ליהוגים
נראה לי שהבלוג הזה יעסוק בכל מה שבא לי לי לכתוב באותו היום. לא רוצה להיכנס להגדרות מצומצמות
פוסטים פופולאריים
-
גברת, רק ניסיתי לעזור
7/8/07 | 941 צפיות
-
לבד על הגג- שבתות וחגים (וגם ימי חול)
2/8/07 | 1103 צפיות
-
Never Again
11/10/07 | 1041 צפיות
-
אתה פה חסר לי
22/7/07 | 1320 צפיות
-
בלוז לביצית מבוזבזת
15/9/07 | 1150 צפיות
-
ד"ר בגנו מצלצל לא רע
11/7/07 | 996 צפיות
פוסטים אחרונים
- בצורת בעיר הקטנה 1/8/09
- השיבה 31/7/09
- she's a small wonder 26/10/07
- In Your Face 25/10/07
- לדשא של השכנה יש כרטיס טיסה ללונדון 23/10/07
- פיסת אושר מתפוררת 18/10/07
רדי ותני לי שלושים
אתמול. כלומר, היום, חזרתי מהלילה הלבן שאירגנה לנו עיריית תל אביב. לשם שינוי לא חרשתי על איזו מסיבה ופוצצתי את ורידיי בלף בלונד. אתמול הלכנו על קולטורה מסוג אחר. התחלנו ברחבה של הקאמרי, המשכנו בבית אריאלה וקינחנו במוזיאון ת"א. סליחה על הפלצנות אבל יש משהו מרגש ושונה בלראות ולהתפעם מרותקו, בשתיים בלילה כשאת לובשת חצאית סמרטוט וכפכפי שוק בצלאל.
הגענו הביתה גוועות ברעב. ולמרות שאנחנו בעיר שחיה מסביב לשעון, באיזור שלנו אין ולו AM;PM אחד לרפואה. המדף שלי במקרר כל כך ריק וצחיח שאפילו עובש לא מצטבר עליו. כי לא בא לו להיות לבד. אני מקבלת אישור מרבקה לפשוט לה על הפלסטיקים ומוצאת שאריות של משהו שהיה פעם תבשיל בשר ואורז. אני תוקעת את התערובת הקרה והדביקה ישירות מהכלי, עם כפית ואחר כך עם הידיים בתאווה בלתי נשלטת כאילו היה זה נקטר האלים שמונח לפניי.
אחרי טקס הורדת האיפור וחשיפת החצ'קונים אני עומדת עם הפיג'מה (חולצת סוף קורס ותחתוני סבא ליתר דיוק) ומסתכלת על המפלץ שתחב את אצבעותיו החמדניות לתוך עיסת הבשר ההיא, ונגעלת.
מי אוכל כזה אוכל בשלוש וחצי לפנות בוקר? מי אוכל בכלל בשלוש וחצי לפנות בוקר? אני אומר לך מי. דאבות חזירות וגרגרניות, זה מי. לא יכולת להסתפק בדיאט קולה ותפוח? כאחוזת אמוק שלפתי את מזרון הפילאטיס ממקום מושבו בתחתית הארון וכך, בארבע לפנות בוקר, כשתל אביב עדיין חגגה, ושותפיי כבר חלמו על היום שמחר, אני עשיתי כפיפות בטן עד איבוד הכרה. עוד ועוד. אסור שתהיה לי בטן.
כשתפסתי את עצמי, עדיין מתכופפת ומתנשפת שעה אחרי, התחלתי לבכות. הבוקר עלה, עיתונים מחולקים, חלות טריות יוצאות מתנורים, ואני, בחושך, על רצפת הסלון בדרך לאבד בלילה אחד את מה שלקח לי שנתיים להשיג.
נראה לי שאני אסע קצת להורים... לא בא לי להיות גיבורה היום.
|
תגובות אחרונות
-
ש.ב. אילת
בתגובה על
-
ג ז ר
בתגובה על
-
חומר חוצני
בתגובה על בצורת בעיר הקטנה
-
רפאל7
בתגובה על
-
y2work
בתגובה על השיבה
-
שי שמש שי
בתגובה על איך הכניסו אותי למיטה וגרמו לי להרגיש כמו זבל
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מניח שזה נובע מהקריאה הסלקטיבית שלי:
בפוסט הראשון (או אחד הראשונים) כתוב שנגעלת מזה שאכלת עיסת בשר.
כאן את מפנה אנשים ל"געגועיי לרקסי".
אני לא בטוח שזה 1+1 נכון לעשות, אבל....
מה קרה לרקסי???
קראתי את התגובה שלי שוב ואת התגובות האחרות, וחששתי פתאום שאני חוטאת בהתנשאות משהו.
להגיד למשהי שהיא מתוקה, לא יובן תמיד כראוי.
אני פשוט מסתכלת על הכל ממרחק של יותר מעשר שנים ומבינה כמה רע היה לי אז וכמה במובנים רבים הדברים השתפרו (הזמן, הזמן...) ועדיין, האומץ שלך, היכולת להיחשף, המודעות, הם נדירים ואמיצים בעיני.
וכמו שכבר כתבתי לך פעם. ואני יכולה להגיד את זה על עצמי גם היום:
כולנו מופרעות אכילה
לצערי בעקבות חוסר תחקיר מספק וחוסר בהכרות עם הנפשות הפועלות יצא לי להגיב תגובה צינית (ומעט ילדותית יש שיגידו) שלא ממש מתסדרת עם הקונטקסט הכללי של הפוסט.
