.
=
להערכתי, הם בהחלט יתעניינו מאד
בפלטפורמה, אשר מחוללת חוויה מעצימה,
שכן הם כבר יודעים שיתכן דבר כזה.
ושזה דבר נפלא.
=
ומכאן כבר קצרה הדרך לפלטפורמה שאת מתארת
"פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימה הן מישור האישי
והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה".
=
מזמין אותך לקרוא את הדברים שכותב כאן נרי בר-און.
הוא מזכיר שלעניין הזה של התמכרות ושיתוף חברתי
שורשים עמוקים בתרבות המערב.
=
מכאן ברור, שאתרים מסוג הקפה שלנו
מאפשרים לשורשים הללו לפרוץ החוצה.
=
מעניין מאד הכיוון שאת מפתחת. עתידני ממש.
=
תגובה מיוחדת לדברים שכתבה סיגל רוה
=
=
=הפוקוס בפוסט שלי התמקד בשאלה
היכן נמצא האותנטי, באינטרנט או במציאות.
ותודה על תגובתך ועל הפרגון.
נפלא שיש לי חברה כזו.
=
=
אלא שאת עושה ספין לדברים שכתבתי
(זה בסדר גמור מבחינתי)
ונעה למחוזות אחרים ל-ח-ל-ו-ט-י-ן.
ויופי שכך !
כנראה שזה כוחו של גירוי אינטלקטואלי.
=
בטרם אתייחס לפלטפורמה החדשה, אציין,
כי כנראה נוצרים להם "אנשים מחודשים" משהו,
כאלה ששינו משהו את עצמם ומעצמם
לאור תובנות שגיבשו בעולם האינטרנטי.
=
אני לא כל כך אוהב (בלשון המעטה)
את המונח הזה שרשמתי באדום.
לכן, שיהיה ברור: הם לא חדשים או אחרים
אלא שהם העצימו את עצמם.
=
להערכתי, הם בהחלט יתעניינו מאד
בפלטפורמה, אשר מחוללת חוויה מעצימה,
שכן הם כבר יודעים שיתכן דבר כזה.
ושזה דבר נפלא.
=
ומכאן כבר קצרה הדרך לפלטפורמה שאת מתארת
"פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימ
ההן מישור האישי והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה".
=
מזמין אותך לקרוא את הדברים שכותב כאן נרי בר-און.
הוא מזכיר שלעניין הזה של התמכרות ושיתוף חברתי
שורשים עמוקים בתרבות המערב.
=
מכאן ברור, שאתרים מסוג הקפה שלנו
מאפשרים לשורשים הללו לפרוץ החוצה.
=
מעניין מאד הכיוון שאת מפתחת. עתידני ממש.
תגובה מיוחדת לדברים שכתבה סיגל רוה
=הפוקוס בפוסט שלי התמקד בשאלההיכן נמצא האותנטי, באינטרנט או במציאות.ותודה על תגובתך ועל הפרגון.נפלא שיש לי חברה כזו.לאור תובנות שגיבשו בעולם האינטרנטי.
=
שיהיה ברור: הם לא אחרים
אלא העצימו את עצמם מעולם אחד לעולם אחר.
=להערכתי, את "האנשים המחודשים" הללובהחלט תעניין פלטפורמה, אשר תחולל חוויה מעצימה,שכן הם כבר יודעים שיתכן דבר כזה.ושזה דבר נפלא.ומכאן כבר קצרה הדרך לפלטפורמה שרת מתארת
"פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימההן מישור האישי והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה".=מזמין אותך לקרוא את הדברים שכותב כאן נרי בר-און=נראה, כי לעניין הזה של התמכרות ושיתוף חברתישורשים עמוקים בתרבות המערב.ואתרים מסוג הקפה שלנומאפשרים להם לפרוץ החוצה.
=עד שסוף סוף יש לי כוכב...
הייתי חייבת לחזור ולתת לך אותו - בספשייל.
*
אופס שכחתי רציתי להתייחס
טטה
ודאי שבשני המקרים זן אני.
נרי
גם ככה בערב בדרך כלל שותה כוס יין אדום ונרגעת
עכשיו אעשה זאת גם מול המחשב כדי שארגיש בפאב.
כמובן רק כשאני בבית בעבודה זה קצת קשה יותר (מבחינת התכוונתי)
מבחית הקפה פתוח כל הזמן לא עומדת בזה.
חייבת לראות מי הגיב ועל מה.
הפיסקה האחרונה שלך נרי מסכימה עם כל מילה
עוד תגובה ממני אליכם, חברי
=
את שלי כבר כתבתי בפוסט,
אך מהתגובות הבנתי
שהיה מה להוסיף, ולשנות.
וכך עשיתי.
==
מבחינתי, זהו פוסט דינמי.
עניין פנטסטי כשלעצמו.
=
הפעם, להבדיל מתגובותיי הקודמות,
בחרתי שלא להגיב באופן פולמוסי,
אלא לספר לכל אחד מכם
איזו אמירה שלו אהבתי במיוחד
(ואין המשמעות שאמירות אחרות אהבתי פחות).
=
=
שווה לקרוא שוב את שכתבתם לי.
פשוט נהדר!!!
=
לבנה - אתה יודע מה, היום אני יותר משוחררת,
ואני מאמינה שהרשת השפיעה עלי גם במציאות.
=
סיגל - אני רואה את הוירטואליה כמשהו
שמשלים את החיים במציאות.
מעין רובד שנשחק בחיי היום יום
ומוצא לעצמו ביטוי ודרור בוירטואליה.
==
אילנה - גם ה'אני' הוירטואלי שאני יוצר
,זה ה'אני' שלי, שאני יצרתי.....
מה שהעולם הוירטואלי מאפשר לנו,
זה להציג 'עולם פנימי' מסוים
ללא המיסוך של העולם הראלי,
שמושפע מההופעה שלנו,
מהסטטוס שלנו בסביבה בה אנו מתפקדים במציאות,
מהציפיות של הסביבה מאיתנו,
מקודים התנהגותיים מקובלים בסביבה שלנו וכו'.
==
אתי – שם (באמיתי) זה להתמודד עם מליוני
השפעות אחרות, ריחות, שפת גוף, מבט...
==נ
נעמי - בכתיבה יוצא מאיתנו משהו מאוד אמיתי,
כי הוא אינו פוגש תגובה אנושית אחרת.
אולי בכתיבה יוצאת לנו קרן לייזר מאוד מדויקת
של משהו מאוד פנימי,
אבל היא קרן מאוד מאוד צרה וספציפית.
במציאות האמיתי אותה אנרגייה מתפשטת
בין המון מישורים וערוצים,
ולכן היא לפעמים...נחלשת...או פחות מדייקת.
אבל מייצגת, הרבה יותר.
=
דנה - יש משהו במדיה הזו, מתעתע במידה מסוימת
שגורם לנו להרגיש יותר נוח, להסיר מסיכות,
להיות רכים וחשופים
ולתת לצדדים סמויים יותר לזקוף ראש ולצאת.
=
סיגל רוה - האינטרנט יצר את השלב הבא ביכולת לאתר
את המידע והאנשים הנכונים לנו
ולכן - פוטנציאל ההעצמה שלו - הוא בלתי נתפס.
המימוש של השלב הבא יהיה
להצליח ליצור פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימה
הן מישור האישי והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה.
