
הכרתם לפני חמש וחצי שנים במקום העבודה... החלפתם מבטים,קרצתם זה לזו... עד שישבתם על כוס קפה,והחלפתם מספרי טלפון. הבעתם את ציפיותכם זה מזו ואז התחיל ה"רומן"..... נהגת לצלצל אליה 3 פעמים ביום התעניינת בה ובשלומה, היית לה לחבר טוב,עזרת לה,תמכת בה... הפגישות שלכם היו "עשירות" במיוחד.. מה ש"עוללת" ל/ב גופה היא מעולם לא חוותה,או לא תחווה... עברתם כ"כ הרבה דברים יחד שניכם יחד וכל אחד לחוד... כך עבר לו יום,שבוע,חודש,שנה,ועוד שנה,ועוד.....
בתקופה האחרונה משהו בינכם קרה... הצטננו העניינים,ונהיה לה קר....
היא לא מבינה,לא קולטת... למעשה היא לא רוצה להבין... לא מוכנה לוותר..... היא לא אוהבת "נתק" היא לא אוהבת "פרידה".... כואב לה,קשה לה... היא בוכה בלילות... מרטיבה את הכר בלי סוף.
מה שלא עשתה,כמה שלא ביררה... היית בשלך,אמרת לה שהכל בסדר... אבל יש לה תחושות,יש לה זרמים... היא עדיין חולה.. עדיין קשה לה...
עד ל"מתקשרת" היא הגיעה... הבינה עליך דברים שלא חלמה... הכחשת, צחקת, אפילו אמרת לה תודה שהצחיקה אותך..
נהיה לה רע בלב..יותר יותר.. נאלצה להשתמש בכוח המילים.. ניבהלת צלצלת ביררת השתנת האם זה טהור? האם זה מהלב?
האם אתה עדיין רוצה אותה?
|
זר אך לא מוזר
בתגובה על עד מתי...או ,כמה עוד אפשר?
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יהודיתתת, איזו תשובה אחותי, שיחקת אותה.
השאלות ימשיכו להציק
השאלות יעלו כל פעם מחדש..............
כי אי אפשר למחוק ולבטל דברים
כי אי אפשר לשכוח את העבר..................
לוקח זמן עד שמצליחים להשתחרר
וגם זה לא תמיד כולם עושים כך
יש הרבה אשר לא יודעים לסגור מעגלים
יש כל כך הרבה אנשים שאשר סוחבים
איתם דברים עשרות שנים ,
אך ממשיכים הלאה