חלק א' (מתוך ארבעה) ובו יסופר על חלקו הראשון של המרדף אחר הכרטיסים המוזמנים. באמת שכל הסיפור הזה ממש לא היה אמור להיות מסובך במיוחד.
בעידן הממוחשב של ימינו הרי אפשר להזמין הכל בקלות דרך האינטרנט. יש משהו שלא? ממכשירי חשמל ועד טיסות ומלונות. מספרים ועד נערות ליווי. כל אחד מאלו אפשר לקנות, בד"כ בקלות, בעזרתן של כמה לחיצות מקלדת ונקישות עכבר. גם כרטיסים להופעות. לא חסרים אתרים דרכם אפשר להזמין מקום למופע שרוצים לראות, אפילו אם הוא במרחק של אוקיאנוס או שניים.
כך חשבנו שלושתנו - דרור, הדר ואני, כשהחלטנו לנסוע להופעה של לאונרד כהן בפראג.
ההתחלה היתה פשוטה מאוד. אתר המעריצים הפנומנלי של כהן סיפק לינק ישיר לאתר של חברת הכרטיסים הצ'כית שמוכרת את ההזמנות למופע המדובר, המתקיים ב- Sparta Arena. בעמוד הראשון של האתר התנוססה, כמובן, השפה הצ'כית, אבל תמונה גדולה וקליקבילית של לאונרד כהן + אייקון קטן של דגל אנגליה ( = ממשק אתר אלטרנטיבי באנגלית) - הבטיחו שתהליך ההזמנה עומד להיות פשוט. כמו שצריך.
או שלא. ticketportal.cz התברר כאתר עלוב במיוחד. מהסוג שממש לא ברור איך מתפעלים אותו כך כשסכומי כסף נכבדים רצים בו מצד אחד של האינטרנט לצד השני. גם אחרי שעוברים בו לשפה האנגלית, הממשק מעורבב בלא מעט צ'כית - חלקה במקומות קריטיים למדי, כמו כפתורי אישור או Radio Buttons של בחירת אופציות שונות. בשביל להצליח להירשם אליו וליצור User נאלצנו להיאבק עם כל מני תקלות וסיבות משונות בגינן סירבה המערכת לקבל את הרישום שלנו. כשכבר הצלחנו, והגענו לשלב של הזמנת הכרטיסים, החיוויים שנתנה המערכת היו סותרים ומבלבלים.
בקיצור, כאיש QA בעבר וכאחד שהתעסק לא מעט עם ממשקים של אינטרנט - האתר הזה לגמרי מקבל ממני ציון "נכשל". אבל מה לעשות שלא היתה ברירה אלא גם לתת לו את מספר כרטיס האשראי שלי, ולקוות מאוד שהסכום הלגמרי לא מינורי שאני מפקיד דרכו יעבור בסדר, ושהשרת של האתר באמת מאובטח כמו שצריך.
בסוף, אחרי אי אלו מאבקים עם הממשק, שגרמו לנו לסנן קללות (בצ'כית) - הצלחנו להזמין את ההו-כה-נכסף: שלושה כרטיסים בשורה הרביעית למופע של לאונרד כהן ב-Sparta Arena.   אי-מייל האישור הגיע במהרה. "Ticket order confirmation", בישרה הכותרת המשמחת. בתוך המייל הודו לנו על השימוש בשירות ובישרו שאת הכרטיסים יהיה אפשר לאסוף בכל אחת מהשלוחות של Ticket Portal הפזורות ברחבי פראג.
כמעט חודשיים לאחר מכן, וכל אחד מאיתנו יושב על המחשב שלו לצד מזוודה ארוזה, ומדפיס את האישור שנשלח אז. אני אפילו הגדלתי ראש ועשיתי שוב לוגין לאתר, כדי להדפיס את כל פרטי ההזמנה מדף החשבון שלי בו. כל הניירת הזו באמת צריכה להיות מספיקה כדי לשלוף את ההזמנות שלנו מהמחשב ולעשות את פעולת ההדפסה הנדרשת. זה אפילו כמעט נראה מיותר. כמה ניירת כבר צריך בימינו, כשאפשר פשוט לאתר במחשב את התשלום בכרטיס האשראי ולהשוות אותו לכרטיס שמציג הלקוח במשרד? יהיה בסדר...