=
אמיר - ובכן - אנחנו "אמיתיים יותר"
או אולי עדיף "יותר נאמנים לעצמנו"
או "'מדוייקים יותר בכוונותינו"
בחסות האינטרנט, שכאן אנחנו חופשיים...
=
ענת – אחרי ההשלכה הצידית המדהימה שלך (מלהתאהב ומלאהוב),
אסתפק בציטוט אמירת הסיום שלך.
הנושא רב מימדי, וקשה להקיף אותו בטוקבק –
מה שבחיים האמיתיים,
בישיבה על כוס בירה/יין/ארוחת ערב וכו'
אפשר להתחיל להקיף...
=
אורלי - ...אבל - זה לא אומר שלא ניתן להגיע
לאותן תוצאות גם במציאות.
פונקציה של הצדדים, הנסיבות, הסיטואציה וכדומה.
ובכל זאת, בקפה זה כנראה פשוט יותר.
=
איתי - לעיתים אנחנו שמים על עצמנו כל כך הרבה
שכבות של הגנות, עד אשר המקורי נעלם,
והתוצאה הסופית מזכירה את משחק הטלפון השבור.
אך חשוב על כך, שהצורך בהגנה לא נעלם,
הוא פשוט משתנה למרחב חיץ וירטואלי.
=
שרה - אז כל הכבוד לקפה שהוריד לי את המחיצות,
למרות שלא תמיד זה טוב.
==
ושוב אתי - אצלי,
פשוט במילים כתובות אני לא מפעילה מסננות
ובאלו שיוצאות מפי - כן.
(ואולי - רק אולי - זה היה אמור להיות הפוך???)
==
נרי - המרחב הזה ה"תיקשובי"
(שהוא וירטואלי כמו דיאוטימה החכמה)
מתהווה להיות השלב הבא של היחסים האנושיים.
הטקס של המשתה היה חלק מתרבות יוון
והיווה קטליזטור לרישות חברתי שלה.
אחרי עשרות שנים בהם הטלוויזיה היוותה
את הצומת המרכזי בגרנו והשתכללנו
אנו צועדים אל תוך הרשת.
אל התקשורת הקלה בין אנשים רבים
לעומקים וגבהיםשהמדיום הקודם לא יכול היה לאפשר.
==
שמוליק פרי - הפוסט שלך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=34626,
וכמובן, אהבתי גם את השאפו (תמיד נעים לשמוע).
==
רובי - שמחת אותי בכוכב על הפשטות, דווקא.
==
אורית – אהבתי את המשפטים האחרונים בפוסט שלך ובתגובה אלי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=65117
כל השינוי הזה – או שנקרא לו פתיחות לאנשים
הגיע לדעתי מ"הקפה" הזה..
התקשורת, הפירגון, הציטוט, הכל –
פותח את הלב ואת הראש
.... מסתבר שהפתיחות הזו מחלחלת בהדרגה
גם לחיים המציאותיים - והרווח הוא גדול!
=
ליאיר =
עוד תגובה ממני אליכם, חברי
=
את שלי כבר כתבתי בפוסט,
אך מהתגובות הבנתי
שהיה מה להוסיף, ולשנות.
וכך עשיתי.
==
מבחינתי, זהו פוסט דינמי.
עניין פנטסטי כשלעצמו.
=
הפעם, להבדיל מתגובותיי הקודמות,
בחרתי שלא להגיב באופן פולמוסי,
אלא לספר לכל אחד מכם
איזו אמירה שלו אהבתי במיוחד
(ואין המשמעות שאמירות אחרות אהבתי פחות).
=
=
שווה לקרוא שוב את שכתבתם לי. פשוט נהדר!!!
=
לבנה - אתה יודע מה, היום אני יותר משוחררת,
ואני מאמינה שהרשת השפיעה עלי גם במציאות.
=
סיגל - אני רואה את הוירטואליה כמשהו
שמשלים את החיים במציאות.
מעין רובד שנשחק בחיי היום יום
ומוצא לעצמו ביטוי ודרור בוירטואליה.
==
אילנה - גם ה'אני' הוירטואלי שאני יוצר
,זה ה'אני' שלי, שאני יצרתי.....
מה שהעולם הוירטואלי מאפשר לנו,
זה להציג 'עולם פנימי' מסוים
ללא המיסוך של העולם הראלי,
שמושפע מההופעה שלנו,
מהסטטוס שלנו בסביבה בה אנו מתפקדים במציאות,
מהציפיות של הסביבה מאיתנו,
מקודים התנהגותיים מקובלים בסביבה שלנו וכו'.
==
אתי – שם (באמיתי) זה להתמודד עם מליוני
השפעות אחרות, ריחות, שפת גוף, מבט...
==נ
נעמי - בכתיבה יוצא מאיתנו משהו מאוד אמיתי,
כי הוא אינו פוגש תגובה אנושית אחרת.
אולי בכתיבה יוצאת לנו קרן לייזר מאוד מדויקת
של משהו מאוד פנימי,
אבל היא קרן מאוד מאוד צרה וספציפית.
במציאות האמיתי אותה אנרגייה מתפשטת
בין המון מישורים וערוצים,
ולכן היא לפעמים...נחלשת...או פחות מדייקת.
אבל מייצגת, הרבה יותר.
=
דנה - יש משהו במדיה הזו, מתעתע במידה מסוימת
שגורם לנו להרגיש יותר נוח, להסיר מסיכות,
להיות רכים וחשופים
ולתת לצדדים סמויים יותר לזקוף ראש ולצאת.
=
סיגל רוה - האינטרנט יצר את השלב הבא ביכולת לאתר
את המידע והאנשים הנכונים לנו
ולכן - פוטנציאל ההעצמה שלו - הוא בלתי נתפס.
המימוש של השלב הבא יהיה
להצליח ליצור פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימה
הן מישור האישי והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה.
=
אמיר - ובכן - אנחנו "אמיתיים יותר"
או אולי עדיף "יותר נאמנים לעצמנו"
או "'מדוייקים יותר בכוונותינו"
בחסות האינטרנט, שכאן אנחנו חופשיים...
=
ענת – אחרי ההשלכה הצידית המדהימה שלך (מלהתאהב ומלאהוב),
אסתפק בציטוט אמירת הסיום שלך.
הנושא רב מימדי, וקשה להקיף אותו בטוקבק –
מה שבחיים האמיתיים,
בישיבה על כוס בירה/יין/ארוחת ערב וכו'
אפשר להתחיל להקיף...
=
אורלי - ...אבל - זה לא אומר שלא ניתן להגיע
לאותן תוצאות גם במציאות.
פונקציה של הצדדים, הנסיבות, הסיטואציה וכדומה.
ובכל זאת, בקפה זה כנראה פשוט יותר.
=
איתי - לעיתים אנחנו שמים על עצמנו כל כך הרבה
שכבות של הגנות, עד אשר המקורי נעלם,
והתוצאה הסופית מזכירה את משחק הטלפון השבור.
אך חשוב על כך, שהצורך בהגנה לא נעלם,
הוא פשוט משתנה למרחב חיץ וירטואלי.
=
שרה - אז כל הכבוד לקפה שהוריד לי את המחיצות,
למרות שלא תמיד זה טוב.
==
ושוב אתי - אצלי,
פשוט במילים כתובות אני לא מפעילה מסננות
ובאלו שיוצאות מפי - כן.
(ואולי - רק אולי - זה היה אמור להיות הפוך???)
==
נרי - המרחב הזה ה"תיקשובי"
(שהוא וירטואלי כמו דיאוטימה החכמה)
מתהווה להיות השלב הבא של היחסים האנושיים.
