רעות הרהרה באפשרויות שעמדו בפניה. היא חייבת להחליט טרם תענה ל"תומר". היא לא יכולה לשחק בו. אם יש לה ולו רגש אחד קטן כלפיו, היא חייבת להיות ישירה וכנה איתו וכך גם עם אייל. האם אפשר להיות מאוהבת בשני אנשים בו זמנית? האם יש מקום בלב לשני אנשים?? ככל שחשבה על כך, התגבר כאב ראשה. רעות החליטה שעליה לדבר ראשית עם אייל, ואז תדע מה עליה לעשות בנוגע ל"תומר". היא התקשרה לאייל. ככל שהטלפון השמיע צלילי חיוג, כך פעימות ליבה של רעות גברו. אגלי זיעה קרים בצבצו במצחה והיא הייתה נרגשת ונסערת באחת. כששמה לב למה שמתחולל בגופה, הבינה שלא תוכל להתעלם מכך. כנראה שאין לה מנוס מרגשותיה והיא עדיין אוהבת את אייל. גופה רעד. "הלו?" קול הבס המוכר שב והלם בה. ידה רעדה ללא שליטה. נשימתה נעתקה. היא לא הצליחה לומר מילה. מתוך דחף של רגע, סגרה את שפופרת הטלפון. רעות לקחה נשימה ארוכה. זה הספיק לה כדי לקבל תשובה לשאלתה. היא חזרה להתיישב מול המחשב וכתבה ל"תומר" מייל תשובה: "תומר היקר, אפגש איתך, אך לא מטעמים רומנטיים. אני יודעת שאמרתי לך שיש לי רגשות אליך. ולא שקרתי. אכן, משהו בי נמשך לדמותך הוירטואלית והמסתורית. גיליתי שאני עוד מאוהבת לחלוטין באייל. כך שאבין אם תתחרט ולא תרצה להיפגש איתי... נועה". היא לחצה במהירות על send כדי שלא תתחרט... אייל החל בהכנות שלו. עיניו נצצו וחיוך התפרס על פניו מאוזן לאוזן. הוא נראה כמרחף. "אז מה דעתך על התכנית שלי?" שאל אייל את שמרית. "אני חושבת שאין לה סיכוי לעמוד בפניך. היא הולכת ליפול ישר לזרועותיך אחרי מה שאתה מתכנן לה. אם היא לא נמסה מכל זה, אל תקרא לי שמרית". חייכה שמרית. "את לא יודעת כמה אני מודה לך על העזרה. לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך." אמר אייל. "שטויות. בשביל מה יש אחים?" שאלה שמרית. "שימרה, אל תגידי את זה. אין לי אחים. יש לי רק אחות קטנה ומקסימה- אותך. אם דניאל לא היה מכריז שהוא מתחתן, את יודעת טוב מאד שלא הייתי מדבר איתו בכלל." הרצין אייל באחת. "אויש, אתם שלושה סתומים בחיי. אתה ארז ודניאל, שלישיית אידיוטים שלא מהעולם הזה. אני לא מבינה איך אתם יכולים להיות בנתק כזה כל כך הרבה שנים. ולחשוב שאתם שלישיה זהה. מי היה מאמין שתצאו כל כך שונים זה מזה...." שמרית נאנחה. עצב מילא את עיניה והיא התאפקה שלא לבכות. "שימרה, אי אפשר לסלוח על התנהגות כמו שלהם. לא עושים דברים כאלה. פשוט לא. אז אני מעדיף שלא לחזור ולדבר איתם." פניו של אייל נמלאו כעס. "אה, וללכת לחתונה של אחיך התאום אפשר למרות הכל?" שאלה שמרית מבולבלת. "תראי, הוא אחי והוא מתחתן. תאמיני לי, אני לא דוגל בצביעות ומי כמוך יודעת, אבל אני לא מוכן לסכן את אבא ואימא ולבייש אותם. אז אבלע את הצפרדע ואבוא לחתונה המעאפנה שלו עם אביטל." אמר אייל נרגז. "אני לא מאמינה שהוא מתחתן עם אביטל. פשוט לא מאמינה... מה הוא מוצא בה??? אני בכלל לא מבינה מה אתה גם מצאת בה. הבחורה נעל שלא מהעולם הזה." צחקקה שמרית. "אויש, אל תזכירי לי." אמר אייל. "טוב, אני הולכת לבדוק את המייל. אולי כבר קיבלנו תשובה." חייכה שמרית בשובבות. רעות לא יכלה לחכות. היא החלה לבדוק את האימייל שלה כל חמש דקות. חיכתה לתשובה מ"תומר". כשרעננה את דף האינטרנט, פתאום הבהב מסכה עם ציור מעטפה, מסמל על קבלת הודעה חדשה. היא מיהרה לפתוח את תוכן ההודעה: "נועה יקרה, אשמח להיפגש איתך גם אם זה מטעמי ידידות בלבד. פגשי אותי ליד מלון ה"קיסר" הערב בשעה