ובכן, לא ידעתי !
עכשיו אני יודע.
קבלי את הערכתי על הכתיבה הכנה והחשיפה.
אני חושב שנשים שמתמודדות עם אנורקסיה יעשו לעצמם טוב אם יעקבו אחרי הפוסטים שלך.הם מקסימים ומצחיקים, ויכול להיות שאני שוב חוטא בחוסר תחקיר, אבל זה נראה לי די נדיר בנושא זה.
ערב נעים.
היה רשום לי שאי אפשר לתת לאותו משתמש 2 כוכבים ב 24 שעות, אז אין ברירה, אני חייבת לכתוב מה שבאמת רציתי להגיד ולא להתחבא מאחורי כוכב...
.
ריגשת אותי. אני כל כך מזדהה, וכל כך חרדה בו זמנית.
אני לא חושבת שהיום יש כמעט בנות שאינן אנורקסיות.
אם זה מתבטא או לא בגוף, זה לא רלוונטי בכלל, אנחנו כולנו אנורקסיות בראש. חושבות 100 פעם על כל ביס שאנחנו אוכלות ותראי לי אחת שתגיד שלא - גם אז אני לא אאמין לה. דפוקות, פשוט דפוקות. ואני אומרת את זה לעצמי, לא לך, את מדהימה ואמיצה גם יחד בעיניי - לכתוב את זה כאן.
בקיצור, מה שרציתי להגיד, זה שאני לא מכירה בן אדם שלא אוכל ב-3 לפנות בוקר, מה זאת אומרת? שמת לב שאז לאוכל יש טעם עוד יותר טעים אפילו??
.
ובנימה אופטימית זו, קבעתי לי שיעור פילאטיס לערב, יש גבול כמה אני יכולה לעמוד איתנה מול חֶברָה מוכת טרוף רזון כמו שלנו. אבל הי, לפחות אני מנסה
יאללה, שיהיה לנו בהצלחה...
קראי את הפוסט "געגועיי לרקסי" והדברים יתבהרו לך
נוגע ללב. עוד עדות לאופיה של תל אביב: כולן (רובן) בה חייבות להיות רזות-רזות.
איני יודעת מה לקח לך שנתיים להשיג, אבל תני לי להרגיע אותך כל מי שאוהב את עצמו תוקע אוכל כזה כשהוא מת מרעב בשתיים בלילה!
אלו הזלילות הכי מתוקות, (שמשביעות עד היום הבא כך שהכל מתאזן)
שוב- אחלה כתיבה
כמי שבילה את החורף האחרון ברביצה על הספה שהופרעה רק כדי לבדוק בחיוב הויזה החודשי האם במקרה מכון הכושר שכח לחייב אותי החודש (הוא לא) אני מבין לליבך.
יחד עם זאת אף פעם לא הבנתי את הבעייה בלאכול מאוחר בלילה - אם רעבים סימן שצריך לאכול. ככה זה בטבע.
זאת ועוד,
לכבוד הקיץ שהגיע עשיתי קאמבק לחדר הכושר והאמת ? אפילו דב נמלים כמוני מודה שזה די נחמד להזיז את עצמך מדי פעם. מכיוון שגם את זה את עושה (אני לא מבין איך מרזים מפילאטיס אבל יש שכונות שלמות מצפון לירקון שנשבעות בזה) אז נראה לי שבכלל אין לך ממה לחשוש.
תהיי חזקה !
נתחיל מכוכב על זה ששלפת את מזרון הפילאטיס
(חשבתי שיש מזרונים רק ליוגה)
יש הרבה שיטענו שגרימלינס אכל להם את האוכל בלילה.
(הכוכב הוא על עשיה)
לפעמים לא צריכים ליהיות גיבורים :-)
(מת לחיות 4 - הגיבור עם 99 הנשמות)
לגבי הלילה הלבן, היה זוועה
בקאמרי ההצגה היתה נוראית וברוטשילד היו המון אנשים ואווירת יום העצמאות ושום דבר מעבר
לגבי האוכל, לא יודע מה היה מצב הצבירה של האוכל שלך אבל אין ספק שבלילה הכי כיף לאכול (ברור שמשלמים על חילוף חומרים איטי בבוקר)
טוב, שמונה פעמים אני מנסה לשלוח את זה בפרטי (בסוף עוד יתברר שזה נשלח ואני כהרגלי עשיתי פאדיחה P: נו שוין), אבל הקפה שונא אותי. טפוו עליו.
סתם סיפור שהופיע בבלוג הישן שלי.
התגובה הזו זו בדיחה או סתם יציאה מסריחה?
חיזקי
לפי רמת המודעות שבכתוב, אז יהיה בסדר
את בדרך הנכונה
ליבי מתוקונת
אל תהיי כל כך קשוחה עם עצמך- לא על האוכל, ולא על התגובות אליו. גם אני קצת פסיכוטית בעניין הזה, אבל מהכיוון ההפוך, ועובדת עכשיו הרבה על לשים לעצמי גבולות. שחררי קצת את שלך :) ותביאי נשיקה.
את גיבורה, ואין לזה קשר עם ארוחת השחיתות המתסכלת.
את גיבורה בגלל מה שאת ובגלל מי שאת.