הטקס של המשתה היה חלק מתרבות יוון
והיווה קטליזטור לרישות חברתי שלה.
אחרי עשרות שנים בהם הטלוויזיה היוותה
את הצומת המרכזי בגרנו והשתכללנו
אנו צועדים אל תוך הרשת.
אל התקשורת הקלה בין אנשים רבים
לעומקים וגבהיםשהמדיום הקודם לא יכול היה לאפשר.
==
שמוליק פרי - הפוסט שלך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=34626,
וכמובן, אהבתי גם את השאפו (תמיד נעים לשמוע).
==
רובי - שמחת אותי בכוכב על הפשטות, דווקא.
==
אורית – אהבתי את המשפטים האחרונים בפוסט שלך ובתגובה אלי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=65117
כל השינוי הזה – או שנקרא לו פתיחות לאנשים
הגיע לדעתי מ"הקפה" הזה..
התקשורת, הפירגון, הציטוט, הכל –
פותח את הלב ואת הראש
.... מסתבר שהפתיחות הזו מחלחלת בהדרגה
גם לחיים המציאותיים - והרווח הוא גדול!
=
ליאיר =
עוד תגובה ממני אליכם, חברי
=
את שלי כבר כתבתי בפוסט,
אך מהתגובות הבנתי
שהיה מה להוסיף, ולשנות.
וכך עשיתי.
==
מבחינתי, זהו פוסט דינמי.
עניין פנטסטי כשלעצמו.
=
הפעם, להבדיל מתגובותיי הקודמות,
בחרתי שלא להגיב באופן פולמוסי,
אלא לספר לכל אחד מכם
איזו אמירה שלו אהבתי במיוחד
(ואין המשמעות שאמירות אחרות אהבתי פחות).
שווה לקרוא שוב את שכתבתם לי. פשוט נהדר!!!
לבנה - אתה יודע מה, היום אני יותר משוחררת,
ואני מאמינה שהרשת השפיעה עלי גם במציאות.
=
סיגל - אני רואה את הוירטואליה כמשהו
שמשלים את החיים במציאות.
מעין רובד שנשחק בחיי היום יום
ומוצא לעצמו ביטוי ודרור בוירטואליה.
==
אילנה - גם ה'אני' הוירטואלי שאני יוצר
,זה ה'אני' שלי, שאני יצרתי.....
מה שהעולם הוירטואלי מאפשר לנו,
זה להציג 'עולם פנימי' מסוים
ללא המיסוך של העולם הראלי,
שמושפע מההופעה שלנו,
מהסטטוס שלנו בסביבה בה אנו מתפקדים במציאות,
מהציפיות של הסביבה מאיתנו,
מקודים התנהגותיים מקובלים בסביבה שלנו וכו'.
==
אתי – שם (באמיתי) זה להתמודד עם מליוני
השפעות אחרות, ריחות, שפת גוף, מבט...
==נ
עמי - בכתיבה יוצא מאיתנו משהו מאוד אמיתי,
כי הוא אינו פוגש תגובה אנושית אחרת.
אולי בכתיבה יוצאת לנו קרן לייזר מאוד מדויקת
של משהו מאוד פנימי,
אבל היא קרן מאוד מאוד צרה וספציפית.
במציאות האמיתי אותה אנרגייה מתפשטת
בין המון מישורים וערוצים,
ולכן היא לפעמים...נחלשת...או פחות מדייקת.
אבל מייצגת, הרבה יותר.
=
דנה - יש משהו במדיה הזו, מתעתע במידה מסוימת
שגורם לנו להרגיש יותר נוח, להסיר מסיכות,
להיות רכים וחשופים
ולתת לצדדים סמויים יותר לזקוף ראש ולצאת.
=
סיגל רוה - האינטרנט יצר את השלב הבא ביכולת לאתר
את המידע והאנשים הנכונים לנו
ולכן - פוטנציאל ההעצמה שלו - הוא בלתי נתפס.
המימוש של השלב הבא יהיה
להצליח ליצור פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימה
הן מישור האישי והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה.
=
אמיר - ובכן - אנחנו "אמיתיים יותר"
או אולי עדיף "יותר נאמנים לעצמנו"
או "'מדוייקים יותר בכוונותינו"
בחסות האינטרנט, שכאן אנחנו חופשיים...
=
ענת – אחרי ההשלכה הצידית המדהימה שלך (מלהתאהב ומלאהוב),
אסתפק בציטוט אמירת הסיום שלך.
הנושא רב מימדי, וקשה להקיף אותו בטוקבק –
מה שבחיים האמיתיים,
בישיבה על כוס בירה/יין/ארוחת ערב וכו'
אפשר להתחיל להקיף...
=
אורלי - ...אבל - זה לא אומר שלא ניתן להגיע
לאותן תוצאות גם במציאות.
פונקציה של הצדדים, הנסיבות, הסיטואציה וכדומה.
ובכל זאת, בקפה זה כנראה פשוט יותר.
=
איתי - לעיתים אנחנו שמים על עצמנו כל כך הרבה
שכבות של הגנות, עד אשר המקורי נעלם,
והתוצאה הסופית מזכירה את משחק הטלפון השבור.
אך חשוב על כך, שהצורך בהגנה לא נעלם,
הוא פשוט משתנה למרחב חיץ וירטואלי.
=
שרה - אז כל הכבוד לקפה שהוריד לי את המחיצות,
למרות שלא תמיד זה טוב.
==
ושוב אתי - אצלי,
פשוט במילים כתובות אני לא מפעילה מסננות
ובאלו שיוצאות מפי - כן.
(ואולי - רק אולי - זה היה אמור להיות הפוך???)
==
נרי - המרחב הזה ה"תיקשובי"
(שהוא וירטואלי כמו דיאוטימה החכמה)
מתהווה להיות השלב הבא של היחסים האנושיים.
הטקס של המשתה היה חלק מתרבות יוון
והיווה קטליזטור לרישות חברתי שלה.
אחרי עשרות שנים בהם הטלוויזיה היוותה
את הצומת המרכזי בגרנו והשתכללנו
אנו צועדים אל תוך הרשת.
אל התקשורת הקלה בין אנשים רבים
לעומקים וגבהיםשהמדיום הקודם לא יכול היה לאפשר.
==
שמוליק פרי - הפוסט שלך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=34626,
וכמובן, אהבתי גם את השאפו (תמיד נעים לשמוע).
==
רובי - שמחת אותי בכוכב על הפשטות, דווקא.
==
אורית – אהבתי את המשפטים האחרונים בפוסט שלך ובתגובה אלי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=65117
כל השינוי הזה – או שנקרא לו פתיחות לאנשים
הגיע לדעתי מ"הקפה" הזה..
התקשורת, הפירגון, הציטוט, הכל –
פותח את הלב ואת הראש
.... מסתבר שהפתיחות הזו מחלחלת בהדרגה
גם לחיים המציאותיים - והרווח הוא גדול!
= =
=
מכירים את המבחנים האמריקאיים האלה, עם האפשרות האחרונה: "כל התשובות נכונות?"
זה בערך המצב כאן, בתשובות שקיבל שמוליק לדיון שעורר (אורית מהנהנת מהצד בהסכמה...)
כמו שיאיר אמר, לגבי רוב האנשים אין פער של ממש בין ה"וירטואליה" וה"מציאות" - ההבדל היחיד שבקפה רמת הפתיחות גבוהה יותר.
ולגבי המעטים ש"תופסים פוזה" - קל לזהות אותם, ואז יש בחירה פשוטה: להתעלם!
תודה, אבנר
יש לי בעיה עם הגדרת המדיום הספציפי הזה כ"וירטואליה"
במקום בו אנשים מופעים בזיהוי מלא של שמם, תמונתם ואפילו קורות חייהם השפעת "האלכוהול" מוגבלת והמעצורים עדיין קיימים.
לדעתי האישית, הוירטואליה הזו היא המשך ישיר של החיים בחוץ. אין ניתוק אמיתי בין הדמות הריאלית לדמות הוירטואלית, במרבית המקרים.
אפשר, על נקלה, להבחין בדמויות המגיעות לכאן חפות ואמיתיות, כפי שהן, לעומת כאלו שעסוקים בבניית תדמית וירטואלית מנותקת מזו הריאלית.
הקפה הוא גם שדה פתוח להתפרע בו אבל מנגד גם כלא ואפילו צינוק. לפעמים ההגדרה פאב טובה לו ולפעמים הוא סם ממכר שצריך לנקותו ממערכת הדם.
צאו גם לשאוף אויר בחוץ.
אני מצטטת את לבנה (היא שלחה אותי לכאן), מפני שאלה המילים שסיימתי את הפוסט שלי אתמול. http://cafe.themarker.com/view.php?t=65117
אכן, הפתיחות באתר היא יותר גדולה.. אבל מסתבר שהפתיחות הזו מחלחלת בהדרגה גם לחיים המציאותיים - והרווח הוא גדול!
http://cafe.themarker.com/view.php?t=34626
יש כאן עוד זוית ראיה ודעות מאוד חלוקות...
שאפו משמוליק לשמוליק.
לא רק שאהבתי את התוכן, גם הזדהיתי עם הנימה
האישית.
גם אני שאלתי אותה שאלה באחד הפוסטים
תוך כדי שהחוויה הוירטואלית-דואלית הזו
מעסיקה אותי ואת האחרים.
הולך להביא את הראיות, ברשותך.
אלכוהול קשר-חברי ואהבה ... לי זה מתקשר אל המשתה של אפלטון המתאר את הנטוורקינג של המובילים את החברה של זמנו. תהליכים שהשפיעו על היהדות (ליאו שטראוס) ועל התרבות האנושית כולה.
היום אנחנו בעידן אחר, שמכיל את המשתה כספר כסמל וכפרשנות. המשתה לא מצליח לשחזר עצמו בפאב בו הרעש והעשן מאפשרים רמה נמוכה של התקשרות.
האלכוהול מלווה את השיחרור מראשית האנושות כפי שהוא חלק מהמשתה ובחלקו הבריא מצטרף תדיר לפעילות חברתית שיתופית לאורך כל ההסטוריה האנושית (בקבלת השבת).
אבל המרחב הזה ה"תיקשובי" (שהוא וירטואלי כמו דיאוטימה החכמה) מתהווה להיות השלב הבא של היחסים האנושיים. הטקס של המשתה היה חלק מתרבות יוון והיווה קטליזטור לרישות חברתי שלה אחרי עשרות שנים בהם הטלויזיה הוותה את הצומת המרכזי בגרנו והשתכללנו ואנו צועדים אל תוך הרשת. אל התקשורת הקלה בין אנשים רבים לעומקים וגבהים שהמדיום הקודם לא יכול היה לאפשר.
אני חושב שעבור כותבים אותנטיים כאן המרחב מאפשר התחברות. המקומות מסויימים הקשר הנוצר במסרים אלקטרוניים מאפשר ביסוס יחסים עמוקים ורחבים יותר. ואחרים הנחבאים עדיין ואינם מוכנים לחשוף את מקורותיהם עוד חיים במאה שעברה של תחרות וספקולציה. גם עבורם המרחב קורץ אם כי הפאן שהם מביאים לא פעם מכהה את יכולת ההתעמקות והפיוט האפשריים.
מאחורי כל אות יש אדם. וגם אדם המשתמש בכינוי שאינו שמו האמיתי, ומתייחס לדבריהם של אחרים אך לא אומר דבר משל עצמו נחשף. גם אדם שרק מצטט אחרים מביא משהו לרשת.
ובשני המקרים את זו את, לא?
כאן פן אחד ממך,
ובחוץ - פן אחר.
אבל בשניהם את.
אצלי,
לא קשור בקפה.
פשוט במילים כתובות אני לא מפעילה מסננות
ובאלו שיוצאות מפי - כן.
(ואולי - רק אולי - זה היה אמור להיות הפוך???)
חברים מצטערת להסיט את הנושא
אני רוצה ליידע ולהזכיר מאחר שלדעתי זה מאד חשוב
הערב בכיכר רבין הפגנה נגד קצב ותוצאת ההחלטה
המון חברה מהקפה באים
דרך המון גברים - מה דעתכם על זה?
נפגשים ליד האנדרטה/מדרגות ב - 7 וחצי
וחזרה לנושא של הדיון
אני יכולה לדבר רק על עצמי ולהגיד
שאין ספק שבקפה אני פתוחה יותר
ולא אכפת לי להגיב גם סתם בשתי מילים
לא מרגישה מחוייבות לכתוב רק ערכי ופילוסופי
מה שבחיים לרוב אני לא עושה
לרוב אני יותר שותקת ושומעת
אז כל הכבוד לקפה שהוריד לי את המחיצות
למרות שלא תמיד זה טוב
שמעתי את ההבחנה הזו שלך גם ב-LIVE
ויש בה הרבה חוכמה. לעיתים אנחנו שמים על עצמנו כל כך הרבה שכבות של הגנות, עד אשר המקורי נעלם, והתוצאה הסופית מזכירה את משחק הטלפון השבור שהיינו משחקים בילדות.
ואילו ברשת, חלקנו מרשים לעצמנו להיות אמיתיים יותר.
אך חשוב על כך, שהצורך בהגנה לא נעלם, הוא פשוט משתנה למרחב חיץ וירטואלי.
וואאוו !!!
תגובות מדהימות ומרגשות ציפו לי בקפה בשבת בבקר
כשפקחתי עיניים (תרתי משמע).=
=
מה שנפלא עבורי הוא,
שאין תשובה אחת ברורה לשאלה שהצגתי.
=
בשלב זה מיינתי את התגובות לארבע קטגוריות עיקריות:
=
1. לא כולם נתקלו בהבדלים מהותיים ומשמעותיים
==בהתנהלות אנשים בעולם הוירטואלי והממשי.
==הופתעתי משהו מתגובות שהיו גם נרגנות או מזלזלות.
==מעניין למה?!
=
2. יש המכירים בקיומו של הפער הזה, אך ממעיטים במשמעותו.
=
3. יש הנגנבים מהדבר החדש הזה שהתגלה להם.
==חלקם לוקחים את הנפלא לשימוש יעיל בעולם המציאות.
==חלקם עסוקים בפריצת דרך ליישום מעבר לעולם האישי.
=
4. יש המנסים להבין למה ואיך. מאיפה הדברים באים,
==לאן הם הולכים ומאלו סיבות.
מתגובות רבות מובן, שיש כאן פוטנציאל ליישום חיובי ונעים,
ואשמח לקבל תגובות באשר למימושו.
=
מכל מקום, לעונג הוא לי לקרוא את תגובותיכם, חברי לקפה,
ולחוש, שהנה, "אחיותי התאומות" ו"אחי התאומים כאן איתי,
ויחד אנחנו עוברים חוויה מקסימה.