שמונה בערב בדיוק. שלך, "תומר". רעות חשבה לרגע. "תומר" מציע לה מפגש ידידותי בלבד. האם יש רע בכך שתלך? עם כל המשיכה שלה לעניין, עלו בה גם חששות. בכל זאת, מדובר בבחור שהיא אינה מכירה באמת, אלא רק באופן וירטואלי. מצד שני, הוא מציע לה להיפגש במקום ציבורי, שאנשים נמצאים בו לרוב. אולי, איפשהו, היא מרגישה לא בנוח בגלל אייל? אולי בכל זאת עליה לדבר איתו טרם תיפגש עם "תומר?" היא עצמה את עיניה, נשמה נשימות עמוקות וניסתה לחוש מה האינטואיציה שלה מרמזת לה לעשות. היא החליטה לכתוב ל"תומר" תשובה: "הערב בשעה שמונה, אהיה בכניסה למלון "הקיסר". נתראה. נועה". היא לחצה על send. נשמעה דפיקה על דלתו של אייל. הוא פתח את הדלת. להפתעתו, עמדו מולו שני אחיו התאומים, ארז ודניאל עם חיוך רחב על פניהם. "היי אייל." אמרו שניהם פה אחד. "אפשר להיכנס?" שאל ארז. אייל היה קצת המום, אבל אפשר להם להיכנס. "תראה" אמר ארז. "אני יודע שהמצב בין שלושתינו לא היה מזהיר בשנים האחרונות. אבל אתה מבין שאי אפשר להמשיך כך לנצח..." אמר ארז. "באנו לפתוח דף חדש, אח שלי." אמר דניאל. "דף חדש הא?" אמר אייל בזלזול. "אתה באמת חושב שקל לי לסלוח לך? זה לא פשוט בכלל. במיוחד לאור העובדה, שאתה מתחתן עם אביטל." הטיח אייל בפני דניאל. "כולנו יודעים איך נכנסת לקשר איתה." אמר אייל. "לנצח תכעס עליי בגלל זה? הרי נפרדת ממנה. ונכון, עשיתי טעות כשהתחזיתי אליך כדי להתחיל איתה... אבל זה היה אחרי שכבר נכנסת לקשר עם רעות...כבר היית חודשיים עם רעות אם אני זוכר נכון." אמר דניאל. "זה בכלל לא משנה. לא היית צריך להתחזות אליי כדי להשיג אותה. זה לא היה בסדר בכלל. כי זה סיבך אותי בלא מעט צרות." אמר אייל. "במיוחד בשנה האחרונה". המשיך אייל. "אז נכון שלאביטל גילית שאתה זה לא אני, אבל כל כך כעסתי עליך ולא היינו בקשר אחרי שנסעתם לחו"ל. רעות בכלל לא ידעה עליכם כי התביישתי בכם. שככה אתם מתנהגים. וכשכבר חזרת, אביטל לא זיהתה וחשבה שאני זה אתה ומשם אתה יודע איך הכל הסתבך....." אמר אייל. "ארז, אתה בכלל צריך להתבייש." אמר אייל. "רעות אפילו לא מודעת לזה שזה היית אתה שנישק אותה בסילבסטר ההוא לפני ארבע שנים." התרגז אייל. אתה לא מבין מה זה עשה לי. מזל שמעולם לא סיפרתי לה על זה. היא לא הייתה יודעת איפה לקבור את עצמה. ואיך בכלל הרשית לעצמך לעשות דבר כזה אחרי מה שקרה עם דניאל??" כמעט והתפוצץ. "כמה פעמים ניסיתי להסביר לך אייל. הייתי שיכור, היא חיבקה אותי כי חשבה שאני זה אתה, ומשם העניינים התגלגלו... מה רצית שאעשה???? ועד מתי נתנצל על זה???" ארז רגז. אייל שתק. לאחר שתיקה ממושכת של השלושה, אמר אייל לבסוף: "תנו לי לחשוב קצת. חוץ מזה, אם אצליח במה שאני מתכנן, ותבטיחו לעזור לי להסביר לרעות את כל הבלאגן איתכם, אולי אסלח לשניכם..." אמר אייל. "אוקיי." אמרו שניהם בבת אחת. "עכשיו אני צריך שתלכו. יש לי לא מעט עניינים לסדר." ביקש אייל. רעות עמדה בכניסה למלון "הקיסר". השעה הייתה חמישה לשמונה. "אל תסתובבי בבקשה. סמכי עליי." ביקש בלחש קול מאחוריה, לוחש באוזנה. רעות רעדה בגופה. לא היה זה רעד של פחד, אלא רעד של התרגשות. מישהו אחז בידה. ידו הייתה חמימה ונעימה למגע. הוא הוביל אותה בגרם מדרגות. כשהוסר הכיסוי מעיניה, והיא פקחה את עיניה, ראתה למולה חדר מואר, פרחים מפוזרים סביב, נרות ריחניים וריח קטורת באוויר. היא הייתה המומה... המשך יבוא.... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |