כבר יומיים שאני בעצבים, מאותה הסיבה שרבים ממכם גם כן בעצבים - עסקת הטיעון של אנסי קצב. עד עכשיו, מני מזוז היה בן-אדם שהערכתי מאוד. הוא הצטייר לי כסמל לעשיית צדק ולהגינות. אחרי ששמעתי את הנימוקים שלו לקבלת עסקת הטיעון הבזיונית ("לחסוך פגיעה במוסד הנשיאות". איזה בולשיט), אני כבר לא יודע מה לחשוב עליו.
לכן, שמחתי לשמוע שמתקיימת מחר הפגנה בכיכר רבין נגד העסקה. התכוונתי ללכת (ואני עדיין מתכוון), אבל יש משהו שצורם לי לעין. בכל מקום בו אני קורא על ההפגנה הזו, אני מקבל את הרושם שמדובר בהפגנה של נשים ולמען נשים. בלבד. לא של אנשים (משני המינים) שמתקוממים על חוסר צדק משווע, על הפקרות של החוק ושל המוסר ועל כשלונו של מבחן בוזגלו. לרגע נדמה שזה לא מקרי שהמילה "הפגנה" בעברית היא במין נקבה. מארגני (סליחה, מארגנות) העצרת עושים (סליחה, עושות) הכל כדי לתת את ההרגשה שמדובר בעניין פנים מגזרי/פנים מגדרי, למשל: ליין-אפ של נואמות נשים בלבד וסלוגנים כ"אנחנו לא מפקירות את הנפגעות". "חשוב מאוד שנשים מכל הארץ יגיעו להפגנה הזו... חשוב מאוד שהן ימלאו את הכיכר... זה המאבק שלכן, של כולכן!", כותבת מישהי בתגובה לפוסט הזה. ומה איתנו, הגברים? מלחמה בפושעי מין והתנגדות לנקיטת יד קלה נגדם היא לא הטריטוריה שלנו? מה אנחנו, עז? מה פתאום, הרי עז זה נקבה...
"אני חושש שהנושא הזה יעוצב כגברים נגד נשים. גברים בעד עסקת הטיעון ונשים נגד", אמר אתמול ירון לונדון לשלי יחימוביץ' כשראיין אותה בטלויזיה. והיא אמרה לו שמה פתאום, היא מכירה המוני גברים שמתנגדים לעסקה נחרצות, וכנראה שהיא והוא לא מכירים את אותם הגברים. אם כך, למה לא דאגה יחימוביץ' שבעצרת בה היא משתתפת מחר יהיו גם נואמים גברים?
לזה קוראים גול עצמי. גם ככה למלא את כיכר רבין זה בלתי אפשרי (היה יותר הגיוני לקיים את העצרת הזו ברחבת המוזיאון או במרחב אחר שהוא קטן יותר). אז למה לשדר ל-50% מקהל היעד של ההפגנה שזו לא ה"מסיבה" שלו? למה לגרום לגברים שמעוניינים למחות לחשוש שהם לא ממש ירגישו שם בבית? חלק מהדוגמאות שהבאתי כאן כבר תוקנו, אבל זה עדיין לא מסיר את ההרגשה שהגברים שיגיעו מחר לכיכר ירגישו יותר כאורחים.
בכל מקרה, אני מתכונן להיות מחר ב-19:30 בכיכר . תבואו גם. |