=
וואאוו !!!
תגובות נהדרות ציפו לי בשבת בבקר
כשפקחתי עיניים (תרתי משמע).=
ומה שנפלא עבורי הוא,
שאין תשובה אחת ברורה לשאלה שהצגתי.
=
בשלב זה מיינתי את התגובות לארבע קטגוריות עיקריות:
=
1. לא כולם נתקלו בהבדלים מהותיים ומשמעותיים
==בהתנהלות אנשים בעולם הוירטואלי והממשי.
==הופתעתי משהו מתגובות שהיו גם נרגנות או מזלזלות.
==מעניין למה?!
=
2. יש המכירים בקיומו של הפער הזה, אך ממעיטים במשמעותו.
=
3. יש הנגנבים מהדבר החדש הזה שהתגלה להם.
==חלקם לוקחים את הנפלא לשימוש יעיל בעולם המציאות.
==חלקם עסוקים בפריצת דרך ליישום מעבר לעולם האישי.
=
4. יש המנסים להבין למה ואיך. מאיפה הדברים באים,
==לאן הם הולכים ומאלו סיבות.
מתגובות רבות מובן, שיש כאן פוטנציאל ליישום חיובי ונעים,
ואשמח לקבל תגובות באשר למימושו.
=
מכל מקום, לעונג הוא לי לקרוא את תגובותיכם, חברי לקפה,
ולחוש, שהנה, "אחיותי התאומות" ו"אחי התאומים כאן איתי,
ויחד אנחנו עוברים חוויה מקסימה.
וואאוו !!!
תגובות נהדרות ציפו לי בשבת בבקר
כשפקחתי עיניים (תרתי משמע).=
ומה שנפלא עבורי הוא,
שאין תשובה אחת ברורה לשאלה שהצגתי.
=
בשלב זה מיינתי את התגובות לארבע קטגוריות עיקריות:
=
1. לא כולם נתקלו בהבדלים מהותיים ומשמעותיים
==בהתנהלות אנשים בעולם הוירטואלי והממשי.
==הופתעתי משהו מתגובות שהיו גם נרגנות או מזלזלות.
==מעניין למה?!
=
2. יש המכירים בקיומו של הפער הזה, אך ממעיטים במשמעותו.
=
3. יש הנגנבים מהדבר החדש הזה שהתגלה להם.
==חלקם לוקחים את הנפלא שבו לשימוש יעיל בעולם המציאות.
==חלקם עסוקים כבר בפריצת דרך ליישום מעבר לעולם האישי.
=
4. יש המנסים להבין למה ואיך. בבחינת מאיפה הדברים באים,
==לאן הם הולכים ומאלו סיבות.
מתגובות רבות מובן, שיש כאן פוטנציאל ליישום חיובי ונעים,
ואשמח לקבל תגובות באשר למימושו.
=
מכל מקום, לעונג הוא לי לקרוא את תגובותיכם, חברי לקפה,
ולחוש, שהנה, "אחיותי התאומות" ו"אחי התאומים כאן איתי,
ויחד אנחנו עוברים חוויה מקסימה.
=
וואאוו !!!ומה שנפלא עבורי הוא
שאין תשובה אחת ברורה לשאלה שהצגתי.=בשלב זה מיינתי את התגובות לארבע קטגוריות עיקריות:מכל מקום, לעונג הוא לי לקרוא את תגובותיכם, חברי לקפה,
ולחוש, שהנה, "אחיותי התאומות" ו"אחי התאומים כאן איתי,
ויחד אנחנו עוברים חוויה מקסימה.אנלוגיה יפה - הקפה והאלכוהול.
מסכימה. התוצאה של שהות מתמשכת בקפה מקבילה בצורה מסויימת לתהליך של הזלפת אלכוהול לגוף.
גם לדעתי התוצר הוא אותנטיות. קשור לסיבות הבנאליות של הורדת חומות ומגננות. איכשהו הדינמיקה בקפה מאפשרת זאת. וכפי שכבר נכתב כאן, נובע מתחושת השליטה לגבי האיך, מתי ולמי להגיב או לכתוב.
אבל - זה לא אומר שלא ניתן להגיע לאותן תוצאות גם במציאות. פונקציה של הצדדים, הנסיבות, הסיטואציה וכדומה. ובכל זאת, בקפה זה כנראה פשוט יותר.
יש גם משהו בסוגיית הגבול. הוא נחצה לעיתים. ואז התופעות של אמיתיות ואותנטיות הופכות לפחות רלוונטיות והפנטזיה משתלטת. למעדיפי החיים האמיתיים, החוכמה היא בשמירה על אותו גבול. מסתבר שזה כבר פחות פשוט..
טוב...על הבוקר עשית לי לחשוב...
לדעתי זה "באמת" בחיים האמיתיים
זה כמו ההבדל בין להתאהב ולאהוב
אנחנו מתאהבים
בגלל שהוא
שנון, חכם, מצחיק, כותב נפלא, מחמיא, קשוב, רגיש וכו'
ואוהבים
למרות שהוא
נוחר, מזיע, מתעצבן מהר, לא סוגר תמשחתשיניים, משאיר טיפות פיפי על האסלה וכו'
כוונתי היא שההתאהבות מושתתת על פנטזיה, על השלמות שאנחנו עושים בדימיונינו לחלקים החסרים, להאדרה של הדמות והכנסתה למשבצת של "הדמות הראויה להתאהבות".
למעשה אנחנו מתאהבים בדמות של עצמינו כפי שהיא משתקפת בעיני האובייקט הוירטואלי, שמוגבלת ביותר בגלל המדיה המתעתעת.
התאהבות היא מיידית ומאד תלוייה בתזמון, לעומת אהבה שהיא לחלוטין תלויית זמן.
כדי לדעת שאוהבים צריך פז"מ משותף, שיכיל את כל ה"למרותים" הנ"ל ועוד כמה...
להתאהב זה לחלוטין כימי - מרגישים מסטולים בלי חומרים, וזה קורה רק כשאנחנו מייחלים לזה - לא בהכרח במודע
מצטערת על התשובה הארוכה, אבל הנושא רב מימדי, וקשה להקיף אותו בטוקבק -
מה שבחיים האמיתיים, בישיבה על כוס בירה/יין/ארוחת ערב וכו' אפשר להתחיל להקיף...
ובכן - אנחנו "אמיתיים יותר" או אולי עדיף "יותר נאמנים לעצמנו" או "'מדוייקים יותר בכוונותינו" בחסות האינטרנט, שכאן אנחנו חופשיים מ:
1.חוקי תרבות הדיון שמחייבים הקשבה אחת לכמה פסקאות, שלא כמו כאן, שאפשר ל"דבר" ברצף, לומר את אשר על ליבך (בפוסט או בטוקבק) וללכת.
2. מקום פיסי. כל אחד כותב בד' אמותיו המדופננות ובתנאי הפיזיים הנוחים לו. לא בטוח שכל מטקבק היה מוזמן אל הכותב הביתה כדי להתרשם מעושר רעיונותיו.
3. מגבלות זמן. אתה בא לכאן בזמן הפנוי שלך, ויכול ל"פגוש" אנשים (ובעצם רעיונות של אנשים) שלא באמת נמצאים כאן (פיזית או און ליין) כי הלו"ז שלהם שונה משלך. יותר מזה, אתה יכול לקרוא ולהגיב לדברים שנכתבו גם בעבר הרחוק, ולהחיות את הרעיונות שמבחינתך הם חדשים לגמרי.