בוקר לאחר מכן שלושתנו נוחתים בפראג. אויר קריר, נקי וצח מקדם את פנינו ועובד לנו טוב טוב בריאות. העיר מפעימה ביופיה. שילוב של ישן וחדש, עתיק ומודרני, שאריות קומוניזם לצד סממני קפיטליזם וגלובליזציה (לא יאמן כמה סניפים של מק'דונלדס יש שם...). אחרי ההגעה למלון, המשימה הראשונה שלנו ליום הראשון (שממש בערבו מתקיימת ההופעה) היא למצוא שלוחה של Ticket Portal ולהדפיס בה את שלושת הכרטיסים שלנו.
[ טוב, האמת שהמשימה הראשונה היתה לאכול ארוחת בוקר בבית קפה. אבל השניה כבר היתה העניין עם הכרטיסים. ] בקלות רבה (בעיקר בזכות GPS אנושי מסוג "קולרגול") מצאנו את אחת מהשלוחות. Tourist Information Center כלשהו במרכז העיר, שמחשביו מחוברים לבסיס הנתונים של משרד הכרטיסים המכובד. הבחורה מאחורי הדלפק אדיבה ושמחה לעזור. אנחנו נותנים לה את הדפים המודפסים שלנו, ומחכים שתגמור את הפרוצדורה הפשוטה, ותאפשר לנו להתחיל כבר להרגיש את העיר ולבלות בה, עם כרטיסים המונחים בביטחה בכיסנו.
הבחורה מסתכלת על הדפים, מדפדפת בהם, ומקלידה דבר או שניים במחשב. ואז היא אומרת לנו שחסר קוד.
קוד? איזה קוד?
ה-Verification Code.
שו Verification Code? מה זה?
"זה קוד שהייתם צריכים להכניס בתהליך ההזמנה. מילה כלשהי שאתם בוחרים, שהיא מן סיסמה כזו".
אנחנו מגרדים בראשנו. איך זה שעשינו את התהליך שלוש פעמים, ואף אחד מאיתנו לא זוכר את החלק הזה?
"לא יכול להיות", אנחנו אומרים לה. בשום שלב המערכת לא ביקשה את זה מאיתנו.
היא מאוד מצטערת, אבל היא חייבת את הקוד. זה לא שהיא לא מאמינה לנו, פשוט בלי הקוד הזה המחשב לא ידפיס לה את הכרטיסים. אנחנו מפשפשים בניירות המודפסים, אולי הקוד המסתורי כתוב שם איפושהו. הוא לא.
"אתם יכולים ללכת למשרד הראשי של Ticket Portal, שנמצא לא רחוק מכאן. הם בטח יוכלו לעזור לכם", היא מציעה.
וואלה. ברור שהם יוכלו לעזור לנו. הרי הם המשרד הראשי! אם מישהו יכול לעקוף את מערכת ההזמנות הממוחשבת - זה הם.
אנחנו ממהרים למשרד הראשי, שבאמת נמצא בקרבת מקום. מגיעים לדלת העץ הענקית שלו (יש הרבה כאלה בפראג) ו... היא נעולה. מסתבר שהמשרד הראשי לא עובד בימי שבת (מאוחר יותר יתברר לנו שגם לא בימי ראשון). הכל באיזי. זה לא שיש הערב איזו הופעה של לאונרד כהן ו-20,000 איש קנו כרטיסים ואולי לחלקם יהיו בעיות. זה בסדר, אתם תנוחו.
אנחנו מחליטים לחזור למלון, כדי להתחבר לאינטרנט ולראות אם פספסנו משהו. אולי בתיבת ה-Gmail מתחבא איזה מייל שמכיל את הפרטים האלה. אם לא - אולי לוגין לאתר יגלה את הנתון החסר איפושהו.