אחלה סוגייה
אייל כל מילה בול
אדם מסכימה איתך לגבי האלכוהול
אין תשובה אחת ברורה
אבל זה מה שהופך את זה לדיון
שמוליק כל הכבוד
שמוליק. רציתי להגיד לך תודה מקרב לב.
תענוג לחשוב עם אנשים אנשים שיודעים לשאול שאלות מצוינות.
השאלה שלך גרמה לי להבין ולנסח דברים באופן שאני מרגישה שקידם אותי.
ואת מה שכתבתי כאן פרסמתי גם אצלי כאן. (עם טיפה יותר פירוט ודיוקים)
אשמח לשמוע חשיבה ותגובות גם בבלוג שלי.
אתה נהדר שמוליק.
מצפה לשמוע ממך.
סיגל רוה
שמוליק כתבת:
דמיינו לעצמכם את הקפה שלנו
כפאב, דווקא.
שם יש דרגות שונות של חיבור למציאות.
=
אנשים יושבים ומזליפים לתוכם אלכוהול,
וכותבים פוסטים....
ונזכרתי בגרפיטי שראיתי באיזור הפאבים של תל-אביב
החיים הם אשליה הנובעת מהעדר אלכוהול
:-)
ונעמי ב. כתבה "...להתמכר מחדש למילה הכתובה. זו התמכרות קשה יותר מאלכוהוליזם".
ואולי לא במקרה הלוגו שבחר לעצמו ה"קפה" הוא לא לוגו שמדגיש את החוויה החברתית של ישיבה במקום ידידותי עם מכרים - אלא לוגו של הפולים עצמם. - של המקור הטבעי לחומר הכימי הממכר את המוח.
אני רוצה לשאול אתכם שאלה.
מה ההפך של "התמכרות"?
מה ההפך של חוויה ממכרת?
נסו לתת תשובה - לפני שאתם ממשיכים אל התשובה שלי.
באו נתחיל מההגדרה של התמכרות.
על פי ארגון הבריאות העולמי התמכרות קיימת כאשר מתמלאים שלושה מתוך ששת הקריטריונים הבאים:
יהיה מרתק לקרוא מחקר על כתיבה באינטרנט כחוויה ממכרת.
האם בקשר לכתיבה באינטרנט גם אתם חשתם פעם: "תשוקה עזה לבצע את הפעילות... קושי בהגבלת זמן הפעילות הממכרת... הזנחה של הנאות ושל תחומי עניין אחרים, או התמדה בפעילות למרות מודעות המשתמש שהדבר גורם לנזק..."
אז קודם כל שמוליק: כל הכבוד על השאלה.
תקבל כוכב ברגע שיהיה לי לתת.
ועכשיו אני חוזרת לשאלה שלי.
מה ההפך של חוויה ממכרת?
האם כבר מצאתם לעצמכם את התשובה שלכם?
התשובה שלי היא:
ההפך מחוויה ממכרת - זו חוויה מעצימה.
והמקום שאני שואלת את עצמי את השאלות האלו קשור ישירות למקצוע שלי.
בעבר, התמקדתי בטלוויזיה וב"פיצוח" של פורמטים ש"עושים רייטינג" - כלומר גורמים להתמכרות . בהווה העיסוק שלי התרחב גם לאינטרנט וסלולאר ו"פיצוח" פורמטים שמחוללים בנוסף להתמכרות אישית גם "הדבקה ויראלית" והתמכרות קבוצתית.
מה דעתכם, איזה מדיום ממכר יותר, אינטרנט או טלוויזיה?
אותי מסקרן מאוד לקרוא את המחקר שישווה בין טלוויזיה ואינטרנט ויבדוק:
האם יש הבדל בסוג ההתמכרות הנוצרת ?
האם יש הבדל בין סוגי האנשים שהם בעלי פוטנציאל התמכרות לכל אחד מסוגי המדיום האלו?
מרתק לנתח זה מול זה את שני סוגי המדיומים - טלוויזיה ואינטרנט.
פוטנציאל ההתמכרות שבכל אחד משניהם הוא עצום.
אבל ההבדל בעיני הוא דווקא בצד השני - בפוטנציאל שלהם לחולל חוויה מעצימה.
בעיני האינטרנט, בניגוד לכל מדיום שהיה לפניו, הינו המדיום הראשון שמאפשר "לפצח" פורמט/פלטפורמה המחוללים חוויה מעצימה במישור האישי ובמישורים של הקבוצה, הקהילה והחברה.
כולנו חשים אינטואיטיבית בפוטנציאל ההעצמה של המדיום הזה.
תחשבו למשל על תוכנית טלוויזיה שמגיעה "רק" לשני אחוז רייטינג. - בסביבות המאתיים אלף איש. ולמולה חישבו על בלוג שמצליח להגיע לאלף צפיות. יש לנו תחושה אינטואיטיבית שאלף צפיות זה הרבה. שמשהו אמיתי יכול לקרות מזה. קשרים אמיתיים שיווצרו. חילופי דיעות שיכולים להשפיע חזרה על הכותב, על הקוראים, על העולם.
חישבו על ההודעה שרצה עכשיו בקפה על "מחאה ציבורית של הבלוגרים - משפט לקצב -"
אני חושבת על התחושה שלי ושל כל שאר האנשים שנענו והצטרפו למחאה הזו . ההרגשה שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות ואולי נצליח להשפיע.
אתרים חברתיים דוגמת "קפה דה-מרקר", "תפוז" אתרי פנוים פנויות וכדומה מצליחים ליצור מפגשים אמיתיים, זיונים אמיתיים, אהבות אמיתיית, עסקים אמיתיים, רעיונות אמיתיים, הפגנות אמיתיות ועוד ועוד.
האינטרנט יצר את השלב הבא ביכולת לאתר את מידע ואנשים הנכונים לנו
ולכן - פוטנציאל ההעצמה שלו - הוא בלתי נתפס.
המימוש של השלב הבא יהיה להצליח ליצור פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימה הן מישור האישי והן במישורים של הקבוצה, קהילה וחברה.
זה האתגר.
ליצר את ה"קילר אפ"
ליצור את ה- killer application
פורמטים ופלטפורמות נעים על הסקלה שבין אינטילגנציה קרה לאינטילגנציה חמה.
גם אלו וגם אלו מאפשרים ליצור פורמטים מנצחים.
(דוגמה לפורמט מנצח של אינטילגנציה קרה - "הכספת" , ופורמט מנצח של אינטילגינציה חמה "קחי אותי שרון").
אמרנו שהאינטרנט יצר את השלב הבא ביכולת לאתר את מידע ואנשים הנכונים לנו
גוגל הוא הקילר אפ האינטרנטי בתחום האנטיליגנציה קרה - איתור מידע.
האתגר הוא לפתח את הקילר אפ של האנטיליגנציה החמה. שיאפשר לנו לאתר את המידע החברתי ואת האנשים הנכונים לנו. פלטפורמה שתאפשר לנו למצוא את המידע החברתי ואת האנשים המתאימים כדי לעשות את מה שאנו באמת רוצים שיקרה .
זאת תהיה הפלטפורמה הממכרת ביותר שנוצרה מעודה והיא תהיה גם תהיה פלטפורמה שתחולל חוויה מעצימה הן מישור האישי והן במישורים של הקבוצה, הקהילה החברה והאנושות.
זה ה"קילר אפ" הבא.
כוכב ממני, כי כתבת יפה,
וכמו שהגבתי בנושא זה בעבר,
חייבת להסכים איתך כי יש משהו במדעה הזו מתעתע במידה מסוימת שגורם לנו להרגיש יותר נוח, להסיר מסיכות, להיות רכים וחשופים ולתת לצדדים סמויים יותר לזקוף ראש ולצאת. כך גם ההיכרויות כאן, שחלקן נותרות כטיקבוקי חיבה עזים, וחלקן חוצות את קוי הפס הרחב, והזמן יהיה מבחנן האמיתי, אך כרגע הן נראות חזקות ואמיתיות, וכאן להשאר.
כוכב על כך שהיטבת לעורר דיון בעניין זה..(מה, הייתי סוג של מוזה בעניין?...)
אולי בכתיבה יוצא מאיתנו משהו מאוד אמיתי, כי הוא אינו פוגש תגובה אנושית אחרת , מיידית. אולי מוחנו שרחק מאוד משלב הקפיצה בין העצים של פעם, כשהיינו קופים, נוח לו יותר עם זה...אולי בכתיבה יוצאת לנו, כמו שחשבתי, קרן לייזר מאוד מדויקת של משהו מאוד פנימי, אבל היא קרן מאוד מאוד צרה וספציפית. במציאות האמיתי אותה אנרגייה מתפשת בין המון מישורים וערוצים, ולכן היא לפעמים...נחלשת...או פחות מדייקת. אבל מייצגת, הרבה יותר.
להיות אמיתית פה
להיות אמיתית שם.
פה,
מאחורי מילים כתובות הרבה יותר קל להוריד חומות
להשתחרר מהגנות.
שם,
זה להתמודד עם מיליוני השפעות אחרות
ריחות, שפת גוף,
מבט...
אמיתית כאן,
אמיתית שם.
אותו בן אדם,
בסיטואציות שונות.
אני חושבת שמילה יותר מתאימה מ'אמיתיים' היא אותנטיים....וחוץ מזה, הכל בעצם אמיתי..אולי למעט שקרים.. וגם זה לא בטוח לדעתי, כי אם אדם שיקר, אולי זה חלק מהאני האותנטי שלו? אני למשל דווקא יותר 'חופשייה' במציאות מאשר בעולם הוירטואלי, דווקא מהסיבה שמה שמועלה על הכתב, מתועד. זה הרבה יותר 'מחייב' ואולי אפילו מפחיד.. הנושא לדעתי הוא חשיפה. כמה אני מוכן להחשף? כמה אני מוכן להציג את ה'אני האותנטי' לעומת ה'אני' המצופה ממני שאציג או שאני רוצה ליצור מבחינת התדמית? וכמובן, למי אני 'מציג'?
בנוסף, אנשים כותבים בקפה מכל מיני סיבות ומניעים ולכך וודאי יש השפעה על הצגת ה'אני' שלהם. ומהו בכלל האני האותנטי? יש דבר כזה? זה משהו מאד מורכב ורב מימדי ובסיטואציות שונות אנחנו חושפים מימדים שונים של עצמינו והכל זה ה'אני'.. כי גם ה'אני' הוירטואלי שאני יוצר, זה ה'אני' שלי, שאני יצרתי. מה שהעולם הוירטואלי מאפשר לנו, זה להציג 'עולם פנימי' מסוים ללא המיסוך של העולם הראלי, שמושפע מההופעה שלנו, מהסטטוס שלנו בסביבה בה אנו מתפקדים במציאות, מהציפיות של הסביבה מאיתנו, מקודים התנהגותיים מקובלים בסביבה שלנו וכו'.. אני חושבת שמה שיפה בקפה וברשתות חברתיות אחרות ובכלל בכל תרבות הבלוגים.. שיותר ויותר אנשים מעיזים לאמר את מה שהם חושבים, רוצים, מאמינים וכו' וזוכים לקהל מאזינים או קוראים הרבה יותר גדול מאשר היו זוכים לו 'במציאות', אם בכלל היו מעיזים לנסות להגיע לקהל הרחב.... טוב, נתראה בכנס הבלוגרים ביום ראשון.
אין תשובה חד משמעית, המציאות היא החיים האמיתיים ברם, באופן אישי מצאתי כאן פלטפורמה לשחרור מימד אחר שהיה בי ואיכשהו לא בא לידי ביטוי במציאות.
אני רואה את הוירטואליה כמשהו שמשלים את החיים במציאות מעין רובד שנשחק בחיי היום יום ומוצא לעצמו ביטוי ודרור בוירטואליה.
אכן סוגיה מעניינת.
אני זוכרת את תחילת דרכי בפורומים ברשת. פתאום שמתי לב שאני מחלקת חיבוקים בכמויות בעוד שבחיים האמיתיים אני אדם שנוטה לשמור על דיסטנס מסויים.
אתה יודע מה, היום אני יותר משוחררת, ואני מאמינה שהרשת השפיעה עלי גם במציאות.
ובגדול זה נשמע לי כמו פרוייקט מענין לסטודנט בפסיכולוגיה תואר שני או אולי אפילו בדוקטורט.
ועכשיו השארת אותי מסוקרנת למי הקדשת את הפוסט :-)
טל, אדם וחנה - תודה על ההתייחסות.
בחרתי לקחת את ההערות המעולות שלכם
ולבצע שינויים קלים בנוסח המקורי של הפוסט.
בתקווה לחדד את הסוגייה.
=
ועדין, הסוגיה עומדת על כנה. ויש לה המון אספקטים.
=
ממליץ שתקראו את מה שתמי ר משיבה לי.
אין עליה!!!
היא מציגה את הדברים באופן מוצלח ביותר, לטעמי.
תודה תמי.
טל, אדם וחנה - תודה על ההתייחסות.
בחרתי לקחת את ההערות המעולות שלכם
ולבצע שינויים קלים בנוסח המקורי של הפוסט.
בתקווה לחדד את הסוגייה.
=
ועדין, הסוגיה עומדת על כנה. ויש לה המון אספקטים.
=
ממליץ שתקראו את מה שתמי ר משיבה לי.
אין עליה .
היא מציגה את הדברים באופן מוצלח ביותר לטעמי.
תודה תמי.
שמוליק,
תודה על ההתייחסות ועל הפירגון!!...
מסכימה עם האנלוגיה.פעילות בעולם הוירטואלי דומה למפגש רווי אלכוהול בפאב למשל. בשניהם המשתתפים נהנים מסיטואציה ממסכת.
באינטרנט האדם מוגן בזכות המאפיינים שפרטתי בפוסט שלי, בפאב האדם מוגן באמצעות השפעת האלכוהול.
עם זאת, למרות שלכאורה אנשים יכולים להרשות לעצמם להיות כנים יותר בעולם הוירטואלי, זה לא בהכרח עובד כך...
הם אומנם מורידים חלק מהמסכות, אך עוטים מסכות אחרות שעומדות לרשותן בעולם הוירטואלי וקשורות לבחירה המוחלטת שלהם להחליט מתי ואיך להגיב, עד כמה להחשף מה לחשוף וכו'. יש להם הרבה יותר דרגות חופש מהבחינה הזאת מאשר בעולם האמיתי.
כך שלשאלתך אין תשובה חד משמעית.
מה שברור הוא שהיות והתקשורת באינטרנט מושתתת על מימד ספציפי אחד, הרי שהמורכבות האישית של כל אחד לרוב לא תבוא לידי ביטוי.