אבל השיטוט באינטרנט לא מקדם אותנו הרבה. הקוד לא מופיע בשום מקום. רשימת סניפי Ticket Portal כתובה בצ'כית בלבד, ואנחנו לא יכולים להבין את שמות הימים המופיעים לצד כל סניף (מה שלפחות היה יכול להנחות אותנו לנו לאיפה כדאי ללכת לנסות). מה זה Po - Ne? שני עד שישי? שני עד שבת? ומה זה Po - Pá?
בינתיים, פשפוש נוסף בניירות מגלה פרט שלא שמנו לב אליו. באחד הדפים אותם הדפסנו, מופיעה משבצת בה מתבקש המשתמש... להמציא ולהקיש Verification Code! מסתבר שהנדסת האנוש המשובחת של בוני האתר גרמה להם לשים את המשבצת הזו דווקא אחרי דף אישור ההזמנה, זה שנהוג שמסמן את סופו המוחלט של תהליך הרכישה.
ומה קורה אם פשוט לא ממלאים את זה?
דרור, מצויד ב-Wishfull Thinking, חושב שיש סיכוי שבמצב כזה מספר ההזמנה הופך אוטומטית להיות הקוד החסר. אני, מצויד בפסימיות טבעית (שהצלחתי להעביר במכס), סקפטי בנושא. אנחנו מחליטים ללכת שוב למרכז התיירות ולבקש שם שינסו להקליד את מספר ההזמנה על תקן הקוד ולראות מה קורה.
כמובן שזה לא עובד. האישה שעוזרת לנו הפעם במשרד מקישה את מספר ההזמנה בשדה החסר, ומקבלת הודעת אי-התאמה. כצפוי, זה לא זה.
אנחנו מתחילים להתעצבן ולהילחץ. ההופעה בסך הכל עוד כמה שעות. אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע לקופות עם דפים מודפסים ולהמר שיהיה בסדר ושזה יספיק לצ'כים שם. אנחנו מסבירים את זה לאישה ומנפנפים במחיר הגבוה שכל אחד מאיתנו שילם על הכרטיס. הרי לא הגיוני שנוציא כ"כ הרבה כסף ונצטרך להתמודד עם בעיות כאלה. אבל האמת היא שאין לה הרבה איך לעזור לנו. היא אפילו לא נציגה של Ticket Portal. מה שהיא כן יכולה לעשות זה להתקשר לאחד שהוא כן. למעשה, מסתבר שמדובר באחד הקודקודים של Ticket Portal בפראג. שמו בישראל (ובצ'כיה): פיטר ביילי. מיסטר פיטר ביילי.
ביילי, כך מסתמן, הוא המבוגר האחראי בשטח, ויכול לפתור לנו את כל הבעיות. לאחר שיחה קצרה איתו, מודיעה לנו נציגת השירות שאנחנו צריכים להגיע לקופת האולם שעתיים לפני ההופעה ("בדיוק ב-18:00. לא לפני ולא אחרי") ולפגוש אותו שם. הוא יוציא לנו את הכרטיסים. היא גם נותנת לנו את מספר הסלולרי שלו, שיהיה לנו ליתר ביטחון. אנחנו מודים לה מאוד, ויוצאים מהמשרד די מדוכדכים. אז נכון, אף אחד מאיתנו לא באמת חושב שיש מצב בו נישאר בחוץ בזמן שההופעה מתקיימת, בגלל איזה קוד טפשי. אבל עדיין, כל הקונסטלציה הזו נשמעת לנו כמו סיכון גדול מדי. ומה עם נבוא לשם ומיסטר ביילי לא נמצא? מה אם יסתבר שגם הוא חייב את הקוד כדי להדפיס את הכרטיסים? ומה אם ואם ואם? ובכלל, איך נעביר בנעימים את שארית היום, עם חוסר ודאות ורוגז שכזה? לא. לא מתאים לנו הסידור הזה. אנחנו רוצים כרטיסים ביד. עכשיו. בחלק ב': על אחד שמנסה לעזור, ועל אחד שפחות. |