אופס ברח לי...
אני מוכנה לקבל בהסתייגות שאולי השאלה ראשונית עבור חלק מהא/נשים.
זו שאלה נאיבית כי אנחנו יודעים את התשובות. אני
זו הגדרה מאוד יפה, שגם עונה טוב משאני הצלחתי לבטא, על ההבדל בין ראשוניות (נדירה במקומותינו) לבין נאיביות (נפוצה ומתעתעת).
לשמוליק - אין בעיני נאיביות יפה, אלא אם כן אתה ילד בן 4-5 (שאז - זו ראשוניות, שאצל בוגרים נדירה ונמצאת אולי אצל מי שחיים בדד בטבע או שקועים בסגנון חיים יצרני-שונה באופן מובהק).
כל התשובות נמצאות למכביר, מי ש"נאיבי" מציג את עצמו/ה כמי /אינו/ה יודע אותן. היתממות במקרה הטוב. אתה מכיר את הסיפור של נורית זרחי הנפלאה - "אמורי אשיג אטוסה"? המש הכי יפה בעיני על לקיחת אחריות, שמשפט המפתח בו הוא "לא בכוונה זה פשוט בכוונה אחרת". רוצה לומר, נאיביות היא כוונה לקחת פחות אחריות (על האדם עצמו, על המצב, על התפקיד שלנו בחיים, בזוגיות, בהורות, בעבודה כל מיני). אין בה יופי. אין בה גם אופק לשגשוג ושפע. אם להשתמש במילים של אדם על אלכוהול (ונאיביות היא סם בייצור עצמי), "מגבול מסוים היא הופכת לשקרנית פתולוגית ומייצרת מציאות מופרכת". משפט מדוייק מאוד.
באלכוהול יש משהו מאוד טריקי ומעניין:
עד גבול מסוים הוא מוציא מאדם את האמת הצרופה, משחרר עכבות, מסיר מכשולים והופך אותנו לאמיתיים מאוד.
מגבול מסוים הוא הופך לשקרן פתולוגי ומייצר מציאות מופרכת.
אם היינו תמיד יודעים לשמור על הגבול הזה רגע לפני שהוא נחצה - היה כיף.
חנה - נאיביות היא תכונה נפלאה בעיני.
=
מוזר, מדוע שאלה פילוסופית במהותה
נתפסת בעינייך כביטוי לנאיביות?
= =
איל - אכן המידה הבלתי שווה הזו, אותה אתה מזכיר
היא היא נקודת המוצא שלי לפוסט הזה.
=
תודה על התגובה המעניינת והמפרגנת.
חנה - נאיביות היא תכונה נפלאה בעיני.
=
תמוה בעיני, מדוע שאלה פילוסופית במהותה
נתפסת בעינייך כביטוי לנאיביות?
= =
איל - אכן המידה הבלתי שווה הזו
הינה נקודת המוצא שלי.
תודה על התגובה המעניינת.
חנה - נאיביות היא תכונה נפלאה בעיני.
=
תמוה בעיני, מדוע שאלה פילוסופית במהותה
נתפסת בעינייך כביטוי לנאיביות?
=
חשבתי על זה, אני לא יודע אם יש אמיתי יותר או פחות.
כל מימד דרכו אנו נחשפים ומתקשרים חושף את אותה מציאות אבל בזווית מעט שונה.
בכל מימד אנו יודעים להביע את עצמנו בעוצמה קצת אחרת. חושפים ומפארים את מה שאנו יודעים לעשות הכי טוב ומצניעים את הדברים שפחות. ואם תחשבו על זה, האם יש מישהו שמצליח להביע את עצמו באותה מידה שווה בבלוג / בצ'ט / בטלפון או בחיים ?
חנה - נאיביות היא תכונה נפלאה בעיני.
=
שלא כמוך, איני מוצא כל סיבה לקשר אותה
לבחירה שלא לקחת אחריות.
=
ובכלל, מדוע שאלה פילוסופית במהותה
נתפסת בעינייך כביטוי לנאיביות?!
חנה - נאיביות היא תכונה נפלאה בעיני.
=
שלא כמוך, איני מוצא כל סיבה לקשר אותה
לבחירה שלא לקחת אחריות.
=
ובכלל, מדוע שאלה פילוסופית במהותה
נתפסת בעינייך כביטוי נאיביות?!
תודה על התגובות, חברים
דויד (הנסיך הקטן) ואבנר (process)- הפואנטה מבחינתי אינה עומק ההיכרות, או מידת הפער, אלא היכן אנו אמיתיים יותר.
.
=
מוטי (nspire) - מסכים עם כל מלה. התגובה שלך נהדרת. שמח שהכרנו כאן.
=
יפעת (מו קושלה) - מרב שאנחנו מבינים אחד את השני, קשה לחדש הטחד לשני. ובכל זאת אחלה תגובה ממך. כרגיל.
שאלתי את עצמי את אותה שאלה..
אני זוכרת את התגובה הראשונה שהעליתי כאן בקפה, ואח"כ הפוסט הראשון- זה היה מהוסס.. בודק.. חושש. בוחן. מעולם לפני כן לא נחשפתי כך באינטרנט.
וההורים שלי קוראים, והבוס..
ועם חלוף הזמן משתחררים המעצורים. אני רואה זאת דווקא לחיוב :). זה גם עניין של ביטחון עצמי, הכרת הזירה שבה פועלים וגם התגברות על "פחד הבמה". ממש כמו להרצות בפני קהל בפעם הראשונה מול צבירת הניסיון.
דווקא השחרור הזה מביא את האני האמיתי במקום זה המסכתי (ולא להיפך). כלומר, כאן אנשים מרשים לעצמם להיות מי שהם באמת בלי להיות מחוייב למוסכמה כלשהי.
כממו שכתבת בסוף- העולם האמיתי הוא באינטרנט (מעניין אם זה רע או טוב..
)
יקירי, אני עוד בשלב החווייתי כך שאיני מסוגל עדיין להסתכל על זה בפרספקטיבה.
אוכל אולי לתרום תובנה משלי לעניין:
לדעתי אין פער בין הדמות המציאותית לבין זו שותת-הקפה. ההבדל נעוץ בציר הזמן. כוונתי היא לתהליך הבשלה. בקפה אנו מנצים מהר יותר, משילים בגדים (וירטואלית, אח שלו) מהר יותר, מאבדים פחד-במה מהר יותר, ומתרגשים-כועסים-מתגרים מהר ועמוק יותר.
אנו למעשה מאיצים תהליך שבמציאות (על כל מוסכמותיה וקצב התפתחותה) היה לוקח אולי זמן רב יותר. לפיכך, אני רואה בקפה "סוכן שינוי" שעשוי להאיץ רצון או יכולת בדרכה אלי מימוש.
תבורך על החשיבה הרעננה שלך.
האמת - לא חוויתי שום פער. אנשים הם אותם אנשים, ב"מציאות" ובקפה. זה בסך הכל עוד כלי להתבטא ולתקשר - כלי נוח במיוחד למי שכוחו במילה הכתובה.
אבנר
כתבה עליו יפה נעמי.....
כה הארץ נוע קינואה...
אני חושב שהנושא שהעלת לדיון הוא ראוי ומעניין אך הוא קצת עקר כוון שגם כשאתה פוגש מישו בפאב או בכל מקום אחר לצורך העניין ,אתה לא באמת מכיר אותו....לוקח זמן להכיר אדם לעומק
ומה לגבי הדיסוננס הזה ?